כל הסיפורים

בעוד ארבעים

"אני רוצה עוד הדמיה." נועה נרתעת מעט. בטח רואה את הגצים הפורצים מעיני. אני קובעת אתה יום ושעה. "כן, על חשבוני. אחר כך אתן לכם כמה טיפים לדיוק, ואם תרצו תשלמו לי. התמונה שאתם מציירים מעוותת ממש." ואני מכתיפה את האדידס שלי ורק מסננת "שלום".

לקריאת הסיפור המלא »

לידה

לאחר כשעה, כשנמצאו לבדם בחדר, הביע צבי את מורת רוחו מנוכחות הוריה. לפליאתו הגדולה מלאו עיניה של מימי דמעות. היא טענה שהוא, בן שמיני למשפחה גדולה, אינו מורגל ביחס אישי שכה טבעי במשפחות קטנות. כשהעז לומר בשפה רפה כי קיווה לבלות זמן לבד על מנת שייטיבו להכיר זה את זה, הפכו הדמעות לבכי בלתי נשלט.

לקריאת הסיפור המלא »

כשלחן ערוך

והיא חוזרת הביתה בעיניים אדומות. מספרת לאיציק שהתפללה עליהם. שמתחשק לה כבר תינוק. זה לא שקר. היא באמת התפללה עליהם. כלומר עליה אבל אשתו כגופו. ותינוק באמת מתחשק לה. היא כבר אלופה בלהסתיר את האמת בלי לשקר. באמת מתחשק תינוק. אולי לא ממש עכשיו, אבל באופן כללי היא רוצה.

לקריאת הסיפור המלא »

לדבר…

ביום הראשון שמעון קם בשיא הרצינות, הוא התייצב במטבח ואפילו נטל ידיים לבד. הוא התרגש ואני התרגשתי יותר. הלב שלי פרפר ביחד עם שלו כשיצאנו מהבית. הרוח והעלים וכל סוגי האנשים התערבבו להם ביחד והתקדמו כולם יחד אתנו בקצב אחיד אל החיידר. לכיתה הגענו כמעט ראשונים, כסאות קטנות שולחנות נמוכים ומתלה לתיקים, והרב'ה שואל "שמעון, אה, אח של ראובן." ושנינו נענינו את הראש במבוכה, כן אח של ראובן, והוא ילד מקסים ועדין ומיוחד, והוא הילד שלי וחבל שהרב'ה לא יכול להבין מה זה אומר, וכמה שהילד הזה הוא תופעת טבע, פשוט נדירה. ואור שבוקע מהעיניים שלו יכול להאיר את כל

לקריאת הסיפור המלא »

מצבה

אבל עכשו הכל נגמר, והיא ישבה מול "ראם מצבות", האלמנה השבורה שהיתה אמה יושבת לצדה, והם מחכים שתכתוב להם מילים. השאירו כמה שורות בתחתית טופס רשמי שמכר להן שלושה לוחות שיש כבדים לכסות בהם על חייו.

לקריאת הסיפור המלא »

באשר תלך נעקוב

תלמידיו לעומת זאת נראו בעיניו כחדשים. לבדו בשולחן מרוחק, על ערימת פרפלאך נמוכה מתמיד, התבונן בהם כשאכלו צהריים. אלעזר נראה לו עצוב. יוסף כמו גדל בבת אחת. אחד אחד סקר אותם, וגל של חיבה מילא אותו לחצר הקטנה שלו. עד לא מזמן היו ניגשים אליו מיוזמתם, מבקשים עידוד, עצה או סתם אוזן קשבת. כולם בישיבה ידעו שאפשר לגלות לו הכל. מי מאותם מאות אנשים ללא שם ביקש לדבר אתו? לשאול לדעתו? לשלוח לו איזה קוויטלאך, אפילו וירטואלי? כשנכנס לכיתה, לימד בלהט שלא היה בו כבר זמן רב.

לקריאת הסיפור המלא »