זעקות שבר על התדרדותה של החברה בישראל לעוני הם עניין שבשגרה במחוזתינו. מידי תקופה מתפרסמת בתקושרת ידיעה מרעישה המכריזה על כך שמספרים עצומים מהאוכלוסיה סובלים מעוני. אבל מהי עניות? מהו אותו "קו עוני" שכל כך הרבה אנשים נמצאים תחתיו? במאמר יסודי בוחן עמיעד כהן את המדדים לפיהם קובע המוסד לביטוח לאומי את הגדרת העוני, ומגלה כי ככל הנראה, הרבה מאוד אנשים היו משתוקקים להיחשב "עניים" במדינת ישראל של ימינו:
למעלה ממחצית מקבלי הקצבאות בישראל הם ככל הנראה מיליונרים – או קרוב לכך. לא, זו אינה טעות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ל-57% ממקבלי הבטחת הכנסה יש דירה בבעלותם. האם נתמך בעל נכסים בשווי מיליוני שקלים יכול להיחשב עני? התשובה המפתיעה היא: כן. על פי המוסד לביטוח לאומי, המפרסם את מדדי העוני מדי שנה, אין קשר בין כמות הנכסים של אדם להגדרתו כעני; למעשה, להגדרתו כעני אין קשר אפילו לרמת החיים שבה הוא חי…
מדידת העוני בישראל מתבססת על הגישה היחסית, שלפיה עוני הוא תופעה שיש לבוחנה בזיקה לרמת החיים המאפיינת את החברה. לפי גישה זו, משפחה מוגדרת 'ענייה' כאשר תנאי חייה ירודים במידה ניכרת מתנאי החיים האופייניים לחברה כולה – אף שאין הכרח שהיא נעדרת אמצעיים כלכליים לסיפוק צורכי מחייתה הבסיסיים: מזון, מחסה ולבוש. על פי אותו עיקרון, ההגדרה לעוני שבה משתמש המוסד לביטוח לאומי (והיא גם ההגדרה הרשמית והמקובלת של קו העוני) היא "חצי מההכנסה החציונית לנפש תקנית" (וזאת, על בסיס ההנחה כי ישנו מִתאם בין גובה ההכנסות לבין רמת החיים)…
במילים אחרות, מדדי העוני המתפרסמים מדי שנה ומציירים תמונה קודרת ומטרידה אינם אלא מצג שווא […] אין קשר בין התמונה העולה מדו"חות העוני לבין העוני. דו"חות אלו מודדים אך ורק את ההכנסות – למעשה, רק סוג מסוים של הכנסות – ואת התפלגותן על פני החברה; הם אינם מודדים מצוקה חומרית ולפיכך אינם מעניקים כל מדד שיאפשר גיבוש מדיניות שקולה למיגור העוני; הם גם אינם מודדים מעמד חברתי ומוביליות, ולכן אינם מספקים כל אינדיקציה באשר לריבוד הסוציו-אקונומי של החברה הישראלית…
