גזירות קנ"א – הגזירות שגזרו נתחים מעם ישראל

היום, כ' במרחשון, לפני שש מאות ועשרים ושבע שנה, כתב רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ גדול חכמי ספרד אגרת מזעזעת וקורעת לב, אל קהילת אֲבִינְיוֹן שבצרפת. האגרת נכתבה בכ' במרחשון ה'קנ"ב (סוף שנת 1391), והיא סוקרת בפרוטרוט את אירועי גזירות קנ"א שהחריבו עד היסוד את מרבית הקהילות בחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל של ימינו). זו הזדמנות עצובה להעלות על נס את פעלו של רבי חסדאי לשיקום הקהילות בספרד, לעמוד מעט על משמעותן הטראגית של גזירות קנ"א בתולדות העם היהודי, ועל הדרך, לעיין בהלכה אחת בדיני קידוש השם.

החל מאמצע המאה ה-14 (שנת 1350) הלכו והורעו חיי היהודים במערב אירופה. תחילה היו אלו הפרעות שפרצו בעקבות המגיפה השחורה, שבהן הואשמו היהודים בהרעלת הבארות. אלו התרחשו בעיקר בגרמניה ובצרפת, אך בהדרגה נפוצו גזירות, הצקות ומהומות מצד מטיפי דת והמונים נוצריים גם דרומה, בממלכות חצי האי האיברי.

משך עשרות שנים סובבו בערי ספרד כמרים שהטיפו לשנאת יהודים ולאלימות כלפיהן, עד שבראש חודש תמוז קנ"א (הרביעי ביולי 1391 בלוח היוליאני) החלו התוצאות להופיע. הנה תיאורו של רבי חסדאי קרשקש:

יום ראש חודש תמוז קנ"א המר והנמהר, דָּרַךְ ה' קַשְׁתּוֹת האויב על קהילת סֶיבִלְיְיאָה (sevilla) רַבָּתִי עַם, שהיו בה כמו שישה או שבעה אלפים בעלי בתים, הציתו באש שְׁעָרֶיהָ והרגו בה עַם רב…

סֶבִילְיָה שבאנדלוסיה הייתה הקהילה הראשונה שסבלה מן הפרעות. מיד לאחריה פשטו הפורעים על קהילת קוֹרְדוֹבָּה ומשם לטוֹלֶדוֹ, בה נהרג על קידוש השם רבי יהודה נכד הרא"ש עם כל משפחתו. תוך שבועות ספורים הייתה גולת ספרד כולה למאכולת אש, ורוב הקהילות בקַסְטִילְיָה ואַרַגוֹן (שתי הממלכות הגדולות בספרד) חרבו לחלוטין.

הקהילה היחידה שניצלה מן הפרעות הייתה קהילת סַרַגוֹסָה, בה ישב חוּאַן הראשון מלך ארגון ומנע מן הפורעים לפגוע ביהודים. רבה של סרגוסה היה רבי חסדאי קרשקש ובכך ניצלו חייו. בנו היחיד, לעומת זאת, חתן צעיר כבן עשרים, מצא את מותו על קידוש השם בפרעות בברצלונה.

בשנים שלאחר הפרעות הקדיש רבי חסדאי קרשקש את חייו לשיקום הקהילות, ככל שניתן היה לשקם. הוא העמיק את קשריו עם המלך ופעל למתן חסות והגנה ליהודי הערים במלכות ארגון. עשרים שנה לאחר הפרעות הוא הלך לבית עולמו כבן שבעים, כשהוא מותיר אחריו את ספרו הפילוסופי החשוב "אור השם" ותלמידים רבים. המפורסמים שבהם, רבי יוסף חביבא בעל "נימוקי יוסף" ורבי יוסף אלבו בעל "ספר העיקרים".

אף שרדיפות הן כמעט דבר שבשגרה בתולדות עמנו, לגזירות קנ"א שמור מעמד טראגי במיוחד: הן הולידו את תופעת האנוסים בישראל. הפורעים בגזירות אלו הציבו בפני קורבנותיהם את הברירה – למות על קידוש השם או להמיר את דתם לנצרות, ורבים רבים בחרו באפשרות השנייה והמירו את דתם בעל כרחם.

אלא שלצד המומרים מאונס, התפשטה בימים אלו תופעה של המרת דת מרצון, או לכל הפחות שלא מאונס גמור. עוד טרם החלו הפרעות הושפעו רבים מן ההטפה הנוצרית הבלתי פוסקת, ורבים אחרים נואשו ממצבם הקשה של היהודים. בעקבות כך, משפחות שלמות המירו את דתן, ובכללן ראשי קהילות ואפילו – רבנים. מן הידועים ביותר בין המומרים בדור הזה הוא שלמה הלוי, בתחילה רב העיר בורגוס ולימים הבישוף שלה. הלוי הוטבל לנצרות כשנה לפני גזירות קנ"א, והפך לפַּבְּלוֹ דֶה סַנְטָה מַרְיָה. לא די שהפנה עורף לעמו, אף פעל בשנותיו כנוצרי להגברת הלחץ על יהודי ספרד.

בתקופות אחרות ובמקומות אחרים, תולדות עמנו רוויים במעשי גבורה של קהילות שלמות שמסרו את נפשן על קידוש השם. מספרד של המאה ה-14 עולה תמונה שונה לגמרי. ככל הנראה, רוב יהודי ספרד לא עמדו בניסיון והמירו את דתם. הגורמים לכך הם מן השאלות החמורות שהעסיקו את חכמי ישראל בימים ההם, מצד אחד, והמעסיקות את חוקרי ההיסטוריה בימינו, מצד שני.

שתי התופעות המקבילות, ההמרה מאונס וההמרה מרצון, יצרו את הבעייה ההלכתית החמורה הנוגעת למעמד האנוסים. משנת קנ"א והלאה עזבו יהודים רבים את חצי האי האיברי והתיישבו בצפון אפריקה וברחבי האימפריה הע'ותמאנית. מאה שנה לאחר הגזירות גלי ההגירה הפכו לנחשול גדול, כאשר המלכים הקתולים בספרד גירשו באופן סופי את כל היהודים מארצם, וביניהם צאצאי אנוסים רבים. עם בואם, הוכרחו רבני הקהילות להכריע בשאלת מעמדם ההלכתי.

מיהו יהודי?

בדורות מאוחרים יותר, שאלת המעמד עסקה בעיקר בדיני אישות: האם יש לדרוש מצאצאי אנוסים לעבור הליך גיור, שמא הם צאצאים לנישואי תערובת? האם אין לחשוש לממזרות, כתוצאה מנישואין שלא פסקו בהליך גירושין הלכתי?

אך בדור שמיד לאחר הפרעות, כאשר האנוסים עצמם התיישבו בקהילות שמחוץ לספרד, שאלת המעמד עסקה בכשרותם לעדות, בצורך לדרוש מהם "קבלת חברות" – טקס המבוצע במומר השב ליהדותו, ואף במידת הסולידריות שעל החברה המקומית לנהוג באנשים שהמירו את דתם ולא מסרו את נפשם.

אלו שהמירו את דתם בעל כרחם כאשר נדרשו לעשות זאת כדי להציל את חייהם, הציבו דילמה הלכתית בפני הפוסקים. הלכה פסוקה היא, שיש למסור את הנפש על שלוש העבירות החמורות, ובכללן עבודה זרה. משנה במסכת סנהדרין מלמדת שבכלל עבודה זרה גם "המקבל עליו לאלוה". כלומר, מי שמכריז על קבלתו את אלהותו של האליל. הסכמה לקבל את דת הנצרות המאמינה באלוהותו של ישו, היא אפוא עבודה זרה שיש למסור עליה את הנפש.

הראשון שעסק הרבה בשאלת מעמדם של האנוסים הוא רבי יצחק בַּר שֵׁשֶׁת (הריב"ש), ידידו של רבי חסדאי קרשקש. בגזירות קנ"א שהה הריב"ש בעיר וַלֶנְסְיָה, ויש הסבורים שהוא עצמו הוטבל לנצרות בכפייה. מיד אחר הפרעות ברח מספרד והתיישב באלג'יר, שם מיהרו אנשי הקהילה היהודית למנותו כרבם.

אסור, אבל פטור

בספר תשובותיו של הריב"ש מצויות מספר תשובות הלכתיות העוסקות בשאלת מעמדם של האנוסים. באחת מהן הוא נשאל על כשרותו של יין המיוצר על ידי יהודים אנוסים, ובאחרת על כשרותו של גט שחתומים עליו יהודים אנוסים.

הריב"ש קובע כלל גדול:

דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס, ואפילו עבד עבודת גלולים שהדין שיהרג ואל יעבור, אם עבר ולא נהרג – לא נפסל לעדות, וכישראל הוא לכל דבריו, כיון שעשה באונס ומפני אימת מות נפלו עליו.

לדברי הריב"ש, יש להבחין היטב בין שעת האונס לזמן שלאחריו. כאשר אדם נדרש בכפייה לעבוד עבודה זרה – עליו לקיים מצות עשה של קידוש השם ולמסור את נפשו להריגה. אך אם לא עמד בנסיון, ועבד עבודה זרה מתוך שאנסוהו לעשות זאת, אף שביטל בכך מצות קידוש השם ועבר עבירה חמורה של חילול השם – הרי הוא כישראל לכל דבר. כשר לעדות, שחיטתו כשרה ויינו מותר. זאת משום שכל עבירות שעבר לא עשה אלא מתוך אונס וכפייה, וכלל בידינו: "אונס – רחמנא פַּטְרֵיהּ" [=העושה באונס, האלוקים פטרו].

אלא שהריב"ש מבחין בין שני סוגי אנוסים. יש כאלו שאמנם נאלצו להמיר את דתם, אך בסתר הם מקפידים על כל המצוות שבידם לשמור. אלו, לדברי הריב"ש, אכן יהודים כשרים לכל דבר. אך יש כאלו, שבעקבות ההמרה השלימו עם מצבם החדש וחדלו משמירת מצוות, עד שהגיעו למצב שבו הם עוברים עבירות גם בצנעה. משכך, אלו אינם אנוסים ממש, וממילא דינם שונה: אם העבירות שהם עוברים עליהן מרצון כוללות עבודה זרה וחילול שבת בפרהסיה – "הרי הם כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר, ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען"; ואם עוברים רק על שאר עבירות, "הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר, אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו עובד כוכבים גמור".

ממילא, כל אנוס הבא לפנינו, עלינו לבחון איזה אנוס הוא. אם הוא מאלו ששמרו בכל עת על כל מצוות התורה ככל שיכלו עד שעזבו את ארץ ספרד, הרי הוא בחזקת כשרות ודנים אותו כיהודי לכל דבר. אך אם הוא מאלו שהשתקעו בספרד ולא עזבו את הארץ, כבר יצא מחזקת כשרות ועלינו לבדוק אלו מצוות הוא מקיים ועל אלו הוא עובר.

למה לא ברחת?

אלא שריב"ש עורך הבחנה נוספת, גם בתוך האנוסים שנשארו בספרד. אדם עשוי להישאר בארץ מולדתו מסיבות שונות ומגוונות. יש שנשאר מחמת עניות, בהיעדר הממון הדרוש למסע הגירה; יש הנשאר מתוך שהתערה באוכלוסיה המקומית וקשה עליו היציאה לארץ זרה, ויש גם המטופל בילדים קטנים ואין בידו האפשרות לטלטל אותם בדרכים, ועוד ועוד.

ריב"ש קובע בנחרצות: כל שנשאר בארץ משיקולי נוחות כלכלית או עצלות, הרי הוא כפורק עול מלכות שמים ויש לדון אותו כנכרי לכל דבריו. רק אם נשאר בה מהיעדר יכולת לצאת עם בני משפחתו – הרי הוא אנוס שיש לבחון את מידת שמירת המצוות שלו.

דבריו אלו של הריב"ש מושפעים מהוראתו של הרמב"ם ב"אגרת השמד" שכתב כמאתיים שנה קודם לכן. גם אז נאלצו היהודים בספרד להמיר את דתם, והפעם לדת האיסלאם. גדודי "אַל-מוּוַחִידִין" פשטו על ערי ספרד המוסלמית וכפו על יושביהן היהודים לבחור אם להתאסלם או למות. חכם אחד בזמן הרמב"ם קבע שכל אלו שהמירו את דתם לאיסלאם באונס, כיון שלא מסרו את נפשם הרי הם כעובדי כוכבים, והרמב"ם כתב את "אגרת השמד" במטרה לבטל את דבריו מכל וכל. הרמב"ם לימד זכות על האנוסים וקבע שהם כיהודים כשרים, אך עם זאת הוסיף:

והעצה שאני יועץ לנפשי והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי ולכל מבקש ממני עצה – שייצא מאלה המקומות וילך למקום שהוא יכול להעמיד דתו ולקיים תורתו בלא אונס… אבל אלה שמפתים עצמם ואומרים שיעמדו במקומם עד שיבוא המלך המשיח לארץ המערב, ואז יהיו יוצאים והולכים לירושלים, איני יודע איך ייבטל מהם זה השמד, אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם.

וברוח זו, נוספה הלכה בנוסחאות מסוימות ב"משנה תורה" לרמב"ם:

אם יכול למלט נפשו ולברוח מתחת יד המלך הרשע, ואינו עושה, הנה הוא ככלב שב על קיאו והוא נקרא עובד עבודה זרה במזיד והוא נטרד מן העולם הבא ויורד למדרגה התחתונה של גיהנם.

ההיסטוריה מלמדת שרוב אנוסי ספרד לא שעו להוראת החכמים, והשתקעו לדורות בארצם. עם השנים, הלכה וטושטשה זהותם היהודית, גם של אלו שתחילה הקפידו בסתר על כל המצוות. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מלמדים כי כחמישית מאוכלוסיית ספרד ופורטוגל של ימינו נושאים מטען גנטי 'יהודי'. גזירות קנ"א היו מן הצד האחד בין הזרזים לצמיחתה של יהדות מזרח אירופה במאות שלאחריה, אך מצד שני גם פערו פצע מדמם בעם היהודי ועקרו ממנו רבים רבים מבניו.

יום נעים ופורה !