צריך עיון > בין הסדרים > להתחתן ולברוח

להתחתן ולברוח

מעקב אחר תולדות חייו הסוערים של ר' יוסף יוזל הורביץ, "הסבא מנובהרדוק", מביא אותנו לעיין בשאלה חמורה אחת הנוגעת לחיובי הבעל כלפי אשתו

י"ז בכסלו תשע"ט

היום, י"ז בכסלו, לפני תשעים ותשע שנה, נפל אבל כבד על עשרות ישיבות "נובהרדוק" בכל רחבי פולין וליטא, עם פטירת רבם הנערץ רבי יוסף יוּזְל הורוביץ זצ"ל, אבי שיטת המוסר הייחודית הקרויה "נובהרדוק" על שם העיר בה ייסד את הישיבה הראשונה שלו, ואשר כונה בחיבה "דֶער אֶלְטֶער" (הסבא). זו הזדמנות נפלאה לעסוק מעט בדמותו הפלאית, ועל הדרך לעיין בהלכה חמורה אחת העולה במחשבתנו אגב תיאור קורות חייו.

ר' יוסף יוזל נולד בעיר פְּלוּנְגֵיאן שבמחוז טֶלְז בליטא, בה כיהן ברבנות אביו רבי שלמה זלמן. כבן שמונה עשרה השתדך עם בתו הבכורה של יהודי אמיד מן העיר שְׂוֶוקְשׂנֶה (במחוז קְלַייפֶּדָה שבמערב ליטא), שהתחייב לפרנסו בשנים שלאחר נישואיו כדי שיוכל להתמסר לתורה. עוד בטרם נישאו מת אבי הכלה בחטף, הותיר אחריו אלמנה ושמונה יתומים ור' יוסף יוזל, החתן הצעיר, נאלץ לצאת ולפרנס את המשפחה כולה. כשמונה שנים עסק ר' יוסף יוזל במסחר, כשהוא נוסע לפרקים מביתו שבשְׂוֶוקְשׂנֶה אל עיר המחוז מֶמֶל (כיום, כשם המחוז קְלַייפֶּדָה). בשנים אלו ילדה לו רעייתו בן ובת, ועל כתפיו הייתה מוטלת פרנסתן של אחת עשרה נפשות – משפחת חותנו ומשפחתו שלו.

יום אחד התוודע בעיר ממל אל הגאון הליטאי רבי ישראל מסַלַנְט, מייסד תנועת המוסר הליטאית שהחזיק בית מדרש בעיר. המפגש בין השניים הצית את נשמתו של ר' יוסף יוזל, ולאחר שלוש עשרה פגישות ממושכות עם ר' ישראל גמר בדעתו לעזוב את מסחרו ולהקדיש את חייו לתורה. הוא שיגר מכתב לרעייתו היושבת בשְׂוֶוקְשׂנֶה, ובו הודיע לה שהחליט לפרוש מכל עסקיו ולהתבודד במקום נסתר, להגות בתורה באין מפריע. אל מכתבו צירף סכום כסף נכבד שיספיק לכיסוי חובות בית מסחרו ולהחזקה מצומצמת של בני המשפחה.

רבי ישראל מסלנט ביקש להניא את ר' יוסף יוזל מהחלטתו הקיצונית, וניסה לשכנעו לשוב לביתו וללמוד תורה בסמוך לבית אשתו וילדיו. אך ר' יוסף יוזל היה איתן בדעתו ומחשש שמא לא יוכל להתמסר כל כולו ללימוד התורה, נמנע מלשוב לביתו. ר' ישראל הועיל מעט בשכנועיו, ור' יוסף יוזל התרצה לקבוע את מושבו בחברת בני אדם. הוא נכנס אל ה"כולל" הראשון בתולדות עמנו, הוא "כולל קוֹבְנָה" שהוקם על ידי רבי ישראל מסלנט והיה מורכב מבחירי תלמידיו. שם ישב ר' יוסף יוזל כשנה תמימה, מבלי שיצר כל קשר עם משפחתו, אשתו וילדיו.

במונוגרפיה יוצאת דופן שכתב הסופר דוד זריצקי על דמותו של הסבא מנובהרדוק, נמצא מכתב דמיוני שהשיבה רעיית הסבא להודעה הפתאומית על נטישתו. הנה קטעים ממנו:

מן הסתם יודע אתה את אשר הינך עושה ואין לי עליך כלום, אלא שהילדים בוכים ומתגעגעים אליך, ואין מי שיבחן אותם בתלמודם. חרדה אני פן יגדלו פרא. לא טוב הדבר, להיות תמיד בלי אבא. על כן דעתי היא, שתחשבו על שכירת דירה בקובנא או בסלבודקה, לא הרחק מן הכולל, וכך נוכל להיות יחד, אף על פי כן מותר היה לך לספר לי. וכי הייתי מתנגדת לך ברצותך ללמוד תורה? אך מן הסתם מיטיב אתה להבין יותר ממני…

הנהגתו הקיצונית של ר' יוסף יוזל מעלה שאלות קשות, הן במישור ההלכתי והן במישור המוסרי. נשיאת אשה כרוכה בהלכה בסדרת התחייבות כלפיה מצד הבעל, וביניהן חיוב עונה, התובע מן הבעל קיום יחסי אישות סדירים. האם רשאי אדם לעזוב לפתע את ביתו ולהימנע מקיום חובותיו הבסיסיים כלפי אשתו, בשל רצונו העז ללמוד תורה?

זוהי סוגיה חמורה, שהעיון במקורותיה מותיר אחריו שובל הרהורים ועמדה מורכבת. באופן כללי, ביחס לאנשים העוסקים במלאכה, נקבעו בהלכה פרקי זמן שונים למידת הנוכחות בבית הנדרשת מן הבעל. כאשר הוא מבקש לחרוג מהם ולהיעדר זמן ממושך יותר, עליו לקבל את רשות אשתו, ואף לאחר מכן ראוי שלא ייעדר לתקופה העולה על חודש ימים. כמה זמן ישהה בביתו בטרם ייעדר שנית? יש אומרים חודש ויש אומרים חודשיים.

ואולם, ללומדי תורה ניתנה הקלה גדולה יותר, וכאן באנו למחלוקת החכמים. ראשית, משנה במסכת כתובות מלמדת:

התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות – שלושים יום… דברי רבי אליעזר.

כלומר, לדעת רבי אליעזר יכול הבעל להיעדר מן הבית לשם לימוד תורה, גם בלי לקבל את רשות אשתו, לתקופה של שלושים ימים. לשון המשנה מעלה שתי שאלות: א. האם יש חולקים על רבי אליעזר? אם זו דעה מוסכמת על הכל, המשנה לא הייתה צריכה להזכיר עליה את שם רבי אליעזר; ב. גם לדעת רבי אליעזר, מה פרק הזמן שיכול הבעל להיעדר מן הבית ללימוד תורה, כאשר יש לו רשות מאשתו.

 

הבעל, האשה ורש"י

לדעת רש"י, הגמרא התייחסה במפורש לשאלה השניה וקבעה שגם ברשות האשה אין להיעדר מן הבית לפרק זמן העולה על שלושים יום. ראשונים אחרים סבורים שדברי הגמרא אמורים רק על בעלי מלאכה ואנשי מסחר, ואילו לומדי תורה יכולים להיעדר לפרק זמן בלתי מוגבל, כל שהדבר נעשה ברשות האשה.

ביחס לשאלה הראשונה, האם יש חולקים על רבי אליעזר, נאמר בגמרא כך:

אמר רב אדא בר אהבה, אמר רב: זו דברי רבי אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתים ושלוש שנים שלא ברשות.

אם כן מחלוקת תנאים, רבי אליעזר היחיד מול החכמים הרבים, כשלדעת חכמים יכול אדם לפרוש לתלמוד תורה אף לתקופה ממושכת בת שנתיים או שלוש. כיצד יש לפסוק את ההלכה? בדרך כלל, יחיד ורבים הלכה כרבים. אף על פי כן, הגמרא מביאה את הוראת האמורא רב ברונא בשם האמורא רב, שהלכה כרבי אליעזר.

ומצד שני, מביאה הגמרא את דברי האמורא רבא:

סמכו רבנן אַדְּרַב אדא בר אהבה וְעָבְדֵי עוּבְדָּא בְּנַפְשַׁיְיהוּ [=סמכו החכמים על דברי רב אדא בר אהבה שלדעת חכמים אדם יכול לצאת מביתו לשנתיים או שלוש, ועשו מעשה בנפשם].

כאן אנו מוצאים דבר מעניין מאוד. המילה "בְּנַפְשַׁיְיהוּ" שבדברי רבא, תַּרְגּוּמָהּ בדרך כלל "בעצמם", ופירוש דברי רבא הוא פשוט: החכמים עשו מעשה בעצמם, מתוך שהסתמכו על דברי רב אדא בר אהבה. אלא שרש"י על אתר תרגם אותה כצורתה, "בנפשם", ולפי זה כוונת דברי רבא היא שונה לחלוטין: החכמים שסמכו על דברי רב אדא בר אהבה עשו מעשה שעלה להם בסיכון נפשם. "עוּבְדָּא בְּנַפְשַׁיְיהוּ" = מעשה במחיר נפשם.

מדוע רש"י סטה מן הפירוש הפשוט? מפני שמיד לאחר דברי רבא, הגמרא מפרטת שבע מעשיות שונות שארעו לחכמים שונים, כאלו שעזבו את ביתם לצורך לימוד תורה, ובשש מתוכן הדבר גרם לסכנת נפשות בצורה כזו או אחרת. בין הסיפורים, המעשה המפורסם על החכם רב רחומי שהתעכב בערב יום הכיפורים מלשוב לביתו. רש"י הבין שסיפורים אלו באו בגמרא כפירוש דברי רבא, ומשכך יש לקרוא את דבריו "עָבְדֵי עוּבְדָּא בְּנַפְשַׁיְיהוּ" כביקורת על אותם חכמים, שעשו מעשה בלתי ראוי שהביא אותם לסכנת נפשות.

בדרך כלל, פירושי רש"י לתלמוד אינם נחשבים מקור מובהק לפסיקת הלכה. אמנם רש"י היה פוסק הלכה ויש לנו ממנו הוראות רבות, אך את פירושו לתלמוד הוא כתב מתוך מגמת פרשנות ובסגנון פרשני, מבלי לתת את הדעת על המסקנה ההלכתית המעשית. ומכל מקום, כיון שכדרכו של רש"י הלכו גם פרשנים אחרים שהתייחסו גם לפסיקת ההלכה למעשה (כמו רבי יצחק אַלפַסִי, הרי"ף), נוכל לומר שלדעת רש"י וההולכים בשיטתו התמונה ההלכתית היא כזו:

לדעת רבי אליעזר מותר להיעדר מן הבית לצורך לימוד תורה, למשך שלושים יום. אפשר לעשות זאת גם בלי ליטול רשות מן האשה, אלא שגם עם נטילת רשות, אין ראוי להיעדר זמן רב יותר. חכמים חולקים על רבי אליעזר, ולדעתם אפשר להיעדר מן הבית לצורך לימוד תורה אף לתקופה של שנתיים או שלוש, בלי ליטול רשות מן האשה. הלכה כרבי אליעזר, כפי שהורה האמורא רב ברונא, אף על פי שראוי היה לפסוק הלכה כרבים החולקים על רבי אליעזר, כיון שאלו שסמכו על דברי חכמים הסתכנו בנפשם, ומכאן שאין הדבר ראוי.

 

לך ברח!

ואולם ראשונים אחרים חולקים על רש"י, בשתי פנים: א. לדעתם, גם לדעת רבי אליעזר, אם האשה מרשה אפשר להיעדר לזמן ממושך יותר משלושים יום. דברי הגמרא שאין ראוי להיעדר יותר משלושים יום, אמורים רק על פועלים ועוסקֵי במסחר; ב. אין הלכה כרבי אליעזר אלא כחכמים, ואפשר להיעדר מן הבית ללא רשות האשה אף שנתיים או שלוש, אך לא יותר מכך.

לדעה זו, דברי רבא "עָבְדֵי עוּבְדָּא בְּנַפְשַׁיְיהוּ" מתפרשים כפשוטם: עשו מעשה בעצמם, ומכך יש ללמוד שנפסקה ההלכה כחכמים. כדעת הראשונים הללו נפסקה ההלכה ב"שולחן ערוך". הביטוי "שנתיים ושלוש" צריך הסבר: שנתיים או שלוש?! רבי דוד מקַרְלִין, מגאוני ליטא במפנה המאות ה-19 וה-20, הציע הסבר פשוט: אם הלומד רואה ברכה בלימודו, הוא רשאי להתעכב עד שלוש שנים; אם הלימוד מקרטע והברכה אינה נראית באופק, יקצר את זמן פרישותו ויחזור אחר שנתיים.

חשוב להדגיש: הדיון הוא רק ביחס לשאלת מחויבותו של הבעל למִצוַת "עונה", כלומר לקיום חיי אישות סדירים עם אשתו. שאלת כלכלתה של האשה בכל תקופת הפרישות של הבעל, צריכה לידון באופן נפרד. אין כאן המקום להתייחס לכך בהרחבה, אך נוכל לומר בקצרה שלדעת חלק מן הראשונים, במקום שכך מנהג הלומדים, רשאי הבעל לעזוב את הבית אף מבלי לדאוג לפרנסת האשה, ואילו רבנו תם, נכדו של רש"י, שלל זאת מכל וכל.

כאמור, הסבא מנובהרדוק רבי יוסף יוזל, דאג מראש לכלכלת המשפחה, ואם כן דיוננו באשר להנהגתו מתצמצם בשאלת הפרישות בלבד. כפי שראינו, הנהגתו זוכה לגיבוי מצד ההלכה הפסוקה ב"שולחן ערוך", אם כי יש לציין שראשונים רבים המליצו להימנע מכך מסיבות מובנות רבות.

בעולמם של יהודי ליטא, תופעת הפרושים הייתה נפוצה מאוד. עד כדי כך, שביישוב הישן בארץ ישראל כונו כלל היהודים הבאים מליטא, בעיקר בעליית תלמידי הגר"א ובעקבותיה, בשם "פרושים". אלא שגם בנוף הליטאי הפרושי, דמותו של רבי יוסף יוזל הייתה ייחודית במידת הקיצוניות של פרישותו.

רק לאחר כשנה וחצי הרפה ר' יוסף יוזל את תנאי פרישותו, וניאות להעתיק את מושב משפחתו לסלבודקה, פרבר העיר קובנה. שנים ספורות לאחר מכן נפטרה רעייתו הצדקנית והותירה אחריה שלושה יתומים קטנים שנמסרו לקרובי המשפחה, כשר' יוסף יוזל ממשיך לשקוד על תלמודו. זוג יהודים תמימים, ר' שלמה הפחח ורעייתו, הקצו בביתם חדר בעבור ר' יוסף יוזל, ושם ישב ולמד בבדידות ובהתמדה.

בתקופת הפרישות השנייה הֶחֱרִיפָה בדידותו של ר' יוסף יוזל, והוא נותר סגור בחדרו מבלי שראה פני אדם. הוא לא יצא מן החדר, אף לא לשמיעת קול שופר בראש השנה, דבר שעורר עליו את תמיהתם של חכמי העיר ובראשם רבי יצחק אלחנן ספקטור, רב העיר קובנא ומגדולי הדור. בדין ודברים שהיה לו עם הרב, סוכם שבתום השנה ייצא מן החדר ויפסיק את פרישותו.

בתום השנה אירע מקרה מעציב לבעלי הבית המסורים, ר' שלמה הפחח ורעייתו. בתם המאורסת עמדה להינשא, וברגע האחרון החתן ביטל את השידוך. ר' יוסף יוזל הצדיק פנה אליהם והודיעם כי הוא נכון בשמחה לשאת את בתם. עם רעייתו השנייה קבע ר' יוסף יוזל הסדר אדיב במיוחד, לפיו הוא ייעדר מן הבית בכל ימות השבוע, אך יחזור בכל ערב שבת.

עם נישואיו השניים החל פרק חדש בחיי ר' יוסף יוזל. הוא יצא אל המרחב היהודי בליטא ובפולין וחולל מהפכה בלימוד התורה, ותוך שנים ספורות הקים עשרות ישיבות והעמיד אלפי תלמידים.

בשנות מלחמת העולם הראשונה נדד עם תלמידיו מעיר לעיר, ולאחריה התיישב בעיר קייב והתמסר כל כולו לטיפול בפליטי המלחמה שהתנקזו אל העיר הגדולה. התנאים הקשים ששררו בין הפליטים גרמו להתפרצות מגיפה, שגם במהלכה לא נרתע ר' יוסף יוזל מטיפול שוטף בחולים. בחודשים הראשונים של שנת תר"ף (סוף 1919) חלה ר' יוסף יוזל, ובשעה 3 לפנות בוקר יום י"ז בכסלו שבה נשמתו הסוערת אל יוצרה. מאז ועד מלחמת העולם השנייה, המשיכו תלמידיו הגדולים את מפעליו והקימו עוד ועוד ישיבות בכל רחבי פולין וליטא, תחת השם "בית יוסף" האוצר את זכרון רבם הגדול.

יום נעים ופורה !

9 תגובות על “להתחתן ולברוח

  • אישה שמרגישה בודדה ואין לה למי לקום פשוט תמות האם אישתו של ר יוסף זידל לא הרגישה כך הרי היא לא רצתה בהתחלה שהוא יסע?

  • כיוצא בזה, איך הותר לרחל למסור הסימנים ללאה. גם אם רצתה שלא תתבייש, סוף סוף היא מחויבת כלפי יעקב

  • בראשית תודה ליצחק ברוך על הגיגיו היפים.
    אינני מכיר סוגיה זו היטב, אך לכאורה נראה שגם לחולקים על רש"י אין הדבר מומלץ לכחילה, והראיה מסיפורי הגמרא על אותם חכמים שהסתכנו כשפעלו כך, בודאי שהגמרא לא סתם הביאה זאת.
    דבר נוסף: מה באמת פשר הדבר שר' יוסף יוזל לא יצא לשמוע קול שופר, הרי בדאורייתא עסקינן?
    אשמח לשמוע מדבריך הנפלאים גם בנושא זה, באופן אישי, או אולי לייחד מאמר לנושא זה גם.
    תודה.

  • לדעתי, אין ספק כלל. שהסבא מנוברדהוק נתפס במשהו שהוא הרגיש שהוא לא עוד "משתנה" ברצף החיים. אלא משהו הסטורי, משהו שהוא "גדול מהחיים" משהו שלא תמיד לתארו במילים.
    במצב כזה, אין כללים ואין חוקים. גם לא יעזור…
    הוא נשאב, והוא היה מוכן לשלם כל מחיר שהיה נדרש!

  • למה יש חילוק בין האישה הראשונה לשניה?

  • לדוד היקר
    ההיסטוריה היהודית בפרט ושל העולם בכלל מלאה באנשים שהיו בטוחים שזו זו הדרך הנכונה בה צריך לדבוק ולא צריך חוקים, הצצה קטנטנה להיסטוריה מראה לנו כמה אסון יש בחשיבה כזו, די אם נלמד קצת על שבתאי צבי, אותו האיש הנוצרי, וכאלו ישנם הרבה, אין כאן המקום להאריך אבל המסר ברור: ברגע שאדם מכופף חוקים כאלו ואחרים אפילו בשם משהו גדול, אין לדבר סוף ופי התהום קרובה מתמיד,
    מעבר לשאלה בסיסית מה זאת אומרת אין כללים?! עם כל הכבוד אנחנו מדברים על כללים וחוקים שהתורה הכתיבה, אותה תורה שהוא מקדיש עצמו עבורה! זה לא הגיוני להקדיש את כולך לתורה ובבת אחת להתעלם ממה שהיא מכתיבה לך!
    על כן צר לי כנראה לא זה מה שחשב הסבא מנובארדוק.

    • בס"ד

      הוא היה ככ בדבקות עם השם שוויתר על משפחתו בצורה נכונה ,מזדהה עם דוד ,הוא אכן הבין שלעיתים עוברים על התורה עבור מטרות כה עצומות
      …וזכה להיות שליח של הקמת אלפי תלמידים ועשרות ישיבות …

  • האם יש למישהו מושג היכן יש למצוא את כתביו של הסבא באניטרנט

    • יש את ספריו במחשב מדריגת האדם אור המוסר וכו'

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל