צריך עיון > מראי מקום > החסיד ר' פרנץ יוזף זצ"ל

החסיד ר' פרנץ יוזף זצ"ל

יצחק ברוך
יצחק ברוך

בין התארים הרבים שניתנו לפרנץ יוזף, קיסר אוסטריה הנערץ, בלט התואר 'חסיד אומות העולם'. מה טיבה ההלכתי של חסידות זו?

כ"ו במרחשון תשע"ט
 

היום, כ"ו במרחשון, מלאו 102 שנה למותו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית, פרנץ יוזף הראשון. זו הזדמנות לעסוק מעט בדמותו ובמשמעותה החיובית בתולדות יהודי אירופה, ועל הדרך לעיין בטיבו ומעמדו ההלכתי של המושג 'חסיד אומות העולם'.

פרנץ יוזף התמנה לקיסר אוסטריה בגיל 18, בשנת תר"ט (סוף 1848), וישב על כסאו עד יום מותו בשנת תרע"ז (סוף 1916), והוא בן 86. במותו נחתמה תקופת שלטון יחיד מן הארוכות בתולדות אירופה, בת ששים ושמונה שנה. בימיו חלשה האימפריה על שטח עצום במרכז אירופה, מצֶ'רְנוֹבִיץ (כיום באוקראינה) במזרח ועד פוֹרַארְלְבֶּרְג (כיום באוסטריה) במערב, כשבתווך כל מדינות מרכז אירופה, הידועות כיום כהונגריה, צ'כיה, סלובקיה, המדינות היוגוסלביות ועוד.

מעבר למעמדו החשוב בתולדות אירופה בכלל, שמו של פרנץ יוזף צרוב בזכרונם של יהודי אירופה בפרט, כמי שנטה חסדו על יהודי האימפריה והעניק להם את אחת התקופות השלוות בהיסטוריה העקובה מדם של יהדות אירופה. תחת חסותו ניתנה ליהודים מחדש האפשרות להקים קהילות עצמאיות, ובוטלו כל ההגבלות והחוקים שהוטלו על יהודי האימפריה בימי הקיסרים שקדמו לו. הייתה זו תקופת זוהר בעבור חלק נכבד מכלל יהודי אירופה, ביניהם יהודי מורביה, בוהמיה, גליציה, הונגריה ועוד, שחסו תחת צילו של "הקיסר ירום הודו", או בקצרה: הקיר"ה.

על יחסו האוהד והנדיב של הקיסר, השיבו יהודי האימפריה באהבה גלויה. הספרות התורנית והעברית בת הזמן רווייה בשירי תהילה, תפילות ונאומים שנאמרו ונכתבו לכבוד הקיסר. יהודים נטלו חלק פעיל בכל טקסי הקיסרות, שמחו בשמחתה והתאבלו באבלה. אחר מיטתו של הקיסר נשאו כל רבני הקהילות באימפריה דברי הספד נרגשים, ורבים מהם שילבו את הספדיהם בספרי דרשותיהם. גם בני היישוב בארץ ישראל הוקירו את הקיסר, וחלקו לו כבוד רב בעת שביקר בה בשנת 1869. מסורת מספרת אף על תרומה שהעניק הקיסר להשלמת בניית בית הכנסת "בית ישראל" בעיר העתיקה.

בתקופה שקדמה לשלטונו של פרנץ יוזף, סבלו יהודי האימפריה משרידי נסיונם של הקיסרית מריה תרזה ובנה יוסף השני לכפות עליהם השתלבות בתרבות הכללית; בשנים שאחר מותו של פרנץ יוזף, כבר החלה האנטישמיות לתת את אותותיה. שבעים השנים שבתווך, שנות שלטונו של פרנץ יוזף, מכונות אפוא בצדק רב: תקופת "תור הזהב" של יהדות אוסטריה.

בין התארים הרבים שכתרו יהודים לראשו של הקיסר, בולט בשכיחותו התואר "חסיד אומות העולם", ורצוננו עתה לעיין בו מעט.

 

גוי שומר תורה ומצוות

המשמעות הרווחת לתואר "חסיד אומות העולם" היא לציון ערך מוסרי נעלה של אדם שאינו בן ברית. ברוח זו, מובן היטב מדוע זכה לו פרנץ יוזף בפי העם. בשפתנו כיום אנו רגילים להשתמש בביטוי הזה בעיקר, לציון אישים שעסקו בהצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השניה, תחת השלטון הנאצי. שימושנו זה אף מעוגן בחוק הישראלי, שהפקיד את הסמכות החוקית לקבוע את הזכאים לתואר ביד אנשי "יד ושם" בירושלים. ואולם, מקורו של הביטוי הוא הלכתי ובמובן שונה לגמרי. כה שונה, עד שנוכל אולי לתהות שמא רבים מן הזכאים לתואר הזה בלשוננו, אינם זכאים לו מבחינה הלכתית.

מי שטבע את הביטוי הוא ככל הנראה הרמב"ם, שבספר הלכותיו עשה בו שימוש בכמה מקומות. באחד מהם, אף נתן לנו הגדרה מילונית שלו:

כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.

'שבע מצוות' הן אלו שעל פי ההלכה היהודית מצווים בהן כל באי עולם, והן ידועות בשם "שבע מצוות בני נח". אדם הראשון הצטווה בשש מצוות: איסורי עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות, ברכת [=קללת] השם וגָזֵל ומִצוַת דינים. משעה שהותר לנח ובניו לאכול בשר, נוסף על השש גם איסור אכילת אבר מן החי, ומכאן ואילך נקראות מצוות אלו בקצרה: שבע מצוות בני נח.

לדעת הרמב"ם, שבע מצוות בני נח אינן נוגעות לבני נח בלבד ויש להן משמעות מעשית גם לבני ישראל: עד כמה שהדבר אפשרי, על עם ישראל לכפות את יישומן בעולם כולו. ברוב המקומות והזמנים, לקריאת ההלכה הזו התלווה צליל אירוני. בדרך כלל היהודים הם הנכפים, לא הכופים… אך ספר הלכותיו של הרמב"ם כולל, כידוע, גם "הלכתא למשיחא" [=הלכות לימות המשיח], והלכה זו היא דוגמה יפה לכך.

בהלכה הקודמת לזו שקראנו כעת, הרמב"ם מבהיר שכל מקום בעולם הנתון תחת שליטת ישראל, כל תושבי המקום שאינם בני ברית חייבים לעבור הליך פרוצדורלי המגדיר אותם כ"גרי תושב". זהו מעמד המאפשר להם קבלת אזרחות ישראלית, והוא ניתן להם לאחר הצהרה בפני בית דין על קבלת שבע מצוות בני נח.

לאחר שתאר את המשמעות הפורמלית של קיום שבע מצוות בני נח, הרמב"ם משלים את דבריו בתיאור המשמעות המהותית שלו. אדם המקבל שבע מצוות ונזהר בהן – הרי הוא 'חסיד אומות העולם' ויש לו חלק לעולם הבא. אבל עד כמה שמדובר במעמד מהותי, הרמב"ם מוסיף הסתייגות חשובה:

והוא שיקבל אותן ויעשה אותן [=את שבע המצוות] מפני שֶׁצִּוָּה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והוֹדִיעָנוּ על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עֲשָׂאָן מפני הֶכְרֵעַ הַדַּעַת – אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם.

כלומר, כדי להיקרא 'חסיד אומות העולם' וממילא להיות בן עולם הבא, יש לצרף אל הקיום המעשי של שבע מצוות בני נח גם רכיב אמוני. המקיים אותן צריך לפעול על בסיס אמונה בתורת משה מן השמים, שהיא היא המחייבת אותו לשמור שבע מצוות בני נח. לולי כן, גם בן נח המקפיד מאוד על שבע המצוות – אינו זכאי לתואר 'חסיד' ואין לו חלק לעולם הבא.

אם כן כיצד נתאר אותו? האם הוא ככל גוי אחר שאינו מקיים את שבע המצוות?!

 

חכם או לא חכם?

בנוסח שהצגנו מעלה, הרמב"ם חותם את דבריו בתשובה לשאלה הזו: "אינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם". אדם כזה אינו חסיד, אלא חכם. אם אין לו חלק לעולם הבא, איזו משמעות יש לתואר 'חכם'? אולי הוא מאפשר לברך עליו את ברכת 'שנתן מחכמתו לבשר ודם' שתוקנה על ראיית חכם מאומות העולם. מסתבר שאין לברך ברכה זו על גוי שאינו מקיים שבע מצוות, גם אם הוא מתהדר בחכמה.

מעניין לציין שסביב שתי המילים הללו 'אלא מחכמיהם' התפתח דיון מרתק, בשל גירסה שונה שנפוצה בעיקר במהדורות הדפוס של ספרי הרמב"ם. בשינוי קטן, מופיע שם: 'ולא מחכמיהם'… כלומר, מי שלא מאמין בחובתו לקיים את מצוות בני נח מתוקף תורת משה, אינו לא חכם ולא חסיד!

ואמנם נראה ששאלת הגירסה הנכונה בלשון הרמב"ם הוכרעה לטובת 'אלא מחכמיהם', אך הגרסאות השונות הספיקו להוליד מחלוקת קוטבית בדעת הרמב"ם:

מן הצד האחד, יש הסבורים שלדעת הרמב"ם אין שום משמעות לקיום שבע מצוות בני נח, אם לא שמצורפת להן אמונה בתורת משה מן השמים. במילים פשוטות, 'גוי כשר' שאינו מכיר כלל בתורת משה – אין משמעות למעשיו. אלו כמובן גורסים בלשון הרמב"ם 'ולא מחכמיהם'.

ומן הצד השני, על פי הגירסה 'אלא מחכמיהם' יש הסבורים להיפך ממש: גוי המקיים את שבע המצוות מתוך הכרעה אישית שלו, ולא על בסיס קבלת תורת משה, דרגתו גבוהה יותר. הרמב"ם אמנם שלל ממנו את התואר 'חסיד', אך נתן לו לחילופין תואר נעלה יותר: הוא חכם! זו דעה קיצונית, והיא צריכה להתמודד עם השאלה הפשוטה מדוע 'חכם' עדיף יותר אם בסופו של דבר אין לו חלק לעולם הבא, אך היא משקפת את מרחב הפרשנויות האפשריות בדעת הרמב"ם.

מכל מקום, אנו יכולים לסכם: לדעת הרמב"ם, חסיד אומות העולם הוא מי שמאמין בתורת משה הַמְצַוָּה עליו לקיים שבע מצוות בני נח ואכן נזהר לקיים אותן.

סביר להניח שפרנץ יוזף המנוח נמנע כל ימיו מאכילת אבר מן החי. הוא גם לא 'ברך' את השם, ואף עסק כל ימיו בכינון דינים נאותים לנתיניו. גזל ושפיכות דמים אלו מושגים המקבלים משמעות שונה כאשר מדובר במלך, ועם זאת אפשר לומר בפשטות שכל עוד הוא מנהיג את מלכותו בחסד, ופרנץ יוזף בהחלט נהג כן, אין הוא עובר על גזל ושפיכות דמים. כנוצרי אדוק, הוא גם נזהר בגילוי עריות. והנה, הגענו כמעט לשבע. חסרה לנו מצוה אחת.

עבודה זרה.

כאן אנו בבעיה גדולה. במקומות רבים קובע הרמב"ם בפשטות: "הנוצרים – עובדי עבודה זרה הן". משכך, עוד בטרם ניכנס לשאלה עד כמה אמונתו של נוצרי יש בה משום קבלת תורת משה, עלינו לקבוע בצער שלדעת הרמב"ם נוצרי אינו יכול להיות 'חסיד אומות העולם', בשל היותו עובד עבודה זרה, וממילא אינו מקיים שבע מצוות בני נח.

אין כאן המקום להאריך עוד בשיטת הרמב"ם, ולכן נוכל רק לרמוז לסוגיה רחבה שיש עדיין לברר בהקשר זה. 'עבודה זרה' היא פעולה מעשית של פולחן לאל אחר. לא כל נוצרי עובד בפועל לאל אחר, אך כל נוצרי מאמין באל אחר כיון שהוא מייחס אלוהות לאותו האיש. האם האמונה באל אחר היא בכלל איסור עבודה זרה שנאסר על בני נח? זהו דיון סבוך, שאין כאן מקומו.

 

"בתום לבבו הולך"

לאור כל זאת, מדוע אנו מוצאים את השימוש בתואר 'חסיד אומות העולם' במשמעות רחבה יותר, גם בפי רבותינו? כנראה מפני שעמנו התברך בחכמים נוספים, שלהם דעה שונה מדעת הרמב"ם.

הנה, למשל, דבריו של אחד מגדולי חכמי ישראל במאה ה-18, רבי יעקב מעמדין (היעב"ץ):

[עובד עבודה זרה] העובד אלהיו כי לא יָדַע זולתו ולא הכיר בִּלְתּוֹ, אם בתום לבבו הולך, נקי הוא אין עליו אשמה, ואין אנו שוללים ממנו שכר טוב בכוונתו הרצויה על כל פנים, שכך אמרו רבותינו ז"ל בפירוש, חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, וכאשר הכתוב משבח: הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים.

כלומר, כל אדם בעל דת השומר על מצוות דתו בתום לב, הרי הוא בכלל חסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. כמובן שאין דעת היעב"ץ לכלול בכך בעלי דת בלתי-מוסרית, כזו שמאמיניה עושים עוול בשמה. אך כל עוד מדובר בדת מתוקנת, הרי שמאמיניה הכנים הם בכלל חסידי אומות העולם.

בדרך אגב, היעב"ץ הביא את האימרה "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא" בשמם של "רבותינו ז"ל". אלא שאימרה זו אינה ידועה לנו כצורתה ממקור אחר פרט לרמב"ם, שפירשה באופן שונה לחלוטין מן היעב"ץ. הוא למעשה תומך את שיטתו שלא כרמב"ם, מלשונו של הרמב"ם עצמו…

דבריו של היעב"ץ הם חלק ממסכת כוללת הארוגה בכתביו הרבים, ממנה עולה יחס חיובי לנוצרים האדוקים בדתם. מכל מקום, הם נותנים לנו ביסוס רב משמעות לשימוש השגור בפינו בביטוי 'חסיד אומות העולם': אדם הנענה לצו אמונתו ופועל למען טובתם של בני אנוש, הרי הוא חסיד אומות העולם!

יום נעים ופורה!

2 תגובות על “החסיד ר' פרנץ יוזף זצ"ל

  • ישנה מחלוקת האם הנוצרים נחשבים עובדי ע"ז.
    א. יש הבדל בין נוצרים קתולים לפרוטסטנטים.
    ב. ויש דעות שגם הקתולים אינם עכו"ם.
    ג. גם אם כן לא בטוח שנאסר עליהם לעבוד את ה' + ע"ז.
    ולכן הם יכולים להיות בני נח.
    ד. גם אם הם עוברים על ע"ז זה לא בטוח מפקיע אותם מלהיות גרי תושב.

    ועיינו בויקיפדיה – עבודה זרה
    https://he.m.wikipedia.org/wiki/עבודה_זרה_(יהדות)

  • היעב"ץ בשם רבותינו ז"ל, זה לכאורה הגמרא במס' ע"ז (י:, וראה שם במאירי), בדברי אנטונינוס. הלשון אכן אינה מופיעה בגמרא, אך שכיח שהשתמשו מאורותינו בפתגמים שהשתרשו בהמון ולהם שורש בחז"ל, כשהם מציינים לחז"ל.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל