היהדות מופיעה על במת ההיסטוריה כקול מהפכני השובר את מוסכמות העולם הישן. לכן לא פלא לגלות אצל היהודים בדורות האחרונים נטייה אידיאליסטית לטובת קולות חברתיים מהפכניים. אולם היהדות מחילה בתוכה גם תכונת שימור יוצאת מן הכלל – היהודים דבקים במסורתם ובמנהגיהם לאורך אלפי שנים. הרב יהושע פפר לוקח את החרדיות כמקרה מבחן לקהילה המכילה בתוכה כוחות שמרניים ומהפכניים כאחד, ומבקש לומר כי היהדות מכילה בתוכה את הנטייה לשמר יחד עם היכולת לשפר. מתוך כך הוא קורא ליהדות החרדית ליישם את המודל המסורתי שלה על האתגרים העומדים בפניה כיום:
המונותיאיזם המוסרי שהיהדות הביאה לעולם היה בדרך כלל כוח מהפכני – מהפכה אשר כפי שהראו ג'ונסון ורבים אחרים, העלתה את העולם על נתיב חדש של גאולה מוסרית. ובכל זאת, אף כי היהדות מהפכנית ביחס לאלילות הקדומה, במונחים מודרניים היהדות, ודאי היהדות המסורתית, היא שמרנית בהחלט...
היהדות שמרנית לא רק במנגנוני התפתחות ההלכה שלה, אלא גם באופי החיים שהיא מבקשת להוביל. עולם ההלכה מתאפיין במערכת מורכבת של איזונים בין ערכים, בהכרה מפוכחת בטבעו של האדם ובגבולות היכולת לכונן חברת מופת, ובהפניית עיקר המאמץ של אנשי הרוח לאורך הדורות אל הזירה היומיומית של המשפט וההכרעה בעניינים מעשיים. דרשנים נמלצים היו ויהיו, ומפעם לפעם צצו ביהדות תפיסות של קנאות דתית שהעמידו כאידיאל ערכים של פרישות ועבודה רוחנית; אך דרך המלך של המסורת היהודית ושל ספרות ההלכה לדורותיה הייתה ונותרה בנייתם של יחידים וקהילות המתנהלים בתוך העולם בלי לבטל אותו, ומבקשים לשפר אותו בעבודה שקדנית של תיקון עצמי ומחויבות להלכה יומיומית...
ליהדות החרדית, המורכבת דווקא מאנשים שהדבקות במסורת ישראל יקרה להם במיוחד, הייתה סיבה טובה להשעות את הדינמיקה השמרנית של המסורת: המלחמה במגמות החילון השונות באמצעות חישולה של זהות חרדית. לצורך כך עוצב מודל מנהיגותי חדש, בוצעה מהפכה ביישום ההלכה, והועמקה הדומיננטיות של הישיבות. הבעיה בסטייה מן המסורת איננה עצם הסטייה, אלא תוצאותיה המהותיות והטכניות, שלא תמיד אפשר לצפותן מראש. במקרה החרדי, תוצאות אלו הגיעו והן בהירות כשמש…
השאלה אינה אם החברה החרדית תלך לקראת השתלבות, ברמה כזו או אחרת, בישראל הלא-חרדית בתחומים כגון השכלה גבוהה, השתתפות בשוק העבודה, מעורבות פוליטית ואזרחית, אחריות כלפי רשויות השלטון והחוק, ואף שירות צבאי. לשאלה זו כבר יש תשובה מתוך השטח, והיא ברורה לחלוטין. השאלה היא איך ליצור דגם מותאם של שמרנות, היודע לשמר את הטוב שבבדלנות התרבותית, שהיא לב לבה של האידיאולוגיה החרדית, ובאותה שעה ללכת לקראת השתלבות חלקית בחברה הכללית. דגם זה יצטרך לשלב בין הנטייה לשמר לבין היכולת לשפר – אם לנקוט את נוסחתו של אדמונד בֶּרְק, שאשוב אליה בהמשך – ולהגשים את שתי אלו בתוך הקשר יהודי מובחן. נראה לי שהשקעה אינטלקטואלית בכיוון הזה תניב תשואה מְרַבִּית...
