צריך עיון > מראי מקום > פרגמטיות וקנאות בחברה שמרנית

פרגמטיות וקנאות בחברה שמרנית

מראה מקום
 

האם שמרנות היא ערך מקודש שראוי להילחם עליו בכל מחיר? משה קופל מזהיר כי השמרנות החרדית חותרת תחת עצמה – היא מסמנת את הבדלנות המוסדית כמטרה לעצמה, גם על חשבון הערכים ואורח החיים אותם היא מבקשת לשמר. כך ממוססת השמרנות החרדית את החרדיות:

 

החברה החרדית בת זמננו מתאפיינת בהתבדלות מוסדית של האנשים השמרניים ביותר בציבור היהודי בישראל. התבדלות מוסדית זו מובילה להדגשה קיצונית של השמרנות עצמה, על חשבון הערכים והנורמות שלכאורה משתמרים…

הדבֵקוּת במסורת בדיוק כפי שנתקבלה, כאשר היא ננקטת מתוך קנאות, הופכת לאמונה בעצם מהותה הבלתי-משתנית של ההלכה. נכון שאם רוצים לשמור על אופייה האורגני של ההלכה יש להימנע משינוי מכוון שלה; אבל ההתכחשות הדוקטרינרית לעובדה ששינויים אכן התרחשו, וחייבים להתרחש, היא קרתנית, נאיבית, ולפעמים גם חסרת-כֵּנות. ציור של דוד המלך חבוש שטריימל (כפי שישנו בכמה חוברות צביעה חרדיות לילדים) איננו ניצחון של החוש האמנותי, כי אם כישלון של החוש ההיסטורי.

גם דחייתן הפרגמטית של הדוֹגמוֹת הליברליות האוטופיות מועצמת בתיבת התהודה החרדית לכדי דוֹגמה נוקשה אף יותר, ובלתי-פרגמטית בעליל. היחס הזהיר להיבטים האוטופיים של הליברליזם ושל הציונות משתריין לכדי עיוורון כלפי התועלת שאידיאולוגיות אלו הביאו בכל זאת לעם היהודי כולו ולחרדים בפרט. במקום זהירות מפוכחת באה ציניות הרסנית שלוחת רסן…

 

למאמר המלא ב"מידה"