צריך עיון > סדר עיון > שומרי החומות

שומרי החומות

החברה החרדית משלמת מחיר כבד על הימנעותה משירות צבאי, מחיר מוסרי ומחיר אזרחי. ההימנעות משירות הופכת אותנו לחברת מיעוט, ללא יכולת ממשית לקבל על עצמנו אחריות אזרחית. בשאלת השירות הצבאי, עלינו לחשב מהו המחיר שאנו משלמים על אי שרות ומהו המחיר שנשלם אם נעשה אותו.

ט"ז סיון תשפ"א

בשבת אחר הצהרים בזמן מבצע "שומר החומות", זמן קצר לאחר מטח הטילים הקטלני לעבר גוש דן, פגשתי בבני ברק ידיד, אברך תלמיד חכם בעל שיעור קומה. מטבע הדברים, שוחחנו על המצב בבית ומחוץ ועל חסדי ה' עלינו בעת הזו. "הנס הגדול ביותר במערכה זו," אמר לי ידידי, "שעכשו כולם, כולל השמאלנים, מבינים סוף סוף שחייבים להיכנס בערבים כמו שצריך." לתמיהתי על ההצהרה הלוחמנית הזו, הסביר לי: "אתה רואה שעד עכשו, בכל פעם עצרו אותנו, ועכשו אנו משתמשים בכל הכוח." התחלתי להביע את דעתי, שאולי יש סיבות טובות מדוע נמנעים "להיכנס בערבים כמו שצריך", כשפתאום שמתי לב לסיטואציה המוזרה שבה אנו נמצאים. השיחה שאנו מנהלים אופיינית לאזרחים ישראלים המעורים בהוויה הישראלית, שחלק בלתי נפרד ממנה הוא השירות הצבאי, אבל מה לאברכים בני ברקים, שלגביהם לשכת הגיוס היא מקום שאליו נכנסים רק כדי להגיש את הדיחוי, ולשיחות מעין אלו? דיונים על "נכנסו" ו"לא נכנסנו" ותלונות על "עצרו אותנו לפני שגומרים את המלאכה" מתאימים למילואימניקים בשירות קרבי, המחכים בכל רגע לצו 8 שישלח אותם לתוככי עזה, אבל לא לחרדים הנמנעים משירות צבאי ומסתכלים במבט אלכסוני (בלשון המעטה) על אלה מבני המגזר המתגייסים.

גם אם איננו רואים במדינה ראשית צמיחת גאולתנו, השאלה כיצד אנו חיים במדינה, שמיום היווסדה מאוימת ומאותגרת בטחונית ובניה מקיזים את דמם על קיומה, מבלי לשאת כלל בעול זה, חייבת להדיר שינה מעינינו, ובייחוד בעתות מלחמה

הסתירה שבין תודעת השותפות העמוקה עם אתגריה של המדינה, האופיינית ליהודי החרדי המצוי, לבין דחיית השירות הצבאי, צועקת עד השמים. רציתי לומר לידידי האברך, אם אתה מרגיש ערבות עמוקה עם אחיך היהודים העומדים על משמר הארץ, וחמת נקם מתעוררת בך כאשר פוגעים בהם, כיצד אתה מסביר לעצמך את ההימנעות משירות צבאי? ומה עם התביעה: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"[1]?

להרגשתי, רבות מהטענות הישנות שאפיינו את השיח בנושא השירות הצבאי בינינו, הציבור החרדי, לבין שאר העם – אינן רלוונטיות עוד. האידאולוגיה של שלילת המדינה והטענה כי היא מעשה שטן אינה העמדה הרווחת בציבור החרדי. כיום, אנחנו מזדהים עם המדינה ומרגישים שותפות גורל עמוקה אתה. סיפר לי הרב שמואל פפנהיים, שהיה בעבר עורך בטאון "העדה" – השופר המרכזי של האידאולוגיה השוללת את המדינה – שאמירה אחת של ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל, יו"ר סיעת דגל התורה באותו הזמן, חדרה אל לבו וזעזעה את כל השקפת עולמו. הרב רביץ ענה אז לטענותיו של הרב פפנהיים נגד חילוניותה של המדינה: "בסדר, נניח שאתם צודקים, אז מה אתם רוצים? לחזור לימי המנדט? או אולי להחזיר לכאן את השלטון העות'מני?"[2]

גם אם איננו רואים במדינה ראשית צמיחת גאולתנו, השאלה כיצד אנו חיים במדינה, שמיום היווסדה מאוימת ומאותגרת בטחונית ובניה מקיזים את דמם על קיומה, מבלי לשאת כלל בעול זה, חייבת להדיר שינה מעינינו, ובייחוד בעתות מלחמה. כמי ששירת בעצמו בצבא, והמכיר מקרוב את נושא שילוב חרדים בצבא במסגרות שח"ר, אבקש להעלות כמה מחשבות חדשות על עניין רגיש זה, ודווקא בשעה זו, שבו הלב של העם פתוח להבין את הנחיצות של צבא חזק ושל מדינה מתפקדת ומשטרה אפקטיבית.

הכיוון הכללי שאבקש לצעוד בו הוא שהדיון הציבורי בנושא זה אינו מעוצב נכון. אנו רגילים לראות בתביעה לשירות צבאי קובלנה של החילונים עלינו, ובשל כך, אנו שוקלים את התביעה החילונית למול המחיר שנידרש לשלם, ובוחרים לדחות אופציה זו על הסף. אולם, טעות היא לדעתי לעצב את הדיון כך. שילוב חרדים בצבא הוא אינטרס שלנו עצמנו, ולא רק מענה לטרוניה החילונית. החברה החרדית משלמת מחיר כבד מאד על הימנעותה משירות צבאי, מחיר מוסרי ומחיר אזרחי. האופן שבו עלינו לדון בשאלת השירות הצבאי הוא המחיר שאנו משלמים על הוויתור עליו למול המחיר שנשלם אם לא נוותר עליו.

אסון מירון, כמו גם התחלואה הגבוהה בקורונה, הם תזכורות כואבות מאד לצורך האקוטי של החברה החרדית באחריות אזרחית גבוהה יותר. הדרך אל האזרחות במדינת ישראל עוברת בשירות הצבאי. בכל יום שבו החברה החרדית מוותרת על השירות הצבאי, היא מעצימה את הסכנה הנשקפת לקיום העתידי שלה

האתגר הגדול הרובץ לפתחנו הוא יכולתנו לחנך את בנינו לחיים אזרחיים תקינים. הגידול המבורך של החברה החרדית והיותה נתח משמעותי מאד מהאוכלוסיה במדינת ישראל מטילה עלינו אחריות אזרחית, נרצה או לא נרצה. אסון מירון, כמו גם התחלואה הגבוהה בקורונה, הם תזכורות כואבות מאד לצורך האקוטי שלנו באחריות אזרחית גבוהה יותר. הדרך אל האזרחות במדינת ישראל עוברת בשירות הצבאי. בכל יום שבו החברה החרדית מוותרת על השירות הצבאי, היא מעצימה את הסכנה הנשקפת לקיום העתידי שלה.

לדעתי, שירות צבאי הוא מסלול טוב ובטוח הרבה יותר לחיי אזרחות תקינים מן המסלול שצועדת בו החברה החרדית היום – האקדמיה. האקדמיה, שהיא המוסד החליפי שדרכו אנו מנסים להשתלב בחיים האזרחיים, מסוכנת הרבה יותר מן הצבא. היא מתקשה יותר לעשות התאמות עבור דרך החיים החרדית, והתכנים שלה מאיימים על החרדיות במידה רבה בהרבה מהשירות הצבאי.

אך לפני שאגש לגוף טענותי, כמה מילים על הסיבות המסורתיות להימנעותם של החרדים משירות צבאי.

 

מדוע חרדים אינם משרתים בצבא

ההצדקה העקרונית שמספק עולם התורה להימנעותו משירות צבאי היא מסירותו ללימוד התורה. כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים מעליו עול דרך ארץ, כדברי המשנה באבות (ג, ה). תלמידי החכמים פרקו מעל צווארם את עול החשבונות הרבים ונדבה רוחם אותם להקדיש את חייהם לעבודת ה'. לפיכך, כמו שבט לוי שאינו יוצא בצבא המלחמה, כך גם בני התורה. אחד ההסברים לפטור עקרוני זה של לומדי התורה משירות צבאי הוא שלימוד התורה הוא סיבה והצדקה לקיומה של המדינה, ולכן השאלה בדבר השתתפותם של הלומדים בנשיאה בעול אינה קיימת – הם הנושאים בעול החשוב יותר; הם "שומרי החומות" האמתיים.

אף שלעתים נדמה שמדובר בתירוץ מן השפה ולחוץ, שהרי הציבור החרדי נמנע משירות צבאי גם ללא ההיתר של לימוד תורה, מדובר לדעתי בטענה כנה וחשובה. היא מסתמכת בין השאר על דברי הגמרא, הפוטרת תלמידי חכמים ממסים המוטלים לצרכי שמירה על העיר כמו בניית חומה או שכירת שומרים, משום ש"רבנן לא צריכי נטירותא" [תלמידי חכמים לא צריכים שמירה]. רבי יוחנן שם אף מוסיף ודורש את הפסוק בשיר השירים: אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות – אלו תלמידי חכמים, כלומר התורה ולומדיה הם השומרים על המדינה (בבא בתרא ז, ב). גמרא זו נפסקה להלכה ברמב"ם[3] ובשלחן ערוך.[4] השתתפות פעילה ואינטנסיבית בבניין ושמירה פיזיים של הארץ מפריעה ומסיטה את התמקדות בני הישיבות והכוללים מלימודם ובכך מסכנת את קיומו של עם ישראל בארצו.

לימוד התורה הוא סיבה והצדקה לקיומה של המדינה, ולכן השאלה בדבר השתתפותם של הלומדים בנשיאה בעול אינה קיימת – הם הנושאים בעול החשוב יותר; הם "שומרי החומות" האמתיים

בניגוד לאידאולוגיה של שלילת המדינה שהוצגה לעיל, תשובה זו של תרומת התורה ולומדיה לקיום עם ישראל בארצו משמעותה דווקא השתתפות ונשיאה בעול. אלא שטענות לחוד ומציאות לחוד. בפועל, לא זו הסיבה העיקרית שחרדים אינם מתגייסים. לפי נתוני הלמ"ס, לפחות 50% מהגברים החרדים במדינת ישראל משתתפים בשוק העבודה ואינם 'מגויסים' ללימוד התורה.[5] לגביהם חסרה עדיין תשובה משכנעת לתביעה המוסרית. לא זו בלבד, אלא שגם מבחינה השקפתית הדברים אינם תקפים: איננו מוצאים משגיחים ומשפיעים המדברים על חשיבות התרומה למדינה, ועל מחויבותנו ללמוד תורה כדי להחזיקה. לא נמצא כמעט רבנים חרדים שיורו לתלמיד שאינו שקוע בלימוד להתגייס לצבא. למרבה הצער, היחס לצבא ולחיילים, ולחרדים שבהם בפרט, אדיש במקרה הטוב ולעתים אף עוין.

הסיבה העניינית שהחרדים אינם מתגייסים קשורה למעשה בסכנות הרוחניות בשירות צבאי. מדיניות כור ההיתוך של הצבא היתה במשך שנים רבות גורם מחלן ראשון במעלה. עד להקמת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות, אחוזים גבוהים מאד מבני הציונות הדתית עזבו את הדת במהלך השירות הצבאי. שח לי אדם מוסמך מהציונות הדתית, שעד שלא נוסדו המכינות הקדם צבאיות הדתיות, כ-80% מהדתיים שהתגייסו שלא במסגרת ישיבות ההסדר נהיו דתיים לשעבר. עד היום, גם אם שיעור החילון פחת, רבים מאד נחלשים רוחנית בצבא ואינם מחזיקים ברמה הדתית שעליה גדלו.

היבט זה מוביל אותנו לבעיה נוספת, הקשורה לקהילתיות החרדית. בעוד החינוך הציוני-דתי מבוסס על טיפוח החוסן הדתי של היחיד, החינוך החרדי מבוסס על קיום קהילתי. דרך ההתמודדות של הקהילה החרדית עם איום החילון היא טיפוח החוסן הקהילתי באמצעות חומות המבדילות בינה לבין העולם שבחוץ. מבחינה זו, הצבא הוא איום קיומי על ההתבדלות החרדית. הצבא והקהילתיות החרדית מתקשים לגור בכפיפה אחת.

למעשה, לא רק הצבא, אלא אפילו מפגש עם האופציה הדתית-לאומית מאיים על המודל החרדי. סיפר לי בחור מצוין בלמדנותו על מפגש עם בני ישיבת הר-המור של הציונות הדתית במלונית הקורונה. הוא טען כי המפגש עם בחורים יראי שמים השקועים בלימוד, ולצד זאת מחזיקים בהשקפת עולם אחרת, גרם לרבים לתהות "מהי הדרך הנכונה". "הם עלו עלינו בכל הפרמטרים: ברצינות, בעמקות, בהתמדה," הודה ולא בוש, "אצלם היו סדרי לימוד מסודרים וולונטריים; אצלנו ידעו לארגן רק 'זיצים'. זה גרם לי בהחלט להרהר מהי הדרך הנכונה." תגובת ראשי הישיבות וה"מעוררים" אצלנו היתה מידית: מודעות ביתד נאמן על המפגעים הרוחניים במלוניות הקורונה ופרסום איסור ללכת אליהן. אם כך הדבר לגבי מפגש עם הדרך הדתית-לאומית, על אחת כמה וכמה לגבי הצבא, שבו מתקיים מפגש עם כל חלקי האוכלוסיה, על גווניה ורבדיה.

שיח הסכנות בשירות הצבאי מטשטש משהו חשוב מאד – ההפסד שבהימנעות משירות צבאי. יש סכנות לא רק בשירות הצבאי אלא גם בהימנעות ממנו

לצד זאת, שיח הסכנות בשירות הצבאי מטשטש משהו חשוב מאד – ההפסד שבהימנעות משירות צבאי. יש סכנות לא רק בשירות הצבאי אלא גם בהימנעות ממנו. בדרך כלל, הדיון סביב השירות הצבאי מציב בצד אחד של המשוואה את התביעה לשוויון בנטל, ובצד השני של המשוואה את הסכנות הרוחניות. זו טעות. התביעה המוסרית לשירות צריכה להתאזן בערך של לימוד תורה, והחישוב של הסכנות בשירות צריך להתאזן בחישוב של הסכנות הציבוריות בוויתור על השירות הצבאי.

ההפסד והסכנה בוויתור שלנו, החרדים, על השירות הצבאי, אינם האיום המידי לשלומה של המדינה. לעת עתה, הצבא מצליח לשמור על גבולות המדינה גם ללא גיוס החרדים. יתכן שבעוד כמה שנים, עם הגידול בשיעור החרדים באוכלוסיה, לא יוכל הצבא לתפקד כראוי בלעדיהם. אולם כיום המצב עדיין נסבל. עם זאת, ישנה סכנה אחרת, מידית, הנשקפת לנו מההימנעות משירות צבאי, והיא המחסור בחינוך אזרחי.

הצבא הוא בית הספר לחיים האזרחיים במדינת ישראל. שם לומדים צעירים מהי אחריות אזרחית, מהי חובה למדינה, מהו ציות לחוק ומה המחיר הקולקטיבי של הזנחה חלקית. שיעורים אלו נחוצים באופן אקוטי לציבור החרדי לצורך המשך קיומו ושגשוגו, כמו גם לשלומה של מדינת ישראל. כיום, ברור לכל כי יש צורך בשילוב, חלקי לכל הפחות, של החרדים במנגנוני השלטון והניהול של המדינה, הן ברמת השלטון המקומי, הן ברמת התעסוקה והמסחר והן ברמה הלאומית. ללא שירות צבאי משמעותי יהיה קשה מאד לחרדים לעמוד ביעדים אלו.

אפשר כמובן לטעון שאין הצר שווה בנזק המלך, ושהסכנות האורבות לאדם ולציבור החרדי בצבא מאפילות על המעלות שבשירות הצבאי. אולם, גם אם זה נכון, חשוב מאד ששיקולים אלו יעמדו לנגד עינינו בבואנו להחליט על דרכנו ולהתוות דרך לבנינו – ביחוד לאלה שככל הנראה להם, ולהוריהם ולמוריהם, תורתם לא תהיה אומנותם. דומני שאם נשקול שכר מצוה כנגד הפסדה בכובד ראש, נמצא שניתן לעשות הרבה יותר ממה שנעשה היום כדי להתאים את השירות הצבאי עבור חרדים. כיום, עבור רוב מניין ובניין של הציבור החרדי, מדובר בדבר שלא יעלה על הדעת. יש פתיחות חרדית גדולה יותר ללימודים אקדמיים מלשירות צבאי. והרי זה אבסורד – הלימודים האקדמיים מסוכנים הרבה יותר לאמונה הדתית מן השירות הצבאי ותורמים הרבה פחות לצרכים של הציבור החרדי. כיצד יתכן אפוא שהם מקבלים לגיטימיות ציבורית גדולה יותר?

 

בית ספר לחיי מדינה ושמו צה"ל

מדינת ישראל משתבחת בעצמה בהיותה "מדינת סטארט-אפ" או מדינת החדשנות. הנתונים אכן מאשרים את מיקומה הגבוה בין המדינות המפותחות בהישגים ופריצות דרך בתחומים רבים ומגוונים. למעשה, גם אם נמעיט בערכם של ההישגים שמדינת ישראל משתבחת בהם, עצם העובדה שהיא נמנית עם המדינות המפותחות ולא עם המדינות המתפתחות הוא נס של ממש.

ישראל היא מדינה צעירה וחסרת ניסיון. היא הוקמה בתנאים לא תנאים, והיא מוקפת אויבים, ולעתים קרובות מבודדת גם בזירה הבינלאומית, ובו בזמן היא נדרשת לקלוט לתוכה הגירה בשיעורים גבוהים, חסרי תקדים בעולם כולו. מדינות מבוססות ומפותחות מתקשות לקלוט הגירה גם באחוז זניח. ישראל, לעומת זאת, הצליחה לקלוט עליה שהכפילה ושילשה את אוכלוסייתה, והיא עדיין בחיתוליה. עלייה זו היתה בחלקים גדולים שלה נעדרת השכלה הנדרשת לניהול מדינה מפותחת. לא זו בלבד, אלא שישראל נדרשה לנהל במקביל מלחמות חוזרות ונשנות. ולמרות זאת, ללא אוצרות טבע, ללא יכולת לסחור עם השכנים, ללא תשתית מקצועית, ועם הצורך לנהל כלכלת מלחמה, ישראל הפכה למדינה מפותחת מבחינה כלכלית.

ההצלחה הישראלית אינה תוצר של הגנום היהודי, כפי שסוברות אי אלו דעות רומנטיות, אלא של החינוך המונחל לצעירים הישראליים במסגרת השירות הצבאי שלהם

היינו חושבים שסוד ההצלחה של ישראל טמון במערכת החינוך של המדינה, כמו במדינות מצליחות אחרות בעולם, דוגמת סינגפור או פינלנד. אולם, נתוני מבחני PISA המודדים את הישגי התלמידים במערכות החינוך של מדינות ה-OECD והמנבאים את יכולתם להשתלב בהצלחה בשוק העבודה המודרני מראים תוצאה הפוכה. מדינת ישראל נמצאת בשליש התחתון של המדינות המפותחות והישגי תלמידיה נמוכים בהרבה מהממוצע. למרות ההצלחות הרבות של מדינת ישראל, בכל מה שנוגע לחינוך היא כישלון מפואר. אי אפשר לתלות את הצלחתה של ישראל במערכת החינוך שלה.

דומני שסוד ההצלחה של ישראל נמצא במקום אחר. המוסד שבנה את המדינה והצליח להביא את מדינת ישראל למקום שהיא נמצאת היום הוא צה"ל. ההצלחה הישראלית אינה תוצר של הגנום היהודי, כפי שסוברות אי אלו דעות רומנטיות, אלא של החינוך המונחל לצעירים הישראליים במסגרת השירות הצבאי שלהם. לדעתי, זוהי המשמעות החיובית של מדיניות "כור ההיתוך" של בן גוריון. בן גוריון ביקש לטפח באמצעות הצבא לא רק אתוס חילוני, אלא יותר מכך: אנשים המבינים מהי מדינה וקונים את הכישורים הנדרשים לניהולה. הוא הבין כי אין לעולים מן הגלויות השונות המנטליות והיכולות הנדרשות לנהל מדינה. מבחינה זו, מעבר למשימה של שמירת הגבולות, צה"ל הוא מוסד חינוכי ראשון במעלה לחיים אזרחיים.

אפשר לסכם את דמות הבוגר הראוי של ה"מוסד החינוכי" הנקרא צה"ל בשלש תכונות עיקריות: א. פרואקטיביות, ב. מסירות למערכת, ג. חריצות. או בלשונו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי" (אבות א, יד). תכונות אלו אינן מולדות בהכרח, הן בהחלט ניתנות להנחלה, וכמו שנראה להלן, צה"ל מטפח אותן בהצלחה לא מבוטלת.

 

המעלות של החייל

המעלה הראשונה של החייל היא הפרואקטיביות. תכונה זו היא נטיית הנפש לשאת באחריות, להתמודד עם בעיות באופן עצמאי, ובאופן כללי לא לסמוך על כך שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילך. המידה הטובה של החייל היא לקבל אחריות על עצמו, או כדברי הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי." בעיני הצבא, המאפיין של חייל טוב הוא יכולתו 'להגדיל ראש' – לגלות אחריות ולא לסמוך על אחרים ועל המערכת. תכונה זו נחשבת מעלה גדולה לא רק אצל קצינים ומפקדים אלא גם בקרב חיילים מן השורה. כל חייל יודע היטב איך נראית מערכת שחבריה 'מקטינים ראש', ואיך נראית מערכת שאנשיה מגלים אחריות קולקטיבית.

תכונה זו חיונית לא רק בצבא אלא אף בחיים האזרחיים. בקרב העוסקים בקידום תעסוקה באוכלוסיות חלשות, מקובל שזהו הבסיס הראשוני לשילוב מוצלח בשוק העבודה, הרבה יותר מכל תואר אקדמי.

התכונה השניה היא היכולת והנכונות לתת ולתרום למערכת יותר מלקבל או לקחת. תכונה זו נחשבת לערך עליון בצה"ל, והיא גם תכונה המוערכת אצל כל אדם בכל חברה אנושית. כפי שג'ון פ' קנדי אמר בנאום ההשבעה שלו לנשיאות ארה"ב: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך." וכהמשכה של מימרת הלל הזקן: "וכשאני לעצמי, מה אני?" – לצד תודעת האחריות של "אם אני לי מי לי?" צריך האדם צריך להרגיש חלק מהמערכת, ולזכור שאינו חי לעצמו.

כדי לחיות במדינה מפותחת, על האזרחים להצטייד בתודעה של שירות, של נתינה למערכת. תודעה זו אינה נרכשת באמצעות הכשרה אקדמית ותכניות מנהלים יוקרתיות, אלא דרך חינוך אזרחי יסודי ועמוק

כדי שמדינה תתפקד, היא חייבת לטפח באזרחיה תודעת שירות. תודעה זו שונה מתודעת הערבות ההדדית, המפותחת מאד בציבור שלנו. מדובר ביחס מסוים למערכת שאינה פרסונלית, ולא בדאגה לשכן או לפרטים בקהילה. מדובר בדאגה למנהל הקהילתי, לעיר, למדינה, לצבא – כגופים מערכתיים ולא כמכלול של פרטים. עבור אנשים רבים, המערכת נתפסת משהו שנותן, משהו שמגיעים אליו כדי לקבל קצבאות ואישורים. אולם, אף מערכת אינה יכולה לתפקד על בסיס זה בלבד. כדי לחיות במדינה מפותחת, על האזרחים להצטייד בתודעה של שירות, של נתינה למערכת. תודעה זו אינה נרכשת באמצעות הכשרה אקדמית ותכניות מנהלים יוקרתיות, אלא דרך חינוך אזרחי יסודי ועמוק.

התכונה השלישית היא החריצות וההבנה שאסור להחמיץ הזדמנויות. סטיב ג'ובס בנאומו מעורר ההשראה בסטנפורד אמר בדרכו המתוחכמת, שבכל בוקר הוא היה שואל את עצמו, אם זה יהיה היום האחרון בחיי, האם אעשה את מה שאני עומד לעשות היום? אם התשובה היתה שלילית במשך כמה ימים ברציפות, הוא הבין שהוא צריך לשנות משהו.[6] האדם החרוץ משתמש בחוזקות שלו ומפתח אותן בצורה מרבית. הוא אינו משנה עבודה כל יום, ואינו מחמיץ הזדמנויות הנקרות בדרכו. כך גם מסכם הלל את אמרתו: "ואם לא עכשו, אימתי?"

השיטה החינוכית של צה"ל מקנה את התכונות הנ"ל באמצעות שלשה עקרונות פדגוגיים: הראשון – העמל, העבודה הקשה. זהו התנאי להצלחה לכל אחד בכל תחום, ובצה"ל מקפידים להרגיל את המתגייס לכך מהיום הראשון, 'דרך הרגליים'. העיקרון השני – הקבוצתיות. כל המושגים הידועים: עבודת צוות, ערבות הדדית, גאוות יחידה ועוד, כולם נכללים במושג הקבוצתיות. בצה"ל זהו בסיס כמעט לכל פעילות שהיא, ובעקבותיו הולכים אף מוסדות חינוך ומקומות עבודה רבים. העיקרון השלישי – המיומנות או המומחיות המקצועית האישית. החריצות המונחלת בצבא מתבטאת בהכוונה של כל אדם לפתח את החוזקות האישיות (לעשות משהו טוב יותר מאחרים – כפי שהגדיר זאת אחד מתלמידי). תכונה זו מספקת את הצורך האינדיבידואלי של הפרט בתחושת משמעות בקבוצה, אולם בסופו של דבר, היא חיונית גם עבור התפקוד של המערכת כולה.

צעיר שלומד לפקד על פלוגה מבצעית בשנות העשרים המוקדמות שלו מקבל יכולות יקרות מפז, הנדרשות בכל מערכת ניהולית בחיים האזרחיים, הן במגזר הפרטי והן בשירות המדינה

עד היום, צה"ל הוא מסגרת ההכשרה המקצועית הגדולה בישראל. בית הספר היוקרתי ביותר למקצועות הטכנולוגיה, המעניק הכשרה בזמן הקצר ביותר ובהצלחה מרובה, הוא בית הספר למקצועות המחשב של צה"ל. אולם, גם מקצועות אחרים נלמדים בצבא בצורה ממוקדת. מיומנויות מקצועיות נרכשות גם ביחידות לוחמות, גם ביחידות טכניות וגם במערכות אחרות. כל המערכות הנדרשות לחיים האזרחיים במדינה נמצאות כבר בצה"ל, ורבים מאד בחברה הישראלית מתחילים את דרכם המקצועית דרך השירות הצבאי. מעל הכל, הכשרת מפקדים בצה"ל היא מקפצה לתפקידי ניהול באזרחות. צעיר הלומד לפקד על פלוגה מבצעית בשנות העשרים המוקדמות שלו מקבל יכולות יקרות מפז, הנדרשות בכל מערכת ניהולית בחיים האזרחיים, הן במגזר הפרטי והן בשירות המדינה.

ואכן, עינינו הרואות שרבים מהאנשים המצליחים בחברה הישראלית הם יוצאי צבא, והישגיהם באזרחות עומדים ביחס ישר לאופי השירות הצבאי שלהם. ככל שהשירות היה משמעותי יותר, ביחידות נבחרות יותר (ולאו דווקא ביחידות טכנולוגיות), הם הצליחו יותר בחיים האזרחיים. כמו כן אנו רואים שאלה שהתמידו בשירותם הצבאי והגיעו לדרגות גבוהות, נוכחותם היחסית מורגשת יותר בעמדות מפתח במגזר הציבורי והעסקי.[7]

עד כה דיברתי על המצוי. להלן אבקש לטעון כי לתפקיד החינוכי של הצבא יש גם בסיס תורני חשוב, והוא אינו חיצוני לנו. החינוך הצבאי המתקבל בשירות הוא חלק מתהליך ההתבגרות שהציבור שלנו נדרש לעבור לפי הדרך שמתווה לנו התורה.

 

צבאות ה'

המילה צבא מוזכרת מאות פעמים בתורה, בנביאים ובכתובים. מילה זו אינה מופיעה תמיד בהקשר מיליטריסטי או מלחמתי. דווקא התוכן החינוכי של הצבא מתאים הרבה יותר למובן הכולל של המילה, וכדברי הרש"ר הירש:

אתה מוצא את הביטוי "צבא" גם בהקשר של שלום: עם ישראל, שהקיף את המשכן במחנה של שלום, נמנה ליוצאי צבא; הלויים, ששירתו במקדש, קרויים "כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד". הנשים, שהתכנסו בנדבותיהן, קרויות: "הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד" […] אולם, לא כל אסיפת המונים מהוה צבא, אלא אם כן היא נשמעת לרצונו של אדם אחד. אדם זה שולט – במשך זמן השירות – על כוחות הגוף והרוח של יוצאי הצבא; נמצא, ששכלו ורצונו של המפקד הופך את הצבא ל"צבא". אין "צבא" אלא המון עם, הנשמע לשכלו ולרצונו של יחיד. המוני הצבא הם בבחינת גוף למפקד, והם נשמעים לשכלו ולרצונו.[8]

צבא הוא מה שהופך קיבוץ אקראי של המון לחברה מאורגנת ומסודרת. במילים אחרות, התהליך שהופך קיבוץ אנושי מ"ציבור" ל"מדינה", הוא השירות במסגרת צבאית. כל עוד איננו יודעים מה זה להיות חלק מצבא, הרי שאנו אוסף של יחידים, שאולי מקיימים ביניהם יחסי ערבות הדדית מורכבים, אבל הם אינם גוף אחד, הם אינם חלק ממערכת. כדי לעבור את שלב ההתבגרות הנדרש מציבור בגודל של החברה החרדית, עלינו לעבור במסגרת צבאית. הקהילה החרדית אינה יכולה להתנהל עוד כ"ציבור". אנו זקוקים לכלים וליכולות שמעניק הצבא. אנו זקוקים לתודעה המערכתית המתקבלת בשירות צבאי.

כדי לעבור את שלב ההתבגרות הנדרש מציבור בגודל של החברה החרדית, עלינו לעבור במסגרת צבאית. הקהילה החרדית אינה יכולה להתנהל עוד כ"ציבור". אנו זקוקים לתודעה המערכתית ולכלים וליכולות שמעניק הצבא

וכך ממשיך הרש"ר במילותיו הנפלאות:

כל הנברא בשמים ובארץ מצטרף לצבא גדול, שמרכזו הוא בוראו וריבונו, אדונו ומנהיגו. הוא העמיד את הכל על משמרתו. הכל חייבים למלא את תפקידם, איש איש במקומו, איש איש בכוחות שנמסרו לו […] לו הגדולה, הגבורה, הבינה, החפץ והמצוה; לנו המשמעת, הזהירות והנאמנות, הזריזות והעבודה. בל יתנשא איש; הגדול שבמעשי היחיד איננו אלא חלק; אך גם הקטן שבמעשיו איננו לבטלה, ובלבד שיקיים בנאמנות את מצות המפקד הגדול. מעיניו לא נעלם הקטן שבפרטים, הכל במידה, אין יתר ואין חסר. "הלא צבא לאנוש עלי ארץ": בעולם הזה כולנו בשירות צבאי; "כל ימי צבאי אייחל עד בוא חליפתי."

אפשר לראות שכל התכונות של החינוך הצבאי שמנינו למעלה מופיעים בדברי הרש"ר כאן: היחיד מודע לכך שהוא חלק מהמערכת, אך הוא ממלא בה את התפקיד המיוחד לו, שהוא טוב בו, מתוך תודעת אחריות אישית.

במקום אחר עומד הרש"ר בפירוש על התפקיד החינוכי של שירות צבאי ממשי. במלחמת אברהם עם עם ארבעת המלכים נאמר: "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן (בראשית יד, יד). הרש"ר מתעכב על המילה "וירק", המתארת לכאורה את גיוסם של עובדי המשק של אברהם למלחמה, ועל צירופה למילה "חניכיו": "'הריק' המתייחס לתוכן פירושו: להוציא את התוכן, עד שהכלי מתרוקן. כאן המושא של 'וירק' הוא: 'חניכיו'; נמצא פירוש 'וירק את חניכיו': הוא הוציא את חניכיו מהחוג שהיו בו עד כה, הוה אומר: מן הבדידות שהיו שרויים בה." הבדידות שעליה מדבר הרש"ר הוא מה שאנו קורים "בדלנות" – גישת הגבהת החומות, כפי שממשיך ומבאר הרש"ר:

היו לאברהם שמונה עשר ושלש מאות חניכים; היו אלה שלש מאות ושמונה עשרה נפשות, שחינכם לייעודם בעיצומה של ההשחתה; והיתה זו חובתו להגן עליהם כדי לקיים אותם לייעודם; ולמענם הוא ביקש את הבדידות. (אברהם) חינך את בני ביתו לייעוד "העברי" – שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד.

אולם, ממשיך ואומר הרש"ר, הרגע שבו נדרש אברהם לצאת למלחמה בישר את שלב ההתבגרות, שבו האדם נדרש לקחת את התכונות הטמונות בו, ולרתום אותם לעשייה במסגרת של "יוצאי צבא":

עד כה התרחק אברהם מכל מגע עם העולם החיצוני – מדאגה לשלום חניכיו; הללו היו עד כה כלולים במסגרת ביתו. אך עתה היתה שעה של פיקוח נפש – ואברהם לא חשש לסכנה. הוא "הריק את חניכיו", כביכול "עירה" אותם מביתו. ומשפחת אברהם – שלוט ואנשי סדום לעגו עד כה לבדידותה – חשה עתה להצלתם.

הרש"ר ממשיך ומבאר שהניגוד בין "וירק" לבין "חניכיו" מבטא את המעבר מהשלב של ההגבלה וההרחקה בתקופת החינוך, לשלב שבו האדם נדרש לצאת לחיים, ולרוקן כביכול את התכונות האצורות בו, אל תוך מסגרת של חיים עצמאיים. דומני כי הציבור החרדי הגיע לפרק שבו הוא נדרש לעבור משלב החינוך לשלב של "וירק".

שח לי פעם ברגש רב אדם יקר שעסק בשילוב חרדים בתעסוקה: "איך אפשר להיות עובד ה' אם אתה לא יודע בכלל מה זו עבודה, מה נדרש ממך כעובד, מה זה בוס, מהם יחסי עובד ומעביד אפילו במובן הגשמי של המלים? מי אמר להם שאצל הקב"ה זה שונה?" על אותו משקל אני שואל: איך אפשר להיות חייל בצבאות ה', כמו שנקראנו כשיצאנו ממצרים,[9] מבלי לדעת מהו צבא, מהו מפקד, מהם יחסי פקוד ומפקד, מהו נעשה ונשמע?!

 

שכר מצוה כנגד הפסדה

כפי שאמרתי בראשית דברי, איני קובע במסמרות שגיוס חרדים אכן אפשרי ומועיל במצב העניינים הנוכחי. הסכנות הרוחניות במרבית מסלולי השירות בצה"ל כיום חמורות מאד, ולכן אפשר בהחלט להבין את מי שחרד לשמירת המצוות של ילדיו ונמנע מלשלוח אותם לשירות צבאי. עם זאת, חשוב מאד שהטענות שהעליתי יכנסו לתוך מערכת השיקולים שלנו. אם נבין שהשירות הצבאי אינו משהו שנועד לרצות את התביעה החילונית כלפינו אלא הוא כורח פנימי שלנו, היחס אליו יהיה אחר, ותהיה גם מוטיבציה למצוא פתרונות לבעיות הרוחניות שבו.

אם נבין שהשירות הצבאי אינו משהו שנועד לרצות את התביעה החילונית כלפינו אלא הוא כורח פנימי שלנו, היחס אליו יהיה אחר, ותהיה גם מוטיבציה למצוא פתרונות לבעיות הרוחניות שבו

לפני כעשור הגיעה צמרת אגף כוח אדם בצבא בראשות ראש אכ"א דאז, האלוף זמיר, למעונו של האדמו"ר מבעלז שליט"א, לשיחה על מסלולי הגיוס החרדיים שצברו תאוצה באותו הזמן. האדמו"ר פתח את דבריו באמירה "יותר משהחרדים התרחקו מצה"ל, צה"ל התרחק מהחרדים." דבריו של האדמו"ר נסובו על האופי החילוני שלבש צה"ל ועל האווירה המתירנית שבו. ואכן, הזיקה למושגים דתיים ולתנ"ך, שהיתה חזקה בצה"ל בעבר, הולכת ונחלשת, ותעיד על כך הסערה שקמה בעקבות מכתבו של האלוף וינטר במצבע צוק איתן.[10] זמיר נענה לו ואמר: "אדרבה, יבואו החרדים ויתקנו את המצב."

בשנים האחרונות קמו מספר מסגרות שנועדו לתקן זאת. הם ביקשו לשלב חרדים בצבא ביחידות חרדיות בצורה המותאמת להשקפה התורנית ולאורח החיים ההלכתי. ביניהן, מסגרות לשירות קרבי, שתכנית הדגל שלהן היא גדוד "נצח יהודה" בחטיבת כפיר, ומסגרות שח"ר (שילוב חרדים) לסוגיהן, ששילבו חרדים ביחידות תומכות לחימה במערך הטכנולוגי של צה"ל. תכנית שח"ר ניסתה לשלב את הפתיחות החרדית לשילוב בתעסוקה, תוך מיצוי הפוטנציאל האיכותי הטמון באוכלוסיה זו לטובת השירות הצבאי. היא לוותה על ידי גוף אזרחי המקדם תעסוקת חרדים והציעה למתגייסים הכשרה מקצועית בתמורה לשירותם, בהתאם ליכולתם ולכישוריהם ולפי הצרכים של צה"ל. במסגרת זו ארגן הצבא תנאי שירות ההולמים את צרכי החייל החרדי, כמו ליווי רבני, בית כנסת ושיעור תורה יומי, אוכל כשר למהדרין, ושירות לצד גברים בלבד במעגל הראשון של העבודה. שירות זה צבר תאוצה ופופולריות בגלל התוצאות התעסוקתיות הטובות, והיה אפשר למצוא בין מגויסיו את שמנה וסלתה של החברה החרדית.[11]

לצד התוצאות התעסוקתיות הטובות, שהתבטאו באחוזי השמה גבוהים ואיכותיים,[12] היה ניתן לראות גם כי השירות הצבאי נוטע במגויסים תודעה אזרחית, ומקנה להם את התכונות הטובות שמניתי לעיל. אחד מגורמי המטה שליוו את שח"ר כחול (תכנית שח"ר בחיל האויר) התבטא פעם על החיילים החרדים: בהתחלה בכנסי הגיוס שמענו מהם – מה זה ייתן לי? איזה מקצוע יהיה לי? איזו פרנסה תצא לי מזה? היה שם הרבה לי. אולם, במעלה הדרך השפה השתנתה: איך זה יכול לתרום לנו? איך אני יכול לעזור לכם?[13] ואכן, תודעת הערבות ההדדית החרדית והיצירתיות של המתגייסים השתלבו היטב באתוס הצבאי והיטיבו עם כל הצדדים. סיפור אחד מאלה: אחד החיילים, חסיד סערט וויז'ניץ שהתגייס לחיל האוויר עבר הכשרה קצרה והיה אחראי על תחזוקת המחשבים בבסיס ברמת דוד. הוא גילה תקלה חוזרת במחשבים רבים בשל קלקול בשבב מסוים. הוא הציע לממונים עליו לערוך ביקורת תקופתית ולהחליף את השבב פעם בשנה בכל מחשבי הבסיס. תיקון קטן זה האריך חיי מאות מחשבים בשנים אחדות וחסך מאות אלפי שקלים למערכת. הוא קיבל על יוזמה זו את פרס חיל האויר, ופועלו הועלה על נס. זוהי דוגמא לפעולה קטנה המשלבת את התכונות השונות שמניתי: הגדלת ראש, תודעת מחויבות למערכת, חריצות ושימוש בחוזקות האישיות.

סיפור אחר, שזכה לפרסום בזמנו,[14] הוא של בוגר הקורס הראשון של מהנדסי התוכנה בחיל האויר, שהיתה לי הזכות להכירו. במשך השנים הוא התקדם בדרגות והגיע לרמה מקצועית כזו, שהיתה מקנה לו באזרחות משכורת גבוהה פי כמה ממשכורתו הצבאית. אולם הוא בחר להישאר בצבא כדי לתרום למדינה. לפני כמה שנים הוא מונה להיות קצין פרויקט בדרגת רס"ן, האחראי על מערכות המחשוב של מטוס ה-F35, המטוס המתקדם בעולם.

ישנם עוד מאות סיפורים קטנים, שהם הסיפורים החשובים באמת. כל אותם מאות בוגרי צה"ל החרדיים שאני פוגש בשכונות ובערים החרדיות, שהם חלק בלתי נפרד מקהילותיהם, חלקם אף ראשי עיריות ונושאי תפקידים ציבוריים אחרים, המגלים כי אפשר להישאר ברמה רוחנית גבוהה גם אחר שירות משמעותי בצה"ל. אלה שהכרתי, לא רק שלא 'נפלו' בצבא, אלא אף התחזקו רוחנית בתקופת שירותם.

אירועים כמו פסילת חוק טל על ידי בג"ץ וכניסת גורמים תקשורתיים לעולם הפוליטיקה הפכו את גיוס החרדים לענין פופוליסטי, המנוצל למטרות ציניות של גריפת תמיכה ציבורית. המפסידים של מהלך זה הם מדינת ישראל והציבור החרדי כאחד

למרבה הצער, הגיוס למסלול שח"ר פחת במידה ניכרת מאז הפולמוס הציבורי שהתעורר כחמש שנים לאחר הקמתו. אירועים כמו פסילת חוק טל על ידי בג"ץ וכניסת גורמים תקשורתיים לעולם הפוליטיקה הפכו את גיוס החרדים לענין פופוליסטי, המנוצל למטרות ציניות של גריפת תמיכה ציבורית. המפסידים של מהלך זה הם מדינת ישראל והציבור החרדי כאחד. אלא שלדאבוננו, רבים מהפוליטיקאים שלנו מתעניינים בעתידה של מדינת ישראל הרבה פחות מבעתיד הפוליטי שלהם.

לצד זאת, המסלול הקרבי הוותיק, גדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר או בשם הנפוץ ברחוב – הנח"ל החרדי – המשיך לפעול באופן עקבי מיום הקמתו, ולאחרונה אף קמו דוגמתו גדודים קרביים נוספים בחטיבת גבעתי, צנחנים ועוד. מסלול השירות שלהם כולל שנתיים שירות קרבי פעיל ו"שנת שירות" אחת שבה הם יוצאים ללימודים המאפשרים להם לשוב לחיים מוכנים יותר. בכל מה שקשור להקפדות ההלכתיות השונות, תנאי השירות ביחידות אלה מותאמים לסטנדרטים החרדיים המחמירים ביותר (לעתים אף הדוקים יותר משח"ר). ובכל זאת, הסיפור של המתגייסים למסלולים אלה מורכב יותר. אמנם מדובר לרוב ביוצאי החינוך החרדי, אך רבים מהם מגיעים לצבא עם מטענים שליליים כלפי הקהילה החרדית, ולעתים רמתם הדתית נמוכה בהרבה מהסטנדרט הישיבתי. כך שבניגוד למסלולי שח"ר, יחידות אלו מתקשות למשוך בוגרי ישיבות הנטועים עמוק בתוך ההוויה החרדית. בחור ישיבה רגיל לא ימצא את מקומו באווירה החברתית השוררת בהן, ולא בגלל המסגרת הצבאית, אלא בשל רמתם הדתית והרוחנית של חבריו לנשק.

כללו של דבר, למרות הנסיונות הממושכים להכשרת תנאים לקליטת חרדים בצה"ל, המצב כיום רחוק מלהיות משביע רצון. המרחק של צה"ל מהחרדים, שעליו דיבר האדמו"ר מבעלז, עדיין גדול מאד. לצערנו. התנאים הפוליטיים השוררים כיום במדינה מקשים מאד לפעול לשינוי המצב. עם זאת, אבקש להתייחס לפוטנציאל של השינוי, ולטעון כי מבין המוסדות החברתיים השונים, ובראשם שירות המדינה והאקדמיה, צה"ל הוא הגמיש ביותר. אם ברצוננו לפעול להשתלבות בחיים האזרחיים, צה"ל הוא המקום להתחיל ממנו.

 

"יבואו החרדים ויתקנו זאת"

הזכרנו לעיל את תשובתו של האלוף זמיר לאדמו"ר מבעלז: "יבואו החרדים ויתקנו זאת." התשובה שלו משקפת את רוח המפקד בצה"ל. צה"ל אינו מוסד דוגמטי, הוא פתוח באמת ובתמים לשינויים ולהתאמות. הגישה של צה"ל היא מבצעית ויישומית. הוא מעוניין להשיג מטרות מבצעיות ולא לטפח אידאולוגיה. לפני כעשור המדינה היתה מעוניינת בשילוב חרדים בצה"ל, וכיוון שכך, הפיקוד העליון היה מוכן לעשות את ההתאמות הנדרשות על מנת לקלוט אותם. עם שינוי הטעם הפוליטי, ובעקבות התנגדות החרדים ליוזמות אלו, צה"ל נסוג לאחור. ואדרבה, במקום שהחרדים ישפיעו על האופי שלו, התגברו בו הגורמים האידאולוגיים המושכים אותו לכיוונים הפוכים.

הצבא הוא 'היפר דינמי'. הקצינים והמפקדים מאיישים את תפקידם בין שנתיים לשלוש שנים לכל היותר, והכלל של "אין בית דין אחד מבטל דברי בית דין חברו" אינו תקף בתרבות הצבאית. מדיניות הצבא יכולה להשתנות לטוב ולמוטב בכל רגע נתון. בהגדרתו, צה"ל אינו גוף הקובע מדיניות, אלא גוף ביצועי הנדרש להוציא לפועל את החלטות הדרג המדיני. מצד אחד, זהו חיסרון של הצבא. הוא מתאים את עצמו לכל פקודה שהוא מקבל, ואם הוא צריך לספק תפקיד למכסות גיוס הגדולות מהקיבולת שלו, הוא יעשה זאת. לפיכך, כשהורה שולח את ילדו לצבא הוא צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק. אי אפשר לסמוך על "תדע כל אם עבריה",[15] וודאי שלא בכל מה שנוגע לצרכים הנפשיים של החיילים.

המחשבה הרווחת, שהצבא הוא המחסום מפני שילוב חרדים בתעסוקה ואילו האקדמיה היא המפתח לכך, היא אבסורד

עם כל זאת, התכונה הדינמית של צה"ל אפשרה לו לעשות את השינויים הכרוכים בקליטת החרדים. די להשוות את מלחמת הקודש שקידשה האקדמיה הישראלית נגד התאמת האקדמיה לקליטת חרדים למאמצים האדירים שהשקיע בכך הצבא.[16] האקדמיה סבורה שמתפקידה לחנך את החרדים בדרך לשילובם בחברה. היא אינה מוכנה לתת לחרדים להשתלב בישראליות כפי שהם, אלא מבקשת להכריח אותם להתאים עצמם לתפיסות העולם האידאולוגיות של החברה החילונית. הצבא, לעומת זאת, אינו רואה את עצמו מוסד לקידום אידאולוגיה מסוימת. הוא גמיש ופרגמטי באופיו הרבה יותר.

למרבה האבסורד, אותם גורמים הנלחמים לשלב את החרדים באקדמיה החילונית, הם המונעים את שילוב החרדים בצבא. זכורני כי בשעתן, בדיונים על תכניות שח"ר, הצמידו לוועדות שעסקו בכך את היועהל"נית (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים). היועהל"נית התנגדה בתוקף לערוך התאמות מיוחדות עבור חרדים, בנימוקים דומים מאוד לאלו שבהם השתמשה פרופ' קופרמן בהתנגדותה לקמפוסים החרדיים. אלא שבניגוד לאקדמיה, התופסת את עצמה מוסד חינוכי חילוני, הצבא מבקש להשיג מטרות. מסיבה זו, למרות התנגדות היועהל"נית, עמדתה לא התקבלה, והצבא עשה את ההתאמות הדרושות עבור החרדים.

