הציונות הדתית ומוסד ה"כולל"

בעולם הישיבות הליטאי כולל האברכים הוא הנורמה המקובלת היום עבור כל בן-ישיבה נשוי. אולם בציונות הדתית מוסד זה חדש יחסית ובוודאי הרבה פחות רווח. חגי שטמלר מתאר את השורשים הרעיוניים שהובילו להבדל זה, לדבריו, הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה קוק ומהדמויות המעצבות של הציונות הדתית כיום, התנגד עקרונית לרעיון הכולל. כמו רבנים נוספים לפניו ואחריו, חשש הרצי"ה לדברי הרמב"ם נגד התפרנסות מעיסוק בתורה והתיר זאת רק בשעת הדחק ולצורך גדול:

מוסד ה"כולל", שבו לומדים בחורי ישיבה לאחר נישואיהם, מקובל לא רק בציבור החרדי אלא גם בציבור הדתי–לאומי. על פי רוב אותם בחורים זוכים למלגת קיום קטנה ומצומצמת, ודרך זו דורשת מבני הזוג להסתפק במועט ולוותר על מנעמי החיים, אם לא מעבר לכך.

רבנים גדולים וחשובים תמכו במוסד הכולל לאורך השנים, כמו הרב יעקב ישראל קנייבסקי המכונה "הסטייפלר" והרב אלעזר מנחם מן שך. ואולם, כפי הנראה, לא כך הייתה דעתו של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומי שכיהן כראש ישיבת "מרכז הרב" החל משנת 1952 ועד לפטירתו, במשך כשלושים שנה…

כאשר בשנת תשל"ב עמדה קבוצת אברכים בוגרי הישיבה להשתקע בחיפה מתוך כוונה להקים שם כולל, עמד הרצי"ה על כך שהכולל יוקם דווקא בחיפה ולא בסביבתה, מפני שיש לחזק את אווירת הקדושה בעיר. ואכן, הוקם בחיפה כולל בשם "צרור המר" (ראשי תיבות "המשך מרכז הרב"). ובכל זאת, הרצי"ה התנגד לשימוש בשם כולל ועמד על כך שיקראו למוסד בשם ישיבה, מפני שסבר כי המושג כולל הינו שם נרדף לבטלנות…

בנוגע לסוגיה העקרונית של קבלת מלגה עבור לימוד בכולל, ידועים דברי הרמב"ם כי "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם, ובזה את התורה, וכבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה…" (הלכות תלמוד תורה ג, י; והשווה לדבריו החריפים בפירושו למשנה במסכת אבות ד, ה). ואולם, הפוסקים חלקו על הרמב"ם בכך, כפי שמובא ב"כסף משנה" במקום. ה"שפת כהן" כתב על כך (יורה דעה, סימן רמו, ס"ק כ): "ראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבנו [הרמב"ם] ואחריו נוהגין ליטול שכרם מהציבור… אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום 'עֵת לעשות לה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ', שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה – לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והייתה התורה משתכחת חס ושלום" וכו'.

לכן, בפועל, הרצי"ה הורה לתלמידיו לקבל מלגה, אך הדגיש כי הדבר הוא "מדין הוראת שעה כדי להקים תורה בישראל, ועתה אין להיות צדיקים לנהוג כרמב"ם אלא להקים תורה"…