צריך עיון > בין הסדרים > מתי על המדינה לקחת אחריות?

מתי על המדינה לקחת אחריות?

מראה מקום

אנשים רבים נוטים לראות במדינה אחראית עיקרית למצבם הכלכלי של האזרחים. מתוך כך נולדת גישה של תוכניות סיוע ממשלתיות מסוגים שונים, ביטוח לאומי, הבטחת הכנסה, וכיוצא באלו. האם הן באמת מעוילות? צ'ארלס מארי סבור כי היכולת של המדינה לעזור באמצעות תוכניות סיוע מוגבלת מאד. כאשר המדינה מנסה לעזור, פעמים רבות היא רק מזיקה:

 

בתכניות העבָרה ממשלתיות יש לנהוג חשד בסיסי. כל העברה כפויה של כסף מאדם אחד לאדם אחר מטילה מעצם טיבה נטל כבד על כתפי המחוקק ומתַקן התקנות. הוא נדרש להיות "צודק" בהחלטות המחייבות שיפוטים סובייקטיביים: מי נזקק יותר ומי פחות? איזה צורך חשוב יותר מאחרים? מה להעדיף, תוצאות בטווח המיידי או בטווח הארוך? ובכל זאת ישנם צרכים המשוועים לעזרה; משוועים לסוגים מסוימים של העברת משאבים מפרטים מסוימים בחברה לפרטים אחרים. כאן נתמקד בשאלה: מתי הגיוני להניח שהַעֲבָרה תועיל יותר מכפי שהיא תזיק?…

הבה נשים את עצמנו במקומו של מתכנן ממשלתי שהתבקש ליישם גוף חקיקה חדש, "החוק המקיף נגד עישון"… החקיקה מספקת תמריצים ישירים וממשיים להפסקת עישון. מיליארד דולר יוקצו מדי שנה, בלי הגבלת זמן, לתשלום במזומן לאנשים שייגמלו מההרגל. אנחנו אחראים לתכנן את החלק הזה במיזם. יש לנו חופש מלא לקבוע כל כלל שנרצה, בתנאי שהוא תואם את הזכויות שבחוקה. כעבור חמש שנים תיעשה הערכה כדי לקבוע אם מספר הסיגריות הנרכשות ומספר המעשנים ירדו בזכות התכנית.

האתגר בניסוי זה הוא להשתמש במיליארד הדולרים באופן שלמיטב הערכתנו יממש את המטרה. ואני מבקש לטעון פה שאיננו יכולים לעשות זאת; שכל תכנית שנכין תעשה אחת מהשתיים: או שלא תהיה לה השפעה על היקף העישון, או שהיא למעשה תגביר את העישון. אני טוען שאין בכוחנו להשתמש במיליארד הדולרים ולהשיג בכך את מטרתנו…

 

למאמר המלא ב'השילוח'