גם מבחינת הסכנות הרוחניות, להתרשמותי, האקדמיה מביאה להיחלשות רוחנית משמעותית בהרבה מהצבא. רבים מהחרדים המשרתים בצבא יוצאים ממנו ברמה רוחנית גבוהה יותר מכשנכנסו אליו. כיום, הרבה מהמתגייסים החרדים נמצאים בעיצומו של תהליך נשירה. הצבא מכניס אותם למסלול יציב בחיים, נוטע בהם מחויבות ערכית ומשמר את הקשר שלהם אל התורה והיהדות. עדיין לא שמעתי, לעומת זאת, על מישהו שיצא מהאקדמיה ברמה דתית גבוהה יותר מכשנכנס אליה. המחשבה הרווחת שהצבא הוא המחסום מפני שילוב חרדים בתעסוקה ואילו האקדמיה היא המפתח לכך, היא אבסורד.

כללו של דבר, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה קיומית, יש חשיבות עליונה לשירות משמעותי של חרדים בצה"ל. מבחינת צה"ל, דומני כי יש נכונות לאפשר את שילוב החרדים בתוכו, וללא ספק, מבין שאר המסלולים לכניסה אל האזרחות, צה"ל הוא הגמיש ביותר. כמדומני שכעת הכדור נמצא במידה רבה בידינו. אם אנחנו נבין שעלינו להיות נוכחים יותר בצבא, יהיה סיכוי להשפיע לטובה על צה"ל, ולשנות את המצב העגום שהרבי מבעלז תיאר. אולם, כדי שזה יקרה, צריך שנבין כי אנחנו החרדים צריכים את הצבא לא פחות ואולי אף יותר משהצבא צריך אותנו. רק כך נוכל להיכנס לפני ולפנים, לתקן את מה שצירך לתקן, ולדאוג שלא תצא תקלה מתחת ידינו.

 


[1] במדבר לב, ו.

[2] מופיע בסרט "געוואלד, צולם ביום חול" (2008) שיצרו יוחאי חקק ורון עופר על הרב רביץ ור' שמואל פפנהיים. ואכן, לימים שינה ר' שמואל את השקפתו ואף עסק בשילוב חרדים.

[3] רמב"ם משנה תורה משפטים הלכות שכנים פרק ו, הלכה ו.

[4] שלחן ערוך חושן משפט סימן קסג סעיף ד, יורה דעה סימן רמג סעיף ב.

[5] קרוב לוודאי שכמות הגברים החרדים העובדים בפועל רבה יותר.

[6]  https://www.youtube.com/watch?v=wGNSoGIgg0E דקה 9:05 ואילך.

[7] ה"אקזיט" המשמעותי הראשון במדינת ישראל היה של חברת "ישקר" שהיתה עד אז בבעלותה של משפחת וורטהיימר ונמכרה בשני שלבים החל משנת 2006 בסכום כולל של 6.05 מיליארד דולר (!). חברה זו התחילה כמסגרייה קטנה בשנות ה-50 בנהריה ומייסדה היה סטף (סטפן) וורטהיימר. בגלל שמו והמבטא ה"ייקי" סברתי לתומי שהוא התחנך והוכשר בגרמניה ואחר כך המשיך את הערכים והמסורת החינוכית המקצועית הגרמנית כאן בארץ ולכן הגיע לאן שהגיע, עד שקראתי את ספרו האוטוביוגרפי והופתעתי לגלות שעזב את גרמניה בגיל צעיר ושם לפי עדותו היה שובב לא קטן ולמד מעט מאוד. הוא טוען בספר שבית הספר המובהק שבו הוכשר לחיים היה לא פחות ולא יותר הפלמ"ח, והתהליכים שהוא מתאר שעבר שם תואמים להפליא את מה שמתואר לעיל על צה"ל.

[8] רש"ר הירש על התורה, בראשית ב, א.

[9] שמות פרק יב, מא.

[10] ראה על כך את מחקרה של נטע גל נור מהאוניברסיטה העברית.

[11] לפני כעשור, המראות של אברכים חרדיים לבושים מדים צבאיים מטיילים בלוויית נשותיהם ומחזיקים עגלות תינוקות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק או ברחוב מלכי ישראל בירושלים היו חזון נפרץ.

[12] שנמדדו כדבעי ע"י ארגון הג'וינט כמו בכל תכנית תעסוקתית.

[13] https://13tv.co.il/item/documentary/season-01/episodes/se01-ep02-111092/ דקה 32 ואילך.

[14] https://www.youtube.com/watch?v=sI-CynY5XIw דקה 8:30 ואילך.

[15] מכתם הלקוח מנאומו של בן גוריון עם סיום תפקידו כשר הביטחון: "לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם – אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך."

[16] ראה: "תכנית להקמת קמפוסים נפרדים לחרדים מעוררת סערה באוניברסיטאות", ירדן סקופ, הארץ, 23.6.2006. וראה נאומה של פרופ' אורנה קופרמן, שקידשה מלחמת מצוה נגד הקמפוסים לחרדים.

תמונה: OHAYON AVI, לע"מ

70 תגובות על “שומרי החומות

  • אם יותר לי, לא להיכנס לשיקולים של לימוד תורה, אלא לשיקולים של ליבת העניין הדתי והחרדי.

    הצבא מהווה מבחינתו כלי חינוכי, לחינוך לערכים המכונים פרוגרסיביים (=ערכי הטרור של כת הפוליטי קורקט וכנופיות שלטון החוק), הנוגדים את היהדות ואת האנושיות.

    גם בבחורי ההסדר הצבא מזנב.

    לכן כל הנושא של שירות צבאי, אולי הוא איסור מצד ללכת למקום של כופרים המעבירים את האדם על דעת קונו, וכל האיסורים שבעבר היו ללימודים באוניברסיטה שבעבר זה היה פילוסופיה של גויים (והיום במדעים מדויקים אין בעיה הלכתית ללמוד), למעשה נמצאים בהליכה לצבא.

    אם הצבא רוצה שישרתו אותו, שיעזוב את הנפש של החיילים, ולא יהפוך למחנך. אם הוא רוצה להפוך גם למחנך, אז המחיר שהוא דורש כבד מדי.

    נ.ב. היות ואני לא שרתתי בצבא, אני כותבת ממה שאני שומעת וקוראת. אם הדברים שגויים, אני כמובן לוקחת את תגובתי.

    • לשמרית — לדברייך לא שרתת בצבא ולכן נזהרת כראוי בתגובתך, אבל אני ומשפחתי המורחבת יכולים להעיד על חלקים נרחבים מהצבא (תותחנים, שריון, מג"ב, נח"ל, צנחנים, מודיעין), בין בשירות רגיל ובין בהסדר: הצבא לא מנסה לחנך לפרוגרסיביות וללמד כפירה, בניגוד לאיזורים מסויימים באקדמיה, אשר עושים זאת במודע.
      החשש (המוצדק!) הוא פשוט השפעה מהחברה שסביב, אבל חשש זה אינו קיים (כמעט) אם השירות נעשה במסגרת קבוצה דתית/חרדית מגובשת – ישיבות הסדר, שח"ר וכדומה.

    • לישראל הופריכטר, קראתי פעם ראשונה בעיון רב את הפוסט שלך, והשתכנעתי הרבה יותר מדוע בכל זאת לא להתגייס והרבה יותר מוטיבציה להיות נגד הגיוס ממה שהיה לי קודם, א' הפלתשניאים מקבלים מוטיבציה הרבה יותר חזקה מהצבא ולא רק שהצבא אינו מגן אלא שהסכנה היום הרבה יותר גדולה הם מקבלים מוטיבציה אדירה, בשנת תש"ח כשכולם כולל רוב החרדים אז התלהבו מנצחונות הצבא בכל החזיתות אמר אז האדמו"ר מסאטמער בעל הדברי יואל דבר שנחשב הזוי בזמנו שהוא מאוד חושש שהערבים יתנהגו כמו הקאמיקזה היפנים והלואי שלא אהיה צודק הוא אמר, ועוד סיבה ששכנעה אותי הרבה יותר להיות נגד הצבא ונגד השתלבות במדינה [חינוך לחיי אזרחות כתוב בחושן משפט ובמסכת בבא בתרא לא צריך את הצבא] זה הפירמידה החרדית, בכל הדורות ראש הפירמידה היה התלמיד חכם הגאון הגדול כמה שיותר גדלות בתורה היה יותר מעמד והסכנה האדירה בגיוס שהמעמד יתחלף לקצינים וכו' בשביל זה לבד אסור להתגייס אנו בפירוש לוקחים סיכונים בהרבה דברים אבל תלמיד חכם אחד יותר שווה את כל הסיכונים ותודה לבג"ץ וליאיר לפיד ולליברמן שיצרו מוטביציה נגדית וכעת בממשלת השמאל החדשה יש סיכוי שלא נראה יותר כלל כיפה שחורה [מבד לא סרוגה] בצבא תודה רבה גדעון סער יאיר לפיד אביגדור ליברמן נפתלי בנט בזכותם יגדל עולם התורה

  • יישר כוח !

  • כנראה כבודו לא היה בצבא . הצבא לא צריך את החרדים . החרדים לא צריכים את הצבא .
    אם אתה רוצה לעשות העתק הדבק של המגזר הציוני תגיע מהר לנשירה של 50 אחוז של המגזר הציוני דתי .
    כל הדרישה לשיויון (מזויף כי 20 אחוז מהציבור לא מתגייס וזה הציבור הערבי ) באה כדי לנגח את המגזר החרדי .
    כל הרעיון של הלאומיות ממנו נגזר האדרת הצבא נובע מהשקפה לא יהודית . הרמב"ן כותב שהברזל זה האומנות של עשו . רק היה מקרה אחד שבו התהפכו היוצרות וזה הריגתו של בלעם שלקח את האומנות של עם ישראל וזה עמל הפה ועם ישראל את אומנות החרב שהרגה את בלעם .
    לשלוח בחורים לצבא במדינת ישראל שבו החרדים שמים על גבם את הנטל העיקרי של לימוד תורה של עם ישראל זה השקפה עקומה שהופכת את היהדות לעבודה זרה בשיתוף . שיתוף עם רוחות ליברליות מבית המדרש של עמנואל קאנט הנכד של ההשקפה של פרעה . אני בראתי את העולם

    • בכל מקרה תהיה נשירה בציבור החרדי כי הציבור גדל מאוד ואין אפשרות להחזיק את כולם כמו פעם, וגם כי הצעירים הולכים היום ללמוד מקצוע כדי להתפרנס בכבוד אחרי שדור ההורים אינו מסוגל לתמוך בהם כלכלית.

    • תגובה למירי
      לצערי יש נשירה של 7 או 8 אחוז .
      יש הבדל ל 50 אחוז .
      הציונות הדתית זה גם 50 אחוז וגם רצף אין סופי בחמישים האחוז הנותרים . ממש חורבן גם למי שאומר על עצמו דתי .

  • האמת שנדהמתי לקרוא את המאמר הזה גם מבחינה שהוא קצת מנותק מהמציאות וגם קצת מתחמק מהטענה העיקרית
    דבר ראשון המציאות אני אישית מכיר וכל מי שמתעסק קצת אפי' בנוער נושר ושומע סיפורים גם על גדודי הביינישי"ם יודע הייטב את המצב הנוראי פשוטו כמשמעו חברה שיצאו מגדוד נצח יהודה מספרים זוועות עולם על מה שנעשה שם בשבתות וכו' ברמה מסויימת יותר גרוע מהרחוב נכון הצבא מחנך בדרך כלל אך בכל הקשור לדת גם כיום המצב בכי רע.
    דבר שני עיין ערך בציבור החילוני החינוך לאזרח שומר חוק כלשון הכותב כך אתה רוצה לראות את ילדך נכון יש איזה שהוא תמימות דעים על שמירת חוק וגם זה בחוגים מסוימים ובאזורים מסויימים אבל עדיין עד כמה שידוע לי בשוויץ שומרים על החוק גם בלי צבא וגם לא חסר עבריינים פה בארץ שגם הם עברו צבא וכבר אמר מי שאמר רק אין יראת ה' במקום הזה והרגוני כן אני מעדיף להיות במקום שאנשים יותר מצפצפים על החוק ויורידו מסיכה מתחת לאף וששכן שלי לא ירה בי כשאני יתפוס לו את החניה. וזה לא שאני לוקח דוגמא קטנה כדי להוציא ככה את החילונים אבל אני מאמין שגם לך יצא לראות שכשאין יראת שמים אז החיים של השני לא כ"כ נחשבים במיוחד במצבים מסויימים… אז נכון גם אם הצבא גורם לאיזה שהוא משמעת להוי ידוע שלא זה חינוך ולא את זה התורה דרשה מאב לחנך את בנו ככה מאלפים כלבים תתנהג יפה ואם לא לך לכלא…
    ובעניין המוסריות אני חושב שהמוסריות הראשונה שלנו צריכה להיות האם אני יצא משם יותר טוב יותר יהודי שה' ישמח בי או פחות ואני חושב שהתשובה ברורה לכולם. אתה הרי לא באמת חושב שהחרדים החליטו להיות פרזיטים כי ככה זה יותר משתלם וברור לכולם ששוק העבודה אינו חייב להיות פרוץ ומסוכן הלכתית והשקפתית כמו להיות 3 שנים שפוט למפקד וחיילים חילונים. במצב כיום אין שום עניין אפי' לפתח דיון בעולם הישיבות האם ללכת או לא ללכת ולבינתיים המצב שם רק הולך ומחמיר
    ודבר נוסף שצריך לדעת אם אין לנו אימון במפקדי הצבא ואין לנו כך שכל פקודה גם אם היא מגיעה מהכי גבוה יכולה להיות פקודה אינטרסנטית בין אם ברמה אישית ובין אם ברמה פוליטית הרי שאסור לנו להכניס את עצמינו במצב כזה לפיקוח נפש וודאי שלא לחלל שבת וכיוצא בזב כך מה שיגרום לכל חייל חרדי אמיתי ירא שמיים לסרב אין ספור פקודות שרק יגרמו לקריסת הצבא מבפנים

    • לדוד, מצד אחד אתה מקיים ענה כסיל כאיוולתו וזה מאוד חשוב אבל מצד שני גם אם הצבא היה על טהרת הקודש עם כל ההכשרים היה אסור להתגייס, עיין כתובות דף קי"א ע"א ואם זה לא מספק אותך עיין חולין י' ע"א,

    • זה מה שנקרא לנעוץ את החץ ואז לסמן את המטרה מסביבו.. מה הקשר בין צבא לבין להיות אזרח נאמן ופרודוקטיבי??
      וכי בחו"ל אין אזרחים נאמנים ושומרי חוק אשר לא עשו צבא?
      מתי נבין שהסיבה שהאזרח החרדי אינו שומר חוק, הוא בגלל נסיבות תרבותיות שונות ומשונות שהשתרשו בחברה שלנו!
      ולא בגלל חסר בשירות הצבאי.
      אם היה נכונות ולו מעטה ללמידה לאורח חיים מחוייב אזרחי, הציבור היה מתנהג אחרת!
      הבעיה מתחילה שבאורח החיים החרדי ישנו פרדוכס מובנה : מחד, חיים כאזרחים ודורשים את כל הזכויות, ומאידך, החינוך האידיאולוגי הוא שאנו חיים בגלות וכל עוד המדינה לא תתנהל לפי חוקי התורה אין לכבד את חוקיה כלל. והכל בקריצה. כידוע.
      אין שום קשר לחשיבה משונה זו ולשירות הצבאי ולו כלום!
      אני מתחיל לחשוד בכותב המאמר שאינו מגיע בידיים נקעות לדיון הזה..

    • אגב בשוויץ יש גיוס חובה

    • קודם כל בשוויץ יש צבא מפואר וגיוס חובה כולל שירות מילואים.
      לגבי האנשים שדוקרים אחד את השני ברחוב, אם תבדוק תגלה שרובם לא שירתו בצבא או שירתו בתפקידים מאוד ספיציפים כמו טבח, ש"ג או נהג שמה שמאפיין אותם הוא הניתוק מהיחידה , כל אחד לבדו וכמובן שהם החלק בצבא שדואג בעיקר לעצמו – יוצאים שבוע/שבוע, מקבלים קצבאות וכו'…

    • בשוויץ יש גיוס חובה סתם לידע כללי

  • דברים חשובים ביותר
    כתובים בטוב טעם ומאפשרים דיון בריא יותר עמוק יותר ויעיל יותר – בסוגיה לא פשוטה זו

    • מצטרפת לתגובה של שימי. חינוך לאזרחות מודעת יכול להעשות גם במסגרות החינוך החרדי. אין שום צורך לשפוך את המים עם התינוק. כמי שגדלה במשפחה דתית לאומית עם הערכה מובנית לחיילי צה"ל עד היום ומצד שני, צופה בכאב על ההחלשות הדתית בצבא שנראית כמחויבת מציאות, אני רואה נזק עצום בכניסה לצבא (לא כולל מקרים פרטיים שצבא יכול להיטיב איתם). א"א להשוות את הצבא והערכים בקום המדינה ובשנים הראשונות למה שקורה היום. בדק הבית בקשר למחויבות אזרחית צריך להעשות בתוך הציבור החרדי ולא לחפש פטרונים חיצוניים שיבואו לעשות עבורנו את העבודה.

  • איך אפשר להשוות חיוב ההשתתפות בצבא בזמן הבית והנהגת המדינה על ידי סנהדרין עם המציאות של זמנינו? האם הרב המכותב אכן חושב שיש למדינת ישראל אותה מעמד הלכתי? אז למה הצבא אינה מתנהגת לפי חוקי התורה? האם הרב הירש מצא בפירושו של הרב הירש זצ"ל ההיתר שגם נערות הולכים לצבא? האם גם שרה אמנו הלכה יחד עם אברהם לצבא? הלא זה הלכה מפורשת שאין אשה הולכת עם כל זין. אז למה הרב הכותב מערבב הענינים, מצטט מפירושו של הרב הירש על לחימתו של אברהם אבינו ובני ישראל בימי משה רבינו לעניניו של מצה המדינה של היום? חוקי המדינה אין להן שום שייכות לחוקי התורה, להשקפת והפוליטיקה של מדינת ישראל אין קשר להשקפת התורה, אז מה הפלפולים ובלבולים המחוכמים?

  • יישר כח על המאמר המרתק ומעורר החשיבה.
    שני דברים בכל אופן היו חסרים בו לטעמי.
    1) הרוח השולטת במאמר היא "מדוע חשוב גם לנו להתגייס לצבא". שוב זה בא מנקודת המוצא האגואיסטית החרדית, להראות שזה טוב לנו. אין כאן שום חשיבה על הכרת הטוב למדינה והפסקת החשיבה שהמדינה תיתן לנו הכול ואנחנו נמשיך לזלזל בה, לא להתייחס להמנון שלה, לא להגיד מי שבירך למדינה וכו'. אולי זה רעיון למאמר הבא.
    2)הצגת ה"שחר כחול" כדוגמת סמל לשירות צבאי היא בעייתית. שחר כחול הוא בעצם סידור עבודה לאנשים מוכשרים, בלי הצורך להקיז את דמם כאחיהם החילוניים והציונים הדתיים.
    מחכה כבר למאמר הבא

    • ליהודה, "הכרת הטוב למדינה" נופת צופים הכרת הטוב לחטיפת ילדי תימן ומכירתם בעד 5000$ לראש הכרת הטוב למי שאמר טובה פרה אחת מעין חרוד יותר מכל יהדות הגולה הכרת הטוב למדינה הראשונה בעולם שהכירה בנישואין חד מיניים הכרת הטוב למדינה שמכה מפגינים באכזריות שלא מביישת את היטלר הכרת הטוב לכל ראשי הציונות ששיתפו פעולה עם ידידם אדולף אייכמן ובמשפטו המבויים כשבמקרה הוא פלט על השותפות שלהם אתו בשואה תלו אותו במהירות לפני שיפתח את פיו הכרת הטוב למדינה דרך אגב בחוגי סאטמער טוענים שהציונים במקום להביא את מנגלה למשפט הם הפכו את העולם על יוסל'ה שוחמכר שחס ושלום לא ישמור שבת את כל המוסד והשב"כ הם הפכו בשביל זה, אני כמובן חולק על גישת סאטמער ואני טוען שהסיבה האמיתית שהם לא הביא את מנגלה מפני שהם חששו שבמשפט הוא יפלוט על פשעיהם אל תמכרו לי שום לוקשים על המדינה אני יודע ממקורות שהציונים שמחו מאוד שהיטלר הרג הרבה דוסים

  • לכותב המאמר הרב הופריכטר —
    דפח"ח! אבל חוששני ש"יתד נאמן" (עאכ"ו "הפלס" ו"מבט" ושאר משלחת מלאכי רעים) יסקלוך בכיכר השבת (תרתי משמע) – כשם שנכנסו לפאניקה כאשר התברר לבחורים חרדיים שבמלוניות הקורונה יש דת"ל הדבקים בתומ"צ יותר מהם…

    • ליהודי ישראלי, ההבדל בין חרדי לדתי לאומי לא קשור כלל לדבקות יותר בקיום המצוות או לא יש כאן ויכוח הרבה יותר עמוק האם הקדוש ברוך הוא זקוק ח"ו שיעזרו לו או לא כך שהנושא של דבקות בקיום המצוות מטעה ובחור שההשקפות שלו באמונה של אין עוד מלבדו בקדוש ברוך הוא לא מבוססת מספיק עלול באמת לחשוב שהדתי לאומי יותר חשוב איך אומרת הגמרא קידושין ע"ו ע"א, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל

  • לינק מדוע הנושא הזה מחוץ לדיונים אין לחרדי מה לחפש בצבא, ובפרט שבפרשת שופטים כתוב שרק צדיקים גדולים הולכים למלחמה ואם כל זאת הם מתפתים לאשת איש שיקסע גויה לינק מדוע אין לחרדים מה לחפש בצבא https://www.mako.co.il/tv-commendments

    • חבל על האנרגיות בדיון הזה הדיון הזה הוא מלחמה בטחנות רוח המיינסטרים החרדי לעולם לא יתגייס כמו שלעולם הוא לא ישלח בחורים לא נשואים למסגרת חוץ ישיבתית אולי פה ושם בשוליים תצליחו אבל ההתנגדות החרדית לצבא היא כלל לא נושא לויכוח לפחות מאז מלחמת יום הכיפורים הציבור החרדי נתן גט כריתות לשרות צבאי אינך רואה כמעט חרדים קלאסים בצבא היום גם חרדי שהולך לעבוד לא מתגייס בציבור החרדי יש מעין חרם די גלוי על מתגייסים יש נושאים שיש תקווה לשנות בציבור החרדי [אני רואה לזה פידבק בחברה שאני חי איתה איני אומר להם שאני זה החמודי מצריך עיון אבל אני מדבר איתם בפירוש על הדעות שלי שצריך להשליט את הגמרא עם האגדתות והשלחן ערוך והציבור דווקא מזדהה עם זה] אבל גיוס זה מחוץ לתחום אני בטוח שהמערכת תצנזר או תשפץ את מה שאני כותב כרגע אבל לפחות העורכים צריכים לראות את זה, שיהיה ברור שגם רבנים חרדים שבעד בחירות ובעד לקחת תקציבים כמה שיותר מהמדינה אבל הם מתייחסים לזה כמו לשילומים מגרמניה שיהיה ברור, ואף אחד לא חולם שאני צריכים לתת לגרמניה תמורה לשילומים המדינה חייבת לנו ואנו בפרט אלו שחיים כאן כמה דורות לפני שהרצל נולד אינם חייבים למדינה כהוא זה]

  • מאמר מצוין! הבעיה שעם המפלגות החרדיות והעסקונה החרדית, שום דבר לא ישתפר. לצערי הרב. רק ביום שנפסיק להצביע להם משהו יזוז ויתקדם

  • סערת התגובות הייתה צפויה, כי הכותב, הרב הופריכטר, נגע בליבה של המחלוקת של המדינה עם החרדים השמרניים: החרדים השמרניים דורשים פטור גורף לכולם, גם לאלה שאינם לומדים תורה, מחזיקים אייפון, צופים בסרטים, עובדים ומנסים ללמוד מקצוע., בעוד שהמדינה מוכנה לפטור רק מי שאכן "תורתו אומנותו" באמת.
    כל מי שחי בעולם החרדי מכיר את היקף השקר והצביעות של הפטור הגורף
    שתחת הכותרת "תורתו אומנותו"…
    המדינה מציגה את נצח יהודה, שח"ר, הסדר וכדומה (וכמובן גם את ההכשרה האקדמית לחרדים) כסיפור הצלחה מבוסס היטב, בעוד שהחרדים השמרנים מציגים את הפגמים שיש בכל אחד מאלה (ויש פגמים, אבל צריך לשקול אותם לעומת היתרונות)..
    מיותר לציין שאישור "תורתו אומנותו" נותן לראשי-ישיבות, אדמו"רים וכו' אמצעי שליטה אדיר על הבחורים שלהם. כלומר, שמא יש אינטרס אישי ("נגיעה") לחלק מאותם אותם מנהיגים?
    כמו-כן מיותר לציין שחרדי המתגייס לצבא זוכה בדרך-כלל לקיתונות של שופכין ממשפחתו ומקהילתו. כלומר, דרוש אומץ אישי לצעד כזה, כשם שהיה דרוש אומץ אישי כדי לכתוב את המאמר הזה!
    הופיעו לעיל טיעונים שאין טעם להתפלמס איתם, כיוון שאינם ממין הטענה של המאמר, והם בעצם רק התנגחות-התחכמות-התפתלות-פרובוקציה. אצטט דוגמאות: "האם שרה אימנו הלכה לצבא; הצבא לא צריך את החרדים; יכולה להיות פקודה אינטרסנטית; למה הצבא אינה מתנהגת לפי חוקי התורה"…
    ובכן, לגופו-של-עניין, בכלליות: למלחמת מצווה של הצלת עמ"י מתוקפנות אוייביו ולכיבוש הארץ חייבים לגייס חיילים, ולמלחמה כזאת אין צורך באישור סנהדרין (רק למלחמת הרשות צריך אישור). לכן אפילו מלכים רשעים, כגון ירבעם בן יואש (ירבעם השני) מלך ישראל, זכו לשבחים על הצלת עמ"י מאוייביו ועל כיבוש הארץ.
    אבל שוב: אין טעם להתפלמס, אסתפק מעתה בקריאת התגובות, אשר יכסו מן-הסתם ספקטרום רחב להפליא של דעות…

    • העברת ילדי תימן על הדת "מלחמת מצוה" שפנים וחזירים בקיבוצים "מלחמת מצווה" הרי את מקודשת לי ולמשק ולכל מי שיש לו חשק "מלחמת מצווה" מצעד הגאווה "מלחמת מצווה" נשות הכותל "מלחמת מצווה" על ה"המצווה" הזאת אומר שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סימן יד
      וששאלתם עיקר המצוה ההולך לארץ ישראל, איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף כתובות [קי, ב]. ואם מוחלין לו כל עונותיו הכי מפורש התם [קיא, א] ובלבד שיפרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון לקיים כל מצות התלויות בארץ, שאם יחטא שם בארץ ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא שם בחוצה לארץ, כי השם אותה דורש תמיד ועיני השם בה [ו]השגחתו תדיר, אינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד מרחוק חוץ לפלטין, והיינו [במדבר יג, לב] ארץ אוכלת יושביה היא.
      וכתיב נמי [ויקרא יח, כב] ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וגו' לפי שמקיאה עוברי עבירות מתוכה. והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם, ואפילו אומות העולם שבה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירות, ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה כשאר מדינות. ואותם שהולכין לשם ורוצין לנהוג בה קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה קורא אני עליהם [ירמיהו ב, ז] ותבואו ותטמאו את ארצי. אבל מי שהולך לשם שמים ומתנהג בה בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו, ובלבד שיוכל להתפרנס שם, דכל דסליק אדעתיה למידר כו' כדאיתא פרק האיש מקדש [קידושין נ, א]: זו תשובה לכל הסטייה הזאת ואפילו אם ה,מדינה" תהיה על טהרת הקודש זה לשון רמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ה"ב, מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. זה מדובר רק על מלך שנמשך על ידי הסנהדרין או על ידי נביא או שהוא כבר כמה דורות אבל לא אחד שקיבל בקושי 25% מקולות הבוחרים וגם נבחר לזמן קצר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה כבר אמרתי

    • צר לי עליך אדון יהודי ישראלי ולכל אלו שלימדו אותך תורה אחרת ממה שקיבלנו על ידי משה רבנו בהר סיני לא ראיתי בכל הש"ס ובכל ארבעת חלקי שלחן ערוך שמותר להתגייס ולסכן את חייך בוודאי סכנה [אין סומכין על הנס אבל כל חייל לוקח בחשבון שהוא לא יחזור הבייתה זה ידוע לך יותר טוב ממני] לכל הדברים האלו מהתנ"ך לא פוסקים הלכות וגם לא מהמדרשים מה שפוסקים זה רק ממה שכתוב בשלחן ערוך שמוזכר בגמרא [מופנה משני צדדים גם כתוב בגמרא וגם נפסק בשלחן ערוך להלכה] אין שום הבדל בין הסיכון של הידבקות בקורונה ששם אין מצב שסומכים על רב שמזלזל כך בפקוח נפש ברגע שרב אחד אומר שאסור להתגייס גם אם טריליון רבנים יגידו שחייבים על פי ההלכה אסור להתגייס כי אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב קל וחומר מיליוני דורות של קל וחומר שרוב הפוסקים לפחות בדורנו אוסרים להתגייס גם למי שאין תורתו אומנותו כמו שלחמתי נגד מכחישי הקורונה מדין פקוח נפש אלחם חורמה נגד מצדדי הגיוס מדין פקוח נפש

    • שאלה רגע, אתה טוען שאסור להתגייס כי "פיקוח נפש", אבל אין לך שום בעיה עם זה שאנשים אחרים מסכנים את החיים שלהם למענך?
      אני לא יודע אם אתה יותר טיפש, או יותר נבזה.

    • מכיוון שחמודי אוהב לכתוב מגילות ללא ביסוס,
      נצא ידי חובת מחאה בכך שנזכיר לו שאם הוא עבר על כל השולחן ערוך ולא מצא מקום שמתיר להתגייס הוא כנראה פספס את סימן שכט סעיף ז בספר אורח חיים.

    • להראל, אני גם נגד גיוס של חילונים ולאיתן לא ראיתי בסעיף הזה שום מילה של להתגייס אני לא חייב לקבל את הפרשנות שלך נקודה והיות וכאן זה לא שיעור בהלכה לא אאריך להסביר לך את פירושו האמיתי של הסעיף

  • ישר כח ,בשולי המאמר נדמה לי שאחת מן הבעיות המרכזיות של הציבור החרדי היא התחמקות מאחריות אישית בין אם זה לרבה שיחליט או לאיזה מרן רה"י ,לעשות הכל דרך עסקנים ,להתפרנס דרך השווער,המדינה ,גבירים ממינים שונים,האשה שמוציאה את נשמתה,אם היה חינוך לזה מן הבית היה מאד משנה אבל רק הבנות זוכות לזה כי הן עוזרות בבית הגברים מתקבלים כנסיכים בד"כ לא נדרשים לעזור רק אם הם מועילים בטובם למחול על כבוד התורה … האמת שחסרון זה מתחיל מלמעלה הדמויות שנחשבות דמויות מופת הן בדיוק זה מרן החזו"א אשתו פרנסה אותו ,מה שווה חינוך לאחריות על פרנסה הרי זה נגד כל ספורי ה"גדוילים" גם לקיחת אחריות במובן של התויית מדיניות לציבור שאם זה מוליך לאסון או לכשלון מחייב להתפטר זה ודאי לא קיים כי הם תמיד צודקים וגם הכל משמים הפטור האולטימטיבי מאחריות זה לא אני זה ה'… לסיכום כוונתך רצויה אבל אין לך סכוי

    • לשי שקר וכזב אני עוזר לאשתי מעל ומעבר יש אצלנו בעיות קשות של שלום בית אשתי מתנגדת שאשפוך את הזבל מפני כבוד התורה ואני חולק עליה ואומר לה את הגמרא שרבי חנינה בן תרדיון לא ניצל מפני שעסק רק בתורה ולא בגמילות חסדים ואני אומר לה charity start home

  • וושכחתי לכתוב שבאמת עשרת השבטים גלו מקודם ואין לי כח לצטט את כל הגמרות בנושא הזה, יש אצל הקדוש ברוך הוא הצטברות הוא מעניש כשהוא מבין מתי להעניש הוא לא חייב לתאריך מסויים מתי להעניש אם ירבעם בן נבט הוא הדמות שלך באמת אין טעם להתווכח אתך אישית אלא חד משמעית לומר לך ולשכמותך מגלי פנים בתורה שלא כהלכה שאין לו חלק לעולם הבא

    • לחמודי —
      חבל שאתה נסחף לעלבונות, אם כי זה מקובל בתכתובותיך. עכ"פ מחול לך – אהבת חינם… כפי שכבר כתבתי, לא אתפלמס במאומה, בפרט כאשר זהו הסגנון, אבל במחילה: אל תפגין בורות מזעזעת (או בעיה בהבנת הנקרא): דיברתי על ירבעם בן-יואש (ירבעם השני), לא על ירבעם בן-נבט!
      אנא פתח את התנ"ך ועיין שם ובמדרשים (אקל עליך קמעא: מ"ב פרק י"ד; פסחים פ"ז:, תדבא"ז ז', יבמות צ"ח. ואולי יש עוד).
      אני מעריך מאד את הכותב, הרב ישראל הופריכטר, שפתח את הנושא לדיון פתוח וחריף.
      ספק אם המצב ישתנה, כי אנו מכירים את הקיבעון המחשבתי הנוקשה ואת התגובות הפרועות של החרדים ה"אולטרה-אורטודוקסים" (אולי הם מיעוט בקרב העולם החרדי, אבל בד"כ המיעוט האלים שולט ברוב המתון-הדומם).
      מסקנה: אין תחליף לזעקה: משיח מיידי !

    • ליהודי ישראל, גם לשיטתך מדובר במלך שנמשך או שזה עבר לו בירושה לא בראש ממשלה שנבחר על ידי ציבור שאינו יודע בין ימינו לשמאלו [תרתי משמע, עיין ערך בנט ליברמן סער] ורק למקסימום 4שנים אין לו שום דין מלך ואין לו שום סמכות להוציא למלחמת מצווה שלא לדבר שבדורנו אין לאף אחד שום סמכות לסכן בני אדם בשם מלחמת מצווה אף אחד בדורנו אינו מוסמך לקבוע מה זו מלחמת מצווה חד משמעית, איך אמר רבי יעקב פרידמן מתפרח המזרחיסטים הם יראי שמיים אבל לא את השמיים שלנו וד"ל

  • אם יורשה לי לשאול- כל המגיבים וכן כותב המאמר, שהם בדעה שאכן חייב לחול שינוי יסודי במגזר החרדי, תסבירו לי בבקשה- למה זה לא קורה?? למה יש פה שליטה של אנשים בעלי כח?? הרי בקלות רבה ניתן לגבור עליהם. פשוט לא להצביע להם. האם כל מי שיש לו מעט שכל בראשו ימשיך לדבר, לכתוב מאמרים וללהג ללא שום צעד מעשי ליצירת שינוי?? האם אין שום תקווה מלבד לעזוב את המגזר??

    • ליוסי, אין פה שליטה של אף אחד מי שרוצה מתגייס מי שלא רוצה לא מתגייס אולי קצת צועקים חרד"ק [בזמן האחרון דרך אגב הפסקתי לשמוע את המילה הזאת] לאף אחד לא מעניין אם אתה רוצה להתגייס או לא קצת ילגלגו עליך אבל אף אחד לא יעצור אותך פיזית להתגייס, מי שלא מתגייס זה כי הוא לא רוצה להתגייס יש מספיק ארגונים שדואגים לחיילים בודדים חרדים כך שמי שמחליט כן להתגייס לא נבהל מלחץ משפחתי, הציבור פשוט מספיק חכם להבין שהשלטונות לא הפכו פתאום להיות ידידים שלנו, כל מה שהם עושים זה אך ורק להנאת עצמם כך שמי שאינו מתגייס כי הוא לא פרייר [דרך אגב חילוני באידיש אומרים פרייר]

  • אתה מוזמן ללכת לצבא או לשלוח את הילדים שלך לצבא .
    אני לא בטוח מה יותר בעיתי לשלוח את הבן שלך למנזר נוצרי או לצבא ההגנה לישראל .
    כמי שמכיר את הצבא מבפנים לצערי הרב ולא נכנס לתאורים פלסטים על מה שמתרחש בצבא הרבה יותר מסוכן מאשר לשלוח למנזר נוצרי .

    לא צריך ללכת רחוק . תסתכל על הציונות הדתית ועל נשירה של 50 אחוז והשאר נמצא על הרצף להבין את הנזק של השקפה לאומית .
    החשמונאים היו מעין ציונים דתיים וסופם שלא נשאר מהם זכר . זה מה שצפוי למי שלוקח את הלאומיות ומכניס אותם לתוך הבית .

    • למוכיח בשער גם אם הצבא על טהרת הקודש ומאלצים את הבחורים להניח תפילין רבינו תם ובפסח רק מצות יד ואוסרים עליהם להשתמש בחשמל בשבת ומחייבים אותם לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים אסור להתגייס עיין כתובות קי"א ע"א ואם זה לא מספק אותך עיין חולין י' ע"א

  • נמנעת מלהתייחס כרגע לכלל הכתבה ובוחרת להגיב רק בנדון הבחורים המעולים מהר המור.
    לא הבנתי בכלל מה ההשוואה בין בחורי ישיבה החרדים שזהו מסלולם הטבעי ב"ה ללמוד בישיבה.ואף על פי שבחור לא מנבחרי הישיבה או אפילו מתקשה עדיין דורש מעצמו או החברה מכוונת אותו לשהות במסגרת זו על כל פנים ולהפיק את מה שניתן על פי רמתו וכוחותיו.לעומת בחורים מהחברה הדתית לאומית שמתוך כלל החברה מועטים ביותר בוחרים ללכת לישיבות הסדר ומתוך המועטים הללו ישנם ב"נבחרת" החברה שהולכים ל"מרכז הרב" והטופ של הטופ שבחברה הזו בוחרים להגיע ל"הר המור" אז איך אפשר להשוות?
    אם הם לא היו רוצים את הכי גבוה במגזר הם לא היו מגיעים לשם אז ממילא הסינון נעשה מלכתחילה!!!
    תקח בחורים למדנים מפונוביץ מול בחורים למדנים מהר המור ואז תשווה את רמת הידע ההתמדה וכו. ואשמח לשמוע על התוצאה.
    הבן של חברתי הי"ו למד בחברה החרד"לית ובחר לעבור ללמוד בישיבה חרדית (למרות שלא שינה את השקפת עולמו) כי רצה רמה ומתח לימודי גבוהים יותר .והוא לא היחיד.

    • לתמר, טענה דומה שמעתי מהציבור החסידי על זה שטוענים שבישיבות ליטאיות לומדים יותר טוב כי בישיבה כמו חברון מסננים עם פילטר צפוף מאוד את הבחורים וכן בעוד ישיבות בעוד שבישיבה חסידית אנחנו חייבים לקבל את כל בני החסידות בכל רמת ידע שיש ולכן שם באחוזים יש יותר בחורים שלומדים, מעניין מאוד

    • מסכים עם רוח הדברים, אבל תיקון קל – בחור לא מתחיל במרכז הרב ועובר להר המור.
      ישיבת הר המור התפצלה ממרכז לפני שנים רבות – כמו בפוניבז, רק בלי חילול ה' של מלחמות המחבלים בשונאים (במאמר מוסגר, השמות שהפלגים בחרו לעצמם מזעזעים )

  • משיב נפש ומאיר עיניים לקרוא את התגובות, למרות שרוב התגובות הן טחינת קמח טחון (חלקו מתולע…). נפלא שהתגובות מכסות ספקטרום רחב מאד – מתינוקות שנישבו ועד סאטמרים שנישבו, וב"ה ללא תגובות של אלה האוהדים בגלוי את הערבים והאיראנים (כלומר, השמאל הקיצוני ונטורי קרתא).
    החידוש העיקרי כאן הוא המאמר עצמו, אשר בו הוכיח הרב ישראל הופריכטר "לא תגורו מפני איש" – ע"י פתיחת נושא נפיץ. לפי התגובות כאן אפשר רק לשער שהוא סופג השתלחויות פרועות פנים-אל-פנים…
    יבורכו הוא והעורך, אשר הניחו לפנינו נושא הטעון דיון גלוי-לב (עדיף ללא השתלחויות), גם אם לענ"ד העגומה מדובר ברבולוציה-אבולוציה שהיא הילכתא למשיחא.

    • לא תגורו מפני התורה סילוף של התורה שאין כדוגמתו הציונות זו הייתה הגזרה הכי קשה לעם ישראל מאז בריאת העולם אלמלא הציונות כבר לא היינו בגלות בפרט לאחר השואה האיומה לצערנו הרבה חרדים נסחפו אחר עגל הציונות והתוצאות בהתאם

    • השותף של נפתלי בנט https://news.walla.co.il/item/3332424
      מול אירן https://www.kikar.co.il/392481.html
      ואני עוד אתגייס למדינה שנלחמת בטהרה מול מדינה שבונה מקווה מפואר הציונות שורש כל הצרות בעולם והציונות הדתית שורש השורשים תינוק שנשבה במלתעות טומאת הציונות אומר לנו תינוקות שנשבו

  • לחמודי, אשר כשמו כן הוא —
    תרמת 2 לינקים באינטרנט (כמובן לא עיינתי בהם, רבותי אוסרים עלי שיטוט באינטרנט, פרט ל- בעולמם של חרדים, צריך עיון, ערוץ 7, ויקיפדיה), ואני כתמורה אתרום 2 ציטוטים מהנביאים – כדי לסיים בנימוס כל דיון נוסף עם כת"ר:
    "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (ישעיהו ס').
    "והמשכיל בעת ההיא יידום" (עמוס ה').
    בו"ה!

    • לא ידעתי שאתה מדבר פורטוגזית בוה זה טובה בפורטגזית

  • ליהודי ישראלי, תהלים י"ב, ד', שפת החלקות שלך מזכירה לי סיפור שאמי ע"ה סיפרה לי כשהייתי ילד, יום אחד גוזל של יונים בקע מהביצה ואמו הזהירה אותו מזרים הוא חוזר הביתה ומספר שהוא ראה תרנגול צועק בקולי קולות והוא פוחד ענתה לו אמו התרנגול לא עושה כלום רק צועק, למחרת הוא אמר לאמו שראה חתול יושב כל כך בשקט ולא משמיע קול ענתה לו אמו מהחתול השקט צריך להיזהר אתם עם הנחמדות שלכם חברתם לניצן הורביץ חברם הטוב ביותר של המחבלים שבעד בית הדין הבינלאומי בהאג מצד אחד אתם בעד גיוס ומצד אחד אתם מתחברים לאלו שבעד בית הדין בהאג שדן את החיילים שמתגייסים כפושעי מלחמה אתם בעד עליה להר הבית שזה איסור כרת אני לא מתרגש מהמילים היפות שלכם הסתובבתי הרבה בגרמניה וראיתי את הנימוסים הנחמדים שלהם, ולסיום לפני למעלה מ100 ביקר בארץ הקיסר וילהלהם קיסר גרמניה אף אחד לא חלם אז מה גרמניה תעשה ליהודים מאוחר יותר, כולם רצו לקבל את פניו [הכינו לו דרך מיוחדת ליד שער יפו] רק רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים לא רצה ללכת הוא אמר שמקובל מהגר"א שגרמניה זה עמלק כי הסימן של עמלק שהוא נחמד מבחוץ ומושחת מבפנים אני לא מתרגש כלל מהמילים היפות שלכם אחרי שחברתם לאיווט ליברמן כו'.

    • ליהודי ישראלי דרך אגב מקובל מהרב מבריסק זצ"ל [שבמקרה הוא גם קרוב משפחה שלי] שמי שמדבר גבוהה גבוהה על "אהבת ישראל" סימן שיש לו שנאה תהומית לערליכע יידען [אין לזה תרגום בעברית כי אין ערליכער ייד בעברית כך אמר הדברי יואל מסאטמער זצ"ל]

    • לחמודי —
      אני מגיב אך ורק כדי לתקן את שגיאותיך והנחותיך המופרכות:
      1) רבותי ואני בעקבותיהם איננו חוברים לאלה שהזכרת, להיפך.
      2) רבותי ואני בעקבותיהם איננו עולים להר הבית, להיפך.
      3) מי שלא הלך לקבל את פני הקיסר הגרמני (בגלל זרע עמלק) הוא ר' יוסף-חיים זוננפלד זצ"ל ולא ר' שמואל סלנט זצ"ל.
      4) היות ואתה מתלהם ומשתלח ומתפרע באתר המכובד הזה, והיות ואתה טועה ומטעה בכל מכל כל – כדאי שתחריש סוף-סוף, ואז יתקיים בך בס"ד: משלי י"ז, כ"ח.
      ושוב אברך אותך : בו"ה! (המקור לביטוי הנפלא הוא שה"ת הגר"ח קנייבסקי שליט"א, ה' יאריך ימיו ושנותיו בבריאות, זה לא מפורטוגזית חמודי הפיקח…).
      אני מבקש מחילה מראש על אשר לא אגיב יותר לפליטות הקולמוס של כת"ר. הייתי מאד סבלני כלפי הסגנון של כבודו, בניגוד לאחרים באתר זה שנקעה נפשם זה מכבר מהסגנון הזה, אבל די להשחתת מילים וזמן. בו"ה!

  • מאמר מעמיק ונפלא
    צריך להיות נר לרגלי רבים מהמחנכים בציבור החרדי.
    שיקראו אותו בשקט בלילה בלי רעשי רקע מהסביב ושיהיו איתיים עם עצמם
    יישר כח!!

    • ליהודי ישראלי, לגופו של עניין אני רוצה לראות אותך מתמודד עם התוכן לא עם הסגנון, אותי לימדו שמוצר גרוע נמכר בעטיפה יפה, דרך אגב הסתובבתי גם לא רחוק מגרמניה בעיר בשם אנטוורפן שם כידוע לך יש בורסה גדולה של יהלומים ושמתי לב שיהלומים זולים במחיר של עד 2000$ נמכרים באריזה יפה לעומת זאת יהלומים שבאמת שווים לא נמכרים כלל בחנויות תכשיטים אלא בחדרים סגורים בבורסה בשקיות ניילון פשוטות למראה כך שאל תנסה להתחמק ולטשטש בהתמקדות בסגנון אני לא זקוק לשווק את האמת היא אינה זקוקה לשיווק ולכן כעיקרון איני מדבר בשפת חלקות כמוך כשלא מגיבים זה כשאין מה להגיב בגמרא כתוב שתיקה כהודאה ומדשתקי שמה מינה דניחא להו אתה יכול להכחיש אבל אני בטוח שאם היה לך מה לענות לעניין היית עונה ולא שותך לוקשים של עדינות תמכור לבורים ועמי ארצות שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם [תרתי משמע] לא לי לא נולדתי אתמול ואיני קונה את כל הלוקשים שמכרו לכך במרכב הזב

    • הנושא הזה נפיץ מאוד והיה עדיף שלא יעלה כמו הנושא הדבילי של הקורונה והקרונות תבינו שבנושאים האלו מי שמתנגד יילחם נגדכם חזק אם למשל תעזו לכפות גיוס [אין אפשרות למנוע להתגייס למי שמחליט מרצון] בשביל מה צריך להעלות נושאים נפיצים כאלו יש מלא נושאים נחמדים כמו האם היהדות שמרנית או לא או נושא מתווה ללימוד בישיבות ועוד נושאים שאמנם יש חילוקי דעות אבל המתנגדים לא יצאו במלחמת חורמה נגד זה כל בר דעת מבין שאלו שאוחזים שצריך להקפיד על הנחיות הקורונה מלא מלא [מקווה שבזמן הקרוב זה כבר לא יהיה למעשה] אוחזים שמי שחושב אחרת הוא רוצח והתגובות הם כמו שמגיבים למחבל רוצח וכן אלו שמתגנדים לגיוס זה לא חילוקי דעות הם אוחזים שגיוס הוא שמד והם יילחמו על זה, הנושאים האלו אינם כמו מחלוקת בין שיטת רבנו תם והגאונים או קדושת שביעת בפירות נכרים או חשמל בשבת או מצות יד ועוד פה הויכוח על הנפש וכאן יהיו מלחמות לא תשובות ג'נטלמניות

    • לכל המצדדים בגיוס אני גאה להיות גלותי עד ביאת המשיח לינק על הסיבה האמיתית מדוע אני מתנגד טוטאלית לגיוס בכל צורה גם אם זה יהיה תנועה לחזרה בתשובה בצבא https://ch10.co.il/news/673618/#.YLZZaoVuaUk

  • ביום האחרון אחרי שיחה עם כמה בחורי ישיבה וצוות באותה ישיבה על החשיבות של לשאוף לגדול בתורה חדרו לי תובנות שאמנם היו חבויות בתוכי ולא הייתי מודע להם עד אתמול, נקדים בסיפור שקרא לפני למעלה מ60 שנה אחד מגדולי הדור הקודם נפגש עם אחד מעורכי עיתוני השמאל במדינה היה זה לאחר טיסתו הראשונה לחלל של האסטרונאוט הרוסי יורי גגרין, שאל אחד מהמראיינים את הרב תראה את התפתחות הטכנולוגיה אפילו לחלל כבר הגיעו [במונחים של שנות ה60 המוקדמות] ענה לא הרב האם ראינו שבני אדם שינו את האישיות שלהם בעקבות כך מישהו שיפר את מידותיו, וכעת למאמר שחשבתי עליו מאוד לעומק כל הפוליטיקאים שהגיעו מהצבא כולם סיימו בצורה טראגית או בבזיונות הם היו נראים בהתחלה כמושיעי המדינה ובסוף סיימו בצורה קשה מאוד, למרות שאני מתנגד היום לאחר אסון מירון להתקהלות המונית אבל בכל זאת זה מסמל את הערצת הציבור לדמות שבאים לקברה, נראה את ההבדל למשל ביום היארצייט של מנהיגים שאת מנהיגותם הם קיבלו כתוצאה מעמל התורה לבין להבדיל [גדולי האומה] רק תראו למשל ביארצייט של הגרא"מ שך או הגראי"ל שטיינמן או האור החיים הקדוש שנפטר לפני מאות שנים, צריך סדרנים ואפילו משטרה למנוע התקהלות המונית שח"ו לא תהיה סכנה מהדוחק והדחיפות לעומת זאת ביארצייט של אלוהי המדינה דוד בן גוריון צריך אולי סדרנים שיביאו אנשים להשתטח על קברו את ספרו של הרמב"ם לומדים מאות שנים באותה פרישקייט כמו לאחר מותו ואפילו יותר מאז שיצא הכסף משנה, לעומת זאת כמה אנשים יודעים [מחוץ לסטודנטים שלומדים את זה כתכנית לימודים] על אריסטו אפלטון סוקרטס ועוד, כמה יודעים את משמעות הכיתוב על על מוצרי חלב את המילה מפוסטר, התורה היא נצחית האם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי להיות פוליטיקאים מוצלחים יהיו אשר יהיו, נכון יש הרבה ליקויים בישיבות וצריך לתקן אותם דווקא אתמול דיברתי עם צוות בישיבה שיש לי קשר קרוב אליה על הצורך להחדיר בבחורים את החיות של לימוד התורה ואת הגן עדן שיש בעמל התורה על כל תוספות או ראשון אחר קשים את העונג בלעמול להבין את זה מי שמחוץ לחיי תורה לא יבין לעולם את האושר שיש בזה במקום להחדיר לבחורים את החיות האמיתית של חיי נצח מחדירים להם שטויות של צבא והגנה שבמקום להגן על המדינה [אני בטוח שהרבה מגיבים יכחישו את זה אבל עובדות קשה להכחיש] זה מגביר את המוטיבציה של הצמד לא חמד האירנים והפלשתינאים השלטונות כבר היו גאים שחיסלו בכירים ועכשיו יחיא סינווארי מאיים על כל חיסול בכיר בהפצצת תל אביב נו אז מה הרווחתם מכל זה. השורה התחתונה ללא עמל התורה אין לעם ישראל עתיד בכלום הכל זה אחיזת עיניים אני רואה למשל את נפתלי בנט הדמות המצליחה של החברה הישראלית [הוא גם חובש כיפה] וכעת הוא התגלה כאדם מושחת עד היסוד בוגד בגסות גועלית ביותר בבוחריו אדון ישראל הופריכטר אם זה הדמות לחיקוי שלך לפי הכתיבה שלך אני מעדיף את בטלני עולם הישיבות עליו למרות שאני מאוד נגד בטלה, אבל בסופו של דבר האמת תנצח, במקום להעביר ביקורת [שגם את זה צריך אבל צריך עוד דברים] צריך להחדיר את החיות של לימוד התורה ולשאוף לגדול ולדעת את כל התורה כולה מספרים על החפץ חיים שפעם באחד המגביות לישיבתו כשהוא דיבר על חשיבות תומכי תורה אמרו לו כמה גבירים אולי כדאי שהרב יכנס אתנו בשותפות לביזנס ויהיה תומך תורה גדול, ענה להם החפץ חיים לכם יהיה עולם הבא ולי יש עולם הזה מי שעמל פעם על תוספות קשה מבין טוב את כוונת החפץ חיים הסיפור הזה מסופר גם על הגר"א קוטלר וגם על הגרא"מ שך אני מברך את כל גולשי צריך עיון שיזכו לראות את החיות של עמל התורה

    • שמתי לב שהתגובות שלך רוויות התלהמות.

      במקום להתייחס לביקורת ואולי ללמוד ממנה – ולו מבחינת "מכל מלמדי השכלתי", אתה רץ מצד אחד להשמיץ את מי שאתה מגיב לו ולהצמיד לו תוויות שבחלק מהמקרים בכלל לא נכונות. אבל מבחינתך, מי שכותב ככה וככה, ודאי שהוא עולה להר הבית או חבר של בנט וכו'.
      ומצד שני, הכל מלא בטפיחות על השכם.

      ככה לא מנהלים שום דבר. לא שיחה, לא חשבון נפש, לא ציבור ואפילו לא חברותא של שעה בגמרא או מוסר.

      כפי שאתה סופר ומונה אחת לאחת את כל המגרעות והרגעים הכי מבישים ושחורים במדינה, ומטיל על "המדינה" כמוסד את עול כל הפשעים שביצעו אנשים באמצעות מוסדותיה או במקביל אליהם, כך אפשר לספור ולמנות את כל המגרעות והפגמים שקיימים למכביר בחברה החרדית.
      וכפי שלא היית רוצה שכל עולם התורה ישפט בגלל מישהו שממשמש ילדים בפינות חשוכות, או בגלל אנשים שנגררים למחלוקות אלימות על ניהול המויסדעס של פוניבז' או גור או כל מקום אחר…
      כך אין לך לשפוט את המדינה וכל אשר בה, לפי אירועים שעלו על נס דווקא בגלל שהם יחודיים וחריגים.
      כפי שאמר הלל – מאן דסני עלך, לחברך לא תעביד.

      אמר פעם עיתונאי – כלב נשך אדם, לא סקופ. אדם נשך כלב, סקופ.
      מכאן שמתפרסמים דווקא המקרים היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.
      ואדרבא – כפי שהזכיר כותב המאמר, למי שרואה בעין כל כך רעה את מה שקורה שם ושם ושם, שירתם להשפיע ולתקן.
      חז"ל אמרו על מעשה פילגש בגבעה, שהיתה אשמה בחכמי הסנהדרין שלא חגרו חבלים למתניהם ויצאו ללמד את בני ישראל תורה.
      מי שטופח לעצמו על השכם (ונזהר לא לגעת בדבשת של עצמו) ורק מוצא פגמים באחרים, לעולם לא יתקן שום דבר. אפילו לא את עצמו.

  • מאמר מעניין שיש בו נקודות נכונות אבל התזה העיקרית שלו שגויה לחלוטין.
    אם להתגייס או לא – יכולים להיות שיקולים שונים (חלקם עקרוניים וחלקם מותני מצב), אבל הרצון להכריע בכיוון מסויים צריך להיות מיוסד על דיון ענייני ובעיר=קר נשען על נימוקים ישירים. להתגייס בכדי ללמוד איך להתנהל בחיים, לרכוש הכשרה מקצועית, להיות מ"פ בכדי ללמוד ניהול, להיות טירון טוב בכדי ללמוד מהו עמל ולהיות חייל צייתן בשביל ללמוד עבודת ה (כדברי אותו "אדם יקר") זו דרך עקלתון שלא תצלח. ההנחה שאי אפשר ללמוד את אלו ללא הצבא מנוגדת לנסיון העולמי. יש בעולם מספיק מנהלים, עובדים, אנשים עם הכשרה מקצועית ועוד ללא גיוס חובה. נכון שדרך אגב נקנה בצבא , לפעמים, נסיון בתחומים אלו, אבל ניתן להשיגם בצורה טובה בהרבה ובפחות זמן מאשר בצבא. ככלל הדרך הישרה היא הטובה ביותר. העובדה שבציבור שלנו מי שרוצה הכשרה מקצועית צריך לעשותה דרך הצבא הינה אילוץ ולא יתרון. יש דרכי מלך להשגת מטרות אלו. כל העולם מכשיר מנהלים ואנשים למטרות ניהול עבודה וחיים סדירים, לאחריות אזרחית וכדו' גם כשאין לו צבא. טשםי לחושב שזו דרך המלך לפתרון.
    ואם לכותב חשובה התודעה האזרחית והאחריות הציבורית – איך תטמיע אותה כאשר כל ישיבה מחנכת לנאמנות דווקא לה ולא לחברתה או לפלג השני כמעגל חיוני, כל חסידות רואה את ההשתייכות לחוג הפרטי שלה כעיקר דתי, ואנו כציבור רואים את שאר הציבור כעפרא דארעא, נסחוט אותוף נדביק אותו ומיהו שנשאל אותו לדעתו. מרקע כזה לא תצא בחיים תודעה של אחריות אזרחית. תשכחו מזה.
    ועוד בעניין האחריות ובפרט החינוך לעבודה – נתחיל אצלנו, בחינות בישיבות ובדיקת הישגים תוך כדי שכר ועונש , לחץ לימודי (נראה שמי שהחסיר יומיים ירגיש שהחסיר והוא צריך להשלים בלחץ). למה לחכות לרס"ר?
    הוזכרה סכנת החילון ואבדן הרחם הקהילתי. הבעיה הינה בעיה שורשית של חוסר ההצלחה של הדת להתמודד עם העולם, בעיקר עם המדע ועם החופש. הפתרון אינו קל, אבל דווקא בצבא הוא יכול להיות קל יותר. אם המדינה אכן מעוניינת בגיוס חרדים תתכבד ותציג תכנית שבה כמעט ואין השפעות זרות. משהו שהבסיס שלו הוא ההתנהלות של הנחל החרדי המקורי. זה יכול לעבוד רק בצבא, באקדמיה איני רואה סכוי לכך ושם הפתרון צריך להיות אחר, פתרון שיטפל בשורש הבעיה אבל זה נושא אחר. אלא שאיני רואה סכוי לכך. אין נכונות לא בצד החרדי וגם לא בצד החילוני. הצבא אינו יכול להיתמם כאשר הוא כופה חיילים לשמוע שירת נשים (ולא משנה אם זה אסור בנסיבות האלו או לא) או מדריכות או ממרר את נחיים בנושאי גילוח, זו התנהלות שמשדרת פטרונות תרבותית ומחשבתית והיא מזיקה לכל סכוי של שילוב. להערכתי האישית ממדיניות אינה דווקא של היוהל"נית אלא מוכוונת מלמעלה, המדינה טרם נגמלה מהתקווה שהצבא יהיה כור היותוך. מצד שני אני רוצה לראות את החרדים מסכימים שלא כל אחד שרוצה לטבול במקווה בער"ח שחל בו יארצייט פלוני יכול לממש את רצונו, ולא כל אחד שרוצה לאכול דווקא מהכשר של חסידות מלבורן יתעקש עליו. מישהו בהנהגה שלנו בשל להגיע עם המדינה לאיזושהי אמנה אזרחית בנושא זה למשך 10-20 שנה? הרי אמנה זו כוללת גם ויתורים, וכדברי הבדיחה הידועה אנו יכולים לוותר לכל היותר על היקום פורקן השני.
    בכלל ההתבססות על הקהילתיות בעולם שלנו היא בניה על הקרח. מחר יבוא בנט (שכבר מדבר על כך, ואם לא הואנ אז יבוא אחר) ויוריד את גיל הפטור לגיל 21 ותראו מה יקרה באקדמיה. בינתיים התגובה היחידה שאנו מסוגלים לה היא להטיל חרם על מלוניות קורונה, כי אם אי אפשר לתקן לפחות נחוץ להרוג את השליח.
    יום שישי היום ואין זמן לכתוב על נושא שאפשר לכתוב עליו מגילות, אז רק הערה (כללית, לא רק לגבי מאמר זה) למערכת [וגם למגיבים שרבים תוך כדי זריית פסוקים ]: אולי כדאי לייעץ לכותבים שדי בטענות הגיוניות וכדאי לוותר על היתלות בכל מיני ציטוטים מספרים מוסמכים יותר או פחות. כולנו יודעים שנכתב בספרים כ"כ הרבה וע"י קשת רחבה של אנשים כך שניתן למצוא מקור לכל דעה הגיונית, אז בבקשה חיסכו לנו את הבזיון הזה

    • למשה, אני לא נתלה בשום ציטוט אני נגד גיוס גם ללא שום ראיות בא נקרא לילד בשמו איני מתבייש להיות פציפיסט חד משמעית אני כאן מצד אמי 11 דורות איני חייב לשלטונות הציונים כהוא זה לא ביקשתי מהם לכבוש ואם תשאל את השאלה הראשונה אז מה אתה רוצה, אני מאמין באמונה שלמה [עם אמונות לא מתווכחים זה אקסיומה] שלאחר השואה אלמלא קמה המדינה היה משיח בא ואני בטוח בזה

  • הייתי חייל בשח"ר בשנים היפות …

    המסגרת הייתה חרדית למהדרין והצבא לא ניסה לשנות אותנו או לכפות עלינו משהו
    אומנם ראיתי 2 שהורידו כיפה במהלך השירות הצבאי אבל מהיום הראשון הם לא היו כאלו חרדים… זה לא שבבקו"ם נכנסו עם כובע וחליפה… הם כבר נכנסו עם אייפון והניחו תפילין במנחה… הצבא רק קיצר להם דרך שהיו עושים בכ"א

    אבל לכולנו הייתה אחלה מסגרת שהיא בס"ה מקום עבודה עם מדים וקפיצת דרך לחיים האזרחיים… כולנו יצאנו לפני זה לשוק העבודה בגלל קשי פרנסה או קושי ללמוד יום שלם וגילינו שחוץ מלסדר מוצרים בסופר בשכר מינימום אין עוד שום דבר.. ולא משנה כמה אנחנו מוכשרים או למדנים
    הצבא נתן לנו מקצוע לחיים והיום כולם עובדים בהייטק ומרווחים מעל הממוצע !

    ברור שזה דרש וויתורים… נכון שקיבלנו שעה של לימוד תורה באמצע היום אבל גם לא קל לאכול כל יום חמגשית מהמקפיא כשחבריך אוכלים בשר ועופות…

    וכמו שהזכרת במאמר אחד הדברים הצורמים זה הפער בין החרדים לדתיים הלאומים – החרדים שהקפידו על קלה כבחמורה ולא ויתרו על שיעור תורה או תפילה כשהיו כמה דקות פניות בין אימון לריצה או בין שיעורים דיברו\עישנו\אכלו
    אל הדתיים הלאומים ישר הוציאו ספר קודש….
    בבית הכנסת לפני התפילה כשהתקבצו חיילים מסורתיים\דתיים וחיפשו מישהו שידבר כמה דקות פרשת השבוע\חיזוק לא נמצא חרדי אחד שיכול לדבר בלי להכין כולל בוגרי ישיבות חשובות אבל הדתי לאומי ניגש ומדבר !!

    אני חושב שההבדל בין החרדים לדתיים הלאומים שהחרדים מתכננים ללמוד כל החיים והדתיים לאומים לומדים זמן קצוב – החרדי בכולל\ישיבה לא ממהר להספיק… יש לו עוד לפחות 50 שנה… אבל הדתי יודע שיש לו בדיוק 3שנים בישיבה והוא חייב להספיק כמה שיותר לפני שהוא יוצא לצבא\אקדמיה ולכן הם הרבה הרבה יותר מנצלים את הזמן וגם מכינים את עצמם למפגש עם העולם

    • לחרדי בהייטק, השלטונות יותר מתוחכמים ממך הם לא טיפשים בכלל מה חשבת שיכפו עליך שמד, הם יודעים שבמצב כזה גם אם אתה אולי תישאר שלא יתאים לך להודות שטעית אבל אין סודות והכל דולף ואז לא יהיה מצב שחרדי יתגייס, מה הם עושים הם לא כופים עליך כלום ולפעמים אפילו ידאגו לעלייה רוחנית של כל מיני טיפוסים שהיו שבאבניקים לפני הצבא, ופה קבור הכלב החשבון שלהם זה שילדיך יראו שצבא לא מפחיד והם כבר יתגייסו בגיל צעיר יותר ואם לא ילדיך אז נכדיך, והם כבר יהיו בידיים שלהם כמו כל בחור חילוני או דתי לאומי בגילם כמו פרעה שהתחיל הכול בפה רך

  • לחרדי בהייטק, נהניתי מאוד מתגובתך תבין החרדים האיכותיים לא מחפשים מקצוע להתפרנס הם חיים יופי אני ב"ה יושב באהלה של תורה כבר למעלה מ40 שנה חיתנתי את ילדי בצורה שהייטקיסט לא חולם עליה אני גר בדירת יוקרה [לא קיבלתי מההורים שיהיה ברור] ב"ה כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ [חוץ מלימוד תורה יש את חובת המחאה שאתר צריך עיון מספק לי את זה, ובכלל איני נפגש עם אנשים בכלל כך שאדם חייב מידי פעם להשתחרר אני היום לומד בבית בגלל כמה סיבות ואיני נפגש ברחוב כלל עם בני אדם חוץ מכשאני יוצא להתפלל ולסופר ולטיפולים רפואיים]

    • הרב הגאון ר' חמודי שליט"א, נשמע מאתה הוא הרשב"י וחבריו של דורנו, הפרוש מהבלי העולם, תורתו אומנותו ומלאכתו נעשית על ידי אחרים (שאף פטור מתפילה בזמנה). ממש מבהיל את הרעיון. אשרינו שזכינו לאפשר לכת"ר במה לקיים את חובת המחאה, במסגרת אינטרנטית זו, כדעת רבותינו מצוקי ארץ…
      לגופם של דבריך לעיל, לפיהם קיים איסור להסתכן כיום במלחמה, ועוד על זה הדרך, עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א, שם תמצא מענה מפורט על כל טענותיך ומענותיך.
      הרבה נחת וגאולה שלמה בקרוב!

    • לזרוק מאמרי חז"ל זה תמיד קל… ובפרט שאין באמת מושג מי עומד מאחריהם והאם אכן הוא מקיים אותם…

      אבל חז"ל גם אמרו על רשב"י שהרבה ניסו ולא עלתה בידיהם… ותורה שאין עימה מלאכה סופה להשתכח…
      יש המון מאמרי חז"ל שסותרים אחד את השני בגלל שלכל אחד מתאימה הנהגה אחרת
      לא עזבתי את הכולל כי חיפשתי חיי עשירות ופינוקים וגם לא קיבלתי כאלה!! הייתי ונשארתי מאושר בחלקי …. אבל זה לא אומר שאני פחות חדרי ממך!!

  • לחרדי בהייטק —
    אבל הרב חמודי העיד על עצמו שהוא שייך ל"חרדים האיכותיים", ממילא ברור שאתה, וכש"כ אני, שאינני מעניק לעצמי את התואר "חרדי", אנחנו איננו "איכותיים" מספיק… אני עזבתי את הכולל (שלמדתי בו לאחר שירות צבאי מלא ומספר שנות ישיבה), הלכתי ללמוד-ללמד בטכניון ולאחר מכן להייטק. אתה פנית לשירות צבאי בשח"ר ולאחר מכן להייטק. לכן פשיטא שאנחנו איננו "איכותיים"!
    עכ"פ, היות ואיננו מתכוונים להשתדך עם הרב חמודי, אפילו לא ללמוד איתו בחברותא, והיות ושנינו שמחים בחלקנו – נניח לו ויניח לנו במקומנו.

    • לחרדי בהייטק, לוקשים תמכור למי שלא מכיר את אלו שעוזבים את הכולל הסיבה האמיתית שנמאס להם ללמוד יום שלם כל השאר זה שקר וכזב לא מאמין לכם אף מילה אני מאמין לתנא שאומר אבות פ"ג מ"ה,רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ

  • ליהודה, אני מסתפק בויואל משה בספק פקוח נפש מחמירים בהלכות שבת שזה איסור סקילה ק"ו בהלכות ציונות

    • הסיפור האמיתי מדוע אסור להתגייס כל השאר הם דיחויים בעלמא ועוד דיחויים ועוד דיחויים הסיבה האמיתית גם אם היא מקפיצה מאוד וגם אם יש הרבה רבנים שזה יקפיץ אותם אבל האמת מעולם לא הייתה נחמדה הסיפורים והדימויים מימי דוד המלך לא רלוונטים ואפילו מוסיפים עוד פירכות, לפני שנים רבות היה איזה מטס של חיל האויר מעל אושוויץ או משהו דומה, וראיתי מהכתב חיים הכט שאמר שלכל צנחן לפני שהוא מקבל את הכנפיים מראים לו את תמונת שער הכניסה לאושוויץ ואומרים לו שהוא אחראי שהשואה לא תחזור וזו הסיבה היחידה והעיקרית מדוע אסור להתגייס כי כל חייל שמתגייס אינו מאמין בשכר ועונש את פרשת בחוקותי ופרשיות כי תבא ניצבים וילך הוא מוחק כי לשיטתו כל הצרות היו מפני שלא הייתה לנו מדינה [לצערי הרב בתקופת ילדותי עד מלחמת יום הכיפורים חוץ מנטורי קרתא ואולי גם אנשי העדה החרדית כל החרדים השתחוו למולך הציוני כולל גדוליהם ב"ה אחרי מלחמת יום הכיפורים חלה התפכחות בציבור החרדי ומאז ב"ה המייסטרים החרדי לא מתגייס אין מצב כזה כלל, מאז בכלל לא שומעים את הקלישאה מי שלא לומד שיתגייס כל מי שבכל זאת כן אמר זה בעיקר בשנות החמישים שלצערנו גם החרדים היו שבויים בעגל הציוני]

  • לעיין דחוף ב"מכתב לאליהו" חלק ג' בנוגע לבעייה של "כוחי ועוצם ידי" שנמצא בצה"ל ולא לכתוב רק מתוך שקלול טכני של הדברים.
    כמו שהגאון הרב מבריסק נהג לומר שהתורה לא נקבעת על פי מה שרואים בעינים. הוויכוח על צה"ל לא אמור להיות חישוב חסרונות ומעלות אלא עניין השקפתי שנוגע לדיון במאמרי חז"ל בנוגע לצבא יהודי שבוויכוח הזה כבר פסקו גדולי ומאורי הדור ז"ל כבר שהתחילה השאלה בנוגע לגיוס בני הישיבות.

  • שלום וברכה לרב המכובד (שאיני מסכים עם רוב דבריו)
    המאמר שלכם יש בו כמה עניינים
    א. סיבת האיסור להתגייס שזה מעניין פרקטי של היכולת להישאר דתי ומשם לתורה מגנא וכו.. ועד פיקוח נפש ולא תתגרו ומדינה חילונית וכו..
    ובזה הלכתם יותר עם הגישה של היכולת להישאר דתי (שזה בעיקר הגישה שלי) אבל צריך לדעת שזה לבד נושא ענק ואי אשר לתכלל אותו או את הצבור כולו במשפט אחד כי יש ואפילו רוב במודע או שלא שחושבים שהסיבה יותר קיצונית ועם כל הקושי שבסתירה בדברים כמו שהיה לך בשיחה עם אותו אברך אי אפשר להסיק מכך מסקנות ועדיף להישאר בקושיה או לחשוב שהוא לא חשב מספיק על הדברים (כי כך טבעם של השקפות קבוצתיות שהכוח שלהם נובע ומתקיים ע"י הקבוצה וההיררכיה בה , היא מאופיינת בתחושות ואפילו פעולות סותרות "עדר" בלע"ז אבל אני לא אומר זאת בגנאי אלא אם תבדוק טוב בכל אידיאולוגיה שכבר רצה ומתקימת כמה דורות ומקור כוחה וחוזקה הופכת להיות מהקבוצה והגיבוש של מאמיניה היא מתחילה להתאפיין אצל הפרט לא במודע ברגשות ודבורים סותרים .נ.ב. תבדוק טוב את הסתירות בציבור בדת"ל והמסורתי והרווזיוניסט ,והשמאלן והפוגרסיבי
    ב. הפרשנות – הפגמים שלדעתך מצויה בקהילה ודרכי תיקונם קשורה בהחלטיות עם חוסר שירותם בנתינה לכלל בתוך מסגרת הצבא וכפי שהארכת מאוד ויצקת קשר בין בן גוריון להלל הזקן בפרשנות של הצבא והמשנה . ןעל דבר זה צריך לשים לב שכל טענותיך הם פרשנויות ולא עובדות ויש מקום ענק לחולק לחלוק . וכמו שהטבו חלקם לטעון א. האם האומנם המסירות לכלל והיושרה החברתית בבוגרי צהל גדולה יותר ??? ב. האם במה שאנו פגומים(ואיני מכחיש זאת בכלל) נובע באגונצטריות שלנו או בחוסר חשיבה ועשיה לאומית מחמת אי שירותינו בצהל או מחמת סיבות אחירות לדוגמא הגלותיות שאת החברה שלנו אנו לא מנסים לפתח ולבנות אותה כמו אוטונומיה אמיתית שנותנת מענה ואסטרטגיה עם תוכניות לטווח הארוך ולא כטלאי על טלאי וללא שום מענה בנושאים החשובים וארטילריה שלימה על נושאים זוטריים (מעניין מה היה קורה אם מנהיגי הקהילה ושליחיה היו מקימים בתוך הקהילה כעין מועצה פנימית שהיא כמו תחליף לכנסת שבו מחליטים וקובעים תקנות בכל נושא מבטיחות ועד תנאים סוציאליים ומערכות שלימות שאמונות על כל תחום ותחום בלי קשר לנושא דתי או לא אלא כמערכות קיום לתיקון עולם והגדוילים היו עסוקים בזה בדיוק כמו שיהושוע בן נון תיקן 10 תקנות לחיי שכנות בכניסתינו לארץ ובתוך מערכת זאת היה גם התנדבות ממוסדת ושיתוף פעולה של כל הכלל לטובת הכלל (אוטונומיה בלעז ללא מרד נגד המדינה) יכול להיות מאוד שפגמינו היו מתוקנים לעילא ולעילא עם תוספת וחוויה רוחנית .. אז אם כך אולי אפשר להסיט את כיוון האש לכיוונים אחרים ולא לצהל (לך תדע אם במצב אוטופי כזה החילונים בסוף ירצו להתגייה לשורותינו😉 נהפוך לבי"ס של הקצינים בצהל)
    ג. עובדות ורק עובדות האם בתוכניות הקימות בצהל לחרדים ולהסדר הן מספיקות בשביל להישאר דתי או לא ?? ובזה אני מעדיף לדון את הכותב הנכבד שלבו לב כל ישראל והוא ניחן בעיין טובה ובגישת ועמך כולם צדיקים ובאהבת ישראל עצומה . אולם יש יסוד סביר להמיח שבמקרה זה ה "אהבה מקלקלת את השורה " והעובדות רחוקות מאוד מהמציאות אותה הציג הכותב
    אבל כיוון שאיני חמוש או עובד בהלמ"ס אז כל אחד ינסה לראות את הדברים בסביבתו הקרובה והרחוקה וישפוט לפי ראות עיניו ובטוחני שמבחינה מספרית הוא יגיע למסקנא פשוטה שהתוצאה במסגרות הנ"ל ואפילו בתוך הישיבות ובפרט לאחר מיכן בחיי האזרחות ובטווח הארוך עם הסביב והאישה והילדים של הציבור האיכותי (בכנות רבה ואפילו בקנאת סופרים) בישיבות הטובות של אחינו החרדלים – עגומה מאוד , וכמאמר הכותב " אין הצר שווה בנזק המלך"
    באהבה לכולם עם ישראל חי

  • עם הדברים שכתבת בסעיף ב. ב. (מובאים להלן) אני מסכים בכל ליבי ואף כתבתי על כך במאמר אחר בצריך עיון – להפריד על מנת לחבר
    https://iyun.org.il/article/deciding-not-to-decide/good-fences-make-good-neighbors/
    ב. האם במה שאנו פגומים(ואיני מכחיש זאת בכלל) נובע באגונצטריות שלנו או בחוסר חשיבה ועשיה לאומית מחמת אי שירותינו בצהל או מחמת סיבות אחירות לדוגמא הגלותיות שאת החברה שלנו אנו לא מנסים לפתח ולבנות אותה כמו אוטונומיה אמיתית שנותנת מענה ואסטרטגיה עם תוכניות לטווח הארוך ולא כטלאי על טלאי וללא שום מענה בנושאים החשובים וארטילריה שלימה על נושאים זוטריים (מעניין מה היה קורה אם מנהיגי הקהילה ושליחיה היו מקימים בתוך הקהילה כעין מועצה פנימית שהיא כמו תחליף לכנסת שבו מחליטים וקובעים תקנות בכל נושא מבטיחות ועד תנאים סוציאליים ומערכות שלימות שאמונות על כל תחום ותחום בלי קשר לנושא דתי או לא אלא כמערכות קיום לתיקון עולם והגדוילים היו עסוקים בזה בדיוק כמו שיהושוע בן נון תיקן 10 תקנות לחיי שכנות בכניסתינו לארץ ובתוך מערכת זאת היה גם התנדבות ממוסדת ושיתוף פעולה של כל הכלל לטובת הכלל (אוטונומיה בלעז ללא מרד נגד המדינה) יכול להיות מאוד שפגמינו היו מתוקנים לעילא ולעילא עם תוספת וחוויה רוחנית .. אז אם כך אולי אפשר להסיט את כיוון האש לכיוונים אחרים ולא לצהל (לך תדע אם במצב אוטופי כזה החילונים בסוף ירצו להתגייס לשורותינו😉 נהפוך לבי"ס של הקצינים בצהל)

    • לאדון חיים ולאדון ישראל הופריכטר, יש לכם הרבה פנטזיות ודמיונות, סמכויות הגדויילים לאנשים מעל גיל 45 הם על הנייר בלבד [וגם אצל הצעירים, והראיה שיש בציבור החרדי אינטרנט מעל 65%] ליצור היום שינויים דרסטיים זה בילתי אפשרי כי אי אפשר לכנס את כל המנהיגים לפונדק אחד ולא רק זה איסורים למיניהם אקדמיה או אינטרנט אפשר לכנס לפונדק אחד [וציות 100% לעולם לא יהיה] אבל ליצור שינויים אחרים אין מצב יש מנהיגים שמתנגדים לכל שינוי מבחינת חדש אסור מן התורה, זה מבחינה השקפתית, ומבחינה פרקטית הציבור החרדי לא בשל להנהגה אוטנומית הדבר החמור מאוד שהיה בשנה האחרונוה שרע-בנים עמי ארצות שקיבלו ירושה יצאו נגד החיסונים וזלזלו בקורונה זה דבר חמור מאוד ומראה כמה ההנהגה היא גרועה ביותר, שלא לדבר על ההתנגדות החייתית ביחס לרכבת הקלה שזה פשע חמור על פי ההלכה אין להם שום רשות לחסום אנשים שעות ברשות הרבים [לגבי שבת אין לזה דין רשות הרבים לפחות לפיד דעתו של הבית אפרים, המשכנות יעקב אומר שזה כן רשות הרבים לשבת, אבל לגבי קנין מסירה למשל יש על פי שניהם לבר אילן דין רשות הרבים] ועוד דברים מהסוג הזה, בפרט שאין מצב שאדם כמוני יכיר באנשים שלא יודעים ללמוד מיליונית ממני רק בגלל שהם קיבלו הנהגה בירושה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל