כשלחן ערוך

מאת: 

והיא חוזרת הביתה בעיניים אדומות. מספרת לאיציק שהתפללה עליהם. שמתחשק לה כבר תינוק. זה לא שקר. היא באמת התפללה עליהם. כלומר עליה אבל אשתו כגופו. ותינוק באמת מתחשק לה. היא כבר אלופה בלהסתיר את האמת בלי לשקר. באמת מתחשק תינוק. אולי לא ממש עכשיו, אבל באופן כללי היא רוצה.

שתף את הסיפור:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

בסופו של דבר היא מחליטה ללכת.

סוגרת מחשב. אוספת חפצים. מתעטפת בצעיף המשובץ וחומקת מהמשרד.

בבוקר כשבחרה מה ללבוש ניסתה למצוא איזו פשרה בין מראה מהוגן שהולם את בית הספר ללוּק פחות מגזרי. יותר אוניברסלי. משהו שלא יסגיר אותה מיד. שייתן לה הזדמנות. שיאפשר לה מרחב פעולה אם תחליט ללכת.

אם.

והיא מחליטה ללכת.

כל היום התלבטה. כבר חודש היא מתלבטת. רוצה לעזוב את בית הספר. ולא רוצה. חלק בה מבקש ללכת וחלק להישאר. תשוקה גדולה ופחד משמשים בה בערבוביה. רוצה לשאול מישהו שמבין. להתייעץ. ואין לה עם מי.

שלושה ימים אחרי שהתחילה לעבוד הבינה שזה לא בשבילה. שנה עברה מאז והיא עדין כאן. אחראית משכורות מדוכדכת. איציק אומר שהיא רואת חשבון מבוזבזת. שהתפקיד קטן עליה. מדרבן אותה לחפש משהו שיתאים לה יותר. היא מקשיבה לו. הוא בחור חכם. כלומר, איש. מאז שנישאו הוא איש והיא גברת. כך קוראים לה בבית הספר. גברת רובין.

היא לא מרגישה גברת. הפאה שעל ראשה זרה לה. גינוני הנשיות גדולים עליה. נמנעת מאיפור. ממעיטה בתכשיטים ולא מרגישה בנוח עם התיק. בנערותה הסתפקה בחצאיות עם כיסים. רב קו בכיס אחד, פלאפון בשני, וזהו.

היא לא מתגעגעת לנערוּת. החופש שבנישואים טוב לה. אף אחד לא שואל אותה לאן היא הולכת. אף אחד לא אומר לה מתי לחזור. איציק לומד כל היום וזה נחמד לה. המון זמן ואוויר ושקט.

היא אוהבת שקט. ושונאת שעמום. היום היא כבר יודעת לומר את זה.

לוקח לה זמן להגדיר דברים. היא מרגישה אותם לפני שיש לה מילים. יכולה ימים ארוכים להיות נתונה לתחושה חסרת שם, עד שבאה המילה וגואלת אותה ומאפשרת לה לומר לעצמה: אני לא אדם מסתורי, אני אדם שאוהב פרטיות. או: אני לא חסרת יציבות, אני אוהבת שינויים. 

לוקח לה זמן להגדיר דברים. היא מרגישה אותם לפני שיש לה מילים. יכולה ימים ארוכים להיות נתונה לתחושה חסרת שם, עד שבאה המילה וגואלת אותה ומאפשרת לה לומר לעצמה: אני לא אדם מסתורי, אני אדם שאוהב פרטיות. או: אני לא חסרת יציבות, אני אוהבת שינויים. 

ובאופן הזה, בדיוק לפני חודש, נפלה עליה ההארה ופתאום ידעה לומר לעצמה: אני לא מדוכאת. אני משועממת. והיא פתחה את המחשב והכניסה את הקוד שפותח את הסינון ושוטטה בין עשרות תכניות הכשרה ולמדה שאוניברסיטה זולה ממכללה ומילאה פרטי התקשרות ושוחחה עם נציגות שירות ובסופו של דבר קבעה לעצמה פגישת ייעוץ ראשונית לקראת לימודי תואר ראשון.

והתחרטה.

שלוש פעמים התחרטה. וביטלה. וקבעה שוב. וביטלה ושוב קבעה.

הרגישה חוטאת ואהבה את התחושה ושנאה את עצמה על האהבה ולא ידעה את נפשה וניסתה לכבות את התשוקה שהתעוררה בה ולהסתפק במועט ולרצות את מה שיש וליישר קו עם המציאות ולא הצליחה.

היא רוצה ללמוד.

הלכה לכותל. התפללה להשם שיעזור לה לשמור על עצמה. שיכניס בה שכל. שינחה אותה. שייתן לה סימן. שיעזור לה לבחור נכון. הרימה את הראש אל השמים והתחננה להרגיש מה נכון. ולא הרגישה.

רצתה לספר לאיציק וחששה שלא יבין. שיגיד שלא. שיאסור עליה. אין לה שום סיבה לחשוב כך, שהרי מעולם לא אסר עליה דבר, ובכל זאת נמנעה. אין לה מושג איך יגיב והיא לא מתכוונת להעמיד את התכניות שלה בסכנה. גם לחקירות אין לה סבלנות. למה תואר. מאיפה נשלם. איך נסתדר. מה נגיד להורים. וממילא אין לה כרגע תשובות. גם לא לעצמה.

והיא גם לא רוצה לצער אותו.

איציק אברך חשוב. וצדיק. כשהבין שמדי פעם היא צופה בסרטים הצטער כל כך. מילה לא אמר לה אבל היא ראתה את הכאב בעיניים שלו, ומאז העבירה את שעות הצפייה לזמנים שבהם שהה מחוץ לבית. הניח שהפסיקה, העריך אותה על כך, והיא לא תיקנה אותו.

עולה על האוטובוס. אם תצליח להיות בבית לפני שבע, איציק לא יידע כלום.

בשלוש היא בתל אביב. בארבע היא יושבת מול היועצת האקדמית. בחמש היא חותמת על טופס הרשמה ללימודי משפטים במסלול לאנשים עובדים, ובשש וחצי היא מקבלת את איציק בבית עם חביתה וסלט על השולחן.

וכשאיציק שואל מה נשמע היא אומרת שהכל בסדר. וכשהוא מספר לה מה התחדש לו היום בלימוד היא מקשיבה ומחמיאה. וכשהוא אומר לה שהיא נראית שמחה ומה קרה, היא עונה ששום דבר. הכל רגיל. אולי כי הגיע החורף והיא כל כך אוהבת צעיפים.

אחרי שאיציק נרדם היא מדלגת חרש אל הסלון. פותחת מחשב ורושמת בשורת חיפוש: 'במה עובדים עם תואר במשפטים'. התוצאה הראשונה מובילה אותה למאמר בשם 'לא רק עורכי דין' והיא מגלה בהתרגשות שהתואר שלה פותח עולמות ורלוונטי מאד במגזר העסקי. היא לא יודעת מה זה המגזר הזה. היא מכירה רק את המגזר החרדי. החיפוש הבא נותן לה תשובות לשאלות שאף פעם לא שאלה. חיפוש רודף חיפוש והיא מדלגת מעמוד לעמוד בחדווה גדולה. כשהשעון מראה שלוש היא קורסת למיטה ונרדמת תוך רגע.

כשהיא קמה איציק איננו. מתארגנת מהר ויוצאת. משאירה פתק על המקרר. מאחלת לו יום נעים ולימוד מוצלח. בדרך מתקשרת אליה סיגל. לוקח לה רגע והיא מזהה את היועצת. כן סיגל, היא אומרת. ברור שאני נרשמת. המגזר העסקי מעניין אותי מאד. סיגל לא מבינה מה היא אומרת ורק מזכירה לה שסגירת הרישום מחייבת תשלום ושיש לה הנחה מיוחדת כי היא שייכת לאוכלוסיית גיוון.

אין לה מושג מה זה אומר, אבל הנחה היא לא מתנגדת לקבל, והיא מבקשת מסיגל שתיתן לה יומיים שלושה להתארגן. ובבית הספר היא בודקת עם המנהלת האם ההצעה להוסיף שעות עבודה עוד רלוונטית, ושמחה לשמוע שכן. ובסיום יום העבודה היא נוסעת למרכז העיר ופותחת חשבון בנק על שמה, ומאחר שהיא אחראית על המשכורות אין לה שום בעיה לנווט את תוספת השכר החדשה אל החשבון הפרטי שלה, וככה נפתרת סוגיית שכר הלימוד.

הכל מסתדר. היא אומרת לעצמה. זה סימן.

תמיד אהבה סימנים. ביום שבו התארסה עם איציק ירד גשם שוטף. הם התארסו בערב שבועות. הקיץ כבר עמד באוויר והגשם החריג אׅפשר לה ללבוש חורפי. להתעטף בצעיף כמו שהיא אוהבת. וזה היה לה סימן. הוא שאל אותה אם נראה לה שהם מתאימים והיא החזירה אליו את השאלה והוא אמר שכן והיא הסכימה.

איציק תמיד אומר שסימנים זה נחמד אבל לא משהו שמתאים להתחשב בו. לא הבין את העניין. יש אסור ויש מותר. יש טוב ויש רע. ואם לא יודעים מה לעשות שואלים רב. היא לא תוכל לעמוד ברב שיגיד לה לא ללכת ללמוד. ומה עדיף? שתהיה מזידה? שוגגת עדיף.

מההתפלפלויות שלך, אבא שלה היה אומר בשעשוע, אפשר להבין למה בנות לא צריכות ללמוד. את לא יכולה להשתמש בציטוטים איך שמתחשק לך. זה לא עובד ככה.

אבל לה זה עבד.

וכשהציק לה המצפון ומשהלכו השקרים הלבנים והאפירו, היתה מחזקת את עצמה כי מותר לשקר מפני השלום והרי וודאי שאם תספר עכשיו תתעורר מחלוקת בינה לבין איציק. וכשנקף אותה לבה בזמן שישבה בכיתת הלימוד המעורבת שכנעה את עצמה כי הדבר הוא 'לצורך', ומאחר שכל כוונתה לפרנסת בית של תורה הרי זו מצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכך הלאה 'פלפולי תפלות' כמו שכינה אותם איציק עת נחשף להם.

בכל יום ראשון היתה טורחת סביבו, מרפדת את הבוקר בארוחה. משחדת אותו בתשומת לב. מטביעה את נקיפות הלב במלל צוהל ורעשני. מלווה אותו אל הדלת. צופה בו עולה על ההסעה. ובזמן שהיה מפליג אל הכולל היתה היא לוקחת אוטובוס ונוסעת לקמפוס.

הקמפוס.

אוצר המילים שלה התרחב מאד והיא מוצאת את עצמה נזהרת בתוך ביתה שלה. בעבודה. בין החברות. בישיבת הצוות האחרונה שמעה את עצמה שואלת את המנהלת מתי מסתיים הסמסטר. תוך כדי דיבור מיהרה לתקן: המחצית התכוונתי, מתי מסתיימת המחצית.

בביקור הקבוע אצל הוריה בשבת התענגה לשמוע את איציק מתנצח עם אביה בלימוד. שמחה לחזות באביה מרים ידיים בכניעה, מודה כי איציק שוב הביס אותו. אין על איציק בבקיאות. אין מקור שהוא לא מכיר. הטיעונים שלו מבריקים. הגאון הצדיק שלה. התיק סגור! היא מכריזה.

וכולם בוהים בה. והיא ממהרת לטשטש. מספרת על מאמר שקראה. בעיתון. היא לא זוכרת איזה. איזה עיתון זה היה? ממהרת להעביר נושא. שמעתם מה קרה עם שטרן? הבן שלהם. זה שהתארס עם ברים. עזב שידוך. אף אחד לא יודע למה. תעלומה. מי רוצה תה? היא הולכת למטבח. מבטיחה לעצמה להיזהר יותר.

היא חייבת להיזהר. ביום חמישי האחרון איחלה למירי סוף שבוע נעים. מירי כמעט התעלפה. שבת שלום תגידי. שבת שלום! מה עובר עליך.

היא חייבת להיזהר.

  •  

החורף הלך והעמיק. את שלב המכינה סיימה בהצלחה. הפכה לסטודנטית מן המניין.

וככל ששמחה ועלצה בלימודיה התעצבה אל לבה. וכמה שאהבה את חבריה לכיתה כך שנאה את עצמה. ובה במידה שהחמיאה לעצמה על התעוזה וההתמדה כך בזה לעצמה על השקרים ההולכים ונערמים בינה לבין איציק.

ניסתה להצדיק את חטאיה. הפכה לשגרירת היהדות. יחצנה את הקדוש ברוך הוא. את התורה והמצוות. את המגזר. את שוכני בית המדרש. לא החמיצה שום הזדמנות להחכים את חבריה לכיתה. אני עוסקת בקירוב. זו שליחות, שכנעה את עצמה.

נסעה שוב לכותל. התפללה לסימן. הגשם היורד לא הספיק לה. גשם בחורף לא מסמן כלום. בבקשה השם, אם אתה שומע אותי תן לי סימן. אבל ברור.

והיא חוזרת הביתה בעיניים אדומות. מספרת לאיציק שהתפללה עליהם. שמתחשק לה כבר תינוק. זה לא שקר. היא באמת התפללה עליהם. כלומר עליה אבל אשתו כגופו. ותינוק באמת מתחשק לה. היא כבר אלופה בלהסתיר את האמת בלי לשקר. באמת מתחשק תינוק. אולי לא ממש עכשיו, אבל באופן כללי היא רוצה.

אם כבר אמרת תינוק, איציק שואל אותה, מה אמרה הרופאה? והיא נחרדת לגלות כי שכחה את התור כליל.

שכחתי, היא אומרת לו ופורצת בבכי.

ואיציק מנחם אותה ואומר שלא נורא. זה יכול לקרות. זה לא אומר עליה כלום. אין לו ספק שהיא מצטערת. שזה חשוב לה בדיוק כמו שזה חשוב לו. גם הוא לפעמים שוכח דברים מרוב שהוא שקוע בלימוד. והוא מדבר על התורה והיא בוכה על התואר. והוא מבטיח לה שהכל יהיה בסדר והיא בוכה יותר. יודעת שלא הכל בסדר. אם היא שוכחת את התור והכמיהה שלה לתינוק נדחקת מטה בסולם היא בבעיה. ואולי זה סימן? וגם אם כן, אין לה מושג מה הוא מסמן. היא לא מוכנה לעזוב את הלימודים.

אני צריכה לעזוב, היא מתייפחת. אז תעזבי, הוא אומר. אני לא יכולה לעזוב עכשיו, היא אומרת. את יכולה לעשות כל דבר שתרצי, הוא חורץ. כל דבר.

והוא מדבר על העבודה והיא מדברת על הלימודים אבל זה לא משנה. הם מדברים עקרונית. והוא שב ואומר לה, את בוחרת איפה להיות ואיפה לא. רק את. ואני פה כדי לתת לך כוח לכל דבר שתבחרי. אם לא טוב לך פשוט תעזבי.

ואם לא אעזוב? היא שואלת, מה יקרה אם לא אעזוב? ואיציק חושב רגע ואומר לה שגם זה בסדר. ששום דבר לא בוער. שהחלטות לפעמים מתקבלות מעצמן. שלא תמהר. שתיקח את הזמן. שזה בסדר לא לדעת. והיא מחייכת וקצת נרגעת ושואלת אותו אם הוא במקרה לומד בסתר פסיכולוגיה או משהו והוא לא אומר כלום ורק מחייך אליה והיא מציעה לו לפתוח קורס לאברכים 'איך להרגיע נשים בוכיות'.

ומאותו היום התנהלו שיחותיהם בשני ערוצים. היא היתה מתלוננת על קשיי העבודה, על העומסים, על הרצון לעזוב, וכשהיה מחזק אותה היתה מכוונת לבה לקשיי התואר ושואבת כוח. היא דברה אליו בחיטים והוא השיב לה בשעורים והקרבה שבה ושררה ביניהם.

ומאותו היום התנהלו שיחותיהם בשני ערוצים. היא היתה מתלוננת על קשיי העבודה, על העומסים, על הרצון לעזוב, וכשהיה מחזק אותה היתה מכוונת לבה לקשיי התואר ושואבת כוח. היא דברה אליו בחיטים והוא השיב לה בשעורים והקרבה שבה ושררה ביניהם.

ובאחת הפעמים כשאמרה לו שהיא דואגת על העתיד ולאן מועדות פניה, נחרדה כשאמר לה שיש לה עוד מספיק זמן לחשוב על העתיד. מאיפה אתה יודע, שאלה. יודע מה? איציק לא הבין. שיש לי זמן. אמרה. ואיציק שוב לא הבין. שיש לך זמן? חיה'לה, את אישה צעירה. חייך לפניך. והיא מיהרה להסכים, פניה מאדימות. נכון, נכון. יש לי זמן ולא בוער שום דבר. את מסגירה את עצמך, גערה בעצמה. איציק לא יודע שום דבר על הסמסטר האוזל ועל השלושה שמחכים לך מעבר לפינה.

  •  

ואם שאלה את נפשה עד מתי ידברו בכפל לשון, בא פורים ופתר את החידה.

ובמעמד כל בני משפחתה, הורים טף וגיסים, נעמד בעלה השיכור על הכיסא וביקש את רשות הדיבור. ופרץ בבכי. וביקש מכולם להתפלל ביחד אתו על חיה'לה הצדיקה שלו שהולכת ללמוד תואר והנשמה הטהורה שלה כל כך מתקשה שם עם החילוניים. וזה גופא סימן שהיא צדיקה, כי רק מי שמחובר ככה להשם קשה לו כל כך. ולכן בבקשה אם אפשר להתפלל על חיה בת מרים שרה שתצלח את הלימודים בשלום מבחינה רוחנית. וכשהחדר המה בשאלות מחה איציק את דמעותיו, גמע עוד כוס יין וביקש מכולם אם אפשר לשמור את העניין בסוד כי לחיה'לה מאד חשוב שלא יידעו. אפילו הוא לא יודע אז שלא יגלו גם לו, כי חיה'לה עם הלב הטוב שלה לא רוצה לצער אותו. הוא רק ירמוז ויגיד שלא מזמן קראנו את פרשת משפטים אם אתם מבינים למה אני מתכוון. ושם כתוב 'אשר תשים לפניהם' כמו שלחן ערוך. לא מספיק רק לשנן. חשוב גם להבין. וכמה אני אוהב ללמוד שלחן ערוך וכמה היא אוהבת ללמוד, ואיך מי שאוהב ללמוד לא יבין את מי שאוהב ללמוד?

לא מספיק לשנן. צריך להבין. הכי חשוב להבין רבותי.

הכי חשוב להבין.

27 תגובות על “כשלחן ערוך

  • באיזה דיוק וכשרון מתוארת התנועה העדינה שבין חרדה לבין חירות. בין חיבה לבין המחוזות האפלים של הסוד.
    והעצב.
    כתיבה יפה, סוחפת.
    עונג.

    • מרגש ומפעים הדינמיקה בין הרצון "ללמוד" "לצאת" ולהתפתח, לרצון לרצות, לכבד ולא לשבור מוסכמות.
      בעיניי, סיפור אהבה קלאסי, הערכה וכבוד הדדי בין בני זוג, כשאהבה מנצחת!

  • סיפור מקסים ומעורר השראה! איזה כשרון! הלימוד חשוב לנשים ולגברים והלוואי ונראה חרדים וחרדיות לרוב באוניברסיטאות הציבוריות.

  • תודה רבה על הסיפור הנהדר! משמח ומעודד לקרוא על המפגש המפרה בין התרבויות. ומקווה שבקרוב אף אחד ואחת לא תצטרך ללמוד בסתר

  • איזו כתיבה טמירה ונוגעת ומעוררת געגוע לדברים דקים מפעם,
    על דילמה מודרנית.

  • מרגש וחד כרגיל לכתיבה שלך. תודה על השפע הזה

  • כמה בלבול נוקשות וחוסר שליטה
    עטופים ברכות בצעיף משובץ –
    עד קצווי העצב.
    תודה חני על חווית קריאה מייסרת ומייצרת חשיבה ודיון.

  • כתיבה יפהפיה. עלילה מלאת חורים

  • כתיבה רגישה של נפש הומיה.
    לעצם הענין חיי הסתרה מכל סוג בתוך מערכת נישואים מוביל לאבדון גם אם יש יכולת הכלה בצד השני.

  • יפהפה

  • סיפור נכון כואב ונוגע בתהליכים הרכים של רקמת הבית החרדי הצעיר
    את אותם חבלים שנופלים בנעימים
    שסורגים וסוגרים על הפערים שעדין לא מנהלים ולא נכתבה להם תורה
    הדרכה או מוכנות.

  • וואו, צמררת!
    חייבת לכתוב שמה ש"תפס" אותי היה המענטשלעכקייט של הבעל. ככה מתנהג בן תורה אמיתי! יישר כוח! סיפור מורכב אך אמיץ ונוגע

  • כתיבה יפה ועמוקה, הכותבת מכירה היטב את הכאבים הפנימיים ביותר.

  • וואוו, מטלטל. ואחד הטובים והלא פשוטים
    מתי הפרק הבא?

  • לקחת אותי בעטך למסע קסום של חתירה לידע, חיפוש משמעות ומיצוי פוטנציאל.
    כאבתי שהגיבורה בחרה שלא לשתף את החצי השני. צחקתי מהסוף המפתיע.
    מחכה לעוד.

  • קראתי את סיפורה של חיהלה ויכולתי לפגוש שם את סיפורן של נשים רבות שרוצות ללמוד, להתפחת, לדעת ועדיין רוצות ואוהבות את תורתו ומצוותיו של הקל. הזדהתי עם המורכבות וההליכה בין העולמות והכי התרגשתי מהיכולת בסופו של יום להבין.
    ומה שהייתי הכי שמחה שיהדהד בעולם אחרי סיפור כזה, הוא אנא, השתדלו להבין. גם אתם לא מסכימים או חולקים, בואו פשוט נבין.

  • קראתי תאור נוגע של קרבת אלוקים,
    ועל הדרך להתיר קשרי מורכבות.
    כאבתי את ההתפתלות ברשת המותר/האסור/המתאים/הראוי
    פיתולי רוח של חכמה ושינוי.
    על המחשבה שגם אם לא פעם הם מקור לתובנה או לגאווה מייסרת ומכאיבה,
    בלעדיהם היא לא תהיה היא.לעולם לא.

    תודה רבה
    על כתיבה משובחת ומעוררת למחשבה
    וכמו כולם,
    מחכה להמשך.

  • סיפור מופלא, כתוב ברמה גבוהה ונוגע במקומות מהותיות בנפש. תודה!

  • כתיבה מאוד יפה..
    אבל תוכן מאוד מציק…
    אישה שחיה בכזו הסתרה מבעלה, זה חיים מעוותים ממש..
    ולדעתי, הבעל גם צריך להציף את זה, ולא לתת להסתרה להימשך.
    ההסתרה, של כל אחד מבני הזוג, בפרט על דבר שהוא משמעותי מאוד בעיניהם.. היא דבר נורא

  • זה מה שאני אוהב בספרות. שפה צחה, עברית.מקורית בלי הרבה מילים לועזיות. סיפור מעניין. שמחתי לקרוא.

    • הסיפור הזה מרגש-בתיאור הפיתולים שבדרך,בספקות בשאלות ובהליכה בין האסור למותר. וברצון להתפתחות עם הקשיים מול ערכים אחרים. תודה על הצגת המורכבות

  • פלאות האותיות
    מרחפות סביב,
    מכל עת ובכל עט,
    נוגעות בנימי נפשינו….
    גם עם פרדוקס עגום המייסר נפשות ,
    הנתונות במסגר מבלי להודות בשמך.
    יישר כח!

  • הכתיבה משובחת ומדהימה. התוכן לדעתי בעייתי.
    התיאור הוא כשל אשה שבוגדת בבעלה, האומנם אשה שהולכת ללמוד תואר משולה לבוגדת??
    והאם אין דרך לעשות דברים בהסכמה?

    • אני לא נשואה ואני לא מאמינה שככה זה הולך.. זה נורא! ולמה רוב התגובות מסכימות עם הסיפור הזה?! ככה זה בזוגיות של חרדים?

  • סוד מצועף-
    כשהוא מוצא מקום בליבו של הזולת,
    כמה אהבה באה לעולם.

    תודה חני.

  • לצערי ממש לא השתכנעתי מדמות הבעל. אם הוא כזה צדיק, בן תורה, איך הוא לא מזדעזע מהשקרים של אשתו, מההליכה שלה שלא כדרך התורה שהיא דרך חייו, מכך שהיא לא פועלת להביא לו מה שחשוב לו כל כך – תינוק!
    ואיך הוא יכול להשוות אהבת לימוד התורה שהיא האמת לאהבת לימוד משפטים שהם הפך התורה והצדק?
    למרות שהסופרת הטיבה לתאר את דמות האשה ודרך הכתיבה היא טובה ויפה, הסיפור השאיר בי טעם מר.

  • נהנתי מאד מאד

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל