צריך עיון > סדר עיון > מה שהם קוראים אהבה

מה שהם קוראים אהבה

כדי לחשוב על האופן שבו הציבור החרדי אמור ויכול לטפל טוב יותר בפגיעות מיניות, נדרשת הבנה ראויה של הגישה שלנו למיניות בכלל. אי מודעות להנחות היסוד העומדות בבסיס מדיניות הטיפול בפגיעות בציבור החרדי מביאה לכך, שבשם קנאת צדק, שכוונתה לטובה לכאורה, מוחדרות אלינו תפיסות הזרות לנו מאד.

ט' אדר א' תשפ"ב

שתי פרשות של פגיעות מיניות בחברה החרדית שנחשפו לאחרונה על ידי עיתונאים הביאו רבים לחשוב שאנו עומדים בפתח "המי-טו החרדי". ברשתות החברתיות, שניזונות מסיפורים מעין אלו, מורגשת בשבועות האחרונים ציפיה דרוכה ונרגשת לפרשה הבאה בתור. האווירה שעולה מהן היא שנסדקו 'חומות השתיקה' ומעתה יזרמו עוד ועוד סיפורים בסגנון זה על אנשי ציבור אלה ואחרים.

השיח בסגנון "מי-טו חרדי" כופה על הציבור מושגים וערכים הזרים לו, ובעיקר פוגע במאבק לתיקון העוולות בענייני צניעות. הוא גורם לציבור להסתגר, מתוך תחושת רדיפה ואיום ומתוך חשש לפגיעה ביסודות הקיום החרדי

המסגור של תהליכי התיקון בנושא הפגיעות המיניות במגזר כ"מי-טו חרדי" איננו רק עטיפה סמנטית חסרת חשיבות, אלא דבר הקובע במידה רבה את אופי העיסוק בנושא. במאמר זה אבקש לטעון כי מסגור זה איננו עולה בקנה אחד עם תפיסות עומק בסיסיות ביותר של הציבור החרדי, הן ביחס למיניות והן ביחס להתנהלות של שיח ציבורי בכלל. השיח בסגנון "מי-טו חרדי" כופה על הציבור מושגים וערכים הזרים לו, ובעיקר פוגע במאבק לתיקון העוולות בענייני צניעות. הוא גורם לציבור להסתגר, מתוך תחושת רדיפה ואיום ומתוך חשש לפגיעה ביסודות הקיום החרדי.

 

עידן "מי-טו"

תנועת מי-טו היא תנועה חברתית פמיניסטית המעוניינת לשנות את דפוסי ההתנהגות בין גברים לנשים בחברה המערבית. תנועה זו צומחת בתוך מסגרת רעיונית רחבה יותר, שבמרכזה "זכויות האדם", ובעיקר הזכות לחירות ולשוויון כזכות יסוד של כל אדם באשר הוא אדם. בתוך מסגרת רעיונית זו מבקש הפמיניזם להחיל את עקרון השוויון ביחס לנשים, ותנועת "מי-טו" שצמחה מתוכו פועלת לכתיבת אמנה מחודשת בנושא היחס הנאות בין המינים.

הציבור החרדי, כך נטען, איננו מעוניין להתמודד עם הנושא משום מה, ומעדיף לטמון את הראש בחול ולחשוב שהדבר לא קיים. טענה נוספת וקשה יותר היא, שכאשר מעורבים בעניין גורמים בעלי כוח, המערכת מתגייסת להגנה עליהם

במסגרת יצירת אמנה מחודשת זו, עמלים פעילי התנועה להציף על פני השטח פרשות ועוולות שונות שהתרחשו בעבר או בהווה, מתוך כוונה לרתום את הדיון הציבורי שמתעורר בעקבות חשיפת פרשות אלו לקביעת נורמות מחודשות בנושא המיניות: נורמות ציבוריות ולעתים גם נורמות המעוגנות בחוק ובמשפט הפלילי. פעילי התנועה ערים לכך שהאופי ההמוני של חשיפת הפרשות מוביל במקרים מסוימים לעוולות מסוגים אחרים, כמו משפטי שדה שפוגעים עמוקות בקריירה של אנשים ובמשפחתם באופן לא מידתי. אלו האחרונים מוצדקים על ידי התנועה בשם המטרה. המטרה של תיקון נורמות ההתנהגות בין גברים לנשים מצדיקה לטענתם את העונשים הלא מידתיים שמוטלים על קרבנות התנועה, ללא דרישה וחקירה יתרה.

יתרה מזו, המצדדים בתנועה זו טוענים שאין מנוס מהחלפה של סדרי הדין והענישה הפורמליים בכלים של מחאה עממית. זאת מכיוון שסדרי הדין הם מטבעם בירוקרטיים וטוחנים לאט ואינם מאפשרים תיקון חברתי רחב. כמו כן, בנושא הספציפי של הטרדות, קשה מאוד לפעמים להשיג ראיות שיהיו קבילות בדין הפלילי. ובכלל, כיון שאנו עוסקים בשינוי ובתיקון חברתי, אמת המידה הפלילית אינה צריכה לטענתם להיות אמת המידה היחידה. תהליך התיקון כולל שינוי של דפוסי התנהגות שבחלקם הגדול אינם ניתנים להגדרה ברורה, ולכן אמת המידה הרלוונטית איננה בהכרח זו הפלילית.

תנועת מי-טו הצליחה מאוד בשנים האחרונות. היא עוררה שיח ציבורי בנושא הפגיעות המיניות והיחסים הנאותים בין המינים, וכפי שאנו רואים, הדיה מגיעים גם אלינו, הציבור החרדי השמור. "פעילים חברתיים" חרדיים לוקחים על עצמם את המשימה להיות נושאי בשורת "המי-טו החרדי" ולשנות את היחס למיניות בחברה החרדית.

 

"מי-טו" החרדי

בתוך ההקשר התרבותי של תנועת "מי טו", יחס הציבור החרדי לפגיעות המיניות נתפס כבעייתי מאוד. הציבור החרדי ממעיט לעסוק בנושא זה באופן כללי, והטענה היא שגם כאשר נחשפות פרשות של עוולות מיניות, משתיקים את הפרשות וסוגרים אותם בתוך הקהילה ובכך פוגעים בקרבנות. הציבור החרדי, כך נטען, איננו מעוניין להתמודד עם הנושא משום מה, ומעדיף לטמון את הראש בחול ולחשוב שהדבר לא קיים. טענה נוספת וקשה יותר היא, שכאשר מעורבים בעניין גורמים בעלי כוח, המערכת מתגייסת להגנה עליהם.

בהעלאת המודעות לחשיבות הטיפול בפגיעות עשויה להיות ברכה רבה. היא יכולה לתרום הן לעשיית צדק והן למניעת פגיעות מיניות. יחד עם זאת, השיח היום מתאפיין בשטחיות ובינאריות, ורבים מהחרדים שקופצים על עגלת ה"מי-טו" נופלים בעצם קרבן להנחות יסוד שהם אינם מודעים אליהן

טענות אלו מועלות על ידי מבקרים שונים מבית ומחוץ, ולהן נוכחות רבה ברשתות החברתיות – הפלטפורמה העיקרית של תנועת "מי-טו" העולמית. מבקרים אלו טוענים שוב ושוב בעד "אור השמש המחטא" והפסקת צורת הטיפול החשאית והדיסקרטית. פעמים רבות, קריאות אלו מלוות בחתירה תחת מוקדי הסמכות המסורתיים, שהתוו עד כה את צורת הטיפול בעניינים אלו, בטענה שהם כושלים בתפקידם ועסוקים בהגנה על המערכת יותר מאשר בהגנה על הנפגעים.

דרישת המבקרים היא לשנות את היחס המסורתי לטיפול בפגיעות בשני מובנים. ראשית, להעלות את הנושא לשיח הציבורי. עד היום, הם אומרים, הטיפול בפגיעות התנהל מתחת לרדאר ולכן התאפשר "לטייח" פרשיות שונות. מעתה ראוי שהדברים יהיו מדוברים בשיח הציבורי באופן פומבי. בנוסף, הם מבקשים לשנות את נורמות הטיפול באנשים שנחשדים כפוגעים. אם עד היום הייתה סלחנות מסוימת כלפי העניין והיו סוגרים את הדברים מול הפוגע, כעת עולה הדרישה לערב את רשויות החוק וכמובן לגנות את האדם ואת מעשיו בגינוי חריף ופומבי ולנקוט נגדו בסנקציות חברתיות משמעותיות.

 

דו שיח של חרשים

בהעלאת המודעות לחשיבות הטיפול בפגיעות עשויה להיות ברכה רבה. היא יכולה לתרום הן לעשיית צדק והן למניעת פגיעות מיניות. יחד עם זאת, השיח היום מתאפיין בשטחיות ובינאריות, ורבים מהחרדים שקופצים על עגלת ה"מי-טו" נופלים בעצם קרבן להנחות יסוד שהם אינם מודעים אליהן, הנחות שעלולות לערער באופן יסודי את אורח החיים שלהם ואת היחס שלהם למיניות.

לפני השיפוט לטוב או למוטב נצרכת מודעות לתפיסות היסודיות המובילות כל חברה וחברה בנושא המיניות. אם אנחנו רוצים לשנות משהו, עלינו לרדת לשורשי הסוגיה, ולא לנהל אותה באופן שטחי, לפי השפעת הרוחות הסוערות ברשתות החברתיות ובשיח החילוני

האופן שבו החברה מתייחסת לעוולות בתחום המיני נגזר מהנחות מוקדמות ביחס למיניות בכלל ולמקום שלה בחברה בפרט. האופן שבו בוחר הציבור החילוני לטפל בנושא הפגיעות המיניות נובע מתפיסת עולם, שלמיניות של האדם מקום מרכזי וחשוב בקיום האנושי. כפי שארחיב בהמשך, העיסוק המוגבר בהטרדות מיניות בחברה המערבית הוא היבט אחד בלבד של עיסוק אינטנסיבי במיניות בכלל, בחינוך, בקולנוע, בספרות, במוזיקה. "הזהות המינית" של האדם נתפסת כאחד ממאפייני היסוד של אישיותו. למעשה, עצם המושג "זהות מינית" מבטא את מעמדה החדש של המיניות – המיניות הופכת ל"זהות", לדבר שמגדיר מיהו האדם.

כדי לחשוב על האופן שבו הציבור החרדי אמור ויכול לטפל טוב יותר בפגיעות מיניות נצרכת עמידה נכוחה מול הגישה שלנו למיניות בכלל. אי מודעות להנחות היסוד העומדות בבסיס מדיניות הטיפול בפגיעות מביאה לכך שבשם קנאת צדק, שכוונתה לטובה, מוחדרות לציבור החרדי תפיסות הזרות לו מאד. מעבר לכך, אי מודעות זו מביאה לדו שיח של חרשים. מצד אחד, עומדים הפעילים שמובילים את התיקון בנושאי הפגיעות, כשהם חדורים תחושת בהילות עצומה, בעוד מהצד השני עומד הציבור החרדי, שאינו מבין לגמרי על מה כל המהומה. האחרונים ראויים לגינוי בעיני הראשונים על אדישותם והתנהגותם כאותה בת-יענה הטומנת ראשה בחול, והראשונים נתפסים פעמים רבות כ'רודפים' בעיני האחרונים, על בהילותם לגנות את הציבור החרדי ולהציגו כמתעלל ומשתיק.

אינני טוען שצורת הטיפול בפגיעות מיניות במגזר החרדי היא טובה. אינני טוען גם שתפיסת המיניות החרדית היא בהכרח הטובה והראויה ביותר. יש לדעתי בהחלט מקום לשיפור הטיפול בפגיעות ויש גם מקום לתיקון ביחס למיניות בכלל. עם זאת, טענתי היא שלפני השיפוט לטוב או למוטב נצרכת מודעות לתפיסות היסודיות המובילות כל חברה וחברה בנושא המיניות. אם אנחנו רוצים לשנות משהו, עלינו לרדת לשורשי הסוגיה, ולא לנהל אותה באופן שטחי, לפי השפעת הרוחות הסוערות ברשתות החברתיות ובשיח החילוני.

 

אותנטיות ומיניות בעולם החילוני

לעתים קרובות, העיסוק הרב במיניות בתרבות המערבית מוצג בחינוך שלנו בתור קלות ראש וכניעה לתאוות. מנקודת מבטו של החינוך התורני, יש מידה רבה של אמת בהצגה זו. "איך אנחנו יכולים להידבר אִתם," נאנח פעם ה"חזון איש" לפי הסיפור המפורסם. "הרי מה שהם קוראים אהבה, אנחנו קוראים כרת." האדם החרדי מביט על תפיסת המיניות הרווחת בחברה החילונית בתור עיוות מוסרי.

אולם, חשוב להיות ערים לכך שהדבר אינו נתפס כך בעולם המערבי גופו. להפך, בעולם המערבי המיניות היא נושא רציני מאד, הרבה יותר רציני מאשר בעולם התורני. אם בעולם התורני מיניות נתפסת בתור משהו השייך לתחום ה"יצר", שאדם רציני לא אמור להשקיע בו מחשבה ותשומת לב, הרי שבעולם המערבי מושקעת בו הרבה מאד אנרגיה. לדידו של החילוני המערבי, נושא המיניות נתפס ככזה שאסור להתפשר עליו ושצריך לשאוף בו למצוינות מקסימלית, החל משלב בירור הזהות המינית ועד היחסים עצמם. הזנחה של תחום המיניות נתפסת ממש כחטא של האדם ביחס לעצמו ולמהות חייו.

האופן שבו בוחר הציבור החילוני לטפל בנושא הפגיעות המיניות נובע מתפיסת עולם, שלמיניות של האדם מקום מרכזי וחשוב בקיום האנושי […] "הזהות המינית" של האדם נתפסת כאחד ממאפייני היסוד של אישיותו

במסגרת המחשבה החילונית מערבית, המיניות של האדם היא אחד הביטויים המשמעותיים ביותר של ה"אותנטיות". כדי להבין מהי אותנטיות, מדוע היא חשובה, וכיצד המיניות קשורה אליה, עלינו להבין יותר מהי תפיסת האדם במודרניות.

לצורך הבהרת העניין אצטט מדבריו של הסוציולוג פיטר ברגר, במאמר שבו הוא עוסק בשינוי שחל במושג "כבוד" בעידן המודרני. ברגר יוצר הבחנה בין העולם הטרום מודרני, שבו ה"כבוד" במובן החברתי [honor] היה הבסיס של תפיסת הערך של האדם, לבין העולם המודרני, שבו עולה מושג אחר של כבוד, "כבוד האדם" [Human Dignity]:

בעולם של כָּבוד, האדם הוא הסמלים החברתיים המעטרים את שלט הגיבורים שלו. העצמי האמתי של האביר מתגלה כאשר הוא רוכב על סוסו אל הקרב, עטוי בשריונו ובמחלצות האצולה שלו; לעומת זאת, בהימצאו […] במיטה עם אישה, מצבו באותו רגע מבטא את העצמי שלו במידה פחותה. בעולם של כבוד האדם, במובן המודרני, הסמליות החברתית המושלת במגעו ובמשאו של אדם עם הבריות היא תחפושת. שלטי הגיבורים מסתירים את העצמי האמתי. דווקא בעירומו […] מייצג האדם את עצמו ביתר נאמנות.[1]

ברגר עומד כאן על הבדל עמוק בין תפיסת ה"עצמי" של האדם הקדם-מודרני לתפיסת ה"עצמי" של האדם המודרני. מה שמבטא את ההבדל בצורה העמוקה ביותר הוא היחס של האדם למיניותו. במחשבה הקדם מודרנית, הערך העצמי של האדם נבע מהתפקיד החברתי שלו: אביר, מלך, ראש משפחה, או נתין, עבד, ילד. בשפה שלנו נאמר שמה שמעניק לאדם חשיבות ומשמעות הוא הייחוס וה"שטעלע". הקשרים השונים שבתוכם האדם נתון, קשרי משפחה ודם, קשרי קהילה, דת ולאום, כמו גם מיקום זה או אחר בתוך המארג החברתי, יוצרים עבורו את תעודת הזהות, את האופן שבו הוא תופס את עצמו, וממילא את האופן שבו הוא מופיע ביחסיו עם אחרים. בתפיסה זו, האדם לעולם איננו פרט בודד השואף להיטען במשמעות מתוך עצמו. האינדיבידואל הבודד הוא חסר זהות ומשמעות במובן זה.

האדם המודרני, לעומתו, סבור כי הערך שלו הוא פנימי. הרעיון של "כבוד האדם" אומר שהערך של האדם נובע מתוך עצמו, ללא תלות בהקשרים החברתיים. לפיכך, האדם המודרני שואף שלא להיות מוגדר לפי ההקשרים החברתיים, הנתפסים על ידו חיצוניים ומלאכותיים. התפקידים והקשרים המשפחתיים אינם נראים בעיניו חלק ממהותו הפנימית, וממילא אינם יכולים לכונן את זהותו ה"אמתית". אדם זה שואף למצב שבו כל פרט יכונן את זהותו שלו על יחידותו וייחודיותו השוכנת בתוך תוכו. אין בעיניו בהכרח דבר רע בהקשרים שבהם הוא נטוע, אך הם אינם יכולים להיות מכונני זהותו. ולהפך, מי שיזהה את עצמו דרך הקשרים אלו ייתפס על ידיו "לא אותנטי", אדם שאיננו ממש את עצמו ואיננו נאמן לעצמו. הביטוי "הבניה חברתית", המשמש בימינו צידוק לפירוק מסורות רבות שנים ומערער על מנהגים מקובלים, משקף היטב את הסלידה העמוקה של האדם החילוני מכל מה שאינו נובע מתוך הפנימיות היחידית של האדם.

מבחינת החברה החילונית-מערבית, אדם שמה שממלא ומעצב את חייו הוא ההתאמה לנורמות של משפחתו וההצלחה שלו להקים משפחה במסגרת הקהילה הוא אדם שמתכחש לעצמו או מקריב את חייו בשביל מוסכמות חברתיות חיצוניות. אולם, מהפרספקטיבה הקדם-מודרנית, וגם זו החרדית, אותן מוסכמות הן חלק ממה שמכונן את ה"עצמי" של האדם. ההתחשבות בשיקולים אלה אינה 'הקרבה' למען ערך חיצוני וכמובן אינה 'התכחשות' לטבעו הפנימי. אדרבה, אדם שעוזב את הנורמות של משפחתו ואינו מצליח להקים משפחה במסגרת הקהילה נחשב לכישלון, לאדם חסר ונחות. האדם החרדי מכונן את העצמיות שלו דרך ההשתייכות לקהילה, בין השאר, השתייכות הכרוכה בדפוסי התנהגות מסוימים ובצורת חיים מסוימת.

 

הפער בתפקידה של המיניות: בין צורך למימוש עצמי

הבדלים אלו משליכים ישירות גם על היחס אל המיניות, וכפי שמזכיר ברגר עצמו. בעולם שבו הכבוד החברתי הוא היסוד החשוב בכינון ה"עצמי", המיניות נתפסת כדבר שולי, למצער, אם לא נחות. הכבוד החברתי אינו מכריח יחס שלילי אל המיניות (יחס שבוודאי קיים גם כן אצלנו, והמקורות שלו אינם מענייננו כאן) אלא הפחתה בחשיבות שלו. המיניות ממוקמת נמוך יחסית ברשימת הדברים שהופכים את חיי האדם למשמעותיים, כיוון שהיא אינה שייכת לתפקידיו החברתיים השונים של האדם. האדם מכונן את עצמו, כאמור, באמצעות 'לבושיו' השונים, תפקידיו, מעמדו החברתי וכן הלאה.

בעולם החילוני של ימינו, התכחשות של האדם למיניות שלו נתפסת אפוא סוג של חטא, ויתור על עצם החיים. זו גם הסיבה להתנגדות העזה ל"טיפולי המרה" למיניהם. המרת ה"זהות המינית" נתפסת חטא ביחס לפנימיות ולאותנטיות של האדם

לעומת זאת בתפיסת האדם המודרנית, שבה הערך העצמי של האדם נובע מייחודיות אינדיבידואלית פנימית, המיניות היא המרחב החשוב ביותר מבחינת הכינון העצמי. בכל שאר תחומי הפעילות, האדם עוטה על עצמו לבושים ומסכות בדמות תפקידיו השונים, אך אלה רק מכסים על עצמיותו, על זהותו הפנימית האמתית. המיניות, לעומת זאת, נתפסת ביטוי של הפנימיות, העצמיות הבלתי תלויה. במובן זה המיניות הופכת גם לסמל. המיניות מסמלת את התשוקה האנושית, את פריצת הגבולות, את היופי, את המעמקים המבעבעים בלבו של כל אדם וכן הלאה.

בעולם החילוני של ימינו, התכחשות של האדם למיניות שלו נתפסת אפוא סוג של חטא, ויתור על עצם החיים. זו גם הסיבה להתנגדות העזה ל"טיפולי המרה" למיניהם. המרת ה"זהות המינית" נתפסת חטא ביחס לפנימיות ולאותנטיות של האדם, בוודאי אם הוא עושה זאת רק מסיבות של אילוצים חברתיים שנתפסים חיצוניים.

מתוך כך, אנו מוצאים בתרבות הפופולרית נוכחות רבה לרעיון של "מודעות מינית", "שיפור חיי האישות", וכדומה. סדנאות ברוח זו נכנסו לאחרונה גם לציבור החרדי, והם מביאים בכנפיהם את התפיסה הרואה במיניות אלמנט משמעותי וחשוב בחיי האדם, ששווה לטפח ולהוקיר.

 

היחס לפגיעות מיניות בחברה הליברלית

היחס לפגיעה מינית הוא תוצר של האופן שבו נתפסת המיניות. בנוגע ליחס החברה המערבית הליברלית לפגיעות מיניות אפשר לסמן ארבע נקודות מרכזיות. א. חומרת הבעיה: ישנו קונצנזוס על כך שזו בעיה חמורה מאין כמוה, ושפגיעה מינית, גם כשלא מדובר באונס וברף החמור (ועל כך בסמוך), היא פגיעה נפשית קשה מנשוא שיש לה השלכות ארוכות טווח. ב. הגדרת הבעיה: טווח הפגיעה המינית מצוי בהתרחבות מתמדת, גם במובן של מהי פגיעה, והיום אפילו דיבור או נימת דיבור יכולים להיחשב פגיעה, וגם במובן של רמת המודעות הנדרשת, והיום מדברים כבר על "פגיעה בדיעבד", חווית פגיעה שעולה רק על ידי שחזור הסיטואציה לאחר זמן. ג. רמת ההכלה: פגיעה מינית נתפסת עברה שלא ניתן להכיל אותה בחברה. ישנה הצדקה לנקוט נגד הפוגע בכל צעד שהוא כדי למנוע ממנו לפגוע בעתיד, כולל פגיעה בפרנסתו בשמו ובמשפחתו. עבריין מין הוא אולי העבריין שזוכה להכי פחות סלחנות ואמפתיה, רגשות שאפשר למצוא אותם כאשר מדובר בעבריינים מסוג אחר, אפילו רוצחים. ד. עוצמת המאבק: לאור כל האמור, הגישה הרווחת היא שראוי לקדש מלחמה חסרת פשרות נגד פשיעה מינית, ושווה לשלם מחירים שונים למען המאבק בה. המוסר הנוהג במאבק בפשיעות מיניות אינו מוסר אזרחי אלא מוסר מלחמתי. יהיו נפגעים באוכלוסיה האזרחית החפה מפשע (בני משפחה, אנשים הנמצאים בקו האש, טעויות בזיהוי וכדומה), אך מוסר המלחמה מצדיק את הקרבנות שבדרך.

בעולם שבו המיניות מבטאת את הערך העצמי של האדם, פגיעה מינית איננה רק עלבון או כאב, אלא היא פגיעה בערך הבסיסי של האדם. החדירה בכפיה לתוך המרחב המיני של האדם נתפסת כחילול עצם האנושיות שלו

אפשר אולי לדייק לפה ולשם קביעות אלו, אך נוכל כנראה להסכים על האפיון הכללי, ועל השוני הבולט בינו לבין היחס החרדי לפגיעות. מה שחשוב לעניינו הוא הבנת ההקשר התרבותי שמתוכו נובע היחס החילוני לפגיעות.

בעולם שבו המיניות מבטאת את הערך העצמי של האדם, פגיעה מינית – כאמור, גם ברף הקל יחסית – איננה רק עלבון או כאב, אלא היא פגיעה בערך הבסיסי של האדם. החדירה בכפיה לתוך המרחב המיני של האדם נתפסת חילול עצם האנושיות שלו. בעולם שהמיניות מזוהה עם העצמיות, הפגיעה המינית היא אכן חמורה כל כך, חמורה מבחינה ציבורית וחמורה מבחינה אישית. כיוצא בו, סף הרגישות הרבה יותר גבוה. הערה גסה לאישה אינה עלבון חברתי וולגרי, אלא פגיעה עמוקה בתחושת הערך העצמי שלה. מתוך כך, האופי של המאבק בפגיעות המיניות נעשה אגרסיבי והוא מצדיק תשלום של מחירים ציבוריים ואישיים. מדובר במאבק קיומי, להצלת כבוד האדם, ולא באיזו טהרנות פוריטנית.

 

תפיסת המיניות בעולם החרדי

בה במידה שצורת מאבק זו היא הגיונית ומתקבלת על הדעת במסגרת המערבית הליברלית, הרי שבתוך מסגרת המחשבה החרדית היא איננה כזאת. תפיסת האדם החרדית וממילא תפיסת המיניות החרדית דומה במובנים רבים לתפיסות הקדם-מודרניות שאותם תיאר פיטר ברגר. כמובן, העולם החרדי איננו בועה מנותקת והוא מתקיים בתוך העולם המודרני ומושפע ממנו רבות, אך למרות זאת, ישנם גם פערים עמוקים בהנחות היסוד הבסיסיות ביותר.

בעולם החרדי, אין למיניות התפקיד החשוב שנועד לה בעולם החילוני. בציבור החרדי, המיניות אינה הדבר המרכזי והחשוב ביותר לערך העצמי של האדם, וזאת בלשון המעטה

האדם החרדי הוא במידה רבה תבנית נוף מולדתו: הוא בן לקהילה שלו, למשפחה שלו, וכמובן לעמו ולברית עם אלוקיו. המידה הטובה בעיניים חרדיות היא קודם כל נאמנות לה' ולתורתו, המיוצגת באופן ממשי על ידי הקהילה היהודית שומרת המצוות. תפיסת העצמי החרדית איננה מושתתת על חשיפת האותנטיות הפנימית של היחיד אלא במידה רבה על מחויבות לקשרים הקהילתיים השונים שבהם האדם נתון. האדם מוצא את ערכו העצמי בעיקר בתוך המארג החברתי-דתי, ופחות במרחב האישי, הפנימי.

פער זה בתפיסת האדם הוא פער עמוק שיש לו הרבה השלכות. ההשלכה המעניינת מבחינתי, בהקשר מאמר זה, היא החשיבות של המיניות בערך העצמי של האדם. בעולם החרדי, המיניות אינה זוכה לתפקיד החשוב שנועד לה בעולם החילוני. בציבור החרדי, המיניות אינה הדבר המרכזי והחשוב ביותר לערך העצמי של האדם, וזאת בלשון המעטה. אמנם במרבית הקהילות ניתנת חשיבות מסוימת למיניות בריאה במסגרת הנישואין, ובזמן האחרון אף עלתה בצורה משמעותית המודעות לכך, אך עדיין ישנה הסכמה שהמיניות אינה שייכת לרבדים המכוננים של האדם. המקום של המיניות בציבור החרדי דומה למקום של בריאות גופנית: היא נצרכת ואפילו ראויה במידה, אבל לא צריך להשקיע בה מדי הרבה מחשבה וזמן. הדרישות ההלכתיות לבדן מחייבות הצנעה של המיניות למקומות וזמנים מוגבלים מאד, כך שאם אדם חי בקדושה ובטהרה, לפי כל כללי ההלכה, המיניות תתפוס בהכרח רק חלק מצומצם בחייו. גם אם יהיה אפשר לראות במיניות צורך שלא ראוי להזניח, היא בוודאי אינה נחשבת לקריטית לבניית האישיות. כאמור, יחס זה איננו נובע בהכרח מהזנחה של 'החיים הטובים' אלא מתפיסה אחרת ושונה של האדם, שבתוכה המיניות תופסת מקום הרבה פחות חשוב בכינון העצמי.

 

היחס לפגיעות מיניות בציבור החרדי

לטענתי, היחס לפגיעות מיניות בציבור החרדי נגזר מתפיסה זו. אינני מתכחש כמובן לכך שישנם מקרים של טיוח ואי טיפול נאות, ובכל מקרה כזה צריך לפעול בכדי להוציא את הצדק לאור ולמנוע פגיעות עתידיות. אך באופן כללי, היחס לעניין נובע מכך שאין למיניות תפקיד מכונן כל כך בעיצוב האדם. ממילא, גם עוולות מיניות אינן זוכות ליחס מיוחד. הן אינן נתפסות כחמורות יותר מעוולות אחרות, שאולי מטופלות ואולי לא, ובכל מקרה, הטיפול בהן אינו בראש סדר העדיפויות החברתי.

הקונצנזוס הקיים בחברה המערבית לגבי החומרה, החשיבות והדחיפות של טיפול בפגיעות מיניות אינו מתקיים בציבור החרדי. דבר זה אינו נובע מכך שלחברה החרדית לא אכפת מנשים או שהיא אינה רגישה לפגיעה בחלשים, אלא מהסיבה שהמיניות נמצאת על הספקטרום שבין "ההכרח לא יגונה" לבין "צורך נמוך ומגונה". לפיכך, העוולה המינית אינה מיוחדת בשום צורה. כיוצא בו, הפגיעה המינית אינה נתפסת כחורבן גמור של כבוד האדם, אלא כמו כל ניצול, עושק ופגיעה אחרים. היא אולי עטופה יותר בניחוח של "חטא", אך לאו דווקא כחטא שבין אדם לחברו. ובכל מקרה, היא אינה מקבלת את המשמעות הדרמטית הניתנת לה בחברה המערבית הכללית. "רובן בגזל, מיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע." חטא העריות נדיר יותר אולי, אך הפגיעה הרעה שלו אינה שונה מהותית מגזל או אבק לשון הרע. ואדרבה, פגיעה בכבוד החברתי של האדם, נתפסת חמורה בהרבה מפגיעה בתחום המיני, המוצנע, שאינו משפיע על הכבוד החברתי של האדם. לאור זה אפשר להבין גם את היחס השונה בציבור החרדי למחירים שניתן וראוי לשלם בעד שיח פתוח יותר או נקיטת אמצעים כאלה ואחרים ביחס לנחשדים כפוגעים.

בעיני אדם שהמיניות שלו היא הביטוי הקדוש ביותר של האותנטיות, סביר בהחלט להניח כי פגיעה מינית תיתפס חורבן גמור של האישיות. לעומת זאת, כאשר המיניות נמצאת במקום שולי ונמוך בהגדרה העצמית של האדם, פגיעה מינית אינה בהכרח שונה דרמטית מסוגים אחרים של השפלה וביזוי

תפיסה זו של חומרת הפגיעה המינית מביאה לכך שהיחס לעבריין המין – ושוב אדגיש, גם כשמדובר ברף שאינו חמור – איננו מחמיר כמו היחס הניתן לו בחברה הכללית. נוסף לכך, תפיסה זו ביחס למיניות אינה מניחה כמובן מאליו ששווה לשלם כל מחיר לטובת המאבק בפגיעות מיניות. במאבק נגד פגיעות מיניות נבחנים שיקולים רחבים יותר, הן במישור המדיניות הציבורית והן ביחס להשלכות על הפוגע ומשפחתו. פגיעה מינית אינה נתפסת כמשהו שמצדיק באופן אוטומטי פגיעה אנושה בכבודו של האדם.

דברי אמורים לא רק ביחס למדיניות הציבורית אלא גם ביחס לנפגעים עצמם. את האמירה הבאה אומר בזהירות הנדרשת. ברצוני להעלות השערה כי לאופן שבו נתפסת הפגיעה בעיני הנפגע עשוי להיות משמעות על עוצמת הפגיעה וממילא על היכולת להשתקם ולהירפא ממנה. ישנם כמובן מקרים של פגיעה קשה, מעשים נוראים והתעללות קשה שנמשכים לעתים גם לתקופה ממושכת (ואלו המקרים שמגיעים לאוזנינו בדרך כלל). אולם, ברבים מהמקרים מדובר בפגיעות שאין בהן אלמנטים של הפעלת אלימות חריפה והתעמרות בקרבן. במקרים אלו, יתכן שעוצמת הפגיעה תהיה תלויה במסר שיקבל הנפגע מהחברה שבה הוא חי. בחברה שבה המיניות נתפסת כמכוננת הערך העצמי הוא יקבל את המסר שקרה לו דבר נורא ואיום וממילא ייפגע בהתאם ויהיה לו קשה יותר להשתקם. לעומת זאת, בחברה שבה המיניות נמצאת נמוך יותר במדרג מאפייני האישיות הוא יקבל מסר פחות דרמטי ביחס למה שארע לו ובכך יקל עליו להשתקם. איני יודע זאת בוודאות, אך ברצוני להעלות זאת כאפשרות, שנראית בעיני סבירה בהחלט.

אני שומע סביבי כל הזמן את האמירה ש"היום התחזקה המודעות לנזק העמוק והבלתי הפיך של הפגיעה המינית". ואני שואל את עצמי: האם העובדה שהיום שמנו פתאום לב למשהו שלא היה ידוע לאבותינו ואבות אבותינו נובעת אך ורק מכך שאכשר דרא ובני דורנו פיתחו רגישות אנושית יוצאת דופן לסבל הזולת שלא היתה קיימת בדורות הקודמים? במובנים מסוימים, התשובה היא חיובית. אך ראוי לדעתי לשקול את האפשרות שמה שהשתנה הוא המקום של המיניות בהגדרה העצמית של האדם, ובזמננו פגיעות אכן 'פוגעות' יותר מבעבר. בעיני אדם שהמיניות שלו היא הביטוי הקדוש ביותר של האותנטיות, סביר בהחלט להניח כי פגיעה מינית תיתפס חורבן גמור של האישיות. לעומת זאת, כאשר המיניות נמצאת במקום שולי ונמוך בהגדרה העצמית של האדם, פגיעה מינית אינה בהכרח שונה דרמטית מסוגים אחרים של השפלה וביזוי.

אם השערה זו נכונה, הרי שלהעצמת ממד המיניות בעולמו של הנפגע עלולה להיות משמעות דרמטית על היכולת שלו להכיל את הפגיעה ולהשתקם ממנה באופן מיטיב. שוליות המיניות בחוויה של הנפגע אינה בהכרח מנגנון מלאכותי מניפולטיבי להדחקת משמעות הפגיעה אלא המקום המדויק שלה בתפיסת העולם שלו.

האשמה קולקטיבית של הציבור כמכחיש וכפוגע בקרבנות איננה מועילה ובעיקר איננה נכונה. כמו כן, אימוץ השפה ואופן הטיפול המערבי-ליברלי בפגיעות מיניות מכיל בתוכו הפנמה של תפיסת המיניות המערבית ותפיסת האדם שלו, דבר שאינו בהכרח רצוי לנו

איני משלה את עצמי. היכולת להכיל דברים מסוג זה אינה אפשרית כנראה למי שהפנים את תפיסת האדם הליברלית. האשמה בהכחשה והדחקה ואפילו בפגיעה בנפגעים צפויה. אולם, אם לא בשיח האשמות עסקינן, שטרוד בעיקר בשאלה מי חשוך ומי מואר, אלא ברצוננו לקדם בצורה אמתית את הטיפול בנושא הפגיעות המיניות בציבור החרדי, עלינו להבין לעומק את הפער בתפיסות העולם. איני אומר שהגישה החילונית למיניות בהכרח פסולה מיסודה ואין בה אף גרעין טוב וראוי. אפשר בהחלט לראות את הברכה שיש בהעצמת המודעות לנושא המיניות שהולך ומתפתח לאחרונה בציבור ואת התרומה שיש בכך לשיפור חיי הנישואין. איני אומר גם שהגישה החרדית למיניות מושלמת וחפה מכל פגם. מאמר זה לא ביקש לעסוק בשאלת הטוב והרע, אלא להבין יותר טוב את השורשים של הגישות השונות.

המסקנה שניתן לקחת ממאמר זה היא שהאשמה קולקטיבית של הציבור כמכחיש וכפוגע בקרבנות איננה מועילה ובעיקר איננה נכונה. כמו כן, אימוץ השפה ואופן הטיפול המערבי-ליברלי בפגיעות מיניות מכיל בתוכו הפנמה של תפיסת המיניות המערבית ותפיסת האדם שלו, דבר שאינו בהכרח רצוי לנו. טיפול ראוי בסוגיית הפגיעות המיניות במגזר ראוי לו להיעשות מתוך מודעות וערנות לתפיסת המיניות בעולם החרדי. אם אנו מחליטים שאנו רוצים לשנות את תפיסת המיניות עצמה, ולקבל על עצמנו את תפיסת העולם הליברלית, הדברים צריכים להיות מוצגים כך. אם אנו מכבדים את תפיסת הכבוד החרדית, ואיננו רוצים ליצור שינוי מושגים דרמטי בציבור, עלינו לקבל שתהליך הטיפול בפגיעות נראה אחרת והוא אינו טוטאלי ודרמטי כמו התהליך המקביל בציבור הכללי.


[1] פיטר ברגר, "לאן נעלם הכבוד?", תרגום: צור ארליך, בתוך: השילוח 4.

Photo by Eduard Militaru on Unsplash

 

92 תגובות על “מה שהם קוראים אהבה

  • שפתים ישק משיב דברים נכוחים

    • לכבוד הרב, פגיעה מינית לא קשורה בכלל לאהבה, היא קשורה להפיכת אדם לחפץ למימוש צרכים – שימוש בגופו ובנפשו שלא כרצונו – בתור מטפלת בפגיעות מיניות בחברה החרדית – אני יכולה להגיד לך שאין שום הבדל בין ההשפעות בחברה החרדית לחילונית – פגיעה מינית זה לא קשור לאהבה או למיניות, זה קשור לניצול, החפצה, התעלמות – לא קשור לכרת.

    • מסכים לגמרי עם שרה .
      לעניות דעתי יש מקום רב להציף את הנושא הזה . המשמעות שלו רחבה הרבה יותר מפגיעה מינית כלשונה המקובל . זה יכול לקרות גם בתוך הבית, בין איש לאשתו. בין אב לילדיו. ובין אדם לחברו.
      אדם שלא מודע למשמעות האמתית של היותו יהודי . בשם היהדות, בשם השגת עולם הבא, יכול בקלות להפוך את אשתו – במצוות הבית ועוד . את ילדיו – כפיית חינוך לא מתאים בשביל שמירה על כבודו . ואת אנשי סביבתו לחפץ לעשיית צרכיו ויקשה עליהם מאד להתגונן , כי הרי זה מצוה , זה עולם הבא .

    • מי שזוכר, למה נחרב בית המקדש . ועם ישראל גלה מארצו .
      ישבו כל חכמי ישראל וצפו איך מבזים יהודי , [ קמצא ובר קמצא ] ואף אחד לא נקף אצבע .
      על זה נחרב בית המקדש ונהרגו מליוני יהודים .
      אני בטוח שגם להם היו המון תרוצים, כפי שמאריך הכותב – שזה לא נורא , שיש שיקולים מערכתיים ועוד כהנה וכהנה .
      האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה ? את זה אנחנו נחליט.

    • לא מאשים אף אחד, רק מציין שאילו הייתי פדופיל הייתי שמח מאוד לקדם מאמר כזה בהרבה סופרלטיבים

    • אני פילוסוף מאד קטן וסוציולוגיה אני בכלל לא אוהב ומכיר, אבל לפעמים הדברים פשוטים ולא מסובכים. אתייחס בכמה נקודות.

      א. לפי טענתו של הכותב שעוצמת ההשלכות של פגיעות מיניות קשורה לחשיבות שהחברה מייחסת למיניות. לפי טענתו זו, היינו צריכים לראות פחות אנשים שהפגיעה המינית גרמה להם נזק נפשי בציבור החרדי. המציאות מראה אחרת לחלוטין. אני עובד בתחום בריאות הנפש עם האוכלוסייה החרדית והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה, אחוזים גבוהים מאד ממתמודדי נפש עברו פגיעה מינית כזו או אחרת בנערותם/ילדותם (גברים ונשים). מה שמפריך את טענתו של הכותב.

      ב. הכותב הסביר בפלפול ובתחכום למה המיניות לא תופסת מקום משמעותי בעולם החרדי. טענתו יוצאת מנקודת הנחה כאילו נושאים אחרים רגישים וטעונים כן מדוברים בציבור החרדי ורק תחום זה של מיניות איתרע מזלו ואינו מדובר. ולצערי גם פה המציאות מראה אחרת. לצערי הציבור החרדי בחלקו הגדול הולך בעקביות אחרי מימרת חז"ל שמאז חורבן הבית אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. כל דבר שאינו קשור לתורה נטו אינו בר שיח כלל. לא אומנות, לא יצירה, לא ספרות, לא מקצוע, לא פעילות גופנית, הכל מהצד ודרך אגב ועדיף שלא יראו. שלא לדבר על כך שא"א לדבר על בעיות כמו גירושין, אלימות במשפחה, נשירה, בעיות נפשיות ועוד. א"א לדבר על כלום. ברוך השם דברים הולכים ומשתפרים. אבל לנסות להכשיר את השרץ בק"ן טעמים לא יפתור את הבעיה.

  • צביקי יפה מאד, מקורי וקולע.

  • דברים אמיצים (לצערנו( ומעוררים מחשבה

  • מזמינה את הכותב הנכבד לעיין וללמוד על השלכות ותוצאות פגיעה מינית, במיוחד כשמדובר בילדים ובנוער, ההשפעות הן הרות גורל ופוגעות בקורבן בקשת רחבה של תחומים ולאורך זמן. ההנחה כי הפגיעה הינה תוצאה של תפיסת ותגובת החברה נתונה למחלוקת, וגם אם נסכים עליה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הציבור החרדי כיום מושפע במידה רבה מהשקפת העולם המערבית, כך שההתנהלות צריכה להיות בהתאם. עצוב מאד שמפאת מחסור במנהיגות ברורה ואחראית בהקשר זה, אנשים שנחשפים לזוועות ולסיפורי האימה (כדוגמת לא תשתוק ועוד) נדרשים ׳לקחת את החוק לידיים׳ ולהפיץ את הדברים.
    יש בדברי הכותב הקטנה והכחשה של עוצמות הפגיעה במגזר החרדי- מה שלחלוטין לא נכון.
    לדעתי נדרשת הבהרה אחראית כלפי הדברים.

  • המאמר מתאר את תפיסת המיניות בציבור החרדי אך לצערנו תפיסה זו נוגדת את היחס של התורה לנושא זה, מזמינה את הכותב והקוראים לעיין במקורות על מצוות אישות ולגלות עולם שלם על מרכזיות הנושא בתורה, גם בתחום הפגיעות התורה לא עושה הנחות עד כדי כך שהתורה משווה מפורשות בין אונס לרצח!
    היחס שהתפתח למיניות במהלך הגלות הושפע רבות מתפיסות נוצריות שחדרו אלינו

    • כל מילה!
      במאמר מוצגות הנחות יסוד מעוותות על מיניות יהודית

    • בלי להביע דעה בגוף הנושא שאינני מבין בו, רק הערה קטנה: השוואת התורה בין אונס לרצח היא רק בעבירה של עריות כמו אדם שרודף אחר אשת איש (נערה המאורסה), אולם אדם שרודף אחר נערה ואפילו בתולה כדי לאנוס אותה אינו שווה כלל לרצח ואין שום הלכה שאפשר להורגו כדי להציל את הנערה. סך הכל עונשו מהתורה הוא שחייב לישא אותה לאשה (אם היא מסכימה), ולתת לאבי הנערה מאה הכסף.
      אכן מעניין מדוע יחס התורה לנושא כל כך מיקל???

  • המאמר מעניין ומאלף, אך יש להעיר כמה הערות:
    א. 'מיעוטן בעריות' מכוון בעיקרו לחטאי עריות שבהסכמת שני הצדדים, ולא בפגיעות.
    ב. חסרה במאמר אבחנה בין סוגי הפגיעות, אשר בחברה הליברלית נהפכו למכלול אחד. בחברה החרדית ניתן להתייחס להערות גסות, להטרדות בדיבור, ואולי גם לנגיעות שלא בהסכמה, ברוח דבריו של הכותב הנכבד. אבל הפגיעות הקשות הן אלו שעליהן אמרה התורה "כי כאשר יק-ום איש וגו'", ומכך נגזר הלכה למעשה, שניתן להציל את הנפגע בנפשו של הפוגע. אם כן, גם התורה מפעילה במקרים מסויימים של פגיעה 'מוסר מלחמתי'.
    ג. התעצמות היחס להשלכות הפגיעות על הנפגעים בדור האחרון נובעת מהכרת התופעה של פוסט טראומה. בעבר לא קישרו בין התנהגויות של נפגע בזמן מסויים לבין הפגיעה שאירעה זמן רב קודם לכן. כיום יודעים על הקשר, ואפילו על כך שפוגעים רבים הם מי שהיו בצעירותם נפגעים.

  • אודה שלא קראתי את כל המאמר,מילה במילה, חשוב לי לדעת אם כותב המאמר פגש נפגעים כדי להבין את מידת ההשפעה של הפגיעה.
    פגיעה מינית פוגעת בהרבה מישורים לאו דווקא במיניות,היא פוגעת באמון,אמונה ועוד מישורים.
    מיניות היא חלק מהותי באדם, אם הוא מערבי ואם הוא יהודי,תורני. בסופו של יום מצופה מכל ילד וילדה יום אחד לפגוש את המקום הזה בתוך מסגרת חיי הנישואין.
    כשהמקום הזה חולל בטרם עת,ולא קיבל טיפול נאות,יכולה להיות לכך השפעה מהותית על האופן בו יתמודד/ תתמודד עם המיניות למשך כל החיים.

    יתכן והכותב שופך אור על ההבדלים בגישות בהתמודדות הציבורית מול האתגר אבל לחלוטין לא מקל על הבנת חומרת העניין עצמו.

  • יש אנשים ונשים שהעיסוק בפגיעה מינית היא חייהם, ושמחים לשמוע על עוד ועוד מקרה, אבל לא עושים כלום לטפל בנושא הכאוב הזה, שזה לא פחות מרציחה נפשית של הנפגע,
    די לפיטפוטים די לחפירות בלי תועלת,
    אדרבה,תעשו, דברים תועלתים, זה שואת עולם של האדם הפרטי, לא רואים ולא שומעים שעושים דברים רציניים לעצור את ההרג ואת הרצח שהפוגעים עושים לנפגעים, לא מספיק לצעוק, חייבים לעשות,

  • מאמר מעניין מאוד אך חסר בו דבר אחד.

    מי שלומד את דברי חזל רואה שבגמרות ובמדרשים יש מרכזיות גדולה מאוד למיניות, וביטויים שהיום החברה החרדית לא תעז להעלות על דל שפתיה

    הגמרות מדברות בצורה מוגזמת לדעתנו כיום על יופיו של רבי יוחנן ועל כך שישב מול נשים בשערי הטבילה. הגמרות מדברות על גדולי עולם ואפילו רבי עקיבא שיצר הרע התחפש מולם לאישה והצליח להכשיל אותם. התורה מדברת כל הזמן על כך ששרה אימנו הייתה יפה, וכך גם רחל, וכך בנות איוב ועוד ועוד. האם מישהו היום יכול לתאר לעצמו את הרב אליושיב מדבר ככה על יופי? הרב קנייבסקי? אז מה עושים החרדים עם הגמרות הללו? מוציאים אותן מפשטן ודורשים בהן דרשות עקמומיות.

    צריך להודות בכך שהגלות עיוותה את העולם החרדי והקטינה אותו , ודווקא כעת בעידן הגאולה בארץ ישראל, שהיא טבעית לעם ישראל, חוזר האדם היהודי אט אט לבריאותו הנפשית והגופנית כאחד.

    ייתכן שדווקא התפיסה החילונית תלמד פרק או שניים בדברים אלו, ואז יבוא השילוב העמוק שייקח מהעולם החילוני רק את היסודות הטובים, וייצוק עליהם רוח אלוקית וייראת שמיים של העולם הדתי והחרדי.
    רק ככה תבוא הגאולה.

    דברים ברוח דומה על נושאים אחרים כבר כתב מרן הרב קוק, אבל לעולם החרדי אסור לפתוח את ספריו העמוקים והטהורים.

    אשמח לתגובות.

    • מסכים איתך לחלוטין. כתבת לעניין. המאמר כאן הוא פילוסופי על גבול האקדמאי. יותר מדי מגונן.
      צריך לשאול את הכותב הנכבד למה בחור ובחורה לפני נישואין במגזר החרדי צריכים לקבל הסבר על המיניות בצורה טכנית ובגיל "מאוחר" שכזה? הרי שניהם בפער ידע עצומים בעניין וזה כמו על דרך משל, להאיץ מכונית מ 0 ל150 קמ"ש בשניה. אהבתי את המשפט:
      "דווקא התפיסה החילונית תלמד פרק או שניים בדברים אלו, ואז יבוא השילוב העמוק שייקח מהעולם החילוני רק את היסודות הטובים, וייצוק עליהם רוח אלוקית וייראת שמיים של העולם הדתי והחרדי.
      רק ככה תבוא הגאולה.".
      חשוב לדעת בימינו שפתיחות מחשבתית בנושא הזה היא אולי הגאולה ברחמים.

    • שלום בנימין .
      אני ממליץ מאוד מאוד לעבור קורס של הרב סילבר (קשור לישבית מיר ) בנושאים אלו . ותראה איך מדברים בעולם לטאי , ועוד איך מדברים על נושאים ….
      רק לא מדברים בפורום פתוח ,
      וכמובן אין לנו לקחת דברים אלו מעולם חילוני , שם זה רק מטרה תענוגים שְׁחִיתוּת ולא קשור לעולם עבודה וקדושה ממלא זה רק דימוי סיני
      בברכה אליהו

    • בנימין, מסכימה לגמרי עם דבריך הנכוחים. יחד עם זאת אני רואה בשנים האחרונות שינויים גדולים של החברה החרדית, בעיקר בקרב הצעירים. יותר אמת, יותר חשיבה עצמית. יותר אותנטיות. וכל זאת ללא בעיטה במסגרת. זהו תהליך חיובי ושמח!

    • הרב קוק קדוש וטהור ואני כחרדית מסכימה עם דבריך מילה במילה.
      החרדים מעוותים לגמרי, המציאו יהדות חדשה, אם התנאים היו חיים כיום אני לא רוצה לחשוב בכלל איך היו מתייחסים אליהם.

    • מר בנימין היקר, קראתי את טענותיך, ואינני חושב שדורשים דרשות עקומות בדברי חז"ל שהזכרת, אף אחד גם לא פוחד מדברים אלו, וכולם עוסקים בהם, ומסבירים אותם, אלא מה, העולם החרדי פשוט מעדיף לעסוק בו בצנעה, מסיבות מובנות.
      באופן כללי כדאי לך לחקור ולבדוק את הנושא, ותראה שכל ההתנהלות שבדברים אלו מעוגנת היטב בדברי חז"ל.
      בנוסף יש לדייק בדברי הגמרא על רבי עקיבא ויצר הרע, ואני חושב שדווקא נראה שם משמעות הפוכה מדבריך. [עיי"ש קידושין פא, א ומבואר ג"כ שרבי עקיבא לא חטא.]
      כבדרך אגב מומלץ לראות איך למדו את הדברים שהזכרת בכל הדורות, אותם שלא עשו שום הנחה לעצמם ולאחרים בהבנת דברי חז"ל, ואותם שידעו היטב איך לומדים…
      הזדעזעתי גם כן מהאמירה שהמופקרים והמפקירים כל גדר של צניעות יתנו לנו יסודות שעליהם "ניצוק" רוח אלוקית ויראת שמים(!), ושעל ידי זה תבוא הגאולה(!), פשוט לא נראה לי שרוח אלוקית היא דבר שיוצקים אותו, רוח אלוקית ויראת שמים הם דברים שחיים על פיהם!

  • מתוך הכרות עם מתמודדים חרדים עם פגיעה מינית, בפגיעה מינית ישנו מן הרצח, רצח שהאדם ממשיך לחיות ולפעמים למות כל יום מחדש,
    חשוב לשמוע את הנפגעים ולהעמיק בנושא כדי להבין את ההשלכות הרחבות של הפגיעה גם בתפיסה של אדם חרדי.

  • מאמר אפולוגטי מצויין. אבל זה אפולוגטיקה בלבד. אני חושב שהכותב די קלע בניתוח הסוציולוגי של הדבר, וזה נותן פרספקטיבה חדשה בשיח הזה. זה יכול להסביר את ההתנהלות החרדית סביב נושא זה באור שונה ואולי יותר מקובל.

    אבל המסקנה שלו שגויה לדעתי ואף מזיקה ובלתי אחראית. אמנם יש יסוד בהסברא שעוצמת הנזק שנגרמת מפגיעה מינית הוא תלוי תרבות, ולפעמים הנזק הוא לא מיידי אלא כתוצאה מפרשנות מאוחרת לאירוע (יש מחקר על זה), אבל למה לטמון את הראש בחול. הרי המציאות מראה שאותם נזקים שנצפים בקורבנות התעללות מינית בחברה הכללית נמצאים גם בציבור החרדי ואפילו בקהילות הכי שמרניות וסגורות. תדברו עם מטפלים שעובדים עם הציבור החרדי ותווכחו.

    אז תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. יהיה ההסבר אשר יהיה, אם מחמת חלחול ערכים מודרניים לתוך רבדי הקהילות השמרניות או שהתיאוריה המוצעת לא נכונה, בסופו של דבר עובדתית פגיעה מינית מהוה פגיעה חמורה ועמוקה בנפש הקורבן. צריך להציף את המודעות לדבר, ומה לעשות שכרגע העיתונות הממסדית אינה בשלה לשיח גלוי בנושאים אלה. צו השעה אינה טיוח והמעטה בחומרת הבעיה, צריך לקדם מודעות ושינוי חברתי בייחס לנושא.

  • https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9F
    מקרי תקיפה מינית בקהילה החרדית בברוקלין – ויקיפדיה
    זה לא נובע ממה שאתה כותב אלא מפרמטיביות וחוסר ידע ובורות

  • מחד, יש לשבח את הכותב על ניתוח חד של הנושא הרגיש, בנסיון כן להבנה לעומק עד שורשי הדברים. מאידך, חלק גדול מהניתוח ובוודאי המסקנות פשטניות מוטעות ומטעות.
    נתחיל מהמסקנה או מהההשערה של הכותב, שפגיעות מיניות ועצמתן לנפגע הינן פרי המסר מהסביבה. ההשערה של הכותב היא, שמסר סביבתי המטדיר את המיניות (בעולם החילוני), גורם להגדלת עצמת החוויה השלילית של הנפגע. והפוך, בסביבה (חרדית) שמצניעה את המיניות, עצמת החוויה אצל הנפגע תהיה מתונה יותר. לכן עדיפה האסכולה האחרונה חרדית, אפילו בהיבט הנפגע.
    לדעתי, זו מסקנה פשטנית ובה הכותב בוחר לא להעמיק ולא להכנס בעובי הקורה. וממה נפשך ? אם מדובר בפגיעה קלה, כמו הערה שלא ממין הענין, נגיעה בחטף וכד׳, בעולם המתירני חילוני, הנפגע אם הוא כזה , יכול לראות את זה או כמעין חיזור לא מוצלח או בהטרדה. יתכן שיעבור לסדר היום ויתכן שירגיש שהוטרד נראה לי ללא טראומה . בעולם החרדי ארוע קל כזה, לא יכול להתקבל בהבנה כלשהי. חז״ל כבר הזהירו והרחיקו אותנו אפילו מדברים קלים אלו והם ודאי לא השתייכו ל me too . אז איזו תחושה פנימית ומיני טראומה עלולה לחוש אישה או נערה על ארוע כזה ? בודאי עצמתית הרבה יותר מעמיתתה בעולם החילוני.
    ואם מדובר בפגיעה שנת בילדים או נערות ומתמשכת, הרי ידוע שפגיעות מיניות כאלו ללא קשר לסביבה הורסות את נפש האדם פשוטו כמשמעו, כפי שכתבה כאן קודמתי. למעשה הבעיה העיקרית והקשה , שעולה גם בסיפורי חיים ולדר ואחרים היא היא הפגיעות החמורות והמתמשכות וכאן דרוש תיקון והגנה על ילדינו ובנותינו. וטועה הכותב, אינו רגיש ואינו ומבין ואולי לא מכיר , את משמעויות הפגיעות הללו ואת האנשים והנשים שנפשם נפגעה לעד. וחבל

    אם נבחן את דברי הכותב בתחילתן, נכון שבעולם החילוני, האינדיבידואל הוא שם המשחק והוא אמור להוציא מעצמו את יכולותיו ורצונותיו האישיים לאו דווקא בתלות בייחוסו וסביבתו אלא הוא עצמו. הזהות המינית היא חלק חשוב מהאינדוידואליזם הזה, אבל ודאי לא הכל, וכאן טועה הכותב. התפיסה הזו החילונית דוחפת את האדם למצות את רצונותיו ויכולותיו בכל התחומים בהם הוא מוכשר. לימודים, מחקר, אמנות, משחק, נגינה, ידיים, טיפול וכו׳.

  • מאמר בעיתי מאד. הקשר שהכותב קישר בין היחס למיניות בכלל להשפעה של פגיעה מינית, הוא טעות יסודית בהבנת המושג של פגיעה מינית.
    גם אדם שהמיניות תופסת אצלו מקום נמוך מאד בחיים העוצמה של פגיעה מינית יכולה להרוס את חייו. מי שכתב מאמר כזה לא מתחיל להבין את עוצמת הפגיעה וההשפעה שלה על חיי הנפגע.
    מצער אותי שמאמר כזה עלה אצלכם. מקווה מאד שייגנז או שיקבל קונטרה ראויה שתקעקע אותו מיסודו.

    • המאמר לא מדבר על נפגעים אלא על תודעת הציבור החרדי בהקשר לנושא הזה.

  • מאמר זה הוא דוגמה יפה לריטואל שניתן להבחין בו במבט על במאמרים רבים וחשובים כאן באתר. בואו נראה את הריטואל:
    שלב ראשון, עולה בעיה משמעותית שהכותב מנסה להבינה לעומק ולפותרה. דבר הראוי ולא מובן מאליו בחברה סגורה.
    שלב שני, לאחר הבנת הבעיה, אוטומטית הכותב משווה את הבעיה או מקורותיה בעולם החרדי מול העולם החיצוני חילוני.
    שלב שלישי, שלב האוקימתאות. שם בחילוני זה כך, כי ראיית עולמם שונה, מוטעת או אפילו זדונית לפעמים. אצלנו, ראית העולם נכונה תמיד ולכן הבעיה הנל לא קיימת כמעט, יותר קטנה, נסלחת, ובודאי אין זדון. הקב״ה איתנו תמיד בכל אשר נעשה מטוב ועד רע.
    שלב רביעי . יש לתקן אצלנו אבל תמיד בקטנה בעדינות גם אם מדובר על בעיות חמורות . אסור לזעזע את אמות הסיפים שמא נשפוך את התינוק עם המים. ישבו כמה רבנים חשובים ויטפלו בבעיה ושלום כל ישראל.
    ואני הקטן שואל. למה אנחנו צריכים להיות בפיגור באיתור בעיות ובפתירתם ? עם ישראל כשליח הקבה, הביא לעולם והנחיל לגויים בשורות וחידושים מופלאים. אל אחד , האדם בצלם האל ומקומו, חשיבות החיים , שבת, זכויות האישה, תפילות ובית המקדש המיוחד. למה היום תמיד נהיה אפולוגטיים? למה בענין הטרדות מיניות שכבר חזל הזהירו אותנו וגדרו גדרות לפני 2000 שנה, אנחנו צריכים להדרש ל me too ? בסיפור של ולדר, למה לא קמו רבנים או אנשי ציבור או נשים חזקות או הורים והיו מעיפים את הענין ואת האדם ברגע הראשון שהוכח שפגע בילד או ילדה ? למה זה צריך לבוא מעיתון הארץ ? ואם כך הדבר כאן ובנושאים אחרים , אז יש לנו בעיה קשה מאוד ולא נןכל לרחוץ בנקיון כפינו

  • בושה!
    לא יודעת איך ניתן לכתוב כזה דבר.
    ברור שיש הבדל בין אנחנו להם ביחס למיניות והטיפול בפגמ, אבל מכאן להגיע לזה שהפגיעה מפתחת משמעות בהקשר תרבותי, מביש ומקומם ביותר!
    מה יגיד ילד קטן בן 5 שנפגע ולאור זאת מתקשה ביצירת אמון, עוררות מינית מוגברת שאינה מותאמת גיל, בלבול שפות בין מיניות אהבה וקרבה וכו?

    היה צורך להביא את המקום של חוסר ההבנה למשמעות של פגיעה והמורכבות לטפל בה לאור הצורך החשוב לשמור על הצניעות ועוד.

    • לא חושבת שאת מסבירה את עצמך כיאות.
      יש בזה אכן היגיון שיש השפעה בין התפיסה התרבותית לעוצמת הפגיעה ובוודאי בפגיעות מדרג נמוך כמו שחידד הכותב.
      אם יש לך מקורות או הסברים מניחים את הדעת על מנת להפריך את טענתו זה יהיה ממש מעניין לשמוע.
      לכתוב "מקומם ומביש" זה לא מספיק משכנע..

    • אותו ילד בן חמש הוא לא לבד במערכת, המבוגרים המפרשים את התנהגותו והמגדירים את מצבו הם חלק אמיתי ביצירת חייו העתידיים עם כל המשמעות הנפשית האדירה שהוא יחווה אחר כך גם לבדו.

    • מכירה עשרות נפגעות שההורים שלהם לא ידעו שהן נפגעו עד החתונה או אחריה.
      וגדלו באוכלוסיות שמרניות מאוד.
      ובכל זאת, בלי שאף אחד סיפר להם שהן נפגעו.
      הנפש שלהן נפגעה, והעצמיות שלהן נפגעה.
      ורק לפני/אחרי החתונה או לאחר לידה, הן הרגישו יכולת לפתוח את זה.
      או שנפשן היתה שבורה לגמרי ופתחה את זה בלי שהן בחרו בזה.

    • תגובה לנחמה .
      גדלותה של האשה איננה בלימוד תורה , בהבאת מקורות . אלא באינטואיציה שלה ברגש הכנה והעמוק שהיא מרגישה היטב מה נכון ומה איננו נכון .
      כל זה נכון כל עוד הרגש הטבעי והאינטואטיבי הזה לא נפגע בשטיפות מח כאלה ואחרים שאין בינם לבין יהדות מאומה .
      טוב לשמוע את הקול הנשי הכנה והאמיתי ללא מקורות שזועק – משהו לא בסדר אצלינו .

  • הכותב עצמו הכניס יין חמוץ בכלי ישן
    הכותב נותן רושם של ידע חברתי תרבותי רחב ובשל כך יצק דעה אישית מצומצמת ובלתי מלומדת לתוך הקדירה.
    הסקירה של השתלשלות התרבות הכללית ביחס לכבוד משפחה ומיניות היא אכן מסבירה את השוני בתפיסות הבין דוריות. ומכאן ועד ההבנה מה היא פגיעה הדרך ארוכה מיני ים. היה ראוי שהכותב שלמד על תרבויות ילמד מעט על פגיעות לפני שישתול דעה אישית מצומצמת לתוך מארג רחב זה. אומנם הוא סייג בסוף שאינו מבין בזה אבל המשמעות של המאמר בסופו של דבר באה להתיר את האסורות.
    ובזאת צריך זהירות רבה,
    וגינוי .
    תורתינו הקדושה אף היא מכתיבה את התנהגותינו בתוך השינוי שנוצר בין הדורות. אם נחל ממבט לחרם רבינו גרשום לשאת שתי נשים , ועד להלכות בענייני אישות שאבות בתי הדין מלמדים היום מטפלים/ות כיצד לדבר בין איש לאשתו כדי שלא יבואו לכדי איסור נישואים.
    הנושא מעניין מאד וחשוב ובאמת נמצא בתנועה ובשינוי ומושפע מתפיסות עולם כלליות אבל וודאי שלא מותאם ואפילו מתסיס המסכנות הרדודות של הכותב שהעניין כולו הוא של תנועה חילונית ולכן לדבריו הרעש מיותר והנפגעים מרגישים פגיעה כה קשה רק בשל הרעש שנוצר.
    ההיפך הוא הנכון
    הרעש נוצר מהשטח מפני שיותר ויותר קשובים לנפגעים ולמדו דרכם מה עובר עליהם וכיצד הם לא מצליחים לנהל חיים הגם שחיצונית נראה הכל כשורה.
    גם תורתינו הקדושה מתיחסת לפגיעות מיניות כרצח נפש וזאת נכתב עוד לפני המי טו .
    ולצערי ו הרבה פגיעות חברתיות נוצרות בתוכינו בשל כוח המעמדות , גם מוסדות החינוך נראים כך בראשם עומדים בעלי כוח ומעמד וכך הם מנהלים את החלטותיהם במרחק רב ממניעים חינוכיים בלבד.
    וחלק מתיקון העולם הוא השינוי שאנו עוברים בתוכינו שבעלי הכוח לא הם ימשיכו להכתיב ולגדל אותנו כחברה
    ואני רוצה לציין דווקא כאחת שלמדה באוניברסיטאות שגם שם ישנה דת וכוח וניצול חלשים..
    אנחנו כולנו עוברים שינוי
    ועל זה נאמר אמת מארץ תצמח דווקא מהצרכים הארציים תצמח האמת
    מזעקת הארץ של הנפגעים ועלינו להקשיב להם ולעזור להם למצוא חיים שנלקחו מהם
    ואבוי לנו אם נזלזל בכאבם מתוך אידאולוגיה זו שנכתבה במאמר זה

    • מסכימה עם התגובה שלך רק שנראה לי שגם הכותב מסכים..
      לא מבינה איפה ראית במאמר התרה של האסורות?
      יש פה דיון שהוא לגמרי לגיטימי והדרך שבה משתיקים אמירה שמציעה לא לאכול את כל עקרונות ושיטות המאבק ללא הבחנה של העקרונות המנחים.
      אם את חושבת שאין כלל השפעה של תפיסה תרבותית על עוצמת הפגיעה למרות ההגיון הפשוט (לפחות לי שאינני אשת מקצוע) מוזמנת לנמק עניינית.

  • מאמר חשוב מועיל.
    יישר כח
    אם כי יש פה מקום להבחין בין התפיסה העקרונית של מיניות בחברה החרדית לבין התוספת הלא הכרחית בדבר ההשפעה על עוצמת הפגיעה.
    יש חשיבות להבנת מקומה של המיניות והשפעה על דרכי התגובה לפגמ גם ללא התוספת המעניינת כשלעצמה.
    בכל אופן תודה רבה

  • תודה הרב צבי
    מאמר יפה מאד.
    תענוג לראות את הבמה החשובה הזו משרתת עוד תפיסות ועמדות שלצערינו אין להם במה בשום פלטפורמה אחרת
    בכבוד רב
    ישראל יום טוב שפיגלמן

  • עם כל הכבוד לכותב המאמר, נראה לי די עלוב לבסס מסקנות מרחיקות לכת עם מקורות דלים כל כך, למעשה אין כל הפניה לאיזה מקור תומך, להוציא דעתו המלומדת של הכותב. אדרבה, די הגיוני לראות ולהסיק שלפגיעות מיניות יש השפעה די זהה ללא תלות בזהותו של הנפגע , חרדי או חילוני.

  • שמחה לראות שהתגובות פה חזקות ומעמידות במקום את הכותב שכותב ללא שום ידע מקצועי, ללא חקירה ודרישה סתם הרהורי ליבו. נסה פעם לדבר עם בחור/ ה חרדי/ת שעברו פגיעה מינית ונראה אם תצליח לישון אחכ בלילה.

  • יישר כח על המאמר, יש כאן אבחנות יפות מאוד.
    קצת מוזר לשמוע שהציבור החרדי המיניות לא תופסת מקום מרכזי כשבעצם כל הסדר יום נסוב בעצם סביב מיניות מרומזת, עם הפרדה הרמטית בין המינים כשכל אינטראקציה נתפסת כמינית, עם התנגדות לסמארטפונים בגלל מיניות, עם זה שבעצם הכל קשור לשמירה ממדיניות, זאת אומרת מודעות יתר לזה שהמיניות היא הדבר המרכזי שתופס את האדם.

    • תגובה ליהושוע,
      תגובתך שיקפה בדיוק מה שחשבתי. אני שמחה שמישהו ניסח את זה בצורה ככ טובה.
      באמת יש פה סתירה פנימית, אם מיניות היא דבר שולי, שצריך שיהיה אבל לא להשקיע בו הרבה אנרגיות, כמו הבריאות הגופנית (כך לפי כותב המאמר)- אז למה צריך ככ להגן מפניה. בתחום הבריאות הגופנית, לא ראינו שנאסרו תמונות של מיצים, חטיפים ממתקים וסוכר.
      זה מצביע על דבר עמוק: דווקא בגלל שהמקום של המיניות ככ מרכזי מהותי וחשוב, כל חוסר דיוק קטן בהקשר של הנושא הזה הוא מזיק מאוד. ולכן הנושא הזה חייב להיות קדוש, טהור. חזל ידעו זאת היטב ולכן יש לנו ב"ה את גדרי הצניעות החשובים כ"כ.

    • תודה רבה על התגובה הזו. כיוונת יפה לאיפה טמונה הטעות העמוקה של כותב המאמר

  • תלמיד ביקש ממני את דעתי לגבי המאמר הזה, וזה מה שכתבתי לו:

    שלום,
    יש לי דעה מאוד מאוד שלילית על המאמר הזה.
    הוא למשל כותב:
    "אם בעולם התורני מיניות נתפסת בתור משהו שייך לתחום היצר, שאדם רציני לא אמור להשקיע בו
    מחשבה ותשומת לב, הרי שבעולם המערבי מושקעת בו הרבה מאד אנרגיה."

    מה שבעולם החרדי המיניות באמת נתפשת כמו שהוא אומר, זה חורבן התורה הכי גדול שקרה לעם ישראל בדור מן הדורות. כל המקרא וחז"ל והראשונים מלאים באין ספור מקורות עד כמה העניין של המיניות הוא הכי יסודי בחיי האדם. כי זה היסוד של כוחות החיים, וכל התכלית של התורה היא שהאדם יהיה חי, כמו שהיא נקראת עץ החיים.
    כל עניין חטא עץ הדעת, חווה ונחש, מדבר על מיניות. אמרו גם שבלי יצר המין אין עונג בסוגיא, כל עבודת האדם בעולם היא בדרך של זיווג כמו שמבואר באר"י ז"ל, ובמורה נבוכים ג' נ"א מה שכתב שם על החשק שהוא התאווה ועל מיתת נשיקה, שהיא שיא של הכח המיני.
    והרי שיר השירים הוא קודש קודשים, הוא המשל הכי עמוק וגדול על היחסים עם הבורא, והוא כולו ספר על מיניות, לא כל כך על אהבה כמו שעל תאווה מינית. משל זה לא רק עניין לימודי מופשט, אלא זה החיים עצמם, לחיות את העניין של התאווה המינית הוא היסוד לשייכות עם הבורא. וכמו שכתב גם בסוף הלכות תשובה.
    לכבות את זה זה לכבות הכל, התורה הופכת ללמדנות ריקה וחלול ויבשה ומתה. "הקב"ה" מפסיק להיות עניין חי שאדם חי מולו בדבקות איתו, והופך לסתם משחקי מילים ריקים. השכחה של חשיבות עניין המיניות הוא חושך וחורבן, של האנושיות ושל התורה ושל עבודת ה', של הכל. כי זה היסוד הכי ראשוני בבריאה.

    בספר הזוהר (בשלח רל"ז) נאמר: "רבי אבא אמר, אדם הראשון יצא מזכר ונקבה, זה שאמר: "ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ואחר כך נפרדו זה מזה. ואם תאמר הרי אמר, "הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם", ומשיב כן הוא ודאי, וזו היא נוקבא, והקב"ה נשתתף עמה, וזה זכר ונקבה, והכל הוא דבר אחד."

    ואהבת לרעך כמוך הוא עניין אהבה ולכן הוא כלל כל התורה, ובן עזאי אמר "בצלם אלוהים ברא את האדם" הוא כלל גדול ממנו, "בצלם" הוא עניין הזיווג, מה שדיברו המקובלים על זעיר אנפין ושכינה שהאו זכר ונקבה שבבורא ממש, ומשם נברא האדם זכר ונקבה, ואז נפרדו הזכר והנקבה שבאדם, וכל התכלית והתיקום והחיים הוא לחבר מחדש את הזכר ונקבה וזה הכח המיני.

    המאמר רווי חושך. הוא לא בונה את דבריו על לימוד תורה לאמיתה, סתם מפריח באוויר דברים כאילו הם "עובדה". נכון שהוא משקף עמדה קיימת, החינוך החרדי של זמננו בחלקים לא מעטים שלו נגוע במחלה הזו שהיא חושך נורא.
    מי שמכיר קצת את היהדות שהיתה לפני מלחמת העולם השנייה, בישיבות של אז, וגם במרכזי תורה כמו בגדד של הבן איש חי ועוד, יודע שהנסיונות ליצור יהדות חדשה כמו שעושה הכותב כאן, זיוף יותר גדול מהזיוף הרפורמי, היא היפך הגמור של זה. במקום תורת חיים היא נעשתה תורת מוות של חנק הנפש וכיבוי כוחות החיים.

    ברוך ה' שיש בעולם החרדי רבנים וגדולים ואנשי חינוך רבים, ואנשים רבים מהציבור, שיודעים את האמת וחולקים בחריפות רבה על דעות כמו של כותב המאמר. אני למשל למדתי אצל הרב שלמה וולבה זצ"ל שנלחם בכל כוחו בדעות החשוכות שמתחדשות בקרב חלק מהאנשים בעולם החרדי שמתיימרים לשים עצמם כמורי דרך. ויש עוד רבים מאוד שהם בעמדה הזו, וברוך ה' כוחם עוהל והאור מתרבה.

    גם ההעמדה כאילו יש סתירה בין התרבות המערבית המודרנית החילונית והערכים שלה, ובין התורה, זו טעות גמורה. בזמן הרמב"ם בספרד חיו בין הגויים, למדו איתם, והיו שותפים איתם לכל הערכים האנושיים שלהם, שאז היו חדשים ומודרניים. תור הזהב בספרד היה חידוש של נאורות ואנושיות וחיים, שהגויים והיהודיים חידשו אותו ביחד והיו שותפים בו. אנושיות זה לא היפך התורה. אם יש בני אדם חילונים שמתחברים לאנושיות שלהם כבני אדם ומגלים בה דברים שמקודם היו מוכחשים ומודחקים, זה עניין מבורך והתורה אמור הלהיות חלק מזה. כמובן שלא כל הוגה חילוני עניינו הוא רק להתחבר לאנושיות הישרה הבריאה שבטבע כל אדם. אפשר לעשות ביקורת ויש הרבה על מה, אבל הכיוון היסודי משותף. בן תורה הולך יד ביד עם כל חכם מכל אומות העולם אם מדובר באנושיות שהיא עניין משותף, והרמב"ם הלך יד ביד עם אריסטו ואבן סינא גם בענייני אמונה הכי יסודיים. את התחלת הלכות יסודי התורה הוא העתיק מאבן סינא, ואמר שאריסטו זה מעשה מרכבה, ועיין בזה במורה נבוכים ב' סוף פרק י"א.

    אותו כותב המאמר החשוך מניח מראש שיש סתירה בין החכמה החילונית והנכרית ובין חכמת התורה, ואז אם החילונים מגלים אור של אנושיות ורגישות ולב, כותב המאמר אומר שהתורה אוחזת בדעה של החושך, כי היא חייבת להיות היפך החילונים.
    .
    .
    הנסיון להקטין את העוצמה והעומק של נפגעי תקיפה מינית גרם לי לסחרחורת מרוב תמהון ווזעם. אם הכותב היה מכיר מקרוב מי שנפגע, הוא היה כל כך מתחרט על כל אות שכתב, ולאו, הוא רשע בעל לב אבן.

    חבל להאריך בזה, אני כועס מאוד ואין טעם לפרוק עוד ועד זעם, אחרי שהנקודה כבר הובהרה.

    • כבודו כותב:
      "כותב המאמר הוא אולי האדם הכי חשוך שקראתי את דבריו מימי. הוא ממציא חושך סתם ככה כי מתחשק לו… ואם לא היה מתחרט (על מה שכתב) הוא רשע בעל לב אבן, ערל לב ועיוור שכל, רשע באותה שורה עם היטלר והמן ופרעה".

      מי שסבור שאנשים ממציאים חושך סתם כך כי בא להם, ומי שסבור כי מי שאינו סבור כשיטתם בסוגיה מסוימת, חשובה ככל שתהא, הוא האדם הכי חשוך בעולם, היטלר, המן ופרעה – כלל אינו ראוי להתייחסות.
      אך כיון שאי אפשר להשאיר את תגובתך המכוערת ללא תגובה, אכתוב רק שאתה אדם בוטה שאסור ללמוד ממנו תורה.

      ולמרות הכל, טוב שנכתבה תגובה זו.
      היא מיצג מזוקק של כל מה ששטוח בשיח הפגיעות המיניות. אינך יכול להעמיק חקר ולדון בהקשרים תרבותיים, במשמעויות תיאולוגיות ובהשלכות חברתיות של שיח המי טו החרדי, בלי שיתלו אותך מיידית על עמוד הקלון ותוקע לעין השמש כחשוך וכפוגע מינית.
      ואף על פי כן נוע תנוע, כי מגיע לנו קצת יותר מהשטחיות הרדודה הזו.

    • וואו, שורה אחת עם היטלר. איזו תגובה עלובה. הייתי מקווה שמי שיודע להתמודד תורנית לא היה יורד לרמה כה נמוכה ושפלה. "צריך עיון" מנסה להקים בית מדרש לרעיונות, באומץ רב מתפרסם מאמר שמציג גישה מקורית ומרתקת, ובא ניר שטרן ומתחיל לזעוק היטלר סטלין. מביך מאד.

    • שלום ניר היקר
      התגובה שלך מלאת ההשמצות מכפישות ומזיקות למאבק החשוב בפגיעות המיניות.
      תגובות אלימות כמו שאתה מציג רק גורמות להצדקה ולהבנה של טיעונים כפי שמציג כותב המאמר.
      תגובות כמו שלך מוכיחות את הטענה לסתימת פיות ולאלימות מילולית.
      דווקא כמי שלא מסכימה עם כל טענותיו של הכותב (בפרט לחלק של המרכזיות של המיניות בעולם המערבי) חשוב לי להתנער משותפים למאבק כמוך.
      חבל שאי אפשר שדיון מכובד יתאפשר מכל הצדדים ולצערי דווקא לרוב מהצד שלנו ישנם טיעונים שכל מטרתם היא השתקה וההפחדה.
      בברכה
      דבורה וסרמן מטפלת

    • מסכים עם כל מילה בתגובה של ניר שטרן, וכמו שאחד מחוקי ניוטון – חוק הפעולה והתגובה, קובע – הכוח המופעל בשעה שמכה ניתכת ע"י יד מופעל במידה שווה על היד עצמה … זה עניין של גבולות – כשהן נפרצים ע"י צד אחד אי אפשר לצפות מצד שני להשאר נייטרלי …

    • שלום לניר שניכר שהדברים שכתב יצאו מלב סוער,
      שמחתי בהתחלה לקרוא את טענותיך שנראות לי ברובן נכונות מאוד. אך התאכזבתי לראות את ההגזמה בפניה אל כותב המאמר. הוא בהחלט לא גרוע מהרפורמים, בוא לא נגזים. אי אפשר להשוות. לפחות אצלו יש ניסיון להגיע לאמת של מסורת, גם אם הוא לא הבין אותה. ניכר במאמר שהוא טועה מאוד ועדיין- הוא בא ממניעים טובים. אבל אני מבינה את המקום של הלב הבוער שלך, רק שים לב. הסגנון הזה יכול לגרום לאנשים לא להקשיב למה שאתה אומר.
      ועוד נקודה שהפריעה לי: בוודאי שיש הבדלי תפיסות מהותיים בין תרבות החילונים והגויים לזו של היהדות. זה נכון שיש תמיד נקודות אמת שאפשר ללמוד מהם, אך זה יכולים לעשות גדולי הרמבם כמו שאמרת.
      ועדיין תודה על התגובה שלך, היפה.

  • בורות מדהימה שמנוסחת ברוב כישרון.
    להסביר שוני תרבותי, לגבי האופן בו החברה מטפלת בבעיותיה, ניחא.
    ירידה לפן הפרטי- בורות.
    ניכר שהכותב לא מכיר בסביבתו נפגעי/ות פגמ.

    • איכשהו לכתוב את המילה "בורות" פעמיים לא הופך את הטיעון (בהנחה והמלל שלך ראוי להגדרה "טיעון") ליותר משכנע.
      מצופה מאנשים בעלי יכולת אינטלקטואלית בסיסית להציג עמדה מנומקת ולא הכפשות חסרות ביסוס.
      במידה ויש באמתחתך טיעון כזה בטוחני שהקהל ישמח לשמוע אותו

  • אני מצטט את הכותב: "לטענתי, היחס לפגיעות מיניות בציבור החרדי נגזר מתפיסה זו. אינני מתכחש כמובן לכך שישנם מקרים של טיוח ואי טיפול נאות, ובכל מקרה כזה צריך לפעול בכדי להוציא את הצדק לאור ולמנוע פגיעות עתידיות. אך באופן כללי, היחס לעניין נובע מכך שאין למיניות תפקיד מכונן כל כך בעיצוב האדם. ממילא, גם עוולות מיניות אינן זוכות ליחס מיוחד. הן אינן נתפסות כחמורות יותר מעוולות אחרות, שאולי מטופלות ואולי לא, ובכל מקרה, הטיפול בהן אינו בראש סדר העדיפויות החברתי".
    אוי לציבור החרדי אם זהו היחס לפגיעות מיניות!
    הוא כותב: "הטיפול בהן אינו בראש סדר העדיפויות החברתי" – כלומר, צריך להילחם בשצף-קצף בפאה נוכרית, בטלפון "חכם", ב"לימודי ליבה" וכדומה, אבל הטיפול בסוטים, פדופילים, שטופי-זימה, מגלי-עריות, אנסים, רוצחי נשמות – זה אינו בראש סדר העדיפויות החברתי של החרדים… (בזה יטפלו הרב אליהו, עיתון הארץ, חיים שאולזון, פורום תקנה). אני רואה כאן עיוות מזעזע של השכל הישר, של הנפש האנושית ושל הלכות בסיסיות שעליהן חייבים מיתת בי"ד!

    • אין ספק שלדעת הכותב צריך להילחם בשצף קצף בפאה נוכרית, בטלפון חכם ובלימודי ליב"ה, ומאידך אין לטפל בפדופילים ובאנסים.
      קריאה מדויקת של המאמר.

  • אינני מן הממהרים להגיב על מאמרים. יפים ככל שיהיו .
    אך יצאתי מגדרי לנוכח העליהום הילדותי של נטורי קרתא הוירטואלים
    שכל עיסוק בנושא זה מאפשר מצידם חשיבה חד כיוונית וכו וכו
    אכן מאמר זה הוא קול קורא במדבר וגם אני הופתעתי כשקראתיו לראשונה
    אך מסתבר שישנם מחקרים רבים שתומכים בתפיסה זו
    ש"חומרתה של פגיעה מינית היא תלויית תרבות"
    לא התרשמתי שכותב המאמר בא להקיל על הפוגעים חו
    כל כוונתו המצויינת היא כמוה כקריאת השכמה להתבוננות בעינא פיקחא
    בנושא זה שהוא חדש בפרסיא החרדית שלו
    האימוץ של נורמות מערביות מוחלטות בנושא זה
    צריכה בירור וזמן כדי להלביש אותה על תשתיות חרדיות וכו
    נער ההייתי וגם זקנתי וזוכר אני היטיב את ביקורתו של הרב ולבה זצל על אימוצה של מדע הפסיכולוגיה אצל החרדים ללא תנאי ואכמל
    למרות שהיה שולח אנשים לטיפול
    לסיכום מאמר חשוב מעורר דיון ומחשבה
    בלי לקפוץ למסקנות נמהרות לא על הכותב המוכשר ולא על התוכן

  • ההנחה, המשתמעת, שפגיעה בחרדי משפיעה אחרת מפגיעה באדם חילוני היא אינה נכונה, ולו כאחד שמצא את עצמו נפגע…

    מסכים עם המגיבים שהמאמר מנכיח את הבדלי התרבויות וכו , ועדיין , פגיעה היא פגיעה. ואני מעדיף, אם אלו האופציות- ואין אופצית ביניים, (כנראה שאין כי מבחינה סוציולוגית יש אירוע וריאקציה) שילדי יגדלו במקום בו יש תרבות מי טו מאשר תרבות האומרת, המיניות אינה מרכז החיים ומשכך גם הפגיעה המינית אינה בראש סדר העדיפויות

  • הטענה של הכותב כי בעולם החרדי המיניות אינה תופסת מקום מרכזי היא במקרה הטוב היתממות
    וכי מה הוא שורשן של ההפרדה בין המינים, תקנות הצניעות, מלחמת העולם באינטרנט ונגזרותיו, סימום בחורים בכדורים פסיכיאטרים בחסידויות מסוימות וכן על זה הדרך?

  • העתקתי שתי פיסקאות מהמאמר לקובץ וורד, בכלי של "חיפוש" כתבתי "פגיעה מינית" ואח"כ ב"החלפה" כתבתי "רצח" (האמת, התלבטתי בין כפירה, חילול שבת וכו, אבל בהחלט אפשר לשחק עם המונחים). בהקבלה, גם את המילה "מיניות" החלפתי ב"חיות".
    לחצתי Enter, וזה מה שיצא (עם עוד קצת שינויים קוסמטיים).

    קראו והחכימו:

    "הקונצנזוס הקיים בחברה המערבית לגבי החומרה, החשיבות והדחיפות של טיפול ברצח אינו מתקיים בציבור החרדי. דבר זה אינו נובע מכך שלחברה החרדית לא אכפת מערך החיים או שהיא אינה רגישה לפגיעה בחלשים, אלא מהסיבה שהחיות (החיים) נמצאת על הספקטרום שבין "ההכרח לא-יגונה" לבין "צורך נמוך ומגונה". לפיכך, רצח אינו מיוחד בשום צורה. כיוצא בו, רצח אינו נתפס כחורבן גמור של כבוד האדם, אלא כמו כל ניצול, עושק ופגיעה אחרים. הוא אולי עטוף יותר בניחוח של "חטא", אך לאו דווקא כחטא שבין אדם לחבירו. ובכל מקרה, הוא אינו מקבל את המשמעות הדרמטית הניתנת לן בחברה המערבית הכללית.

    תפיסה זו של חומרת הרצח מביאה לכך שהיחס לרוצח איננו מחמיר כמו היחס הניתן לו בחברה הכללית. בנוסף, תפיסה זו ביחס לחיות אינה מניחה כמובן מאליו ששווה לשלם כל מחיר לטובת המאבק ברצח. במאבק נגד רוצחים נבחנים שיקולים רחבים יותר, הן במישור המדיניות הציבורית והן ביחס להשלכות על הפוגע ומשפחתו. רצח אינו נתפס כמשהו שמצדיק באופן אוטומטי פגיעה אנושה בכבודו של הרוצח".

    • חזק! זה אכן מה שנשמע מהמאמר המזעזע הזה.
      אליהו לוי, אתה ישן בעמידה!

    • דמגוגיה בגרוש…
      מה הטיעון? שהטענה של הכותב מתאימה גם לרצח, ולפיכך אינה רלוונטית בנושא של פגיעה מינית? או אולי שפגיעה מינית כמוה כרצח, ולכן דברי הכותב מזעזעים? כי בין כך ובין כך, אין התמודדות עם תוכן המאמר… הרי הנקודה המרכזית ביותר בה התמקד הכותב, היא בדיוק זו שמועלית בתגובה הזאת: האם בחברה החרדית פגיעות מיניות נתפסות כרצח. ואיני חושב שהמגיבה יוצאת מתוך הנחה, שגם בעיית הרצח וחומרתו מוזנחות בחברה החרדית…

  • כנפגעת חרדית כתוצאה מחשיפה בלתי מותאמת בגיל מאד צעיר, (חשיפה שאינה מוגדרת כלל כפגיעה בעולם החילוני, לכן לקח זמן עד שמישהו הניח את האצבע עליה)
    אני מתמודדת עכשיו עם כל המכלול ה"עשיר"- פוסט טראומה- הקאות, דיכאון, חרדה, תרופות…
    (ואולי אין צורך לפרט, שהרי מי שלא מבין- לא יבין גם אם אסביר, ומי שמבין לא זקוק להסברים…)
    אני מבקשת להסתייג ממסקנת המאמר, אם כי הסכמתי עם חלקים ממנו.
    לדעתי, הייתה זילות מסוימת בסבל שאני ורבות רבות נוספות חוות, עובדת היותי חרדית לא רק שלא הפחיתה את הכאב אלא גרמה לו להימשך שנים ארוכות. העולם השמור שבו אני חיה מנע ממני להיחשף לתכנים בריאים ונורמטיבים, והתכנים שאני מצאתי היו קשים מנשוא.
    מצד שני, מסכימה עם הטענה שהשטחת הנושא ברשת מביאה מעט תועלת,
    הלוואי וכל אחד מהקוראים ייקח לתשומת ליבו ילד אחד, ולו אחד, מרבים כל כך שמסתובבים בינינו.
    בבקשה, פתחו עיניים, שימו לב לכאב, לצרחות השקטות, להתנהגות הפרובוקטיבית/ הנמנעת שלו. עמדו על שלכם, סייעו לו, האמינו לו, בכל מחיר.
    אם יעלה בידכם לעצור מעגל אחד של סבל, תהיה זו כנראה תחושת סיפוק גדולה יותר מזו שאחרי שליחת עשרות אימוג'ים מזדעזעים או פוסט מתלהם. זו תהיה המלחמה האמיתית באלימות, בכל חברה שהיא.

  • כמו שחלק כתבו, הדברים שכתבתי אינם דיון מכובד, הם בהחלט הטחת אלימות מילולי בגסות רבה.
    כתבתי, אבל כנראה לא הבהרתי מספיק.
    אני חי את העניין של פגיעה מינית, זה קרה לי באופן קשה ומתמשך, וקרה גם לסביבתי הקרובה ביותר.
    חוויתי על בשרי את העמדה שאומרת לא באמת קרה משהו עד כדי כך נורא, כי אנחנו חרדים ואנחנו רוחניים ואנחנו מעל זה.
    התוצאה שאני חוויתי בעקבות הפגיעה המינית היא כאילו אני מת, רצוח. וזה בעיקר סביב הגוף.
    המשכתי ללמוד תורה והצלחתי בזה, כל מה שעיוני ורגשי במובן הגבוה, כמו תפילה או נגינה, עבד בצורה תקינה, והיה חי. אבל כל מה שקשור לגוף מת. אין שינה, אין הנאה מאוכל, מאור השמש, מאוויר צח, מתנועה, מלפגוש אנשים, מללבוש בגד, לקנות משהו חדש, וכו' וכו'. אין שמחת חיים פשוטה טבעית. אני סגור כל הזמן בבית, לא מסוגל לצאת.
    החור הזה בחיות ובנפש זה גיהנום שאי אפשר לתאר, יסורים תמידיים שכל יום גורמים לרצות להמית את עצמי.
    והרבה שמעתי: אנחנו בני תורה וכל נושא הגוף לא צריך להיות חשוב לנו ומה שחשוב זה שאתה לומד גמרא בהתמדה ברוך ה', כל השאר לא באמת משמעותי.

    אין לי מילים לתאר איזו חבלה מילים כאלה עשו לי מבחינה רגשית.
    כמה היה חיוני לי ללמוד להנות מלצאת לגינה, לשמש, לאכול. ולא שבאמת הצלחתי בזה.
    אדם פגוע, מתבוסס בדמו ממש, לרוב לא יודע בכלל מה קרה לו, למה הוא סובל, מה פירוש הפגיעה הזו. מה היא גורמת, מה הכיוון שצריך לחושב עליו כדי להתחיל להתקדם לכיוון חיובי. אדם כזה תלוי בתמיכה חיצונית, שיושיטו יד, שיראו אותו למרות שהוא שקוף.

    המילים של כותב המאמר היו בשבילי ממש מכות, הכאבה וגרימת נזק, באותו רגע של הקריאה. המילים שלו נכנסו לתוך הפצע הפתוח, ופצעו שם עוד.
    אני גם מטפל במקרים כאלה, ומי שאני מכיר הוא כמו ילד שלי מבחינתי. אני יודע כמה פגיעה ונזק והרס גורמות לו המילים האלה.
    כשקראתי את המאמר לא הרגשתי שיש לזה שייכות למושגים כמו טענה או דיון או דעה. הרגשתי שהכותב הוא אדם פוצע, מרשה לעצמו לעמוד במקום שכולם שומעים ולפזר שם מילים פוצעות, לדרוך על אנשים פגועים. ועוד להרגיש שהוא רוחני ונעלה וצודק וחכם ובא ללמד את הציבור.

    כתבתי זעקת כאב, לא דיון ולא טענות. רציתי להרביץ לכותב המאמר, כמו שאני רוצה להרביץ כשאני רואה מישהו מתעלל בילד, פוצע ורומס אותו.
    הזעם משתולל.
    לדעתי מי שהזעם שלו לא משתולל כשמול עיניו מתעללים בילד, והוא לא מתנפל על מי שמרביץ לילד וצועק על המתעלל עד שיפסיק, ואם צריך גם בצרחות של משוגע גמור, אז הוא לא בן אדם.

    מי שיש לו מושג מה זו פגיעה מינית, יידע שמאמר כזה פשוט משחזר את הפגיעה.
    יש נשים שנאנסו והן תובעות במשפט, ואחר כך מתחרטות על זה כי הן אומרות שהמשפט היה כמו לחוות את האונס שוב. כי הופכים את זה לדיון מלומד ומכובד, שומעים את כל הצדדים בכבוד, ומביאים טענות לכאן ולכאן, (הרי לאנס יש חזקת חפות ולפני שהוכיחו את אשמתו מתייחסים לאפשרות, שבאמת קיימת, שהוא לא עשה רע ואי אפשר מראש להתייחס אליו כמו אל פושע)

    משפט עושים על ידי שופטים או רבנים, ובדלתיים סגורות, ורק כי יש הכרח מוחלט לברר, כי באמת יש אפשרות שהנתבע לא עשה רע. וגם זה בדחילו ורחימו. כאן כותב המאמר שם עצמו לדון בזה בקור ולמדנות לפני כל הציבור, והוא משחזר להרבה אנשים את האונס שחוו. למה שהם יקבלו את זה בשתיקה? כן, מי שאני מרגיש שאונס אותי עכשיו או את מישהו שאני מכיר, אקרא לו היטלר אלף פעם.

    רציתם לבנות כאן מרחב של דיון מכבד ומועיל ומנומק, לא מרחב להכיל צעקות של פצועים וזועמים. זה לא חדר אישפוז פסיכיאטרי כאן.
    אבל מדובר בבני אדם, לבני אדם יש רגשות. כן, אני כן משווה את זה לשואה. היא הבית ספר שלנו לרוע אנושי. אם היה מישהו כותב כאן מאמר תרבותי מנומק ורציונלי ותורני בזכותו של היטלר, והיה בין הקוראים ניצול שואה שמקים מתוך הטראומה שלו צרחות מטורפות כמו משוגע, טוב ונכון וישר ואהוב וחביב ומשובח שהוא צועק, וכולם צריכים לצעוק איתו כמו משוגעים, ואינני מקנא בדין של מי שיכול להישאר רציונלי במצב כזה. ומי שרוצה דיון תרבותי שלא יאפשר לכתוב בו דברים שדורכים על פצעים של אנשים.

    • ניר הפגוע והזועם —
      צר לי מאד על כאבך המתמשך, אבל כפי שכתב מחבר המאמר לגבי פגיעות מיניות: "הטיפול בהן אינו בראש סדר העדיפויות החברתי". עיינתי במודעות המודבקות באיזור מגורי (חלקן חתומות ע"י רבנים וחלקן על כנסים של רבנים), עיינתי באתרי חדשות חרדיים, כמו-כן אני קורא (לא נאמן) את "יתד נאמן" ודומיו.
      ובכן, הנה הדברים העומדים בראש סדר העדיפויות החברתי: הקומה הכשירה של הטלפונים הניידים, סכנת האינטרנט הפרוץ, הפריצות של הפאה הנוכרית, חשש לחדירת "לימודי ליבה" לבעלזא, גזירות ליברמן, העלאת מחירי התחבורה הציבורית, לימודי אקדמיה…
      כלומר, כפי שכבר ציין מחבר המאמר, בעייתך אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות החברתי של העולם החרדי ורבניו, למרות שמדובר בעבירות מזעזעות שהתורה החמירה בעונשן עד-כדי כרת ומיתה.
      חוששני שימשיכו להתפלמס על METOO חרדי, "פורום תקנה" חרדי, איך משתיקים נפגעים, איך מגלים לעיר אחרת או לתפקיד אחר את הפוגעים, איך מונעים פרסום כדי לא לפגוע בשמה הטוב של הישיבה/החסידות/הקהילה הקדושה.
      לפיכך לא נותר לנפגעים אלא לשתוק, או לפנות לעיתון "הארץ", לרב שמואל אליהו שליט"א…

    • אתה צודק לגמרי, בתיאור הפגיעה שלך כתיאור אוטנטי לכל נפגע ונפגעת.
      ולא משנה כלל עד כמה שמרנית וסגורה הסביבה שהוא חי.
      אתה צודק שהכותב פה הוא פוצע, ושהמאמר הזה הוא מאמר פגיעה.

      שום נפגע לא צריך שיספרו לו שהוא נפגע, כדי לדעת שנפגע.
      זה דבר שמורגש בדנא של האדם.
      בלי קשר לסביבה.
      (נכון שבילדות יש תופעה מבורכת לעיתים של הדחקה, ולאחר מכן יש התכחשות. אבל עדין הנפגע פגוע)

    • מסכימה איתך לגמריי
      מי שלא חווה לא יכול להבין

      ירדו לי דמעות של תסכול כשקראתי את המאמר הנ"ל

    • הבנו שאתה פגוע ויש לך על מה
      אם כך כל העלאה של הנושא תכאיב למישהו/י
      אז לא נדון בשורש ובדרכים איך להגיע לפתרון ונשאיר את הבעיה כמו שהיא ?

  • ואני יכול לטעון הפוך. ככל שהמין נוכח יותר בחיים הפגיעה היא חלשה יותר, היות ומה כבר קרה וכולה מין ובסך הכל הוא נגע וכו' – המקומות האינטימיים לא ממש אינטימיים… אדרבה בחברה בה המין פחות נוכח ופחות מגדיר את הזהות לפגיעה יש משמעות חזקה יותר, המקומות האינטימיים באמת אינטימים ופרטיים וחילולם חמור יותר.

  • באופן דיי אבסורדי
    דווקא המערביות הרואה בפגיעה מינית כל שהיא מעשה חמור שעונשו בצידו
    דיי מתכתב עם רוח ההלכה היהודית בעניני צניעות והפרדה במגע בין המינים
    טיעונו של הכותב שהפגיעה היא פחותה בחברה שאין המיניות מרכז עולמה
    היא טיעון אקדמי דיי מעניין
    אך כאדם חרדי בענייני פגיעה מינית נוח לי לשתף פעולה עם המערביות המחמירה כייון שהיא מעלה על נס ערכי צניעות יהודים …..

  • מדהים! מאמר פשוט מדהים!
    תודה רבה. סוף סוף הבנתי את פשר צורת התגובה של הציבור החרדי בעניין חיים וולדר.. (עם דגש על הבנתי, לא הסכמתי)
    יפה גם איך שכותב המאמר צפה מראש מה יתחולל וישתולל כאן בתגובות..
    בעיניי זה מאמר מדוייק להפליא. הוא לא נכתב מתוך מטרה לתת אמפתיה לנפגעים, הוא פשוט דיון רעיוני עמוק. בודאי שלא היתה מטרה להכאיב לאף אחד.

    • אם-כן, אתה כבר מבין (אך לא מסכים) מדוע השתיקו ילדים שהמלמד הסוטה בת"ת עשה בהם כאוות-נפשו, מדוע השתיקו ילדות שהדוד החביב היה כל-כך חביב כלפיהן עד-כדי אונס, מדוע השתיקו נערים שהמשגיח בישיבה טיפל בהם טיפול אישי לעילא (חלקם ברחו מהישיבה וגם מתומ"צ), מדוע אין "פורום תקנה" חרדי, מדוע גדולי-התורה מתרכזים בשר-התקשורת ובשר-האוצר.
      אבל ב"ה העולם החרדי משתנה, אנשים נפתחים והתקשורת נפתחת, לכן יש רשעים הבאים על עונשם. לפתע מתברר שיש דין ויש דיין, לא רק למי שעבר על גזל ולה"ר ושכר-שכיר, אלא גם למי שעבר על עריות של כרת ומיתת בי"ד.

  • הכותב הנכבד מציג עמדה המגוננת על עמדת הציבור החרדי בנושא המיניות , זכות וחירות הפרט , ותפיסת העצמי של האדם .
    אך יתכן מאד שעמדת היהדות קרובה הרבה יותר לתפיסה המודרנית מאשר לתפיסת היהדות החרדית בנידון .

    מה שהביא הכותב מדברי פיטר ברגר , אביא במקביל מה שכתב ר' חיים ויטל שהאדם לא מקבל שכר בעולם הבא כפי איך שהיה ופעל בסביבתו הרחוקה אלא כפי איך שהתייחס לאשתו .
    במהות אלו אותם דברים .

    בחברה החרדית כיום איננו חיים באופן שיש זכויות פרט וחירות אישית .

    מי שיעיז להביע דעה שונה מהמקובל אל אף שאין היא סותרת את דברי התורה , מסתכן בחרמות , בהוצאה של ילדיו ממסגרות החינוך , באובדן המשרה שלו ועוד .
    המחיר שאנחנו משלמים על כך הוא יקר מנשוא , בפרט בחסימת האדם להתפתח להיכן שהוא יכול להתפתח .
    כשאדם מסתיר משהו הוא מסתיר את עצמו בתוך עצמו ואת מה שהוא בא לגלות בעולם .
    ויש להליץ בזה את השיר – ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה גם שם נמצא ה' יתברך .

    הגמרא קוראת לחרות הפרט ולאינדיבידואל האישי בשם עשיית רצונו של מקום .
    כשישראל עושים רצונו של מקום הרי הם משולים ככוכבים – לכל אחד חירות אישית , נפרד מהשני . וכשישראל אין עושים רצונו של מקום הרי הם משולים לעפר – צפופים ודחוקים אחד בשני , ללא אינדיבידואל וחירות אישית , והכל דורכים עליהם.

    ולמהותם של דברים רציתי לציין , שקשה מאד לקבל ביקורת. קשה לתפוס שחיינו בטעות . קשה מאד לקבל שכן , משהו לא בסדר אצלנו .
    אבל דווקא לנו כיהודים שרוצים לעשות את רצון ה' אנחנו צריכים לשים את האגו שלנו בצד ולקבל את האמת ממי שאמרה .

  • האמת שלא מגיעה תגובה למאמר מחליא ונורא שכזה.
    א. רוח זרה של נצרות טהורה נודפת ממנו. – מיניות היא לא חלק מחיינו??????? הלזה יקרה רב? אולי כומר.
    ב. החרפה הגדולה שהדברים נכתבים בצורה אינטלקטואלית לכאורה אך הם בעצם מספרים על בורות עמוקה בענייני הנפש הבסיסיים ביותר.
    ג. הביטחון הרב שיש ל"רב" מעיד על עזות מצח ושימור תפיסות שגם מי שחושב אותם לא מעז לדבר אותם בקול רם וטוב שכך.
    ד. אתר צריך עיון תתכוננו לחרם בקרוב. אתר מביש שמעז להעלות דעות מעוותות ונוראות בתחום רגיש כל כך. זה לא קורונה, זה לא גוף האדם, זו תודעה ציבורית חולה רעה שמשתמרת בעזרתכם בנושאים של נפש האדם . ולא…אין צורך להיות ליברלים מוגזמים ולתת מקום לכל דעה מוטרפת. אתם אלו שנותנים קרקע לפוגעים להצדיק מעשים חולים.
    אל תגידו ידינו לא שפכו את הדם.
    ה. שלוחי מנדל עושים עבודה מחפירה… לא ייאמן כמה הליברזלים הרפורמי שאתם מביאים לציבור החרדי הוא ההרס הכי גדול – יותר מחסר בלימודי ליב"ה יותר מחסר בהשכלה והרבה הרבה יותר מעוני כלכלי, עוני בדעת אין לו באמת פתרון….
    שימוש בציטוט של גדול בישראל תוך רתימתו למקבץ דעות מעוותות – זו דמגוגיה ואחיזת עיניים.
    מהמר שלא תאשרו את התגובה שלי – בשם הליברליזם הנעלה כמובן….

    • ליהודי שאכפת לו .
      חבל על הכעס שלך . כעס מסיט אותנו מן העניין . ומפסיד מאתנו את הרווח שיכולנו להרוויח מבירור ופתרון הבעיה .

      אני מסכים אם דעתך שבמאמר הזה ישנם דעות שאינם נכונות , אבל המאמר הזה מציף דעות ובעיות שקיימים אצלנו .

      אם לא נציף את הבעיות הם לא יפתרו .
      חובה עלינו לדעת מהיכן באנו ולאן אנחנו הולכים .

      שמחתי מאד לקרוא את התגובות של מטפלי ומטפלות הנפש בציבור החרדי על המאמר , ורק בשבילם שווה שמאמר זה נכתב .
      יורשה לי לנחש שכותב מאמר זה לא נגע מעולם בתחום הנפש , ולכן אינו מכיר כרבים אחרים את המהות ועוצמת הפגיעה של פגיעה מינית .

      והכי חשוב, להתייחס לדברים ולבעיות כפי שהן . אם נגיד לכל מי שחושב אחרת מאתנו – אפיקורס , מנדל , ליברליזם ,ושאר מרעין בישין שנאמרו כאן בתגובות, אולי נפרוק את הכעס שלנו , אבל לא נגיע לעולם לבירור הנושא ,ולפתרון . לא אצלנו ולא אצל האחרים.

  • שלום וברכה
    המאמר חסר המון !!! חבל !!!
    די לעיין במקורות של חז"ל ראשונים והאחרונים בעניין להבין שהדברים הם אינם נכונים כלל.

    המעיין בתפילת הרמב"ן שתיקן לזמן החוויה בין בני הזוג, יראה שהוא מתפלל ומזכיר שלש פעמים שלא תהיה לו חולשה ושתהיה תאותו מזומנת לו בכל עת שירצה.
    חז"ל הגדירו את האבר המין של האיש "משים שלום בבית" (שבת קנ.).
    חז"ל ביארו שכל התאוה נועדה ליצור ולהגביר חיבה אהבה ושלום בית בין בני הזוג (מדרש סוף קהלת).
    חז"ל טרחו לבאר שילדים שנולדים לזוג שהגיעו לחיבור גופני לא ע"י ידי אהבה יש להם תכונות של מרידה ופשיעה בקב"ה (נדרים כ:, ועיין בראשונים שם), הקב"ה אינו צריך שנקיים את "פרו ורבו" כל עוד שאין אהבה בין בני זוג.
    חז"ל טרחו לבאר את חשיבות וטורח הדבר שהחוויה הזו היא מעצימה וגורמת לאושר לבני זוג.
    הסטייפעלר זצ"ל מבאר במכתבו הידוע "שעיקר תקוות האישה בעולמה שיהיה לה בעל האהוב אותה", מי שיודע הוא כתוב את זה על חיוב הבעל לאשתו במצוות עונה – בחוויה הטובה בין בני הזוג.
    טעות לחושב שהציבור החרדי מגיע לדבר זה מצד "יצר",
    ההיפך, התפיסה שאינה תורנית גורסת לטפח את המיניות שלי בעצמי, לא את המיניות של בת או בן זוגי.
    התורה מלמדת אותנו שכל אחד מבני זוג צריך לטפח את המיניות של השני, כמובן גם להנות אבל לדאוג שבאותה הנאה תהיה הנאה מקסימלית לשני, לא רק כי אם לא כן לא תהיה הסכמה לכך, אלא כדי שמעשה זה יגביר את החוויה הריגשית בין בני הזוג, לא רק את החוויה הגופנית.
    אכן, יש חוסר הסברה נכון בציבור החרדי בדבר, אבל להסתכל שזה מה שיוצר את הפגיעה זה לא נכון.
    פגיעה מגיעה בעיקר כשאדם מטפח לעצמו בשביל עצמו את החוייה המינית, וכמו שהוא לא שם לב שאף באשתו הוא פוגע (בתירוץ שאם לא הוא יכשל וכדו'), כך הוא לא שם לב שגם באחרים הוא פוגע.
    הדברים נכתבו בקיצור ישנה אריכות רבה בעניין.

    • תודה על תגובתך.
      הזוי לחשוב שהמיניות לא חשובה במגזר.
      רחמי על כותב המאמר שלא טעם.

  • "מאמר" מזעזע, לאחר קריאה בדילוגים, אני חייב להביע תודה, בשמי ובשם משפחתי, לבורא עולם, שחנן אותנו בחכמה, בינה השכל ודעת, וגאלנו מהחריידיות, וזיכנו להעביר את ילדינו לבתי – ספר ממלכתיים מהטובים בארץ, בהם אין מקום לדעות נפסדות מעין אלו

  • שתי טעויות קרדינליות במאמר החושפות את חוסר ההבנה במיניות עפ"י התורה של הכותב. ואכן, לא כל הרוצה ליטול את הקולמוס ולפתוח נושא עמוק ויסודי שכזה יבוא ויטול. הרבה בשלות פנימית וניסיון צריך כדי להעיז לדון בזה מנקודת מבט תורנית, וחבל.

    א. כפי שכבר כתבו הרבה מן המגיבים. מיניות עפ"י התורה איננה דבר צדדי ו'בדיעבד' ו'הכרח לא יגונה', מיניות היא דבר מרכזי חשוב ואקוטי בחיי האדם. ושמא התבלבל הכותב בין צניעות לצדדיות. מיניות עפ"י התורה היא בצנעה אך מרכזית מאד! ולמביני עניין נאמר שביהדות ככל שהנושא צנוע יותר הוא חשוב יותר!

    ב. פגיעה מינית היא פגיעה בפנימיות האדם ובכלי העבודה הכי מרכזיים בעלייה הרוחנית שלו. וכפי שבכל קושי רוחני יש צורך בעבודה עצמית 'עבודת המידות' כדי להגיע להישגים אישיים, גם קשיים שמתגלעים באדם כתוצאה מפגיעה מינית מצריכים 'עבודת מידות' כדי להיחלץ ולצמוח למרות הפגיעה הקשה.
    אין ספק שפגיעה מינית היא בעצם פגיעה נפשית חמורה מאד, ולהתיימר לתקנה בלימוד מוסר גרידא או בעבודה רוחנית הוא לרוב הזויה ולא מחוברת למציאות, אך לחלוטין בסופו של דבר גם הטיפול הנפשי שצריך הנפגע לערוך אצל אנשי מקצוע לא בא במקום לקיחת האחריות האישית והרצון להתקדם ולצמוח למרות הפגיעה ואולי אף בגינה. וכשהשיח המרכזי בעניין הפגיעות המיניות ומבצעיהן הוא סביב הפוגעים והנקמה בהם בהכרח אנחנו יוצרים עיוות בלתי נסלח בראי ההשקפה התורנית. בסופו של דבר הטיפול האמיתי היעיל והנכון כפי שהתורה מלמדת אותנו הוא תיקון הנפש באמצעים רוחניים איכותיים ומדויקים, וכשזה קשה, ולרוב כך הוא, עלינו להיעזר בכלים טיפוליים מקובלים. אך תמיד הפוקוס יהיה על הבנייה האישית של נשמת האדם פנימה ולא חיצונית לה שבזה אנו מפספסים את העיקר.
    ברור שפוגעים צריכים לתת את הדין בכל החומרה, אך לומר שזה עיקר הנושא כפי שתנועת 'מי טו' מנסה להחדיר לנו, הוא כאמור סטיה מהאמת התורנית.

    • תודה

  • איך אדם שלא למד פסיכולוגיה/עבודה סוציאלית ולא עבר פגיעה מינית ואיך לו שמץ של מושג איך מרגיש אדם כזה מביע דיעה איך אמור להרגיש אדם שעבר פגיעה מינית???

    איך הוא לוקח אחריות על עניין כל כך רגיש ללא שום ידע מוקדם רק תאוריות לא מבוססות

    משהו בתרבות שלנו דפוק
    אנחנו נוהגים להתייעץ עם 'מבינים' שלא התמקצעו בתחום הרפואה זוגיות פסיכולוגיה חינוך וכלכלה ומה שהכי דפוק זה שגם אם הם טועים אנחנו לא נלמד לקח ונמשיך להתייעץ עם אותם האנשים

    • מי התייעץ איתו?
      נשמע לי שעורך האתר הביא אותו כהרמה להנחתה..
      למאמרים הבאים.
      טפשות מצד כותב המאמר שחשף קלונו ברבים.

  • המאמר משקף אמנם אמת מסוימת על תפקיד המיניות בשתי החברות וכתוב יפה. ברם הוא נמנע לגמרי מכך שאחת הבעיות בטיפול בפגיעות מיניות בחברה החרדית היא דווקא בגלל המימד הכן עצמתי של המיניות בחברה זו וכוונתי למימד הטהרה והקדושה שהמיניות שלא במסגרת המשפחה מחללת אותה בעצם ללא תיקון. כל חרדי מבקש לבנו ולביתו בן זוג קדוש מרחם, 10 דורות של טהרת המשפחה וכו. מרגע שנערה נפגעת אף ללא כל אבק של השתתפות תורמת מצדה הרי היא הופכת לסחורה פגומה. חמור מזה היא הופכת את כל אחיותיה (ואפילו אחיה) לסחורה פגומה שמא שמעו על כך וחוללה תומתן אף במחשבה בלבד. וכין שכך הרצון הלעיתים אפילו נואש לא לדבר על כך חזק מאד. ידוע לנפגע שמרגע שדיווח על כך הפגיעה בו ובמשפחתו היא ללא תקנה ולעיתים קרובות חמורה בהרבה נפשית מאשר חוסר הנעימות שבפגיעה המינית שכפי שהשכיל להסביר יפה מחבר המאמר היא לא בהכרח כל כך משמעותית בחברה שמתעלת את היצר לפינה מאד קטנה ושולית בבית.

    • תרגע.
      נפגעות הן לא סחורה פגומה.
      מכירות עשרות כאלו חרדיות מקסימות לפני ולפנים.
      אולי ירגיע אותך לשמוע שרוב הפגיעות המיניות בילדות לא מגיעות לכדי חדירה.
      לא סותר כמובן את הנזק הנפשי העמוק שיכול להגרם למרות זאת.

  • אדרבה- אם פגיעות מיניות בחברה החרדית "אינן נתפסות כחמורות יותר מעוולות אחרות"
    מדוע לא לפרסם את הפוגע, הרי מחיר הפגיעה בסביבת הפוגע נמוך.

  • אההמממ, הכותב הנכבד חושש מ"תפיסות זרות" אז מדוע הוא מבסס את מאמרו על הוגים זרים כמו פיטר ברגר? כי הכותב הנכבד הוא חרדי שגילה את אמריקה/ האקדמיה וכעת צריך לכתוב מאמר ארוך מדי עם מושגים לועזיים ונפוחים כדי להרשים את קוראיו. לא תפיסות זרות הן מה שמאיים עליו.

    אם רק היה נאמן לרוח ישראל סבא ומחפש את היחס למיניות בתורה, היה כנראה מוצא שפגיעה מינית נחשבת כמו רצח, ועריות בכלל הן עבירה חמורה מאוד שעוסקים בהן בתפילת מנחה של יום כיפור לקראת שיאו של היום הקדוש ביותר בשנה.

    אם הכותב היה טורח לשאול נשים על הטרדה מינית, נשים חרדיות וחילוניות אמיתיות ולא הדמיונות שיש לו בראש, היה מגלה שדווקא אישה חרדית היא רגישה יותר מרעותה החילונית ומבחינתה הרבה יותר דברים יוגדרו כהטרדה מינית, אישה חרדית תרגיש מוטרדת מקולגה שיגיד לה "אני מת עלייך" בצחוק, ואצל אישה חילונית זה דיבור רגיל. דווקא משום כך, אנחנו צריכים לצעוק את המי טו שלנו יותר בקול, ולהוקיע את הפוגעים שלנו יותר חזק, ולא רק על עבירות פליליות אלא גם על ניאוף "חוקי" בלתי מוסרי וחטא חמור שבו עוסקים לצערי חלק ניכר מלבלרי ההשקפה החצופים שרוממות ההשקפה החרדית בגרונם ומעשי זמרי בידם.

    אני מזכירה לכותב הנכבד כי כל המאבק בסמארטפונים ובאינטרנט פרוץ הוא בגלל אופציית העריות שבו, ובמאבק הזה הווליום עצום וגבוה. היינו אמורים לעשות קל וחומר ולהוקיע פגיעה ממשית באישה ממשית הרבה יותר מחטא אופציונלי על ידי צפיה באתרי תועבה. אבל המיקוד של החברה שלנו הוא סביב הגבר וצרכיו ויצריו וממילא לא בדיוק סופרים את אלו שנפגעים מהגבר הפוגע שמשתמש בסביבתו לסיפוק יצריו. האישה הפגועה מבחינתך היא כמו סמארטפון מנופץ. העיקר שתישאר זך וטהור ולא תאמץ את ההשקפה הפסולה שאישה היא בת אדם! השקפה מערבית זו הרי לא תיכנס למחוזותינו חלילה וחס.

  • האם הכותב נשוי? איך אדם יכול להתייחס למצווה חשובה כל כך ולגורם עמוק כל כך בפן שבין איש לאשתו כעל הספקטרום של "ההכרח לא יגונה" ועד "דבר נמוך ומגונה"?!
    אכן מדובר בעניינים שראוי להם שלא יידונו בפומבי, אך כן נכנסים הם ב'תורה היא וללמוד אני צריך' ויש בהם חשיבות גדולה.
    אולי לא בהגדרה עצמית כמו בעולם הפוסט מודרני, אבל בהחלט בהגדרה זוגית תורנית. הגדרה בסיסית של משפחה.

  • המיניות לא תופסת מקום בולט בחברה החרדית?
    ממש לא נכון. אולי אין את הפגמים של החילונים – שהם גם כן חמורים מאד, אבל דיונים על עובי של גרביים של ילדות ועל תיקי צד לנערות – זה סטייה, [וזה לא מופיע בשולחן ערוך עיין כאן https://bmj.org.il/wp-content/uploads/2019/12/29.2.Snerb_.pdf
    ותנסו להתעלם מהמעטפת האקדמית]
    לא לשבת באותה רביעייה באוטובוס עם אשה מחשש שיתעורר היצר זה סטייה.[בניגוד לפסק האגרות משה המפורסם ודברי 'שר התורה' הגרח"ק https://www.kikar.co.il/397339.html%5D

  • לדעתי כבוד הרב מתבסס במאמרו על 2 תובנות שגויות

    א. אצל החילונים הדבר החשוב ביותר הוא חופש בחירה והגשמה עצמית ולא מיניות

    ב. תקיפה מינית של ילד היא פשע בסדר גודל של רצח (של נשמת הילד) ולא בסדר גודל של גזלה או הלבנת פנים , וכך יש להתייחס אליו

  • בעיה חמורה כללית, העולה מתוך המאמר.
    הציבור החרדי, לדברי הכותב, מצוי במצבו של האדם המערבי לפני התקופה המודרנית. כלומר הוא נמצא במצב שבו הוא מבכר את הצורות החיצוניות, על פני הערכים הפנימיים (הפנימיות), שהיא תפיסה מודרנית מערבית.
    כל מי שלומד קצת במקורות היהדות, יודע שהיהדות העדיפה תמיד את הערכים הפנימיים על פני הצורות החיצוניות, וגדלותו של האדם התבטאה בהתנהגותו בד' אמותיו, בייחוד בתחום המיני (עיין ערך "סוגה בשושנים"). מה שאומר בעצם, שלפי הכותב, הקשר בין החרדיות ליהדות הוא מקרי לחלוטין. זהו כתב האשמה חריף מאוד, וייתכן מאוד שגם צודק.

  • קראתי את המאמר ואת התגובות אליו.
    כצפוי התגובות תוקפות מאוד.
    יש לי הסכמה אחת עיקרית עם כותב המאמר.
    אי אפשר לומר המטרה מצדיקה את האמצעים לכך, וכן יש מקום לחשוב ולראות את בני משפחתו של התוקף ולא לגנות אותו ללא משפט.
    אני לא חושבת שהתוצאה של פרשת חיים ולדר היא תוצאה ראויה.
    ויש מקום לראות מה עשה אותו אדם. בעולם החילוני (ולאחרונה מתחיל להיכנס לעולם החרדי) כאשר רוצים לפגוע בבן אדם מחפשים מי יכול לספר עליו משהו, לא משנה מה, לא משנה שזה לא מגיע כלל לרף הפלילי ומתחילים לגנות אותו בראש כל חוצות.
    ואני שמחה שבעולם החרדי כן מתייחסים לבן אדם ולמשפחתו.
    זה לא אומר שצריך לטייח אלא אומר שצריך לטפל בצנעה. (כמו משפט בבית משפט, עונשי מאסר ובעיקר חיוב לטיפול למנוע פגיעה מינית נוספת)

  • מאמר קולע מבחינה איטלקטואלית, חסר בו מן המקורות ויש ליתן על כך את הדעת, אבל יישר כח על הנועזות

  • מאמר מצויין וקולע מה שכתבו כאן המגיבים שהרבה מהנושרים וכדומה עברו פגיעות הסיבה היא מאוד פשוטה שבדרך כלל אנשים שנושרים זה אנשים חלשים בצורה כללית וגם פגיעות מתרכזות יותר לכאלו אנשים ולכן אין מזה שום ראיה (זה כמו שיעשו בדיקה על נשים ויגידו שהנפש שלהם עדינה בגלל שהיה להם פגיעה)

  • קראתי את המאמר,
    ואני חייב לציין שמסקנות הכותב ממש מוטעות, הרגיש לי בסוף קצת התנשאות לדבר על פגיעה כאילו עוצמת הפגיעה תלויה בגישה ובהסתכלות של הציבור, אז צר לי לומר לך שאתה טועה טעות חמורה,
    האם כותב המאמר דיבר פעם עם מישהו שנפגע??
    בתור אדם שעבר פגיעה מינית וניסה להתעלם ממנה ולהסתיר אותה, אך ללא הצלחה כי הגוף צעק את הפגיעה… אי אפשר לברוח מזה גם אם מאד תרצה… וזה לא משנה מי אתה ובאיזה חברה אתה חי, גם אם תחיה על אי בודד.

    אז פעם הבאה לפני שכותב המאמר מגיע למסקנות על סמך התחושות שלו, שיעשה עבודת מחקר קצת יותר רצינית, מקור אחד (שאיננו עוסק כלל בחברה החרדית) אינו מספיק כדי להגיע למסקנות כאלו מנותקות.

    • חבל שאנשים מגיבים בלי לקרוא..
      היכולת לנהל שיח, ולא בתרבות טוקבק,זה להבין זה את זה.
      הכותב,העלה בזהירות "השערה",שהכילה הסתייגות,אולי כמו של המקרה שלך,ובכלל יכול להיות שההשערה מוטעת,למרות שאחד המגיבים ציטט מחקרים שתומכים בכך. אבל עיקר המאמר הוא לא שם.
      הוכחה ממקרה אישי,היא דוגמא קלאסית לחוסר יכולת לנהל דיון וחבל.אפשר כמובן לשתף בחוויה האישית,אך זו לא הוכחה.
      אגב, כל הפוסל במומו פוסל, ל"אחד שאכפת לו"
      מצד שני,התובנה על הבדל בין צניעות לצדדיות היא חשובה.

  • מאמר מדהים.
    עצם הניכוס של המילה "פגיעה" בציבור החילוני, אוטומטית להקשר של פגיעה מינית, לעומת המילה "פגיעה" בציבור החרדי שמשמעותה בדרך כלל: עלבון, לשון הרע, הלבנת פנים.

    כשהחילונים מלינים עלינו שלא אכפת לנו מספיק מפגיעות מיניות, השאלה המתבקשת צריכה להיות "וכמה אכפת לכם מלשון הרע?"

    האם הפגיעות הלא מיניות שאנשים פוגעים אחד בשני, לא כואבות והורסות חיים?

    אני חושבת שהסיבות לכך שהחילונים להוטים לעסוק בנושאי פגיעה מינית ופחות בכל הפגיעות האחרות, לא באה מתפיסה של הכבוד, אלא ממקום הרבה יותר נמוך.

    כל מי שעבד מול חילונים, יודע שהשיח של גברים חילונים בינם לבין עצמם, ונשים חילוניות בינן לבין עצמן, תמיד מידרדר בקלות ובמהירות למקום הכי נמוך וגס.

    קיר הפריד במקום עבודתי הקודם בין החדר של גברים חילונים (אנשים במשרות נחשבות) לביני, ולא האמנתי עד כמה השיח שלהם ילדותי ובוטה כשאין נשים בסביבה.

    האם אתה מצפה מאנשים שרגילים לדבר בגסות כל היום, להתעסק יותר בנושאים של פגיעות מיניות או בפגיעות שנדרש להם דיבור עמוק יותר.

    הם מתעסקים בזה כי כיף להם להתעסק בזה.
    לדבר על לשון הרע משעמם

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל