צריך עיון > סדר עיון > שומרי החומות > "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – להיענות לצו השירות

"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – להיענות לצו השירות

מאמר תגובה ל"שומרי החומות"

גם אם יש סיבות טובות מדוע בני ישיבות נמנענים משירות צבאי, אין הצדקה להתעלמות מהחובה המוסרית לשרת בצבא. חובתנו וטובתנו להכיר בתביעה זו.

כ"ג סיוון תשפ"א

ביום מן הימים, חזרה בתי בת העשר מבית הספר ושאלה בפיה: "האם זה נכון שאילו כל החיילים היו לומדים בישיבה אז לא היינו צריכים צבא?". "לא", עניתי בפשטות. "הרי בתנ"ך מסופר על מלחמות רבות, ואף מלך או נביא לא העלה בדעתו שניתן לנטוש את שדה הקרב ולעסוק אך ורק בלימוד תורה". "אבל מדוע את שואלת?", הוספתי לשאול. "כי ככה אמרה המורה בכיתה", השיבה, "ואחת הבנות התווכחה אתה".

בפעם הראשונה שנתקלתי בטענה זו הנחתי שמדובר באירוע חד-פעמי. מורה קצת מוזרה, אולי בעלה משתייך לקבוצה קיצונית כלשהי, אולי מבולבלת. אך כאשר התופעה, בגרסאות שונות, חזרה על עצמה מספר פעמים, התחלתי להתייחס אליה יותר ברצינות. אתר "שטייגן", המיועד לציבור החרדי, מנמק במילים דומות את ההימנעות מהשירות הצבאי: "לנו עצמנו אין בכלל שאלה למה אנחנו לא מתגייסים", נכתב שם. "אנחנו יודעים שבעצם לפי המצב שלנו, אם כל עם ישראל היו במצב כמו שאנחנו לא היו בכלל מלחמות". הגדיל לעשות אחד המלמדים בחיידר של קרובי משפחה, שהסביר לילדי הכיתה שהחיילים הם "צבא מתאבדים". חבל עליהם. אילו היו לומדים תורה, לא היינו נזקקים להתאבדויות שלהם.

הגדיל לעשות אחד המלמדים בחיידר של קרובי משפחה, שהסביר לילדי הכיתה שהחיילים הם "צבא מתאבדים". חבל עליהם. אילו היו לומדים תורה, לא היינו נזקקים להתאבדויות שלהם

דברי הבל מהסוג הזה, מהולים בשחצנות אין קץ, הם תופעת קצה. היא אינה מעידה על הכלל. ואולם, קיומה בתוך בתי ספר קלאסיים של הציבור החרדי (הליטאי, במקרה שלי), לצד העובדה שמעולם לא שמעתי מחאה כלשהי מצד הורים, מורים, או מנהלים ביחס לסוגיה זו, מעידה על מגמה עמוקה התובעת את תשומת לבנו. במילים קצרות, הבעיה היא שאין לנו משנה סדורה בנוגע לצבא. אין לנו אפילו משנה לא סדורה. בהינתן ואקום רעיוני, אין להתפלא על חדירתן של תפיסות מוזרות ודעות תמוהות. ואלו גורמות לנו נזק רב.

במאמר זה אציג עמדה, מזווית פנים-חרדית, ביחס לשאלת "החרדים והצבא", תוך התמקדות בהיבט המוסרי של הנושא. מעבר להצגת עמדה, הדיון בסוגיה חשוב ביותר. גם בעבר, היה צורך בהצדקת אי-ההשתתפות של חרדים בשירות הצבאי, אם כלפי פנים (להבין מדוע מה שאנו עושים הוא נכון ומוסרי) ואם כלפי חוץ (להדוף התקפות על "החרדים המשתמטים"). ואולם, דומה שגם מי שהסתפק בעבר באמונת חכמים שהורו שאין לשרת בצבא, זקוק היום, בעידן של חשיפה לתכנים חוץ-חרדיים ומפגשים בלתי-נמנעים עם בני החברה הכללית, לתשובות. מעבר למישור הרעיוני, עם חלוף השנים מתברר עד כמה מדינת ישראל חייבת את החרדים "בפנים" – בחברה, בשיח הציבורי, בפוליטיקה, בחינוך, בכל מקום. גם בצבא. נדרש מאתנו מענה.

אפתח בניסוח הבעיה: התביעה המוסרית מול החברה החרדית והנזקים הנלווים אליה. משם אמשיך לסקור טענות שונות שהועלו ועודנה מועלות ביחס להימנעות חרדית מגיוס, ואעיר שרובן נובע מדחף להדוף את התביעה המוסרית – אתגר שעלול לגרור עיוותים מחשבתיים ואף תורניים. בין היתר, אגע גם בסוגיה של "לימוד תורה מול שירות צבאי" ("שירתתי את המדינה בלימוד תורה", כמו שאמר פעם ח"כ משה גפני), שאף שם שורר בלבול רב. לבסוף, אגש לליבת העניין, ואטען שהתקדמות בתחום חייב להישען על הכרה בתביעה מוסרית הדדית – אחת כלפי החברה החרדית, ואחרת כלפי החברה הכללית. לבסוף, אשרטט חזון חלקי לעתיד. אולי רק לעתיד הרחוק – אך גם זה עדיף מכלום.

 

הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?

"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" (במדבר לב, ו). כאן, בתמצית, מונחת התביעה העמוקה מול החברה החרדית ביחס לשירות הצבאי. התורה מציגה את הטענה המוסרית בתור שאלה רטורית, שאלה שאין למה מענה. למשה רבנו היה מובן מאליו שלא ייתכן שחלק מתוך האומה ייעדר מהמאמץ המלחמתי מול עמי כנען – גם החלק שביקש לקבל את נחלתו בעבר הירדן, מחוץ לגבולות הארץ. בפני עם ישראל עמדה משימה לאומית של כיבוש הארץ, ולכולם היה ברור שגם בני גד ובני ראובן ייטלו בה את חלקם.

זוהי התביעה הבסיסית, המובנת מאליה, המופנית כלפי הציבור החרדי. אנו חיים בעידן שבו זכה העם היהודי לחזור לארצו ולקיים בה חיים יהודיים לאומיים, שבהם שותפים קבוצות שונות: חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, ובכל אחת מהן מגוון עשיר של דעות ואורחות חיים. ואולם, האפשרות שלנו לחיות כאן תלויה בניהול מלחמה מול אויבנו המבקשים להשמידנו – מלחמה שלעתים כרוכה בלוחמה פעילה, ולעתים בפעולות צבאיות של הרתעה. המודל הנוהג בישראל מאז יום היווסדותה הוא "צבא העם" הכולל גיוס חובה, למעט מספר חריגים: ערבים ישראלים, נשים דתיות, ותלמידי ישיבות. בפועל, הקטגוריה של "תלמידי ישיבות" כוללת את רובו המכריע של הציבור החרדי בגילאי הגיוס.

מהי ההצדקה המוסרית לכך שהציבור החרדי יזכה להגנת צה"ל מבלי שהוא יתרום את חלקו במאמץ המשותף? מדוע ראוי שתנוד שינה מעיני האם הלא-חרדית, הדואגת לגורל בנה הלוחם, כאשר האם החרדית ישנה בשלווה על יצועה ואף נהנית מנוכחות בניה בשולחן השבת והחג?

כולנו נהנים מהקרבתם של חיילי צה"ל – הקרבה של קרוב לשלוש שנות חיים שלעתים גובה מחיר כבד בנפש (חלילה), בפציעות, ובחוויות שמותירות לא מעט צלקות. מנגד, לא כולנו שותפים להקרבה עצמה. הפטור משירות לחברה הערבית אינו מלווה בדיון ציבורי נוקב; מקומו בצבא העם היהודי הלוחם בצבאות ערב מעלה מורכבות המובנת מאליה. גם הפטור לנשים דתיות, שהוענק לאחר מאבקן של מפלגות דתיות משיקולים הלכתיים, הפך מזמן לעובדה שאין עליה ערעור. הנושא הבוער הוא ההסדר המאפשר לגברים חרדיים להימנע משירות צבאי. מהי ההצדקה המוסרית לכך שהציבור החרדי יזכה להגנת צה"ל מבלי שהוא יתרום את חלקו במאמץ המשותף? מדוע ראוי שתנוד שינה מעיני האם הלא-חרדית, הדואגת לגורל בנה המשרת, כאשר האם החרדית ישנה בשלווה על יצועה ואף נהנית מנוכחות בניה בשולחן השבת והחג?

אבקש לצאת מנקודת מוצא שמדובר בתביעה מוסרית נוקבת. כשלעצמה, אין בה לא ציניות ולא לעג, לא שטנה ולא שנאה. עומדת מולנו חובה פשוטה על פי כל קנה מידה – אם על פי התורה, שכאמור מציינת את התביעה בתור מובנת מאליה, ואם על-פי צו מוסרי אנושי שגם אליו אנחנו מחויבים. ואם כך הדברים, אזי חובה עלינו לתת עליה את הדעת. בהתעלמות ממנה, קל וחומר בזלזול בה, עושים אנו עוול בעצמנו, עוד לפני עוול כלפי אחרים – עוול בדחיקת החוש המוסרי שבנו ועוול ביחס לחובתנו לעשות את הטוב והישר בעיני ה'.

כפי שאבהיר בהמשך, איני טוען שעלינו להתגייס בהמונינו וכי אין כתב-הגנה ראוי להימנעות החרדית מכך מהשירות הצבאי. אולם, אלמלא נקודת המוצא האמורה, לא ניתן לקיים דיון כנה וראוי בנושא. אם אין לנו יכולת להכיר בתביעה ולהתייחס אליה ברצינות, כמובן שלא נוכל גם להגיע לפתרון הסוגייה, יהא כפי שיהא. מעבר לכך, ההתכחשות לבעיה מסבה לנו נזקים משניים גדולים, המעמיקים בור מוסרי שאנחנו חופרים לעצמנו.

 

"לא תוכל להתעלם": נזקי ההתעלמות

הגישה הרווחת ביחס לשירות הצבאי, על היבטיו השונים, היא הגישה המוזכרת לעיל: "גישת ההתעלמות". אין כמעט נוכחות לצבא ולחיילי צה"ל בחינוך החרדי, הן היסודי והן התיכוני. ביום הזיכרון לחללי צה"ל המוסדות החרדיים מקיימים "עסקים כרגיל". כמובן שאין טקס לזכר הנופלים, וגם דקת הדומייה הנהוגה בעת השמעת הסירנה אינה נוכחת במוסדות החרדיים. ייתכן שהמורה תפציר בפני הכיתה שמדובר ב"מנהג של גויים" – ובזה לסגור את הדיון. כמו כן, בבתי הכנסת החרדיים לא נהוג להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל. למעט אייטמים חדשותיים בעתות מלחמה, הפרהסיה החרדית נקייה אפוא מצה"ל.

סיפר לי אדם דתי-לאומי שכאשר עמד בנו להתגייס (לשירות קרבי) ניגש אליו קולגה חרדי ותמה כיצד הוא מאפשר לבנו לשרת בצבא: "הרי זה פיקוח נפש?!". מדובר בסיפור קצה, אבל הניתוק שהוא מבטא מאפיין, ברמות שונות, את עמדת הנפש הרווחת בציבור

פתרון ההתעלמות לתביעה המוסרית, על אף נוחיותו – הוא גם תורם את חלקו למאמץ הכללי של ההתבדלות מהציבור הכללי – אינו נקי מחסרונות משמעותיים. התוצאה הראשונה של התעלמות היא מרחק וניתוק, מה שרק מחריף את הבעיה המוסרית. סיפר לי אדם דתי-לאומי שכאשר עמד בנו להתגייס (לשירות קרבי) ניגש אליו קולגה חרדי ותמה כיצד הוא מאפשר לבנו לשרת בצבא: "זה הרי פיקוח נפש!". סיפור קצה אמנם, אך הניתוק שהוא מבטא מאפיין, ברמות שונות, את עמדת הנפש הרווחת בציבור. הצבא הוא עניין "שלהם", של המדינה, ולא "שלנו"; עבורנו הוא יכול להיות אסור מדין "פיקוח נפש".

ההתעלמות אף מערערת את היחס המינימאלי שעלינו לתת לחיילי צה"ל על-פי התורה ועל-פי מוסר בסיסי – יחס של הכרת הטוב מול אלו המקריבים למעננו. הרמב"ן (דברים כג, ה) סבור שהפקעת בני עמון מעם ישראל, מסיבה שלא קידמו את בני ישראל בלחם ובמים, נגזר בשל פגם במידה היסודית מכולן: הכרת תודה (שכן אברהם אבינו הציל את לוט, אבי אומת בני עמון). אין כאן אפוא עניין של מה בכך. ברור שיש גם משפחות חרדיות שמדגישות את החובה להכיר טובה כלפי צה"ל, אך ההתעלמות ברמה הקהילתית ואווירת המתח הכללית מחלישה מאד את הרגש הטבעי שאמור לכונן אצל כולנו. ברור שמול הציבור הכללי, העדרם של ביטויי הערכה והכרת הטוב מגביר את תחושת התסכול מול "ההשתמטות החרדית".

מעבר לכך, הוואקום שנוצר מתוך גישת ההתעלמות אינו נשאר ריק, אלא הוא מושך לתוכו מילוי כלשהו, ולא על הצד הטוב. כפי שחז"ל מלמדים (שבת כב, א), ככל שאין בבור מים, הוא בדרך כלל יתמלא בנחשים ועקרבים. כאשר אין יחס לצבא, היחס עשוי להיות מזלזל, מבזה, ואפילו עוין. הכינוי "צבא השמד" אמנם הודבק לצה"ל על-ידי קבוצות חרדיות קיצוניות, אך הוא כבר אינו מעלה אצלנו ריאקציה של דחייה בשאט נפש. מי שמכנה את החיילים בתואר "נאצים" ימשיך לקבל עלייה בבית הכנסת (או תמיכה להוצאות החתונה הבאה), והדמוניזציה של חיילים – חיילים חרדיים בפרט – הפכה להיות תופעה כמעט מקובלת. מלבד הנזק הפנימי שבתופעות אלו, כמובן שכלפי חוץ התוצאה יש בהן חילול שם שמים שעליו יש להצטער מאד.

 

סכנת חלל רעיוני

גם במישור הרעיוני, נזקי החלל הריק אינם שוליים, ותוצאה בלתי-נמנעת של ההתעלמות היא בלבול. אפשר לחיות אתו לתקופה, אך בסוף הוא עשוי להתנקם.

הדבר בא לידי ביטוי כאשר אי אפשר להתעלם – כאשר שאלת הצבא דורשת מענה, אם בפורום פנימי מול מורה או משגיח, אם בסמינרים העוסקים בקירוב רחוקים או במפגשים עם הציבור הכללי, ואם בנסיבות נוספות. במקרים אלו, ההתייחסות לנושא מאופיינת בדרך כלל בטענות להד"ם. במקום להתמודד עם הבעיה, יש ניסיון לאיין אותה, להראות שהיא לא קיימת, טעות אופטית בלבד. ברוח זו נשמעים תירוצים שונים ומשונים להימנעות משירות צבאי. "גם אנחנו משרתים בצבא". "הצבא אינו צריך את החרדים, ואף אינו רוצה אותם". "גם בצבא יש ג'ובניקים שאינם מסכנים את חייהם". "הצבא אינו מתנהל על-פי דעת תורה של גדולי ישראל". ועוד.

טענות אלו, ועוד כמותן, אינן אלא התחמקויות קלושות מהבעיה האמיתית

טענות אלו וכמותן אינן אלא התחמקויות קלושות מהבעיה האמיתית. כולנו יודעים שחרדים אינם משרתים בצבא, למעט קבוצות קטנות ומובחנות; שאלת צרכי הצבא אינה רלוונטית לתהייה המוסרית; הג'ובניקים הם חלק מהמערכת הצבאית ואין מקום להשוות בינם לבין מי שמחוצה לה; ואכן הצבא מתנהל, מטבע הדברים, על-ידי אנשי צבא – קשה לצפות למשהו אחר. אפשר להאריך בכל אחת מהטענות, אך בסוף הן אינן אלא מסך עשן; אין בהן ממש.

