האם יש דבר כזה פוליטיקה יהודית? במשך שנים נחלקו החוקרים לשתי כתות, כאלה שמדברים על ניתוקם של היהודים מפוליטיקה וכאלה שמנסים לשוב לימי התנ"ך ולהתחקות אחר אסטרטגיות מדיניות של העם היהודי. כך או כך, הוסכם על הכל כי הגלות היא תקופה של פסיביות פוליטית. רות וייס טוענת כי הנחה זו שגויה. בגלות פיתחו היהודים חשיבה פוליטית מפותחת שהשפיעה גם על עולמם הדתי והמוסרי. אלא שלמרות הצלחתה המתמשכת של השיטה הפוליטית הגלותית, היא הפכה את היהודים למושא נוח לרדיפות והובילה לבסוף לאסונם:
במסה זאת בכוונתי לסקור את האסטרטגיות הפוליטיות שפיתחו היהודים במהלך מאות שנותיהם בגלות – אסטרטגיות שהניבו שוב ושוב הצלחות מרשימות כמו גם רדיפות וגירושים – וכן את האופן שבו פירשו הם את התנהגותם הפוליטית במונחים סוליפסיסטיים ולא דיאלקטיים. טענתי היא, שיש לתלות את ההישרדות היהודית לא בחסדן של ארצות מארחות מיטיבות יחסית, אלא ביכולתה של הקהילה היהודית לענות על צרכים מקומיים מקצועיים וכלכליים. יכולת זו יצרה סוג חדש של תלות הדדית בין ישויות פוליטיות בלתי שוות. היות שישויות אלה נשענו על מקורות כוח שונים, אם לא מנוגדים, הן טיפחו מושגים שונים של ניצחון ותבוסה. בניסיון למצוא חלופה זמנית לריבונות לאומית, הנהיגו היהודים דפוס פוליטי חדש שהיו לו השלכות מיוחדות במינן על ההתפתחות הדתית והמוסרית שלהם עצמם ועל דרכי החשיבה וההתנהגות של אלה שבקרבם חיו. השפעתו של הדגם הזה לא פסקה גם לאחר הקמת מדינת ישראל. למרות שהתנועה הציונית הקימה שלטון עצמאי במולדת יהודית, לא היה ביכולתה למחוק באחת את הדפוסים הפוליטיים שהתפתחו במהלך מאות שנים, וגם לא את הדרך שבה השפיעו הדפוסים הללו על סוגיות בינלאומיות. עד עצם היום הזה, מורשת הפוליטיקה היהודית בגולה ממשיכה להטיל צל על קבלת ההחלטות של המנהיגים היהודים במדינתם הריבונית…
מבחינה מבנית, מתכונתה של הפוליטיקה היהודית הוגדרה על ידי תלותם של היהודים במוקדי הכוח של הגויים. מבחינה טקטית, הפעילות הפוליטית התמקדה בחתירה להשיג, לשפר או לנצל בצורה הטובה ביותר קשר ישיר עם בעלי השררה. מבחינה אידיאולוגית, התייחסו היהודים לניסיונות מעשיים לשמר את ביטחונן ויציבותן של קהילותיהם כעולים בקנה אחד – ולפיכך גם מקבלים לגיטימציה – מאמונתם שמאמציהם משקפים תכנית אלוהית למען בני עמם…
ברם, אלה שהקיפו את היהודים בתיל קוצני הסיקו מסקנות הרבה יותר פשוטות מתוך אותו מכלול ראיות: הם הסיקו, שאת העם היהודי ניתן לרדוף מבלי לתת על כך את הדין. התועלת הפוליטית שהביאו היהודים בהיותם מטרות לתוקפנות גדלה עם כל גירוש, טבח ועקירה. ככל שרבו נדודיהם הכפויים של היהודים התעצמה דמותם המיתית, והיא סימלה בעיני הגויים את ההפך ממה שסימלה בעיני היהודים – את המיתוס של העם שנועד להתנכלות…
