מהי הדרך הנכונה לגשת אל המחקר ההיסטורי? המחקר ההיסטורי מעלה פעמים רבות קושיות לא פתורות על העולה, לכאורה, מהמקורות התורניים. מה נכון לעשות אם כן: לדחות את דברי המחקר בתור שקרים מגמתיים? להתעלם מהם ולהפסיק ללמוד היסטוריה מחשש פגיעה באמונת חכמים? הרב מרדכי ברויאר מלמד כי מטרת אגדות חז"ל אינה להעניק לנו מידע היסטורי, ועלינו למצוא את הדרך לשלב בין הכרה היסטורית רחבה והבנה מעמיקה של מוסר חכמים. באופן זה לא תחלש אמונת חכמים של התלמיד, אלא רק תתחזק:
יש דרך "קלה", לכאורה, שבה תוכל הוראת ההיסטוריה במוסדות החינוך הדתי לעקוף את כל בעיית הכרונולוגיה היהודית והעולמית. הדרך הזאת היא – לא ללמד את ההיסטוריה העולמית של תקופת בית שני וללמד רק את ההיסטוריה היהודית. לא אנסה לשכנע את מי שמציע ללכת בדרך זו, שסופו למעול בתפקידו כמורה להיסטוריה, שהרי מלכתחילה לא תעלה הצעת דרך שכזאת כדי לשפר ולשכלל את הוראת ההיסטוריה בתור שכזאת, אלא כדי למנוע פגיעה באמונת חכמים. אם זוהי תכלית ההפרדה בין היסטוריה של עם ישראל לבין היסטוריה של אומות העולם, הרי שדווקא המחנך לתורה וליראת שמים חייב להתנער ממנה. הפרדה שכזאת תהפוך את שתי ההיסטוריות לשתי דיסציפלינות שונות, והרווח של "אמונת חכמים" בהוראת ההיסטוריה היהודית יצא בהפסד התרוקנות הוראת ההיסטוריה של האומות מכל ערכי הדת והאמונה. כתוצאה מכך ילמד התלמיד שאין להקב"ה בעולמו אלא היסטוריה יהודית בלבד, ואילו ההיסטוריה של האומות מתנהלת, כביכול, מעבר לתחום שליטתו והשגחתו. תוצאת ההפרדה עלולה אפוא להיות – לא הגברת אמונת חכמים, אלא חילון טוטאלי של ההתרחשות ההיסטורית העולמית, בבחינת "עזב ה' את הארץ" ח"ו.
זאת עלולה להיות התוצאה של הוראת הכרונולוגיה היהודית על פי משמעותו המילולית של סדר עולם. כי הוראה שכזאת חייבת לנתק את תולדות ישראל מתולדות העמים, אם אין רצונה להסתבך בפלפולים כרונולוגיסטיים או בעריכת הרמוניזציה מעשה הדבקה בין ניגודים שאינם נדבקים לפי פשוטם. כלום לא נשיג הרבה יותר בניצול הוראת ההיסטוריה לשם העמקת החינוך לאמונת חכמים, אם במקום להקפיד ללא צורך וללא חכמה על ההבנה המילולית של דברים ומספרים באגדות חז"ל – נפתח לאוזני תלמידינו את העולם הגדול והמפואר של הגות חז"ל, אשר יאיר את עיניהם להבין את עומק משמעותה הטמיר של ההתרחשות ההיסטורית, וגם ישלים פה ושם פרטים חשובים של ההתרחשות עצמה, שנשתמרו במסורת חז"ל ושהם הכרחיים לשם ציור אמיתי של דמויות ותיאור נאמן של מאורעות?
אם כזה יהיה שילוב אגדות חז"ל בהוראת ההיסטוריה היהודית והעולמית גם יחד, הרי שלא יעלה על דעת איש מבין הלומדים שחז"ל "טעו" או "הטעו", כביכול. הם ילמדו להעלות את הפשר המסתתר מאחורי המספרים והסיפורים של חז"ל, פשר התהליך ההיסטורי, שאין לו רק סיבה ומניע בלבד, אלא גם מטרה ותכלית. עם זאת הם ילמדו את המסורת האמיתית ההיסטורית שבקבלת חז"ל, כגון דמותו ההיסטורית של יהושע בן נון, או הדברים ההיסטוריים שהתרחשו באותו ערב פסח שחל להיות בשבת, שעה שהלל עלה מבבל. גם המעמד ההיסטורי של רבן יוחנן בן זכאי לפני קיסר רומי יוצג לפני התלמידים בכל עומק משמעותו לגבי פשר ההיסטוריה היהודית. יתכן שניתוח המקורות ההיסטוריים יעלה שאלות לגבי דיוקו של פרט זה או אחר – גם בכך תעסוק ההוראה. אולם עיקר המשימה, מבחינת החינוך לאמונת חכמים, היא: להעלות ולהגביר את מודעותו של התלמיד לגבי הכוחות הטמירים הפועלים בהיסטוריה ולגבי ייחודה של ההיסטוריה היהודית – כיהודית – בתוך מסגרת דברי ימי העולם…
