הדרכה רוחנית היא תופעה רווחת בעולם. גם ברחוב היהודי ישנה לאחרונה נהייה אחר מורים רוחניים מסוגים שונים, כאלה שאינם רבנים או מנהיגי קהילות, אלא אנשים כריזמטיים המבטיחים לחסידיהם מדרגה רוחנית גבוהה יותר. לעיתים מורים אלה אכן מעלים את הנוהים אחריהם למעלה רוחנית, אך בקלות רבה הם יכולים לגרום לביטול עצמי של מאמיניהם, ובמקרים גרועים, אף לנצל אותם. מיץ' הורביץ, חוקר תנועות רוחניות בעולם, מונה אותות אזהרה שצריכות לצלצל באוזינהם של כל מבקשי ההדרכה הרוחנית. יש לדבריו מקום גם בקרבנו, האמונים על דרך התורה:
מעולם לא סבלתי מבגידה מצדו של מורה רוחני – אך הייתי קרוב לכך. לפני שנים, הייתי מעורב בקבוצה אזוטרית ביותר וגם מחמירה מבחינה אינטלקטואלית, קבוצה שהקדישה את עצמה לחיפוש אחר משמעות. המורה שלי היה גבר רב-עצמה וכריזמטי, שניחן בשכל ובלב אדירים – וגם במזג שלא פיגר אחריהם. הוא עבר אסונות בחייו, שאף אחד מהם לא נגרם בגללו, ולעתים תהיתי שמא יכולת השיפוט שלו התרופפה כתוצאה מכך. לא היה זה עניין של מה בכך, בקבוצה שהתרבות הפנימית שלה הייתה לא פעם מאופיינת בנכונות להתעמת, וגם הייתה תובענית. לעתים, נדרשו התלמידים ליטול סיכונים פיזיים.
ערב אחד, בפגישה קבוצתית, הוא קטע אותי בעודי מנסח טיעון. הוא עשה זאת בבדיחות הדעת, מעשה טיפשי. כשהוא קטע אותי, דיברתי על משהו שהיה לי משמעותי מבחינה אישית, וסירבתי להמשיך לדבר לאחר התערבותו בדבריי. הוא התעקש שאמשיך. שוב סירבתי. הוא לחץ עלי. הבטתי בדלת, ואז שוב הבטתי בו, והבנתי שאני יכול פשוט לקום ולעזוב. במקום זה, בחרתי להימנע מסצנה דרמטית, וצייתי לו: דיברתי. אבל נשבעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. בהמשך אותו שבוע, ניתקתי את הקשרים בינינו. לא התעללו בי וגם לא נהגו בי בבריונות, אבל לא הייתי מוכן לתת לאפשרות כזאת להופיע באופק פעם נוספת…
כשאנחנו הולכים בדרך הרוחנית, בעולם שיש בו גם נצלנים, רמאים פה ושם, ולא מעט תלמידים שאינם מוכנים אך ממהרים לכנות את עצמם "מורים", עלינו להיות מצוידים בשאלה חיונית אחת: "האם האדם הזה ראוי לאמוני?" החיפוש הרוחני שלנו חייב להיעשות מתוך הסכמה ורצון חופשי בדרגה הטהורה ביותר – או שהוא לא-כלום. כפי שאני סירבתי לוותר על התחושה הפנימית שלי באשר למה נכון ומה לא נכון, אסור לכם לוותר על יכולת השיפוט שלכם ולהפקידה בידי אחרים…