עוד טענה הראויה להיכלל במסגרת זו היא ההצעה לבטל את מודל "צבא העם" ולכונן במקומו מסגרת צבאית חדשה, "צבא מקצועי". כבר בשנת 2006 ציין ח"כ משה גפני ש"לא בטוח שצריך בכלל להמשיך בגיוס חובה לצה"ל – צריך לקחת חיילים מקצועיים ולתגמל אותם כראוי". לא כאן המקום להיכנס לדיון אודות מודל צבא העם מול צבא מקצועי, אך בתור קבוצה שנמנעת ברובה המכריע משירות צבאי, דומה שאין זה מקומנו להיות מובילי הקמפיין לשינוי המודל. אם דואגים אנו להסרת הכתם של הימנעות משירות, יש לעשות זאת בדרכים חילופיות.

 

לימוד תורה מול שירות צבאי

טענה רצינית ומשמעותית יותר, שראוי לייחד לה פרק בפני עצמו, נוגעת לעניין לימוד התורה.

הסיבה המקורית לדחיית שירותם הצבאי של בני הישיבות הייתה לימוד התורה. ליתר דיוק, וכפי שתועד בדברי הכנסת משנת 1958, בן גוריון הורה לשחרר את תלמידי הישיבה מחובת הגיוס כדי לאפשר את שיקומו של עולם התורה שנחרב בשואה. כיום, הרי ש"עולם התורה" במובן של תלמידי ישיבה גדול פי כמה וכמה מכפי שהיה באירופה של ערב השואה, ומספרי לומדי התורה, כן ירבו, מרקיע שחקים.

כיום, במקום הנימוק המקורי של שיקום עולם התורה, האפולוגטיקה החרדית מפגינה מנה גדושה של יצירתיות. אחת הטענות הרווחות, למשל, מדברת על השותפות הצבאית של לומדי התורה:

התורה מתארת מציאות שבה שליש לומדים תורה ושליש עוסקים במלאכה ובשירות צבאי, וכך היה גם צבאו של דוד המלך. כפי שיש חיל העורף והמודיעין, ויש את הצבא הלוחם, כך גם צריך את חיל ה' הלומד תורה בטהרה, והוא היסוד הרוחני להישרדותנו. כיום יש רק 9% חרדים במדינה, וחסרים לנו עוד חיילים רבים בצבא ה' עד שנגיע לשליש מעם ישראל. גם בימי המקרא אנו מוצאים את הסכם זבולון ויששכר, ללמדנו שה' רוצה שחלקי עם ישראל יהיו ערבים זה זה.[1]

קטע זה מדגים עד כמה שורה בלבול עמוק בנושא של לימוד תורה מול שירות צבאי. היכן מתארת התורה מציאות של "שליש לומדי תורה"? האם יש תיעוד בתנ"ך שכך היה במלחמות דוד המלך? מה הקשר בין סוגיית הגיוס לבין האפשרות של "הסכם יששכר זבולון" (שכמובן אינו מופיע במקרא)? וגם אם נמצא בדברי המדרש שמרמז על עניין כזה, האם מי מבין גדולי ישראל או פוסקי ההלכה לדורותיהם חשבו ליישם את הדברים בדורנו באופן מעשי, כפי שהכותב מבקש? על כל כגון דא נאמר כי "אין למדים מן המדרשות", והדבר פשוט לכל מי שמכיר בשבילי הלכה.

עוד מאמר חכמים שמצוטט לעתים קרובות בהקשר השירות הצבאי הוא דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל:

לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללוים".

מלבד היות הדברים "דברי אגדה", כדרכו של הרמב"ם לסיים בהם את הלכותיו, האם יעלה על הדעת שציבור שלם יכול ליפול, אפריורי, לתוך הדברים? הרמב"ם מדבר על יחידי סגולה (ולאו דווקא יהודים), אנשים יוצאי דופן שמתבדלים מדרכו של עולם, מנותקים מעולם הגשמי ומקדישים את עצמם לעולם של רוח וקדושה. האם ניתן להיוולד לתוך הגדרה זו, ועוד לתבוע מאחרים שיעשו את מלאכתם עבורנו? והאם הציבור החרדי, למעט יחידים, אכן מתבדל מדרכו של עולם בצורה ההולמת את דברי הרמב"ם? בנוסף לכך, הרמב"ם כמובן לא מדבר על שאלת השירות הצבאי. גם כאן, תחולת דבריו על המציאות שלנו אינה אלא התחמקות.

כיצד בכל אופן הגענו לדעות כעין אלה, הרווחות בקרב הציבור? התשובה היא כאמור לעיל: כשיש ואקום, כאשר קיים ריק רעיוני, בהכרח שהוא יתמלא בהשקפות זרות. האמת הפשוטה ראויה להיאמר: אין כל קשר בין שירות צבאי לבין לימוד תורה! ראשית, מדובר במעשים שונים בתכלית – האחד כפוי, חובה אזרחית שנאכפת על-ידי המדינה, ואילו האחר וולונטארי, בחירה אישית או קהילתית ללמוד בישיבה. אך יתרה מזו, המהות והמטרה שלהם שונות בתכלית: עניינו של השירות הצבאי הוא להגן על המדינה, לאפשר לנו לחיות בארצנו. מנגד, עניינו של לימוד התורה הוא להורות הוראה בישראל ("גדול תלמוד שמביא לידי מעשה") ולהחדיר את דבר ה' לתוך העולם.

השירות הצבאי מאפשר לנו חיים, ולימוד התורה מעניק להם מטרה. אלו שני דברים שונים, והניסיון האפולוגטי לערב ביניהם רק מזיק ומבלבל. מנגד, ובלי לערוך השוואה בין השניים, אחת ההצדקות הראויות להימנעות משירות צבאי היא אכן הדאגה להמשך הצלחתו ושגשוגו של עולם התורה.

 

בעיית הגבול

כפי שפתחתי בראשית הדברים, קיימת תביעה מוסרית והלכתית ברורה ופשוטה לשאת בנטל השירות הצבאי ולהגן על העם היושב ציון. מבחינה הלכתית, ההגנה על גבולות הארץ נופלת בקטגוריה של "מלחמת מצווה", שבה מחויבים כל העם. לעניין הזה כבר תמה הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל על פרסום "דעת תורה" רבני בנושא, תוך שהוא שואל מדוע "בני תורה ותלמידי-חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו, חלילה?".[2]

מנגד, יש גם חובה פשוטה, המוטלת על כולנו, לדאוג לביסוס לימוד התורה ולהמשכיותה, לוודא את שגשוגם של מוסדות התורה ולאפשר את צמיחתם של תלמידי חכמים שיפארו את הדור הבא ויקיימו את ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו"

מנגד, יש גם חובה פשוטה, המוטלת על כולנו, לדאוג לביסוס לימוד התורה ולהמשכיותה, לוודא את שגשוגם של מוסדות התורה ולאפשר את צמיחתם של תלמידי חכמים שיפארו את הדור הבא ויקיימו את ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו". חובה זו מעוגנת כמובן בהלכה, אך יש בה גם ממד מוסרי שרלוונטי לעם ישראל כולו: התורה היא המורשת הלאומית שלנו, וכולנו אחראים לדאוג להמשך פיתוחה ושגשוגה. אם הצבא מעניק פטור (או לכל הפחות הקלות) לספורטאים מצטיינים, קל וחומר שראוי להעניק פטור ללומדים תורה – אלו המקיימים בעצמם את הערך העליון בתוך עם ישראל.

יש אפוא חובה להשתתף בשירות הצבאי, ויש חובה מקבילה לעודד ולפתח את לימוד התורה. כיצד ניתן לקיים את שניהם? התשובה היא שראוי ונכון שתלמידי ישיבות, אלו המשקיעים את כל זמנם ומרצם ללימוד התורה, יזכו לפטור לגיטימי מהשירות הצבאי. שאלת הגבול כמובן חשובה, ואין באמתחתי נוסחה שיודעת לקבוע מכסות, גילאים, התמדה, הצטיינות, ושאר פרמטרים שעשויים להיות רלוונטיים בקביעת האיזון בין השירות הצבאי לבין הלימוד בישיבה (הם גם עשויים להשתנות בהתאם לנסיבות הזמן). אבל העדר בהירות באשר לגבולות לא צריך לטשטש את היסוד, שהוא חובה הדדית – זו של השתתפות בשירות הצבאי, וזו של מתן אפשרות לצמיחה תורנית מתוך היכלי הישיבות.

חובת השעה מבחינתנו היא להפנים את החובה העקרונית של שירות הצבאי, וליישם את השלכותיה – הכרת הטוב כלפי משרתים בצבא, תמיכה בחיילי צה"ל המתגייסים, והימנעות מאמרות חסרות אחריות שאינן מכבדות אף צד לדיון. שאלת ההשלכות מביאה אותנו לנושא שראוי להדגיש לסיום, ושמסכם היטב את הנושא כולו: אלו שאינם לומדים.

 

מי שאינו לומד

שוחחתי לאחרונה עם תלמיד ישיבה שהיה שותף עמי בנסיעה מקרית ספר לשכונת רמות בירושלים. במהלך השיחה התברר שמדובר בבחור ששוקל את צעדיו לעתיד. הוא אינו מוצא סיפוק בלימודיו בישיבה, וכבר החל לעבוד באופן חלקי בחנות ביגוד כלשהי. תוך כדי דיבור אודות תוכניותיו, העליתי את הנושא הצבאי: "ומה באשר השירות בצה"ל?". במענה לשאלה, הוא החל להסביר כיצד חברים מצליחים לשלב תעסוקה תוך כדי רישום בישיבה, וכך להתחמק מחובת הגיוס. "ומה בנוגע לשאלה המוסרית? אם אינך לומד בישיבה, מדוע אתה שונה משאר בחורים ישראליים בני גילך?" אחרי כמה רגעי שתיקה הוא השיב: "האמת, מעולם לא חשבתי על זה".

בעבר, כנראה שהיה ברור (ולפחות ברור יותר) שמי שאינו לומד חייב להתגייס. כך נאמר בשם ה'חזון איש' (ובשם גדולי ישראל נוספים), שהתבטא בחריפות נגד מי שאינו תלמיד ישיבה ואינו מתגייס: "כל מי שמנצל לרעה את זכות הדחייה של תלמידי הישיבות הרי הוא בבחינת רודף, וחוטא כלפי כל בני הישיבות" (הדברים צוטטו על-ידי מנהל "ועד הישיבות", הרב אשר טטנבאום ז"ל; "ערב שבת", 11.12.87). כיום, מנגד, הדברים פחות ברורים. הרב הראשי הרב יצחק יוסף שליט"א, בשיעור שהעביר לפני כשנתיים, הדגיש שכל מי שנמצא בישיבה, גם אם הוא אינו מתמיד (וכנראה גם אם הוא לומד מעט מאד), אין לו להתגייס, מחשש שהוא יתקלקל: "הצבא שלנו זה כמו הצבא של דוד המלך! […] [האם] היה הצבא [של דוד המלך] כמו הצבא שלנו היום? יש שם פריצות, ניבול פה. אז איך אתה אומר דבר כזה?".[3]

הרב יוסף צודק. כולנו יודעים את זה. גם חברי כנסת חרדיים המצהירים שמי שלא לומד צריך להתגייס, מדברים מהשפה ולחוץ. אין היום היתכנות לגיוס צבאי לבחור חרדי שמור. בחור ירא שמים שמקפיד על קלה כחמורה, שאינו מוצא את מקומו בישיבה, לא ימצא את מקומו גם בצבא. זאת, בסופו של יום, ההצדקה המרכזית להימנעות חרדית משירות צבאי. הבעיה היא שמדובר בהצדקה המגשימה את עצמה. נוח לנו שהצבא הוא מקום שאינו מתאים לחברה החרדית, ולכן אנחנו שמחים לשמר את המצב ולהימנע כליל משירות. אך על משקל מדיניות נתניהו "לנהל את הסכסוך", אנחנו "מנהלים את הבעיה".

גם אם במצב הנוכחי אין אפשרות לבחור חרדי שמור לשרת בצה"ל, עלינו להכיר בכך שמדובר במצב בעייתי: התביעה המוסרית קיימת גם קיימת, ומתוך אילוץ אין אנו יכולים לקיימו. לא מדובר במצב של "לכתחילה" אלא של "בדיעבד" – בדיעבד גדול

האמת היא שהמצב הרוחני השורר בצה"ל אינו פותר אותנו מהתביעה העקרונית לשירות הצבאי. כפי ששיקפה תשובתו של צעיר הנ"ל, שאלת המוסריות כלל לא עלתה בדעתו. הוא מעולם לא חשב שמוטלת עליו חובה לשרת בצבא, ושעליו להצדיק את הימנעותו ממנה. מבחינתו, חובת השירות נתפסת כמטרד. כל האמצעים כשרים על-מנת להיפטר ממנה. חשיבה זו מאפיינת את הלך הרוח החרדי באופן כללי, ולכן נוח לנו שהמצב הרוחני אינו מאפשר שירות. שאחרים ישרתו. אך הבעיה לא תיעלם, ותחילת פתרונו היא ההכרה – ההכרה שגם אם במצב הנוכחי אין אפשרות לבחור חרדי שמור לשרת בצה"ל, מדובר במצב בעייתי. התביעה המוסרית קיימת גם קיימת, ומתוך אילוץ אין אנו יכולים לקיימו. לא מדובר במצב של "לכתחילה" אלא של "בדיעבד" – בדיעבד גדול.

ככל שנפנים את זה – ואינני מתעלם בקושי הכרוך בהפנמה זו – נוכל להגיע ליחס נכון יותר לצבא, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, ואף לקיים שיתוף פעולה תקין יותר מול רשויות המדינה השונות באשר לשאלת שילוב חרדים בצה"ל. הציבור הדתי-לאומי, הנמצא כמובן במקום אחר לגמרי ביחס לגיוס, ידע להקים את מדור בני ישיבות בדאגה לצביונם של בני ישיבות. אם בעבר היו רבים נכנסים דתיים ויוצאים פחות, כיום תופעה זו נפוצה פחות (את מקומה תפסה, במידה מסוימת, האקדמיה). אין מקום ל"העתק הדבק" בנוגע אלינו, אך בהחלט יש מקום לחשיבה יצירתית במישורים רבים, וקיימים היום מספר גופים, כגון עמותת "נצח יהודה", שצברו ניסיון עמוק ומשמעותי בסוגיית שילוב חרדים בצה"ל. התמיכה בהם, אציין בכאב, אינה מגיעה מנציגים ועסקנים חרדיים.

יש לעתים מקום להצדיק גישה של התעלמות; לא תמיד צריך לפעול ולעשות. אני מאמין שבסוגיית גיוס חרדים לצה"ל זה לא המצב, וכי אין בה מקום להתעלמות, לחוסר אכפתיות, ולתקווה שאם נעשה כלום יהיה בסדר. זוהי תקווה שווא. גם אם אנחנו מתעלמים, הסוגייה עצמה אינה עתידה להיעלם, ולכן יש לפעול לקראת שיפור המצב. אם נעשה כלום, לא יהיה בסדר.

 


[1] מתוך תשובה של דוד בלס בעניין שירות חרדים בצה"ל; https://www.hidabroot.org/article/45031.

[2] הכרוז פורסם ביום שני, א' אייר תש"ח (10.5.1948).

[3] ישי כהן, "הראשון לציון: גם תלמיד ישיבה שאינו "מתמיד" לא יתגייס", כיכר השבת 9.7.2018 (https://www.kikar.co.il/283495.html).

68 תגובות על “"לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – להיענות לצו השירות

  • שני הערות:
    א) החובה המוסרית מתבססת על כך שיש צורך כן בצבא העם, אבל אם מבחינה מקצועית היה עדיף לעבור לצבא מקצועי, והסיבה שלא עושים זאת הוא כדי לשמר את כור ההיתוך לצעירים להוויה ישראלית אחת, אין על החרדים חובה מוסרית לשתף עם זה פעולה.
    ב) אחרי שהמציאות היא שבחורים כשרים שהולכים לצבא מדרדרים את עצמם ברוחניות ברמה שלא ניתנת לתיקון בדר"כ, הרי שאין חובה מוסרית להשתתף בזה, שברור שלא מצופה מאדם למכור את כל ערכיו, חייו ונשמתו, למשהו שיכול לתפקד גם בלעדיו, הגם שזה גורם שאלו שלא מפסידים מכך את חייהם יצטרכו להתאמץ ולסבול בחלוקה לא שוויונית.

    • לא יודע למי יצא לראות את הסדרה "שבאבניקים" (כנראה לאף אחד… אז אני יחדש לכם…), אבל שם הייתה את התשובה הטובה ביותר. (ולא האמיתית ביותר מבחינה רעיונית אבל דווקא מבחינה רגשית היא הקולעת ביותר למטרה.)
      בסצנה מדויקת להפליא ענה השחקן ה"חרדי" ש"אם היה צבא חרדי שום חילוני לא היה מתקרב אליו"… והעומק מאחורי התשובה הזו- שכשיש מלחמה תרבותית וערכית אז חרדי שרואה את הצבא רואה בו שליח וגרורה של כפירה וחילוניות שרוצים לכפות עליו רעיונות הזרים לו לחלוטין, בסופו של דבר- החרדי מרגיש שהצבא זה לא הבית שלו.
      זה לא מצדיק חוסר הערכה לחיילים, או בורות על הצורך בצבא, זה פשוט ניתוק אדיר בין הציבורים שמוביל אותנו להסתכל על הצבא בעיקר בצורה נגדית.
      אגב, הרמב"ן הידוע כותב על הפסוק אלף למטה וכו' והדברים ידועים, ואין שום סיבה שהדברים לא יהיו רלוונטים עד היום.

    • א. ואני בטוח שחבר הכנסת גפני, בנסיונו הצבאי העשיר הוא מי שמוסמך לקבוע אם צבא מקצועי מספיק לצרכי הביטחון של ישראל או לא.
      מעבר לכך, במודל הנוכחי קיים מחסור בכוח אדם לוחם. אולי מעבר לצבא מקצועי ושינוי מודל עשויים לשפר את זה (קשה לי, באופן אישי להאמין, אבל יש כאלה שטוענים שכן), אבל כרגע השתמטות משירות צבאי למי שכשיר היא חרפה מוסרית. בלי קשר לשאלת הצבא המקצועי.
      ב. אם כולם יחשבו ככה, אף אחד לא יתגייס לצבא. הצבא יכול לתפקד בלי כל פרט ספציפי, ולכולם יש דברים שחשובים להם יותר משירות צבאי והרי "ברור שלא מצופה מאדם וכו'" על פי ההיגיון שלך, הצבא לא יוכל להתקיים. זה הופך החלטה כזאת, קטגורית, לבלתי מוסרית.

  • יישר כוח !

    ומרוב תחכום ויכולת לתרץ כל קושיה, איבדו את החשיבה הישרה.

  • מאמר אמיץ, כנה ומרשים.
    באופן אישי הייתי מקשר את זה לסוגיית המלחמה בקורונה, שגם שם המחוייבות של הציבור החרדי לחייהם של אחרים שאינם חלק ממנו וגם האחריות להתנהלות טובה לכלל הציבור הייתה נמוכה מהמחוייבות של הציבור החרדי לעצמו . כלומר הערך העליון הוא שמירה על סדרי הקהילה וזה דוחק את שאר הערכים נעלים וחשובים ככל שיהיו.

    במילים אחרות, זה שלא מתמודדים עם השאלה המוסרית של אי הגיוס נובע מכך שהציבור החרדי מרוכז באינטרסים של הקהילה החרדית.

    • ליצחק, ערבת מין בשאינו מינו הזלזול בקורונה דווקא מתחבר כן לגיוס בדיוק הפוך באותה תורה שכתוב שאסור להתגייס כתוב שחייבים להישמר מקורונה

    • חמודי, נדמה שדווקא אתה ערבת מין בשאינו ממינו – באיזו תורה בדיוק כתוב שאסור להתגייס???!!! שאין נביא רשאי לחדש…

    • לחייל, כתוב אבות פ"א מ"י, ואל תתודע לרשות

  • רציתי להוסיף נקודה מאד חשובה בהקשר של מערכת היחסים בין החרדים לחילונים בנושא הגיוס.
    חלק גדול מהכעס של החילונים הוא לא רק מעצם העובדה שחרדים לא משרתים, אלא מתחושה שהחרדים מזלזלים בהם. כאילו בחור הישיבה המצוי יושב לעצמו מגחך "שהחילונים יעשו את העבודה השחורה ואני אחיה בנעימים".
    כמובן, שחוץ ממקרי שוליים של נבערים מדעת, הציבור החרדי מבין ומעריך מאד את החיילים שמוסרים נפשם לשמור עלינו ואת האמהות שלהם שלא ישנות בלילות. גם אם יש מקום לויכוחים אידיאולוגיים או תיאוריטיים ["אפשר היה להילחם אחרת בלי לסכן את החיילים…"] אין זה משנה את העובדה שכל חייל שחוזר בארון משדה הקרב זה כואב וצובט בלב של כל אחד ואחת מאיתנו, תהומות של יגון.
    פעם היינו באוטובוס קבוצה של בחורי ישיבה עם כובעים וחליפות, וישבה זקנה חילוניה והתחילה להטיף לנו שאנחנו צריכים לשרת בצבא. שוחחנו איתה מעט, והתברר שיש לה נכד בקרבי והיא משתגעת מדאגה. ביקשנו את שמו ושם אמו בשביל להתפלל עליו שיחזור הביתה בשלום, וכל היחס שלה השתנה. היא שיבחה והיללה אותנו וביקשה שנלמד הרבה תורה בשביל שהנכד שלה יחזור בריא ושלם. מה קרה? פשוט היא חשבה שאנחנו מזלזלים, וכשביקשנו להתפלל עליו היא הבינה שאנחנו מכבדים ומעריכים וכל היחס השתנה.
    אנחנו לא אומרים מי שברך לחיילי צהל ולא עומדים בצפירה, אבל החילונים חושבים שזה בגלל שאנחנו מזלזלים, הם לא מבינים שאנחנו לא מזלזלים ורק יש לנו התנגדות לשינויים בנוסח התפילה ולטקסים שמקורם מאומות העולם. כשהיה מבצע צבאי, בכל מנין בו התפללתי קראו פרקי תהילים לשלום החיילים ולהצלחת המבצע. וזה כולל מניינים של ציבורים "פאנאטים" ביותר.
    אם נצליח להבהיר לחילונים שאנחנו לא מזלזלים בחיילים ובצבא, אני בטוח שמצידם תהיה יותר יכולת להבין ולקבל את הגישה החרדית.

    • לנפתלי —
      אתייחס לנקודה מסויימת שהזכרת – "מי שבירך" לחיילי צה"ל.
      בעבר, ובפרט בתקופת הקורונה, יצא לי להתפלל בכמה וכמה בתי-כנסת ספרדיים, מקהילות שונות, מחרדים ממש ועד חרדים פחות.
      נוכחתי שהם אומרים "מי שבירך" לחיילי צה"ל, בנוסח הרגיל המודפס בסידוריהם (בין אם זה סידור בבא סאלי/הרב עובדיה/הרב מאזוז/…), או עם תוספת "ואת אברכי ותלמידי הישיבות", ואין פרץ וצווחה – רק הכרת הטוב כפשוטה לאלה שמסכנים נפשם כפשוטו, ללא פלפולים וללא פוליטיקה.
      לעומת-זאת, בבתי-כנסת אשכנזים חרדיים יאמרו "מי שבירך" לנגיד חשוב או למשפחה של תורמים כבדים, אך לא לחיילי צה"ל…

  • סליחה אבל ניכר מכותב המאמר הדמגוגי שאין לו שום מושג ירוק בהשקפה החרדית והיהודית לדורותיו.

    הקוראים לא אמורים לסבול ולא לקבל את ההשקפה היהודית הטהורה.
    ולכן אני מוכן להסביר לגולשים בקצרה את החשיבה יהודית מאז מרד בר כוכבא, משיחו של ר' עקיבא.

    אין לי ספק שכמו במאמר הקודם האתר צריך עיון החרים את דברי, ככה יעשו עכשיו ויחרימו את תגובתי לטובת הגולשים. אבל אל דאגה, התגובה יהיה בטוויטר שלי ובבלוג שלי כמו התגובה שלי לדברי המתחזה הקודם שנמצא בבלוג שלי ויש לו אלפי צפיות רק שבוע אחד בלבד.

    מה שכואב לי במיוחד זה הרמה. גם במאמר הקודם של המתחזה הקודם וגם המאמר עכשיו סובל מרמה כל כך ירודה שאני לא ממש מבין אייך צריך עיון לא מתבייש עם כזו רמה.
    חבריה אתם מדברים כאן עם לומדי ישיבות לא עם ריקי מוח מערביים ולאומניים. אז תביאו לנו חבריה עם רמה מינימלית.
    נתחיל עם הדמגוגיה הראשית של שני המאמרים
    "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"

    באמונה שניהם לא הלכו לעיין במקרא. הם שמעו או זכרו את הפסוק והתחילו כמו חובבנים לכתוב הרבה דמגוגיה.
    על מה מדובר שם?
    בני ישראל חוזרים לארץ ירושתם (למה לא כבשו את מצריים עצמה? למה לטורח ללכת במדבר ארבעים שנה אם אפשר לכבוש את מצרים שהיה ארץ הרבה יותר טובה = אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. אבל נעזוב את זה כרגע), בדרך, עמים שהאדמות האלה לא ירושתם (בניגוד לעשו ושאר עמי האיזור שאדמתם ירושתם שאסור להתגרות בהם) מתחילים עם בני ישראל ובני ישראל כולם ביחד מנצחים אותם. והנה כמה שבטים בלי הרבה חכמה ודעת רוצים את האדמות האלה בשבילם. הם יודעים שזה לא ארץ ירושתם ולא יקבלו מהם ביכורים בבית המקדש וכו' וכו' (ראו בהמשך ביהושע כמה הם דאגו לבסוף שהם לא יהיו חלק באלוהי ישראל והקימו פסל וכמעט קרה מלחמה עם בני ישראל שבארץ ישראל).
    משה רבינו מיד ששומע את מבוקשם כועס מאוד וזועק וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם–תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים:
    על מה הכעס? כי זה לא ארץ ירושתם!!! ולכן שום מצוות התורה לא רלוונטיים שם. שאחד מהם היא צבא\רוצחים. לא לחינם שם צרכו ערי מקלט יותר מארץ ישראל כי הם תרבות של רוצחים ולמה? כי הם צריכים לשמור על גבולותיהם, קרי "כובשים".
    בארץ ישראל לא צריך צבא (והבת שלך צודקת). כי זה ארץ ירושתם. צריך מלחמה להחזיר את ארץ ירושתם שכל העמים מכירים בזה בדיוק כמו שבני ישראל הכירו בירושת עמון ומואב ואדום\עשו.
    מה עוד נזעק משה רבינו: אפי' עם נזרום עמכם שזה אדמת הפקר וכו' וכו' אתם לא יכולים להתנחל כאן ולא לעזור לבני ישראל לכבוש את ארץ ירושתם?! הרי האדמות האלה שייכים להם כמו לכם.

    לסיכום הסגה הזה
    מדובר על ירושה שמחזירים ומחלקים אותה לכל משפחה. ועשרת תקנות יהושע על רשות הרבים ומשאבי הארץ. מדובר על שמיטה ויובל ומעשרות וכו' וכו'
    וגם כל זה רק בתנאי שכל האומות מכירים בארץ ירושתינו והם – האומות, בעצמם בארץ ירושתם.
    בכזה מצב בוודאי שיש תביעה אחרי שחלק התנחלו כבר, שהם ימשיכו להילחם בשביל כולם עד שהאחרון מקבל את נחלתו.

    מאז שסנחריב בלבל את האומות שום אומה לא מסכים לחלוקה של נח. ולכן לאף אומה אין קניין קביל לא על פי התורה ולא על פי המוסר של האומות קרי הצוו הקטגורי.
    כלומר אם בני ישראל רוצים ארץ, הם בדיוק כמו שבט ראובן וגד. קרי "תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים:"
    על חשבון מי?! על חשבון הרווקים והרווקות שלנו? שהם נכרתים מעולמם?!
    זה נקרא תרבות של רוצחים.

    והיה שהיינו תרבות אנשים חטאים לפחות בעניין זה אבל מחזיקים בארץ כמו שהתורה דורשת = חלוקת הארץ למשפחות עם ירושה ככה שכל ילד נולד עם קניין (קניין מוסרי על פי הצוו של הלל התלמודי והצו הקטגורי של קאנט). ועשרת התקנות של יהושע לגבי רשות הרבים ומשאבי הארץ.
    היינו אולי מבינים את החוטאים היינו מבינים את תרבות אנשים החוטאים.
    אבל לא זה המצב במציאות העובדתית. מבחינת החוקה מדובר בחוקה בריטית שלא מכירה בקניין של תורה. ומבחינת המדיניות הכלכלית שהיא קפיטליסטית אין במדינה קפיטליסטית חיה כזו קניין תורני או מוסרי. ודיברנו על כך הרבה פעמים כאן באתר.

    בקיצור הארץ לא של היהודי, זה המציאות. רוב יהודים לא גרים כאן ואלה שגרים כאן אין להם קניין בארץ (מעל רבע וכמעט שליש צעירים כבר אין להם קניינים בארץ) ומי מדבר על משאבי הארץ.
    מדובר אך ורק על שם המדינה. אז מה הבעיה לקרוא לה שם נטרלי או אפי' שם ערבי?! ככה לא נצטרך צבא (שוב הבת שלך צודקת ויותר חכמה ממך)

    ועכשיו נעבור לעניין המוסרי שכותב המאמר מדבר עליו.

    הדבר המוסרי ביותר שנדרשת מהחרדים היא, למנוע מכל יהודי כחילוני וכאתאיסט וק"ו כמסורתי וכדתי לאומי. שהם לא יעבירו את זרעם למולך (ועוד לריק?! במדינה קפיטליסטית?!).
    לדאוג להם לנישואין זה לא מספיק אם זרעם הולכים למולך. לדאוג להם לשבת ולכשרות ולטהרת המשפחה, כל אלה לא מספיקים. יותר מיזה אם הם מאבדים את זרעם למולך, זה שקר כי הם לא מחיובים בכלל בדיני תורה. עבד של המולך פטור מקריאת שמע.

    לכותב המאמר אין מושג ירוק מהי מוסר
    מוסר נמדד על פי הצוו של הלל התלמודי ועל פי הצוו הקטגורי של קאנט.
    ואם כותב המאמר הולך לעביר את זרעו למולך, הוא חייב מיתה מן התורה. ק"ו אם הוא משדל אחרים לעשות את זה.
    אם הוא היה אדם מוסרי היה מונע גם מחילונים לעשות את זה. במדינה קפיטליסטית יש אלא שכירי חרב.

    ואיפה השקר בכל הטיעונים של כותב המאמר כאן וכתוב המאמר הקודם?!
    בעובדה שהם לא יתגייסו לצבא ארה"ב ששם יש יותר יהודים מכאן בארץ.

    לסיום: הבת יותר חכמה. מצטער.

    • יש לי רופא ממש טוב בשבילך

    • קראתי את תגובתך מר maximal.
      ואני יכול לומר לך דבר אחד, סוג הטיעונים הלמדניים שלך מעידים על ניתוק מוחלט.
      סוג האנשים נטולי מצפון אנושי שעסוקים בלריב ולהתווכח באופן למדני ולבוז לגופו של איש.
      ולגופו של ענין טיעוניך מעידים על הבנה שגויה של טיעון המאמר.
      הטיעון עיקרו אינו רציונלי פילוסופי, אלא אנושי מצפוני. יש למדינה מטרת הגנה מפני אוייבים ויש הנושאים בנטל זה ויש שאינם.
      בדיוק כמו אילו היית גר בבנין עם סביבה עוינת והיתה חלוקה בין השכנים בפטרול והגנה. ואתה היית יושב בביתך מתעטף בטיעונים למדניים ונותן לאחרים לעשות את העבודה בשבילך.
      במושגים אנושיים פשוטים ובסיסיים "זה לא פייר". יש מבין ?
      מהיכרות מצומצמת במגזר החילוני נוכחתי לדעת שלפעמים רבות רמת האנושיות וההדדיות שם (אנלא מדבר על קהילתיות וגמילות חסד.. נא לא לבלבל בין המושגים ) נמצאת ברמה גבוהה הרבה יותר מאצלינו.
      הם לא מתעלמים ומגנים על עצמם בעיטוף של אידיאליזציה פילוסופית, אלא מצליחים לדבר כאדם לאדם.
      ההגנה שלנו על עצמינו ועוד אתגרים חברתיים שונים, שחקה אצל רבים בינינו את המצפן האנושי הבסיסי שגם לו יש מקום ביהדות ("ועשית הישר והטוב", עיין תוספות כתובות דף נו)
      מקווה שלא תפתח עכשיו חזית חדשה 😉.
      תגובותיך המנומקת והנחרצות יותר מאשר יש בהן כדי להשיב, הן מעידות על עומק הבעיה שלנו במגזר ושלך כחלק ממנו..
      ברמה האישית זה מזכיר לי את האמיתות הנחרצות של דר עופר כסיף..
      קצת הקשבה אנושית לא תזיק..
      (טרום פלורילזם, אל תחשוש עכשיו מתרבות המערב)

    • אפי היקר, עשה אזניך כאפרכסת לרגע אחד ותשמע את הזעקה של הנביאה הפוסט מודרנית מזרע היהודים – חנה ארנדט

      "הרוע נעשה בגלל שהאדם מסרב להיות אדם חושב – מאז סוקרטס ואפלטון, לרוב אנחנו מכנים חשיבה "להיות עסוקים בדו – שיח החרישי ביני לבין עצמי." בסירובו להיות אדם. אייכמן נכנע לגמרי לתכונה האנושית המגדירה ביותר להיות בעל יכולת חשיבה. וכתוצאה מכך, הוא לא היה מסוגל יותר לכושר-שיפוט מוסרי. חוסר היכולת הזו לחשוב, יצרה את האפשרות עבור אנשים רגילים רבים לבצע מעשים רעים בקנה מידה עצום, מהסוג שטרם נראו בעבר – הביטוי של רוח המחשבה, הוא לא ידע, אלא היכולת להבחין בין טוב לרע, בין יופי לכיעור. ואני מקווה שחשיבה נותנת לאנשים את הכוח למנוע אסונות באותם רגעים נדירים שהקלפים מונחים על השולחן. (חנה ארנדט)

      היהדות כגזע (מחילה) רואה בהתקדמות הפרט האינדיבידואל – מקוף אדם עד האדם הנבון המוסרי הערכי = התפתחות אין סופית – כמשמעות החיים העיקרית.
      המערב אולי רוצה את זה מבחינת ישותית כלומר הישות הזהות צריכה להשיג את זה ולא הפרט כאינדיבידואל.
      והיות שהיהדות רוצה את הפרט (ולכן הוא גזע, ויוצא אגב שמוסרית הוא לא יכול להקריב את הרווק או הרווקה על מזבח הישות המדינית שמתחילה הוא לא מאמין בו כנ"ל) ולכן נדרשת ביהדות מהפרט עצמו להיות משכיל\תלמיד חכם ואדם חושב.
      מנגד המערב שרוצה את טובת הישות כעיקר והפרט רק כפונקציה. הישות דורשת מהפרט לא לחשוב = תודעה מרכזית שיטתית מתודה ישותית זהותית.
      כפי שפינוזה אומר במאמר מדיני תאולוגי: "לתקן את כל הדברים באופן שכל האנשים, תהיינה נטיותיהם מה שתהיינה, יעדיפו את זכות הכלל על טובת הפרט." (מאמר מדיני תיאולוגי – שפינוזה)

      אוקיי אפי היקר עד כאן מובן לך שמתחילה בן משטר אסור לו לחשוב. והאמת אין לו ממש בחירה כי מיום היוולדו יש לו הורה עליון בחוק שזה הריבון שדואג לכך.
      עכשיו תחזור לדברי הנביאה חנה ארנדט לעיל.
      מהי אומרת? שכל הרוע האנושי בא כי האדם מסרב להיות אדם חושב.

      היהדות לא יכול לאפשר דבר כזה מכמה מישורים האחד:
      הפרט אמור להתפתח מוסרית וערכית.
      2. הרוע כנ"ל מגיע מכך שהפרט הוא עבד\בן משטר = אין לו מסוגלות לחשוב "הוא לא היה מסוגל יותר לכושר-שיפוט מוסרי. חוסר היכולת הזו לחשוב, יצרה את האפשרות עבור אנשים רגילים רבים לבצע מעשים רעים בקנה מידה עצום, מהסוג שטרם נראו בעבר" (חנה ארנדט)

      והיות שהיעוד של הפרט היהודי היא התפתחותו האישית לדורי דורות. היהדות נגד זהות לאומנית וק"ו נגד מדינה יהודית ששניהם הופכים את האדם הפרט לחסר יכולת לחשוב וחוסר יכולת לשפוט ולהבין בין טוב ורע. שבעקבות זה מביא את הרוע האנושי שבמקרה שלנו זה הכיבוש על המקומיים פלוס כיבוש היהודים = ריבון אדם על אדם. ושאר המלחמות בין היהודים בארץ.

      הדיון מתחיל כאן בדיוק. כלומר מתחילה זה היה הדיון ולכן בן גוריון הבין את זה = עגלה ריקה מול עגלה מלאה.
      שבני המשטרים רוצים להוכיח שהם לא ריקנים, הנה הידע המדעי וכו' נמצא אצלינו?! חנה ארנדט ישיב להם: "הביטוי של רוח המחשבה, הוא לא "ידע", אלא היכולת להבחין בין טוב לרע, בין יופי לכיעור." 0חנה ארנדט)

      עכשיו אתה בא ואומר יש כאן שאלה פשוטה שטחית של מוסריות, הרי מדינה צריכה הגנה ולכן אנו אומרים להגן על עצמינו.
      אתה מבין את הדביליות של הטענה?
      אם תתעקש שזה טענה נכונה, אני אשאל אותך למה לא מחסלים אותם עם נשק גרעיני וחסל כל הבעיות, הרי יש לנו את הנשק וחוסל האויב בבת אחת.
      אלא מה תאמר, שיש כללים למלחמה. נשק גרעיני ונשק ביולוגי וכו' וכו', לא במשחק. יש מה שנקרא אמנה בין האומות.
      אוקיי – אני אשיב לך – היהדות אומרת שגם סכין לא במשחק אלא כחינו בפה. בואו כולנו רק נעשה דיונים ונתווכח ונגיע למוסכמות ולאמנות וכו' וכו'. במיוחד שאתה עושה את המלחמות על חשבון הילדים הרווקים והרווקות.

      שצריך עיון בא לדון במוסר הוא לא בא כבהמה שטחית שרק עכשיו התעורר ורואה שאלה הולכים להגן ואלה לא הולכים להגן ושואל איפה כאן המוסר.
      מילא בהמה, אבל הוא מסית על הדרך על היהודים יראי השם, כי בני המשטרים רואים שאפי' בהמה חרדי כביכול חושב שזה לא צודק.
      צריך עיון צריך להיות ככזה שבמקום מלחמות (של שנאה ושטחיות ומלחמות פוליטיות חברתיות וכפיה אחד על השני וכו' וכו') יש שיחות דיונים ופולמוסים עמוקים שאחד יבין את השני ואולי ישפיע אפי'.

      תבין את כעסי כאן. מהיהודי מתבקש להיות דיאלקטי ולהבין שמעבר לדיון בתוכן, יש כאן פופוליזם אנטישמית.
      יש כאן בני משטרים שבאמת ובתמים מקריבים את היקר שלהם למען המולך ורואים בזה דבר נעלה של הקרבה למען הזולת = אלטרואיזם.
      יש כאן בני חורין שלא יעשו את זה לעולם כי הם דיאלקטיים בטבעם, שבני המשטרים לא מסוגלים להכיל את זה אינטלקטואלית.
      ואז בא החכמולוג ומסית את בני המשטרים נגד הבני חורין = אנטישמיות. כי הוא מתחיל את הדיון בתחילה עם השאלה השטחית הזו.
      ואתה אפי היקר בא עוד לטעון שאסור לערב כאן חשיבה אלא צריך נטו שטחיות. כלומר אתה אפי' לא נותן להסביר לבן המשטר את הדיאלקטיקה של החשיבה היהודית לדורותיו.

      לסיום אפי היקר
      הדיון לא בשביל שטחיים ששואלים כאלה שאלות שטחיות וטיפשיות. עצם השאלה מראה על חוסר מסוגלות לחשוב.
      אתה יכול להשיב לשטחי שטוען שזה לא מוסרי לחתוך תינוק בן שמונה ימים בזמן שהוא ישים לתינוקת עגילים בגיל כזה, ובגיל 18 כרווק ישלח אותו למות להגן על ההורה האכזר ועוד לריק (כי במדינה קפיטליסטית יש אלא שכרי חרב).
      אתה מבין? גם מצד עצם השאלה על האקט של ברית מילה, היא שטחית, אלא גם מצד מעשיו הוא דמגוג זול. הרי הוא עושה את זה לבת התינוקת עם העגילים שזה נטו ליופי ולא לטובתה מה שאין כן ברית מילה שזה לטובת התינוק שידע שאין עליו ריבון = נולד בין חורין = אין דגל אחר מהדגל שלך = אבר ההולדה = חיי נצח על ידי הדגל שלך = חירות האדם לדורי דורות.

      שאתה טוען על מוסריות בזמן שאתה לא מוסרי מתחילה מעצם שליחת זרעך הרווקים למלחמה לריק. והטיעון מתחילה בא לדרוש גם את זרעי לאותו אקט אכזרי של להעביר אותם למולך ועוד למולך קפיטליסטי?! זה הלא המוסרי האולטימטיבית שאפשר.

      הטיעון שלך לגבי החילוני – החסד שלהם וכו'
      אני לא מאמין בישויות ולכן אני שופט רק פרטים.
      כפרטים אולי אתה צודק, אבל כבני משטרים?! תחזור לדברי הנביא חנה ארנדט ותבין שכמה שהבן משטר ירצה להיות אדם טוב, הוא יהיה בדיוק כמו אייכמן שלא היה מסוגל לחשוב ולשפוט מהי מוסרי ומה לא מוסרי. אייכמן טען שהצוו הקטגורי צווה עליו למלא פקודות. בעיניו לא למלא פקודות זה העוול האנושי הכי גדול שקיים במוסר האנושי.
      ובלי הרעש רקע של השואה, כל ההוגים המערביים חושבים בדיוק כמו אייכמן.
      אבישי בן חיים עכשיו מציע לדוגמא – אחרי הבגידה הגדולה בחצי המדינה הימנית – לבני המשטר הימניים לעשות מעשה סוקרטס: סוקרטס ערער האמון בעוולות האלילים השולטים בכיפה בדורו, אבל הקפיד לשמור על המסגרת, ולמרות שיכול היה להימלט שתה את כוס התרעלה. (אבישי בן חיים)
      כלומר אבישי כנראה כמוך חושב שזה מוסרי ונעלה לשתות את כוס התרעלה העיקר לשמור על המסגרת\המדינה. זה המוסר החילוני הנעלה לשיטתו ולשיטת המערב.
      השבתי לאבישי בן חיים במילים האלה: במחשבת ישראל עשו מסוקרטס כ"קטן", דווקא משום האקט הזה שהוא התאבד למען אליל\פסל יצור אדם = החוק.
      הנה קטע אחת ברמז על טיפשותו של סוקרטס, שאפי' המלך\החוק כעס על טיפשותו. "משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם, בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור?! ויך אותו במטחו, ואמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא המלט על נפשך?" (קהלת רבה)

      ובאמת אפי' שהיה סמכות סנהדרין כביכול להרוג (לא היה להם באמת סמכות להרוג רק כהתראה), ההלכה היא שהבורח מהעונש לחול, לא רודפים אותו לשם.
      בישיבה כנערים בני 13 היה דיון וויכוח של שבועות האם יש חובה על הנגזר למות בבית דין, לקיים את מצוות הבא להרגך השכם להרגו. והמסקנה הדיאלקטית היית שכן. הראש ישיבה אמר באופן דיאלקטית "אם השופט פוסק שצריך להרוג אדם, הוא חייב להיות מסוגל להתאבד על פסקתו" אחרת הוא שקרן ושרלטן שמנצל את כוחו וסמכותו ואולי אפי' שלא בצדק.

      נסכם אפי היקר
      חילוני כשלעצמו יכול להיות אדם מוסרי וערכי בלי שום שאלה בכלל. אבל כבן משטר אין לו מסוגלות לחשוב ולשפוט בין טוב לרע (חנה ארנדט). עד כדי כך שאין לו מסוגלות להבין שדווקא מה שהוא חושב כמוסרי (להקריב את חיו ואת חיי זרעו הרווקים למען המסגרת הדמיונית), היא היא האכזריות הכי גדולה ומקור כל הרוע האנושית.

    • לmaxman נמנעתי כל הזמן להגיב לדבריך בנושא של הגיוס דווקא אתה צודק אבל הבעיה שלך זה לא התוכן צורת התגובות שלך במחילה מכבודך מראות משום מה שאינך בטוח בעצמך כלל אין לך יציבות השקפתית לפני שאתה כותב תסדר את טענותיך אתה עושה פה סלט מיונז עם שוקולד וסחוג חבל

    • לmaxman בכלל חרדי קלאסי אין לו שום חשיבה עצמית את הכול הוא שואב או מהעיתונים או מהגדויילים אז מה לך כי תלין על אחרים אם היית אחד שמחליט לפני גמרות שאתה לומד וכן שולחן ערוך ועוד ולפי זה מחליט מוסכם עלי אבל כל החלטותיך באות לפי אדם זה או אחר אין לך חשיבה עצמית, אצלי למשל אמרתי חד משמעית שהתנגדותי האמיתית לגיוס [לאחר שכל הדיחויים בעלמא לא התקבלו] כי אין הציבור מוכן שילדיו יהיו רכוש המדינה חד משמעית בלי ציטוטים ובלי ראיות

    • בארץ ישראל לא היה צריך צבא, כי כל העמים הסכימו שהארץ היא ירושתם של בני ישראל.
      לכן – אליבא דהמגיב המלומד והקוצף, ברגע שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, כולם פינו להם את הדרך והם לא היו צריכים להלחם באף אחד.
      לכן יהושע לא נלחם מימיו, ולא דוד, ולא איש מן השופטים, ולא דוד ולא שאול ולא כל ראשי הסנהדראות שהיו גם מומחים צבאיים מלומדי מלחמה.

      ככה זה כשצריך לשכתב את ההיסטוריה כדי שתתאים לתפישה מעוותת.

    • יוסי כהן היקר
      בוודאי שנלחמו מול הפולשים לארץ ישראל. אבל הצדק המוסרי היה עם בני ישראל. ואביהם חם הזהיר אותם – את כנען – מראש שאם הם יפלשו לארץ שם, הם יפלו לחרב

      "(לט) בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער. (מ) וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו אל ארץ הנגב. (מא) וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. (מב) וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לארץ הירדן ועש שפת הים לארכו.
      (מג) ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור:
      הן נאחזת בארץ לא לך, אשר לא נפלה לנו בגורל. (מד) לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. (מה) כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. (מו) אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. (מז) ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח.
      (מח) ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה, הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען."

      תבין שמחשבתית כל השבעה עמים חייבים כביכול מיתה, כי הם פלשו לארץ לא להם והחזיקו בחשיבה שמותר כיבוש בכוח וביטלו את תורת נח שטוענת שאין קניין בכיבוש אלא בגורל וירושה. ומי שחושב שמותר כיבוש בהכרח חושב שלכובש יש היתר להרוג. אז הנה אנו כובשים אותך והורגים אותך. אתה מבין?
      אבל בני ישראל הם לא כמו כלבים שחוזרים לקיאום. ראינו מה יצא מאז שרצינו מלך = איבוד עשר שבטים מתוך 12 שבטים והשאר יצאו לגלות.
      תראה במודרנה המדינה שהכי רודפת את היהודים האדוקים היא המדינה יהודית עצמה. כלומר לא רק אז זה כשל, זה כושל היום שוב, ככה שאבותינו זה אלפיים שנה צדקו ולא הקימו מדינה יהודית.

  • במחילה מכבודו . נראה לי שאין לך מושג מהו צבא . חלק מזערי עושה את העבודה אני מעריך פחות מ 5 אחוז מהמתגיסים . השאר זה תומכי לחימה וחלק עצום של בטלנים . בעולם שבו 10 אחוז מהעם וזה הציבור החרדי נוטל את עיקר העמל של עם ישראל וזה לימוד התורה זה יהיה ההיפך מהמוסר היהודי לשלוח אותם לצבא שהסיכוי שיהיה להם איזה תועלת הוא אפסי .
    הצבא עצמו לא צריך את החרדים ולא רוצה את החרדים .
    כאשר כל עם ישראל ילמד תורה כולם יצטרכו לשאת בנטל המלחמה . דרך אגב זה סעיף מפורש בשולחן ערוך שרבנן לא צריכים נטירותא . הרב משה פיינשטיין במפורש מכריע שזה פוטר תלמידי חכמים מגיוס לצבא .
    ואם תשאל מה עם אלו שלא לומדים הם בעצם תומכי בלחימה של לומדי התורה . כאשר כל עם ישראל ילמד תורה תומכי התורה יצטרכו להתגייס . עד אז גיוס לצבא הינו הגדל של מרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.
    נראה לי שיש לכבודו איזה רגשי נחיתות . אני חושב שכבודו כמו כל יהודי צריך להבין שכל לומד תורה הוא פי אלף חשוב אפילו ממפקד סיירת מטכל . אם כבודו היא מפנים את זה לא היית שגגה יוצאת מתחת קלמוסו . וזה צריך להיות ברור לחלוטין ולא הגדל של צריך עיון

    • למוכיח בשער —
      במחילה מכבודו – אענה לך במילים שלך: לך אין מושג איך בנוי הצבא כיום.
      ראשית, כ-25% הם ממש קרביים (בדוק היטב).
      שנית, גם תומכי לחימה הם חיוניים, כי מטוס או טנק לא יצא לקרב ללא טיפול של טכנאים ושל אנשי-חימוש.
      רוב אנשי המודיעין ובודאי אנשי המיחשוב אינם קרביים, אבל המידע והמטרות שהם מספקים הם חיוניים לניצחון.
      גם טבח ואפסנאי ופקיד וש"ג הם חיוניים. עאכ"ו אלה העוסקים בפיתוח ושיפור אמצעי לחימה – כאלה יש גם בצבא, במסגרות מגוונות, לא רק ברפא"ל, בתעשיה האווירית ובתעשיות הבטחוניות האחרות.
      אכן יש הרבה בטלנים, למחצה-לשליש-ולרביע, כמו בכל מערכת ציבורית, ק"ו במערכת ציבורית עשירה כקורח. אבל גם בישיבות יש בטלנים – אפילו כאלה הרשומים בלבד, כלומר, בטלנים ב-100% (גם אני, כרבים מאיתנו, צופה בהם מהחלון, או קונה אצלם בחנות וכדומה).

    • לmaxmen –
      הערוב שלך בין הלל וקנט , ובין נבואה וחנה ארנדט הוא ערוב בין קודש לחול ובין הטמא לטהור.
      ארנדט טוענת , לפי דבריך , שהאדם החושב הוא מוסרי – והנה –
      החושב המוסרי האולטימטיבי , נערצה ואהובה של ארנדט , גדול הפילוסופים –
      היידגר – היה נאצי פעיל. סילק מן האוניברסיטה שלו את כל המרצים היהודים.
      ומעולם לא התנצל.
      ואם לנבואה – "נביא" אחר , לפחות מוכיח בשער , פרופסור ליבוביץ טען
      ההיפך. בחשיבה אנושית אתה יכול להגיע למסקנה שמטרת המלחמה
      היא למות למען הקיסר או להבטיח כוס חלב לכל ילד כל יום.
      ולענין נבואה אמיתית , נבואת משה – דיבר משה דברים ברורים
      "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה ? "
      מוסר אנושי פשוט – לא פלפולים על מצוות התלויות בארץ –
      וכאשר הוסדר ענין המלחמה – הם קיבלו את ארץ סיחון ועוג.
      ומילה אחרונה לגבי הנביאה שלך.
      פרופסור גרשום שלום סיפר שהוא כתב לחנה ארנדט שאין שום טיפה
      של אהבת ישראל. והיא ענתה לו : "למה צריכה להיות לי אהבת ישראל ".
      ובכן , שחרר אותנו מ"המולך" הזה שנקרא חנה ארנדט , וגם מן האתיאיסט
      קאנט.

  • הפתרון היחיד שיכול לספק את שני הצדדים הוא ישיבת הסדר שהחלק הצבאי שלה מתנהל במסגרת צבאית סגורה ומנוהלת לפי ההלכה. לא הלכה מוזרה הנכנסת לתכני ההכשרה הצבאית וללו"ז שלה (לפעמים אי אפשר לתת שיעור יומי, צריך להתרגל לזה) והלכה המתיישרת עם המיינסטרים ההלכתי ומתחשבת במצב של שעת הדחק, ללא הזדקקות להכשרים נישתיים (הצבא יכול להתיישר לפי הכשר אחד או שניים אבל לא יתכן שכל אחד יבחר הכשר של החסידות שלו או של רב המועדף עליו). מצד שני הצבא יצטרך להתיישר עם סד זמן מקוצץ (כמו בישיבות הסדר) ועם זניחת כפיית האג'נדה הליברלית. חשוב לכם חרדים בצבא? תתכבדו ותתיישרו לפי מה שבאמת חשוב לכם.
    בנימה אישית, כאשר קמה ברית האחים הקודמת וזעקות אודות צפי לגזירות אנטיוכוס נשמעו (לפעמים אני מתחיל לחשוב שהמן לא היה כזה נורא, בסה"כ רצה לקצץ תמיכה במעונות ולבלרי יתד עשו ממנו מגילה שלמה  ) והרב שטיינמן התבסס אז על כסאו ציפיתי שאולי תיווצר איזו עיסקה ביניהם. בדיעבד הבנתי שאף צד אינו מעוניין בהסדרה, כל צד ותקוותיו.
    לדעתי הסדרה דרך הצבא חיונית לציבור החרדי. זו הדרך היחידה בה ניתן להגיע לחממה ונחיתה רכה בעולם. האלטרנטיבה היא להתעסק עם השוק החפשי והאקדמיה שאיליה יבוא הצאן בתחינה למכינות וכדו' וכח המיקוח החרדי יהיה זעום.

    ושתי הערות, הראשונה נקודתית והשניה מהותית.

    דברי הרמב"ם בהל' שמו"י – לעולם אין דבריו ביד החזקה (ובכלל) דברי אגדה, ובאמת ניתן להשליכם גם לענייננו, אבל רק לגבי מי שפורק מעצמו חשבונות רבים באמת. כמה כאלו יש? נער יספרם. זה הרי כמעט בלתי אנושי [יודעני שברוח ההסברים המצחיקים שנהוג לתיתם, כפי שציין הכותב, יענוני שיש לדייק ברמבם "פרק חשבונות רבים", אבל מעטים נשארו לו. כמובן שזה עיוות בקריאה]
    התבטאות החזו"א שמי שאינו לומד ואינו מתגייס הוא רודף מעידה על עצמה, לא הנושא המוסרי הוא הנקודה אלא הנזק לאחרים. איני חושב שאת החזו"א הטרידה הבעיה המוסרית. הוא ראה במדינה בעיה, והדברים ידועים. מסופקני אם המשקפיו הבעיה המוסרית הזו תפסה מקום. אני מניח שתלמידיו המובהקים רגישים לדעתו יותר מהרב טננבוים והכותב ופוק חזי מאי עמא (החזונישניקעס) דבר. אין זה אומר שהוא צדק, אבל יש לקחת בחשבון שהוא כפי הנראה חשב שאין בעיה מוסרית.

    • למשה, לא כולם אחזו כמו החזון איש עם כל הכבוד הרבה גדולי ישראל התנגדו מכל וכל לגיוס גם למי שאינו לומד מספרים על הרב מבריסק שלא רצה לחתום על גיוס בנות מפני שאמר שאינו מוכן לתת לגיטמציה לגיוס בנים שלא לדבר על רבני העדה החרדית ששוללים גיוס מכל וכל ובכלל בדורנו פוסקים כבתראי וכל גדולי הדור החרדים ללא יוצא מן הכלל פסקו בעשור האחרות מאז השתוללות בג"ץ עם השוויון בפטל והלימונדה שגם מי שאין תורתו אומנותו אסור לו להתגייס והלכה כבתראי

    • ושכחתי לכתוב שהרבה רבנים גדולים התנגדו כבר ב1948 לגיוס בגלל הגמרא של שלש השבועות שאסור למרוד באומות למרות שהאו"ם אישר בכל זאת עמי ערב התנגדו והם שלטו פה בפועל ובכלל חלק גדול מהכותבים חסר להם ידע בסיסי שעם כל הכבוד לחזון איש שהיה מגאוני הדור של שנות ה50 היו עוד פוסקים גדולים גם בתקופה ההיא שהתנגדו מכל וכל לגיוס בכל צורה שהיא וגם אם הצבא יהיה על טהרת הקודש מאז יהושע בין נון לא היה בעם ישראל מנהיג יחיד אולי יש ציבור גדול שמנסה להפוך את החזון איש למנהיג יחיד בכל מיני דברים אבל הוא לא היה לפי חלק גדול מהציטוטים של מגיבים צריך לכתוב את המשנה הראשונה באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה לרבי אברהם ישעיהו קרליץ ולדלג כל כל שלשלת הדורות

    • לmaxman הזדעזעתי ממה שחשבתם בגיל 13 מילא אתם ילדים קטנים אבל איך הר"מ שלכם חשב כזו עמארצות ברגע שהסהדררין דנים אין שום הבא להרגך והראיה זה לשון הגמרא סנהדרין מ"ו ע"א, והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם. איך עלה במחשבתם טיפשות כזאת [יהודי ישראלי היפיוף ימחה] לעקם כך גמרא. זה לשון הגמרא סנהדרין פ"ב ע"א, אמר רב חסדא הבא לימלך אין מורין לו איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הבא לימלך אין מורין לו ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא. רואים מכאן שרק היכא שבא לימלך אין מורין לו יש את הדין של הבא להרגך לא ח"ו שהסנהדרין פסקו עונש מוות הר"מ שלכם מגלה פנים בתורה שלא כהלכה והייתי מוסיף משהוא מאוד חריף על הר"מ שלכם, זה לשון הגמרא בבא בתרא כ"א ע"א, אמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס מותבינן ההוא דגריס ולא דייק שבשתא ממילא נפקא רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס שבשתא כיון דעל על דכתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה דכתיב תמחה את זכר עמלק אמר ליה והא אנן זכר קרינן א"ל אנא זכר אקריון אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך אקריתן אמר ליה זכר שקל ספסירא למיקטליה אמר ליה אמאי א"ל דכתיב ארור עושה מלאכת ה' רמיה א"ל שבקיה לההוא גברא דליקום בארור א"ל כתיב וארור מונע חרבו מדם איכא דאמרי קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה. עכשיו אני מבין מאיפה כל העמארצות שלך ושל כל אלו שהשתוללו בפוסטים של הקורונה היו להם ר"מים גאונים בלסלף את התורה ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה מאיפה יש את כל הקרומקייט הזאת

    • חמודי היקר
      ראיתי שאתה תוקף את הר"מ שלי מהישיבה קטנה. אז אני חייב להגיב לך.
      קודם: לפני שאתה מגיב תבין מהי דיאלקטיקה. כי הדיונים שלנו היו דיאלקטיים והדגשתי את זה מראש. כי ידעתי שבן משטר וחמור נושא ספרים לא יכולים להכיל את הדברים מבחינת אינטלקטואלית.
      משני סוגי בחורים השגחנו בישיבות, מאלה שבמטבח מה שנקרא הבריונים שאם תאמר מילה לא במקום אפשר לקבל מהם מכות. ומאלה שהם חמורי נושא ספרים (שגם יקבלו שכר כפי שאומר האבן עזרא). ולכן שאתה אומר חרדי קלסי לא חושב ולא מלמדים אותו לחשוב, זה מהסיבה שחושבים פשוט לא נתנו לך להתקרב אליהם כנ"ל.
      שנית: ניכר מי השקלא וטריא שעשית לנו כאן בגמ' שאתה שייך לאחד משני אלה שצינתי.
      בכל אופן בגלל שהיהדות הם חברה חופשית אפשר שבעלי הזרוע יכפו את בורותם על הציבור. ולכן התקבל המושג של דעת תורה. כלומר בשוק הקובע בתכלס זה הדעת תורה והדעת תורה הם אלה שהם היו קטנים למדו לחשוב. מאלה שלא למדו לחשוב נשארו חמורי נושא ספרים שנובחים ונובחים ולא קובעים כלום בשוק החופשי. אבל כאומר הם גם יקבלו שכר כי הם שומרים על הספרים בשלמותו מדור לדור. מה עוד שמשתמשים עמם נגד האויבים כמו יפתח (מסכנה בתו כי אביה לא האמין בדעת תורה ולא הלך להתיר את נדרו).

  • האמת צריכה להיאמר:
    הציבור החרדי במדינת ישראל הצליח לבנות לעצמו אוטונומיה סגורה בעלת אורח חיים מפונק ונרקסיסטי במיוחד והוא לא יבחל בשום שקר או עיוות מוסרי תירוץ או פלפול כדי לשמר אותה
    זה לא רק צבא ממש לא ,זה גם שותפות בשוק העבודה,רכישת השכלה, הנהגת לימודי חול ולו הבסיסיים ביותר במוסדותיו,תשלום מסים, או הישמעות להנחיות הרשויות בתקני בטיחות או בזמן מגיפה שאנשים מתים ממנה
    לכל אחת מההימנעויות האלה ניתנים אינספור תירוצים בחלקם יש על מה לדון ואילו חלקם הם אוסף של הבלים שכל אדם סביר יטיח את ראשו בקיר כשישמע אותם
    כשתירוץ אחד נופל מיד צצים 100 חדשים עקומים ומטופשים מקודמיהם. אין כאן שום מטרה להגיע אל האמת, האמת היא המלצה בלבד , מטרת העל היא שימור האוטנומיה על שלל הפרביליגיות שבה גם במחיר חיי אדם כפי שנוכחנו כולנו בשנה האחרונה.
    החרדי הממוצע מסוגל לטעון בשכנוע דתי כמעט שאין שום צורך בצבא או ברופאים ביועצי בטיחות במדענים או בכלכלנים כי הכל הבל וכל חוכמות העולם גנוזות בשורה של תוספות אבל ברגע שהוא יצטרך שירות מאחת מהמערכות האלה הוא יהפוך את העולם כדי לקבל את השירות המיטבי מאלה שלא יודעים כלום
    זו בעיה עמוקה הרבה יותר משאלת הגיוס לצבא והיא תוצר של חיי ניתוק מהמציאות, הרס השכל הישר תחושת " מגיע לי" חסרת מעצורים וחינוך נרקסיסטי שבעטיו כל בחור ישיבה סוג ד בטוח שהוא יותר חכם מניוטון דה וינצ׳י ואיינשטיין ביחד (סביר מאוד להניח שהוא כלל לא שמע את שמם)

    • לאיתי
      התחלת את התגובה במושג אמת .
      בו נשים בן ישיבה מול איינשטיין .
      מהי תפיסת העולם של איינשטיין ?
      לפי איינשטיין העולם הוא סיבתי ולכן המדען יכול לגזור מתוך התבוננות בעולם את החוקיות . הבעיה שבעולם סיבתי לא יכול להיות מתבונן בעולם . התבוננות בעולם לא יכולה להיות כאשר האדם נמצא תחת עולם סיבתי . זה בדיוק הסיבה שמהכונית שלך לא יכולה יום אחד לעצור ולהתבונן בעצמה ולהגיד שהיא מכונית . לכן אינשטיין נמצא בסתירה פנימית . לא קימת שום פילוסופיה שמגשרת על האוקסימורון הזה .
      בן תורה לעומת זאת עומד על הרציונל שהקב"ה שהוא היחיד שנמצא מעל הסיבתיות נתן בתוכו את אותו חלק שנקרא צלם אלוקים שנותן לו את האפשרות להתרומם מעל הסיבתיות ולהתבונן בעולם .
      לכן איינשטיין נמצא בעולם שלא קשור לאמת . בן תורה מתעסק עם האמת . הן התורה הוא אדם רציונלי ואיינשטיין הוא אדם לא רציונלי .
      הפילוסוף פופר שהוא הפילוסוף המוביל בפילוסופיה של המדע נתן ראיון שביקש שיפורסם רק לאחר מותו שבו הוא מודה שאכן העולם לא יכול להיות סיבתי לחלוטין ומאושש קיומו של בורא עולם .
      העולם המודרני נמצא כיום במצב של אנורקסיה . עיוות מלא של תפיסת המציאות . תמיד בסופו של דבר יגיע הרגע של קריסה פנימית כי תמיד סופה של אידאולוגיה אנושית לקרוס פנימה . בדיוק כמו שכל עולם או שמש לקרוס לתוך חור שחור .
      סיכמו של דבר שבן תורה מתעסק ברומן של עולם הוא העיקר של העולם . השאר זה בגדר של כל הרשעה כעשן תכלה . אין קיום לדבר שהוא לא תורה

  • חזקיהו המלך אחד אחרת מכבודו מה לעשות ובדורו לא הייתה אות הקשת זה סימן שהקדוש ברוך הוא היה מרוצה מדרכו של חזקיהו שלא היה צבא ונעץ חרב בבית המדרש וכולם למדו

  • לא מבין מה ההסתבכות.
    חרדיות באה להוסיף על היהודיות בשל צוק העיתים במאות האחרונות במצוות מנהיגי הדור. וגם אם היתה חובה להתגייס כבימי מלכויות ישראל, כיום, בשל הצורך בהיבדלות נמנעים מכך יותר. אמנם, ההיתר להימנע מגיוס ניתן רק למי שרוחניותו אומנותו. מי שאין נשמר על איכות נפשו חייב להתגייס.
    ולגבי המוסכמה שאם כולם היו לומדים לא היה צריך צבא, עקרונית זה יכול להיות כפי שאדם שם יהבו בהקב"ה בשלימות ואז פרנסתו באה לו מעצמה. אך זה 'הלכתא למשיחא'. זהו מצב אוטופי ולא התקיים מעולם, כי תמיד היו כמה שלא היו ראויים לזה בעם.

    • לשלמה אז אמרת, אני נגד גיוס בכל צורה שהיא תתפלא לשמוע אני בכלל נגד גיוס חובה גם לחילונים בזה אני דווקא בעד עיקרון השוויון של בג"ץ

  • הכותב, הרב פפר, סיכם את הנושא על כל צדדיו – המשך מעולה למאמרו של הרב הופריכטר. על שניהם נאמר: דפח"ח.
    התגובות צפויות, כמו אלה למאמר הקודם. רובן נגרסו כבר הדק היטב בעבר וחוזרות על עצמן, חלקן מופרכות מאליהן וחלקן לא קשה לפרוך.
    תמיד יימצאו ק"ן טעמים שלא להתגייס – גם במלחמת מצווה, גם אם כל היחידה הצבאית תהיה חרדית, גם אם המזון יהיה גלאט בד"צ/לנדא, גם אם לבסיס צבאי יהיה עירוב למהדרין ועוד כהנה וכהנה. הסיבה העיקרית אינה 3 השבועות (דברי אגדה שעכ"פ כבר בטלו מאליהם ואכמ"ל), ולא החשש מצניעות, ולא שלימוד התורה יבטל לחלוטין את הצורך בצבא, ולא שאר תירוצים. אלא שהשורש הוא: בחלקים ניכרים של העולם החרדי, להוציא גדולי-תורה מסויימים וכמו-כן אישים חושבים עצמאית ומוסריים מטבעם, יש תרבות של "הב הב" (לעיתים מוסווית כתמיכה בתומ"צ, לעיתים היא גלויה ומתריסה).

    • ליהודי ישראלי, מסכים אתך אין שום היתר להתגייס ואין שום היתר להקים מדינה יהודית לפני ביאת המשיח וזה למעשה מה שמעכב את הגאולה הדגל הכחול לבן

    • לחמודי
      איפה יש פה מדינה יהודית ?
      חיפשתי מדינה יהודית בנר של בדיקת חמץ ולא מצאתי . אולי תאיר את עיני ?
      המקסימום שיש פה זה מדינה של יחידים יהודים . אין כאן מגינה יהודית .

    • אם לא לומדים מדברי אגדה ( ולהלכה כן לומדים מדברי אגדה ) אז אין ציונות דתית . כל קיומה של הציונות הדתית על דברי אגדה .
      לגבי ביטול של 3 השבועות זה דברים בטלים . תכנס להכרזה של הצהרת בלפור והצהרת ועידת סן רמו ולהכרזת המדינה . המקסימום שרוצות העולם נתנו לנו זה לעלות כיחידים . לא לעלות בחומה .
      לעלות בחומה זה לעלות ולהקים את בית המקדש ולנפץ כל עבודה זרה .
      ממליץ לך לקרוא את דברי המהרץ חיות על נושא לא לומדים מדברי אגדה .

    • למוכיח בשער, לא אמרתי שיש מדינה יהודית בפועל כוונתי אפילו לשיטתם שזו נקראת מדינה יהודית אסור להקים לפני ביאת המשיח מדינה שהופכת להט"בים [לא טוב] לנורמה היא לא יכולה יהודית ובזמן הגמרא גם לא אנושית אלא מדינת ג'ונגל דו רגלי

  • אינני חזונישניק, למרות שבשנים האחרונות ההגדרות היטשטשו, אבל אצטט מהמאמר את מה ששמעתי כבר פעמים רבות בנוסח זה או אחר:

    כך נאמר בשם ה'חזון איש' (ובשם גדולי ישראל נוספים), שהתבטא בחריפות נגד מי שאינו תלמיד ישיבה ואינו מתגייס: "כל מי שמנצל לרעה את זכות הדחייה של תלמידי הישיבות הרי הוא בבחינת רודף, וחוטא כלפי כל בני הישיבות" (הדברים צוטטו על-ידי מנהל "ועד הישיבות", הרב אשר טטנבאום ז"ל; "ערב שבת", 11.12.87).

    כמו בכמה פולמוסים אחרים, החזו"א זצ"ל מוכיח כאן שחכם עדיף מנביא!

    • ליהודי ישראלי, אני לא חזונישניק אני משתמש חשמל בשבת איני נוהג קדושת שביעית בפירות נכרים ומספיק רבנים גדולים התנגדות טוטאלית להקמת המדינה ואמרו שבכל מצב אין להתגייס לרב מבריסק היה מעמד בציבור הליטאי לא פחות מהחזון איש והוא היה טוטאלית נגד גיוס בכל צורה שהיא, כבודו של החזון איש במקומו מונח אבל אינך יכול לבא בשמו לציבור גדול מאוד שאינו סר למרותו בשום דבר ובכלל בספק פקוח נפש תמיד מקילים לחזון איש גם אין שום סמכות לחייב להתגייס אין לו דין מלך [שאפילו לפי שיטתך לפי הרמב"ם רק מלך יכול להוציא למלחמת מצוה ללא הסנהדרין] כך שאין לו שום סמכות לכפות איני יכול לומר למי שרוצה לציית לחזון איש שלא יציית אבל בשום אופן אי אפשר לכפות [אני מכיר רב גדול מאוד מהשורה הראשונה מהדור הקודם מטעמים מובנים לא אזכיר את שמו שהוא הקפיד בבני ברק להשתמש חשמל בשבת, שאל אותו אחד מתלמידיו האם בני ברק אינה נקראת אתריה של החזון איש ענה לא הגאון הנ"ל לחזון איש לא היה כתב רבנות של בני ברק]

  • ליהודי ישראלי ולכל מי שמצטט את החזון איש גם בנושא הגיוס וגם בנושא קרונית וקורונה, לפני שאכנס לנושא שיהיה ברור החזון איש היה גאון הגאונים הנושא הזה מחוץ לדיון ואני לומד הרבה את ספריו. ועכשיו נתחיל קצת להבין את התנגדות הציבור החרדי חד משמעית לגיוס גם תלמידיו המובהקים של החזון איש לא התגייסו לא עכשיו וגם בשנות ה50 וה60 לא ידוע כמעט על תלמידי החזון איש שהתגייסו גם כאלו שלא בדיוק הייתה תורתם אומנותם. ראשית הגרא"מ שך בזמנו היה לו ויכוח קשה בנושאי מסוים של עולם הישיבות והוא חלק חזק מאוד על החזון איש בזה הוא אמר שהחזון איש לא גדל בעולם הישיבות ואינו מבין את רוח הישיבה לכן איני מתייחס כלל לדבריו [אלו תוכן דברי הגרא"מ שך גם אם הם לא בדיוק לשונו]. אצל הציבור החרדי שיהיה ברור לכל אחד ובנושא הזה יילחמו עד מסירות נפש [אם כי לא תמיד אני אוחז שהם צודקים במאבקם למשל במאבק נגד הרכבת הקלה] ומעבר לילדיהם שהעולם יתהפך זה פשוט לא מעניין אותם מה שמעניין אותם זה להחזיר את הפיקדון שהקדוש ברוך הוא נתן להם בשלמות. ולכן ההתנגדות העיקרית לגיוס ואפילו ללימודי ליבה גם אם זה יהיה לימודי קודש [איך אמר האדמו"ר מוויז'ניץ זצ"ל בעל הישועות משה גם אם אם יאמרו לנו ללמוד בבא קמא לפני בבא מציעא לא נשמע להם] הם פשוט לא מוכנים לחיות עם הגישה שאהוד ברק אמר אותה בגלוי שהילדים הם רכוש המדינה, חד משמעית לא והנושא הזה הוא ציפר הנפש של הציבור החרדי מצידו שהעולם יתהפך וילדו לא יקצר את הפאה בננומטר שיהיה ברור ברגש ששולחים ילד לצבא [לא משנה בן או בת] הם יוצאים מסמכות ההורים ועוברים לסמכות הצבא ולזה הציבור החרדי יילחם במסירות נפש נגד לא רק אם החזון איש יאמר שצריך להתגייס שיהיה ברור גם אם אליהו הנביא יאמר שצריך להתגייס, ומאותה סיבה החרדים לא מפגינים למשל נגד מצעד הגאווה [השם הכי מתאים כי הטומאה הכי גדולה היא הגאווה ולא במקרה הם קוראים לשיא הטומאה הזאת גאווה] כי הם לא מעוניינים שילדיהם יתעסקו בנושאים האלו. אצלנו למשל אחת כמו מרים פרץ היא דמות שלילית ביותר שמקריבה את בניה למולך הציוני במקום לחנך אותם להיות תלמידי חכמים עמלי תורה היא חינכה אותם להיות קרבנות למולך הציוני שיהיה ברור אצל חלק גדול מהציבור החרדי ההתנגדות היא גם מדין מעביר מזרעו למולך פשוט יש כאן דו שיח של חרשים ההתנגדות היא טוטאלית והויכוח פשוט לא לעניין יש בציבור החרדי בקטע הזה הרבה מאוד מה שנקרא תורה שבעל פה שחינוך הילדים הוא מעל הכל ובכלל באירופה לא היה מצב שמי שיכל לעשות פטור מהצבא לא עשה הציבור החרדי לא מאמין באתחלתא דגאולתא נקודה בדברים האלו יש הרבה מה שנקרא תורה שבעל פה וחבל על הנושא הזה בנתיים ההנגדות הייתה אלימה מאוד לאף רב ברגע שהוא אמר מילה אחת בעד הצבא בשנים האחרונות הוא נקטל טוטאלית [נכון בקורונה באסון מירון ואסון קרלין ובכלל בכל ההזנחות אני תוקף חזק את ההנהגה החרדית אבל בנוגע לחינוך נכדי אלחם עד טיפת הדם האחרונה אם יחלמו לגייס אותם שיהיה ברור הנושא לא בויכוח תבין בין אם תרצה או לא הדיקטטור שהתחרה עם קים גונג און אהרן ברק הובס כשהוא ניסה לכפות על הציבור החרדי זה הכל

    • כמה תלמידי החזון אתה מכיר ?

      אני הכרתי אישית אדם שלפני שנים ספורות הלך לעולמו, שבשעתו התייעץ עם החזון איש האם להתגייס או לא והחזון איש אמר לו להתגייס.
      ואכן שירת שנים רבות בצבא – ברבנות הצבאית.

    • ליוסף, אתה מכיר אחד, ואני מכיר את כל האזור של שכון חזון איש לא כולם שם היו תורתם אומנותם ומעולם לא ראיתי את התושבים באזור לבושים מדי צבא

  • כלא דתי, לפחות לא במובן של השתייכות לזרם דתי כלשהו או שיחות עם החבר המדומיין (אם כי אני דתל"ש ויודע יפה במה מדובר), קריאת הפוסטים היא הזייה סוראליסטית מעניינת. כבר עכשיו, יש לנו כאן צבא במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה מערבית, שמתפקד למעשה רוב הזמן ככוח שיטור השולט באוכלוסיה אזרחית פלסטינית של מליונים שמתעבת אותו, ובמקביל מגן על אוכלוסית מתנחלים שכל תפקידה הוא לקיים חזון משיחי של גאולה דתית ובכל מחיר, והם הזנב שמקשקש בכלב. כמי ששירת בשטחים כחייל סדיר אני יודע במה מדובר…
    ובמקביל עכשיו אתם מציעים שאותו צבא יכליל בתוכו גם פלנגות חרדיות\חרד"ליות ללא נשים, שנאמנותן נתונה בעיקר לרבנים, לצד כוח צבאי מרכזי שמתקיים לפי כללים סטנדרטיים המונהגים בצבאות המערביים בעולם. נחמד. בסוף יגיע נשיא אמריקאי רציני שיחליט שנמאס לו מהטירוף, וישראל תנחת על קרקע המציאות.

    • מעניין איך פרשת השבוע רומזת את מה שקורה השבוע שום דבר אינו במקרה קורח היה הראשון שהיה בעד שוויון בנטל כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה', והאדמה בלעה אותו לא במקרה נפער אתמול בולען בשערי צדק לתשומת לב אנשי דת השוויון בנטל ולא במקר בנט הרוויח הון עתק אתמול כמו קורח עושר שמור לבעליו לרעתו

  • לגרגמל, באחת מטיסותי בעולם [לא טיסה מישראל] ישב שורה לפני ערבי זקן שסיפר לי שכילד בראשית שנות ה40 הוא גר ביבנה וגרשו את משפחתו מביתם [הציונים כמובן מוכרים לוקשים שהם ברחו] אמר לו אז אביו תדע לא כל היהודים רעים כמו הציונים כך הערבי הזה אמר לי. ולגופו של עניין הרבה אנשים אוהבים לצטט כאן את רבי חיים קנייבסקי דווקא הייתה לי לפני שנים היכרות אישית איתו ודיברתי אתו בלימוד הרבה, הוא אמר לי פעם תוך כדי שיחה בנושא לימודי מסויים שפה חושבים שיש מדינה אבל מי שבפועל שולט זה נשיא ארצות הברית המדינה היא רק מריונטה ונשיאי ארצות הברית לדורותיהם מנווטים אותה לפי האינטרסים שלהם טראמפ לא ידיד וביידן ואובמה לא שונאים הכול אינטרסים נטו

    • לחמודי, בשנת 1985 התרחש אסון הבונים, בו כידוע נהרגו עשרות תלמידים בתאונת רכבת, ומי שהיה אז שר הפנים מטעם ש"ס (הרב פרץ, ואין הכוונה לרב-רפי מהבית היהודי) קבע שהאסון נגרם כתוצאה מכמה מזוזות פסולות שנמצאו במבנים בבית הספר בו למדו התלמידים (כך לטענתו, אין לי מושג אם היו או לא היו מזוזות פסולות שם). העניין הוא שבבתי ספר ממלכתיים, אחוז גדול מהמזוזות פסולות ככל הנראה, כך שכנראה אין שום תלות סטטיסטית בין הדברים …
      אותו דבר גם כאן: הרי בולענים למיניהם הם עניין שכיח, לפני שנתיים קרס חניון ברמת החייל ונהרגו כמה, רק שאז זה לא קרה בסמיכות לפרשת קורח אז אי אפשר היה לטעון שיש תלות סטטיסטית בין הדברים. לא בטוח שגם קריסת כל מיני מבני מבני הפלקל לאורך השנים, היו בסמיכות לפרשת קורח.
      אגב, גם ביבי עשה מטעמים מפרשת קורח והסביר, לפי פרסום הארץ, באירוע פרטי של דרעי "איך אלוקים טיפל באופוזיציה למשה רבינו" …
      לגבי עניין הפליטים, כדאי לעיין בכתבי בני מוריס, מ"ההיסטוריונים החדשים" שהתעסק בנושא גירוש פליטים שנים לפני שהדברים התקבלו מבחינה היסטורית.
      מה שהוביל לפיטוריו באקדמיה ואח"כ לפיטוריו בגרוזלם פוסט, ולשנים ללא עבודה. אבל בסוף חזר לאקדמיה (טוב, לפי מה שקראתי היה בשביל זה צריך לבקש פרוטקציה מעייזר וויצמן).

    • לגרגמל, זכותך לחשוב אחרת זה עיקרון של בחירה חופשית בכל דבר אתה יכול לומר הסברים הגיוניים ויכול לומר השגחה פרטית אם זה לא היה כך לא הייתה בחירה

    • חמודי , השגחה פרטית זה מושג תאולוגי תאורטי, אבל כדי להוכיח אותו באופן מעשי צריך להראות תלות סטטיסטית, כלומר שאירועים שנראים בלתי תלויים (פרשת קורח לעומת אירועי קריסה תת קרקעית) מתרחשים באותו זמן בשכיחות גבוהה מהצפוי. אפשר גם להאמין שקנקן קפה שבתוכו גמד הלוגם להנאתו תה, מקיף את כדור הארץ כל 3 שעות, שיהיה

  • יש לי תחושה לא טובה לאחרונה מן האתר הזה.

    נכנסתי בשנתיים האחרונות ל'צריך עיון' כדי לראות ולהשתתף בדיונים פוריים וכנים על נושאים רגישים, וכניסוחו של האתר עצמו "לנסח מחדש" את השקפותיה של היהדות החרדית.

    אך במקום זאת –

    אני פוגש את עצמי, מאמר אחרי מאמר, קורא ביקורת חריפה על הציבור החרדי, על חוסר הנאמנות האזרחית שלו, על הנרקיסיזם והשחצנות שלו, על חוסר הכישרון שלו, על הספרות הפלקטית ונעדרת האותנטיות שלו, על תרבות הקריצה.

    זה לא דיון. זה ביקורת קוטלת ומכלילה, שלפי תחושתי היא יוצאת מאנשים שבמשך שנים אגרו בתוכם מרירות נגד הציבור החרדי, ועתה מצאו להם במה.

    רוצים להועיל באמת?

    כבדו. נהלו דיונים רגישים. הביאו את שני הצדדים. כותבים שנטועים רגשית בצה"ל, ופותחים סיפור על היכרות עם טייס בחיל האוויר עם המילים "זכיתי להכיר" – רק מרחיקים. אין התייחסות לדעתם של כל גדולי ישראל של שלוש מועצות גדולי הדור. אולי זה פנאטי להאמין בגדולי הדור. אבל שם נמצא הציבור החרדי.

    חבל.

    • ליהושע, חבל באמת חבל, אבל כל המושג מועצת גדולי הוא בעייתי מאוד לא נדון מה היה למשל בשנות ה60 ואפילו שנות ה70 אבל בשנים האחרונות המעמד הזה הפך להיות פורימשפיל אחד גדול וכן לומר שם נמצא הציבור החרדי זה חטא לאמת בבחירות האלו דווקא הרבה חרדים לא התייחסו כלל להחלטת המועצת למי להצביע והרבה בכלל לא הצביעו כך שלומר ששם הציבור החרדי הוא חטא לאמת. ולגופו של עניין נחנזור לענייננו כתבתי כבר בלי סוף איך מינו את חברי הסנהדרין ואין לי כוח למחזר את זה, אם למשל היו ממנים באמת גדולי תורה ועוברים בחינות קודם לדעת לפחות את כל הש"ס וים של ראשונים ואחרונים וכן כל ארבעת חלקי שולחן ערוך עם הנושאי כלים וים של שו"תים והכל בעיון רב אז היה אפשר לייחס חשיבות למועצת גדולי התורה, אבל לצערנו או שהם קיבלו אדמור"ות בירושה והידע שלהם שווה לאברך בשנתו השנייה ולפעמים אפילו פחות או אנשים יזמים שהפעילו רשמים מקצועייים שמילאו את ישיבתם עם בחורים וכתוצאה מכך הם נתמנו לחברי מועצת כי הם יכולים לגייס הרבה קולות למפלגה בקיצור סוג של פריימריס מוסווה כמו כל המפלגות הלא חרדיות מדוע אתה רוצה שמישהו יספור את המועצות אחרי כל הפורימשפיל שקורא שם כל מאבקי הירושות אם זה במשפחות האדמורי"ם או במשפחות של ראשי הישיבות ורבים בצורה בזוייה ביותר שאפילו ביבי ובנט לא רבים בגסות כזאת אלימות מכות רצה השמצות וגרוע מכך התעלמות כאילו הצד השני לא קיים ואם ח"ו באיזו חתונה אדמו"ר דיבר עם אדמו"ר יריב כבר מפרסמים התנצלות שזה לא יחזור כאילו זה חטא שוה לאם הביא חזיר מטוגן בגבינה צהובה בחתונה לציבור זה נמאס כל הפורימשפיל הזה קראתי דרך אגב בשם רבי שמשון רפאל הירש שטען שבספרד היו אנוסים בחוץ גויים ובבית יהודים ובגרמניה היה להיפך בחוץ יהודים ובבית גויים וזה קורה בציבור החרדי הרבה אינם מורידים את הלבוש אבל מתנהגים כגויים גמורים וגם במשפחות הגדויילים לא אפרט שמות כי זה אצל רובם ככולם אז מה אתה רוצה מדוע שהכל יעבור בשתיקה את הלוקש הויעכע זאכען תמכור בשטעטל בהונגריה או בפולין [בגליציה גם לפני השואה לא קנו את הלוקשים האלו רק האהבלים הפולנים וההונגרים קנו את השטויות האלו] אני נגד גיוס חד משמעית אבל רק שתדע שהמועצות לא מייצגות כלל את כל הציבור החרדי רק שתדע שבחוגי נטורי קרתא [הם קרויים חרדים גם אם תחליט שלא] לא מאמינים בשטויות האלו.

    • יהושוע
      אתה צודק שלעיתים גולשים פה למרירות וצריך לעמוד על המשמר אבל עליך לזכור שלחלק מן המגיבים זהו המקום היחיד בו הם יכולים להתבטא בחופשיות כמובן תחת מעטה האנונימיות.

    • ליהושע ולכל מאמיני הגדוילים, ראיתי ווארט בספר דרש משה לרבי משה פיינשטיין שהוא שואל מדוע כל עם ישראל אשמים בזה שמרדכי לא השתחווה להמן, והוא מתרץ שהמן חשב שמרדכי זה אפיפיור יהודי שאם הוא ישתחווה ישתחוו כולם ברגע שהגידו לו עם מרדכי שאם מרדכי ישתחווה יעמידו אותו במקום הנכון, אם כך אמר המן צריך להרוג את כולם, בעם ישראל עד השנים האחרונות [וגם היום אצל תלמידי חכמים אמיתייים לא משוחדים] אין פולחן עיוור של גדויילים באם נראה שהם אומרים משהו שלא מסתדר עם ס"ק בבאר היטב מעמידים אותו במקום ולא מתרגשים מאף אחד

  • יישר כח על המאמר וכדרכם של אנשים מאויימים הן חלק מהתגובות ה"קנאיות" שיבושם למי שחושב שהמדינה מיותרת שיחזור לשלטון העותומני נראה אותו. לגופו של עניין נדמה לי שהשאלה היסודית היא בעצם האם יש לנו מקום ליוזמה ולקיחת אחריות והעולם מתנהל על ידי מעשי אדם או הכל מין אשליה ענקית ואין השפעה למעשי האדם וממילא אין משמעות ללקיחת אחריות .מאחורי הגישה של תלמדו והכל יסתדר מסתתרת גישה של מי שמסרב לקחת אחריות וגם נוטל משמעות של מי שעושים כן("צבא של מתאבדים" רחמנות) אבל אותו אדם ישלח נציגים לכנסת המינים לדאוג לאינטרסים שלו ,ההתנהלות החרדית פוסחת על שני הסעיפים ובאופן מפתיע (ונח…) כשמדובר בצבא הקב"ה דואג ובועדת הכספים ליצמן דואג אין שאלה מוסרית למי שאינו מכיר בעשיה של האחר ורק הצביעות זועקת לשמים שכן אף אחד חוץ מיחידי סגולה שאינם סמוכים על שולחן המדינה (שולחן איזבל למי שזוכר את ההתבטאויות של סאטמר על אגודה) אוחזים בחבל בשני קצותיו בכח

    • לשי, גם בני דודנו לא מתגייסים ומקבלים תקציבים

    • חמודי לא הבנת כלום לא כתבתי על תקציבים רק על זה שהחברה החרדית יודעת לפעול באופן ארצי כשבא לה וכשלא היא תולה בקב"ה הנושא הוא קבלת אחריות ולקיחת אחריות אבל אופייני לתרגם הכל לועדת הכספים ולגם הם גונבים אז לי מותר

  • כל הדיון הזה חסר רלוונטיות
    כי בין כה צריך להפוך כבר את הצבא
    מ"צבא העם" ל"צבא מקצועי"

    • קודם תשרת אחר כך תביע דעה

  • ל- MAXMEN —
    אתה מביא את הפילוסופית היהודיה חנה ארנדט כתנא דמסייע, אפילו כינית אותה מספר פעמים "נביאה"!
    אני מניח שהיות ואתה מצטט אותה בשקיקה, הרי אתה ודאי יודע, ואדגיש זאת למען הקוראים, שה"נביאה" שלך הייתה פילגשו של הפילוסוף האנטישמי-נאצי מרטין היידגר לפני השואה, וחזרה אליו לאחר השואה, למרות שהוא לא התנער מעברו הנאצי.
    חכמינו מנו 7 נביאות צדקניות, אם אתה מוסיף כזאת "נביאה" ומסתמך עליה – יש אצלך בעיה אמיתית ובלבול מדאיג. לפיכך תמוה שאתה מגיב לכותב המאמר:
    "ניכר מכותב המאמר הדמגוגי שאין לו שום מושג ירוק בהשקפה החרדית והיהודית לדורותיו" (יש לך עוד פנינים מתנשאות, אשר מדגימות את הבעיה האמיתית והבלבול המדאיג).

    • יהודי ישראלי היקר (ששמו מוכיח את אלוהי השיתוף שלו)

      תחסוך ממני את "אד הומינום" שלך.

      למען שלא יחשבו לרגע שאתה דובר אמת (הרי כמאמין בשיתוף\ישראליות ברור למה אתה מכפיש אותה). נכון שהיא הכניסה את המורה הפילוסוף למיטה שלה, אבל בניגוד למשכל ראשון הכחול שלך, היא חיפשה את החכמה ולא את השמנמן המכוער שבו.
      האם היא חזרה אליו אחרי השואה?! שוב כרגיל הכפשה, הרי היא מיד אחרי הנאום הידוע שלו, יצאת עליו בשצף קצף. הוא התחנן שנים לפגוש אותה בכדי להסביר את עצמו בפניה, ולבסוף היא פגשה אותו רק בכדי ללמוד לעומק אייך מפילוסוף כזה ענק יכול לצאת אדם ריק עם כל כך הרבה רשע.
      מהפגישה אחרי המלחמה לא יצא כלום מצד הפילוסוף, אבל יצא הרבה מצד חנה ארנדט שקיבלה קורס חיה בשידור חי מהו האדם אפי' שהוא מלומד ענק ביותר.

      חנה ארנדט הקדישה את כל חיה אחרי השואה לעזור ליהודים לא כעם אלא כיהודי (לא תבין את עומק העניין). היא, אחרי המלחמה חזרה לאירופה להציל את העיזבון היהודי (רק חבל שהיא נתנה גושפנקא כאילו למדינה ישראל יש זכות יתר על עיזבון יהודי) לטובת היהודים.
      היא היית הנביאה היחידה אחרי השואה שלימדה את השורדים לדעת ולהבין למה קרה השואה.
      היא תרמה לאנושות את התרומה הכי נעלה שזה חירות האדם וזכויותיו הבסיסים (שלעומק זה חירות היהודי בעקבות השמדת היהודים בשואה). היא תרמה לאנושות את ההבנה העמוקה מהי טוטליטריות שאגב זה תרמה את ההבנה לבני אנוש להבין מהי אלוהים אחרים כמו הריבון.

      לסיכום:
      חנה ארנדט למדה אצל הגדולים לא רק כלמוד קלסי = לשמוע הרצאות ובחינות ותואר, אלא לימוד עם שימוש כפי שהיהדות דורשת כתנאי ראשוני בכדי להיות תלמיד חכם = מבין דבר מתוך דבר.
      מכל מי שהיא למדה, היא אוטומטית התחברה עמו לחברות נצחית מתוך אהבת נפש ממש (זה הסיבה שהרבה שנים היא היית עיוורת ולא הבינה שגרשם שלום, הוא נוכל וחנפן. רק אחרי שהוא סיבב את הסכין עמוק עמוק בתוך הבטן של חנה ארנדט, היא התחילה להבין עם מי יש לה עסק).

      לסיום:
      למה אני כחרדי כל כך אוהב את הגותה אפי' שלרוב אני לא מסכים עם הגותה.
      אני מתפלא ומשתגע לראות אייך הקב"ה בוחר למי לתת גאונות מקוריות יצירתיות וכו' וכו', במדעים = מעשה בראשית, ובפילוסופיה = מעשה מרכבה.
      כמו איינשטיין הילד המופרע שכל מוסד חינוכי זרק אותו, הקב"ה בחר בו דווקא לתת לו הבנה במעשה בראשית.
      אותו דבר במעשה מרכבה, הקב"ה בחר דווקא בבחורה ממשפחה מתבוללת כמו משפחתה של חנה ארנדט.
      אותו דבר הקב"ה בחר דווקא בהומו שהוא יכתוב את קיצור תולדות האנושות.
      זה מתחבר עם התורה שהקב"ה בחר דווקא במשה רבינו שלא יודע לדבר. בחר דווקא בדוד המלך צאצא ישיר של בנות לוט. וכו' וכו'

      כל זה למה? למה הקב"ה עושה את זה? בכדי שרשעים וחנפנים לא יגיעו לסגולה.
      לא מגיע לחנפנים ולרשעים את החכמה האלוהית, לא את מעשה בראשית ולא את מעשה המרכבה.
      הקב"ה משניא עליהם מראש את הכלי קיבול של החכמה שהם לא יגיעו אל החכמה.
      זה הסיבה שהם תמיד שונאים תלמידי חכמים וכל מה שהם מייצגים. זה לא שיש להם בחירה או סיבה רציונלית לשנוא תלמיד חכמים והחכמה. הקב"ה גזר עליהם לשנוא שלא יגיעו לחכמה וככה לא יגיעו להקב"ה בעצמו, כי פשוט לא מגיע להם ובצדק.

    • אשתי כועסת למה אני מצדיק את התנהגותה להכניס את המורה הפילוסוף למיטה.
      ובכן\ הסברתי לה שמדובר בימים שבנות באוניברסיטאות ככלל ועוד סטודנטיות יהודיות בפרט, לא התקבלו בטוב בלשון עדינה.
      הסברתי לה גם שלא תחשבי שהיום זה אחרת עם כל הפמיניזם וכו'

      בכל אופן שאשתי תתרשמי מבחורה מתבוללת ועוד מתבוללת גרמנית (חדי עין מבינים את ההבדל), מול ענקית חילונית ישראלית ידועה בציבור.
      ציטטתי לה שיחה בין חנה ארנדט עם גולדה מאיר.

      גולדה לחנה: "בוודאי תביני, שבתור סוציאליסטית איני מאמינה באלוהים, אני מאמין בעם היהודי"

      חנה ארנדט כמעט מתה מלשמוע את דברי גולדה ומספרת אחר כך:
      סברתי שזהו משפט מחריד, "גדולתו של העם הזה היתה בכך שהאמין באלוהים, והאמין בו באופן כזה שהאמון והאהבה שרחש לו היו גדולים מיראתו מפניו (איזה עומק ואיזה רגש?! אייך אי אפשר לאהוב אותה? כן כן, את חנה ארנדט הנביאה הדגולה שזכינו בימינו אנו max). וכעת מאמין העם הזה רק בעצמו?! איזו טובה יכולה לצמוח מכך?"
      (עכשיו אשתי מתחילה גם לאהוב אותה, ובצדק)

      על אותו משפט מבהיל של גולדה, חנה מגיבה למישהי אחרת:
      "מה שמעורר בי חלחלה הוא שהעם הזה, שאלפי שנים האמין באלוהי הצדק, מתחיל עכשיו להיאחז באותו יסוד בדת שלו שהיינה כינה בצדק 'האמונה הלא בריאה של מצרים העתיקה', מפני שהדבר עוזר לו 'להאמין בעם היהודי'. כלומר "בעצמו"?! וזוהי, אם יורשה לי לומר, עבודת אלילים של ממש. גם אם עובדי האלילים הללו חביבים מאוד עליך.
      (אגב: היינה = היינריך היינה. גם יהודי מתבולל גרמני מהמאה ה16\17. שאחרי הכל בסוף ימיו אמר: "אני מת באמונה באל יחיד, בוראו הניצחי של העולם")

      הארכתי בכדי שתבינו. אפשר מתבוללת גרמנית גמורה, אבל שורשיה היהודיים והבנתה העמוקה ביהדות, פורצת ממנה בכל מהלך הגותה.
      אפשר יהודי יראי שמים שעבודת האלילים הנ"ל שלו היא "מסך ברזל" בינו לבין הבנת היהדות. ולכן לא לחינם אמרתי ניכר שכותב וגו'

  • מעניין מאד שכל האנשים שהזדהו באמת עם רעיון המוסריות בעד הצבא ולכאורה הצדק איתם ילדיהם שהם שלחו לצבא התדרדרו והיום הם בקושי דתיים לייט אז אולי גם אם איננו באמת מבינים ואולי גם צודקים תבדקו בשטח מה קרה עם האנשים האלה ותראו שגם אם התאורייה נראית מושלמת, בשטח הרבה יותר קשה ליישם אותה. באמת מעניין אותי לראות מה ייצא עם כל ילדי "צריך עיון" ואני מוכן להתערב איתכם שרובם יצאו מהדת כמעט לגמרי

  • קודם תשרת אחר כך תביע דעה

    • לצחי, אני משרת את הקדוש ברוך הוא לא מדינה טמאה ארורה שנלחמת בתורה ושאהרן ברק היה הראשון בעולם שהכיר בנישואין חד מיניים כשהגויים עדיין לא הכיר בזה עיין חולין צ"ח ואני מבין איך קדוש ישראל אור שבעת הימים רבינו יואל מסאטמרער למרות שאיני נמנה על חסידיו ואני בעד לקחת כסף מהציונים מאותה סיבה שאני בעד שילומים מגרמניה, הוא אמר שאם ישימו את כל החטאים בצד אחד ואת הציונות בצד השני מכריע את כולם לאחר פסיקתו של אהרן ברק ב1994 הבנתי לצערי את כוונתו

  • MAXMEN המדהים —
    הפליאה אותי הסנגוריה שלך על חנה ארנדט הנערצת עליך, זו אשר החלה קריירה מזהירה כפילגשו בת ה-17 של גוי-אנטישמי-נאצי בן 35, נשוי ואב ל-2.
    איך ניסחת זאת להפליא: "נכון שהיא הכניסה את המורה הפילוסוף למיטה שלה, אבל בניגוד למשכל ראשון הכחול שלך, היא חיפשה את החכמה ולא את השמנמן המכוער שבו"…
    למען הדיוק עיין בויקיפדיה/באנציקלופדיות לגבי יחסיהם ולגבי אישיותה של האישה התמהונית ההיא, אולי הסנגוריה העיוורת שלך תתרופף קמעא.
    הממת אותי ברמז המתחכם שלך שהקב"ה בחר בה כמו שבחר בדויד, במשה…
    אין לי מילים, רק אצטט מישהו שכבר הגיב לך לעיל:
    "ד"ר ז'יווגו
    06.06.21
    יש לי רופא ממש טוב בשבילך"

    • התייחסות להגותה של פילוסופית יהודית שנונה בעלת השפעה רבה על מחשבת המאה העשרים, כתימהונית, בגלל מה שכן או לא קרה בחדר המיטות שלה, רק מלמדת על בורות. גם אני טרם הספיקותי לעיין בספרי חנה ארדנט, אויש, אבל כמעט כל ישראלי נחשף להגות שלה ברמה מסוימת, לדוגמא כמעט כולם מכירים את המונח "הבנאליות של הרוע" אותו היא טבעה, ואת התאוריה המעניינת שמאחורי המונח. לא חייבים להסכים עם השקפתה, אבל אותה כנראה ייזכרו גם בעוד 100 שנה בניגוד לכל מיני אנשים אחרים, בלי לנקוב בשמות

    • יהודי ישראלי היקר (תשתדל להגיב מתחת לדברי ככה אני יראה שהגבתה. רק במקרה ראיתי עכשיו שהגבתה שוב)

      כפי שאמרתי לעיל, אנא תחסוך ממני את אד הומינם שלך.
      זה לא רק שזה לא נכון בדיון לעסוק באנשים אלא בתוכן. זה סתם הפוך אותך לאדם שלא יכול להכיל תוכן אלא רכילות צהובה. וכמה כואב לי שהשכלתך בתחום הרכילות הצהובה, אתה יונק מי ויקיפדיה ומכתבים אישים שלה עם חברים וכו'. ומה שיש לאקדמיה הישראלי לומר עליה.
      זה לא נקרא לימוד ומחקר. זה נקרא חובבנות ושטחיות וקלסיקה של ספינר וקשקשן (ראה את הדיון העמוק מה ההבדל בין שקרן לקשקשן)

      הבעיה בהשכלת המערב בכלל ובאקדמיה בארץ בפרט היא בדיוק הבעיה הזו, שלומדים הגות פילוסופיה וכו' רוב רובו של הלימוד היא על האדם מאחורי ההגות. ורק קמצוץ על עצם התוכן וגם זה בלי שום הבנה עמוקה ובלי לחבר אותם כפזל שלם = תמונה שלימה.
      למה לומדים ככה? אפשר להיכנס לקונספירציה ולומר המשטרים והאקדמיה רוצים אותם קטנים טיפשים פנאטים רובוטים.
      ואפשר לומר פשוט שהמורים והמרצים פשוט עםארצים גמורים ולכן עוסקים ברכילות ובפסיכואנליזה זול על כל הוגה והוגה. זה אפי' נהפך לכזה ספורט לאומי מערבי מה שנקרא לשחוט פרות קדושות.

      בלימודים ביהדות התוכן עיקר והאדם מאחוריו הוא קדוש. וזה למה? מוכרח להיות שההוגה היה קדוש? לא ולא, אלא יש למנוע מלעסוק באיש כי זה מוריד את תשומת לב לעיקר שזה התוכן.
      כל רשע דורשים כל מעשיו לגנאי כל צדיק דורשים כל מעשיו לזכות (חז"ל)
      אין ליהדות עניין בעובדות מה היה איש זה ומה היה מעשיו. אנו רוצים את התוכן ואת ההגות שלו.

      שהרב שך ועוד יצאו נגד הרב שטיינזלץ, מה שכאב להם היה בדיוק זה. אתה לא נותן ביוגרפיה על רבי עקיבא ועושה עליו פסיכואנליזה.
      לא רק שזה מקרר את התלמיד הצעיר התמים, זה לוקח את תשומת הלב מהעיקר הדברים שזה כמובן התוכן.

      שהרב שטיינמן ראה את הסרטון מהחפץ חיים (שהתגלה ממש לפני כמה שנים), הוא אמר: קלקלתם לי את הדמיון שלי על החפץ חיים.

      אני מאריך עם דוגמאות שתבין את הנקודה כאן.

      שאני מדבר על ר' עקיבא ולהבדיל על אריסטו ואפלטון קאנט שפינוזה וכו'. אני ישר הולך לתוכן ומצטט את עיקרי דבריהם לצורך הדיון והנושא שאנו עוסקים בו.
      במקורות שלנו אפי' לא הזכירו שמות במיוחד שמות מבחוץ, רק הזכירו את תוכן הדברים והגיבו מה שהגיבו.

      שאתה בא להתווכח, אתה צריך לטעון כלפי התוכן. אין שום רלוונטיות מי אמר מה ומה עשה בחיים הפרטיים שלו.

      למה כן התייחסתי לגופו של חנה ארנדט.
      כי רציתי שתבין את הטריק של בני המשטר הפנאטים מהאקדמיה. הם כנ"ל במקום לעסוק בתוכן, יורדים על האדם. זה היה עוד בחיה של חנה ארנדט, בן גוריון שלח אליה סוכני המוסד לאיים עליה. כמה עשורים טובים לא נתנו לתרגם את הספרים שלה לעברית.
      בקיצור המדינה הפכה את היהודי לבן משטר פנאט בריון שורפי ספרים. לא רק זה, תראה את כל החברים הישראלים שלה (כמו גרשם שולם) בגדו בה אחרי שניצלו אותה עד תום. ומדובר באנשי רוח ולא בפוליטיקאים זולים.
      אייך אפשר שאדם מוותר על חבר אמיתי בשביל אידיאלים? איך אפשר שאדם בוגד באביו או בבנו ובתו בגלל אידיאלים? איך אפשר שיהודי שונא יהודי עד לרצוח אותו בגלל אידיאלים? איך אפשר שבן גוריון על ידי חיילים צעירים יהודים הפציץ את אלטלנה והרג יהודים במחשבה תחילה?
      איך אפשר שיהודים לאומנים אומרים על אחיהם היהודים שהם אנטישמים?
      התשובה לכל זה תמצא בהגותה של חנה ארנדט שמושתתת ביסוד על היהדות.

      בכל אופן נתתי לך כמה ציטטות ממנה לעיל שתתרשם מהתוכן שלה.
      אבל מתברר שאתה ישראלי קלסי שאי אפשר להרשים אותך עם תוכן אלא עם רכילות צהובה. ועוד בלי בושה אתה שולח אותי לרופא.
      אבל אותי לא מעניין את עצמי, אותי מעניין הגולשים הנבונים כאן, והגולשים באמת מתעניינים ופונים אלי במייל ושואלים על עיקר הגותה.
      היו כמה ששאלו אותי בנוגע לרכילות ושלחתי אותם לאקדמיה הישראלית שם הם יכולים לראות מהי תת רמה מהי רצח אופי ומהי צנזורה ומהי פטריוטיות פנאטית.

      בכל אופן אם אתה מתעניין באמת במושג "הבנליות של הרוע" כתבתי מאמר מיוחד על כך.
      גם כתבתי מאמר נגד חלק מאקדמאים הישראלים שיצאו נגד חנה ארנדט. מאמר בשם: האפוטרופסות על היהודים? "אל דברו בשמי" – חנה ארנדט

      הנה הלינקים למאמרים

      "הבנאליות של הרוע"

      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2018/11/25/%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A2/

      האפוטרופסות על היהודים? "אל דברו בשמי" – חנה ארנדט

      https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2020/07/05/%d7%94%d7%90%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%99/

  • לגרגמל —
    אם היית מעיין בקטעים שלמים מדבריה (לא יעלה על דעתי לקרוא מאמר או ספר שלם שלה) – כנראה היית מסכים איתי שהיא תמהונית, לא רק בגלל חדר-המיטות שלה, אלא בגלל עויינותה למדינת יהודים (גישה שזוכה להערצה בעידן הפוסט-ציונות), ותיעובה כלפי כל מה שאינו אירופאי (מכאן גם ה"סנגוריה" שלה על האירופאים בשואה – זו הייתה בסה"כ "בנאליות של הרוע"…).
    הנה קטע שלה, ממכתב אישי, המתאר את משפט אייכמן, את מדינת ישראל דאז ואת היהודים המזרחיים והחרדים, אשר בהם נתקלה הגברת האירופאית אנינת הטעם. זהו ציטוט מדוייק מהויקיפדיה – כדאי לעיין שם, ולא רק שם, כדי להכיר יהודים שהוטמעו בהם השקפות אנטישמיות (במקרה שלה – סביר שבהשפעת היידגר) —
    במכתב לקרל יאספרס היא מתארת את ההקשר האנושי שבתוכו מתקיים המשפט כך:
    "התרשמותי הראשונית. מעל לכל, השופטים, העידית של יהדות גרמניה. מתחתיהם, פרקליטי התביעה, גליצאים, אך עדיין אירופאים. הכל מאורגן בידי כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים. יש בהם כמה טיפוסים שנראים אלימים ביותר. אלה ימלאו כל פקודה. ומחוץ לדלתות, ההמון האוריינטלי, משל היינו באיסטנבול או בכל מדינה חצי אסייתית אחרת. נוספים לאלה, ובולטים במיוחד בירושלים, היהודים בפאות ובקפוטות, ההופכים את החיים לבלתי אפשריים עבור כל אדם הגיוני שחי כאן".
    שים לב שהיחידים הזוכים להערכתה הם השופטים ילידי גרמניה, בתחתית הרשימה נמצאת הקבוצה הבזויה ביותר – החרדים…
    בעצם היא ראוייה לכינויים יותר גרועים, אך אסתפק בכינוי העדין "תמהונית".

    • אוסיף עוד הבהרה, ולאחריה לא אומר מילה נוספת על חנה ארנדט.
      בדור האחרון, בפרט לאחר מותה, היא נעשתה נערצת בעיקר ע"י הגרמנים וע"י השמאל הקיצוני.
      נערצת ע"י הגרמנים — כי היא נתנה להם ריהביליטציה! הם כבר לא עמלקים, שבמהותם שונאי יהודים עד-כדי השמדה גזענית שיטתית, באכזריות מטורפת שהעולם טרם ידע. בעצם הם בסה"כ האירופאים התרבותיים ביותר, אשר ארעה להם תקלה זמנית של טוטאליטריות ו"בנאליות של הרוע"!
      נערצת ע"י השמאל הקיצוני — פשוט כי היא אנטי-ישראלית ופרו-פלשתינית.
      די להתעסק בביוב הזה, מי שרוצה להמשיך לדוש בה – יבושם לו.

    • ישראלי ישראל, פסדר לא חייבים לדבר עליה, רק התייחסתי למה שכתבתם, אבל האנקטודות הללו לא משכנעות אותי שהייתה תמהונית. רק לציין שלמיטב ידיעתי אתה טועה, בעניין "הבנאליות של הרוע". למיטב ידיעתי, ארדנט לא טענה שמרצחים שכאלה פטורים מעונש, ולא הקלה באחריותם למעשיהם. היא לא התעסקה בצד העונש, אלא בפסיכואנליזה של אדם ושל חברה, המאבדים צלם אנוש.
      עיקר טענתה להבנתי (וכאמור קטונתי – מכיר רק מעט מעולמה העשיר), היא שאנשים רגילים יחסית, שאינם doctor evil, או "זרע עמלק", או בעלי פרופיל פסיכופטי במיוחד, מסוגלים להגיע לשפל המדרגה בתוך סביבה המחנכת אנשים לא לחשוב באופן עצמאי, ונותנת משקל מופרז לעמידה במוסכמות חברתיות. היא טוענת, שחלק מאדריכלי הרשע היו אנשים רגילים יחסית שהונעו ע"י אינטרסים כלכליים ולא נטיות סדיסטיות. שוב, אין בדבר כדי להקל באחריותם אולי להיפך – נטיות פסיכופטיות הן לעיתים גנטיות או נובעות מהזנחה בילדות, היא טוענת שזה לא המצב כאן.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל