צריך עיון > בין הסדרים > קבוצות ה"קנאים"

קבוצות ה"קנאים"

"קנאים" הם חלק בלתי נפרד מהנוף החרדי. בשפת הדיבור ברחוב החרדי, "קנאים" היא הגדרה מובחנת ומקובלת המגדירה קבוצות אתת מזוהה החברה החרדית, אך הן לא בהכרח מאפיינות אותה. מה הדינמיקה בין הקבוצות החרדיות השונות, בעיני מתבונן מן החוץ? אריאל הורביץ כותב על כך:

 

באחת הסצנות הזכורות ביותר בסרט "השוטר אזולאי" של אפרים קישון מ-1971, נראה אזולאי, בגילומו של שייקה אופיר, מנסה יחד עם חבריו השוטרים לעצור הפגנה של יהודים חרדים נגד חילול שבת, המלווה בזריקת אבנים ובצעקות. אזולאי מפתיע את המפגינים כאשר הוא משוחח איתם ביידיש ומצטט באוזניהם פסוקים מהתנ"ך, והאווירה הניצית מתחלפת עד מהרה בשיחה של תלמידי חכמים. פרופ' קימי קפלן מהמחלקה לתולדות עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן רואה בסצנה הזו שיקוף של הדימוי הרווח של הציבור החרדי בעיני ישראלים רבים. "הסצנה הזו בעצם אומרת שמה שחרדי בישראל עושה הוא לזרוק אבנים", אומר קפלן, "בפועל, הפגנות השבת היו נחלתו של זרם חרדי קטן, קיצוני, שמזוהה עם העדה החרדית ונטורי קרתא. המסה הקריטית של העולם החרדי לא נמצאת שם, אבל הדימוי התקבע והשתרש בתרבות הישראלית ובתודעה הישראלית".

בשנים האחרונות, עם כניסתם של יותר ויותר חרדים לעולם ההשכלה הגבוהה ולשוק העבודה, ועם העלייה בשיעורי הצעירים החרדים שמתגייסים לצבא, מופנה הזרקור הציבורי והתקשורתי לעבר תופעות של מתינות חרדית, בעבר ובהווה. ישראלים רבים למדו להכיר את הציבור החרדי כמגוון וכמורכב יותר מכפי שראו אותו בתחילת שנות השבעים, ודמויות מתונות יותר מתוך העולם החרדי משמיעות את קולן וזוכות לאהדה ציבורית. נדמה שדווקא מתוך עמדה כזו, שמכירה בתמורות שעוברת החברה החרדית, העיסוק בקנאות חרדית – קבוצות חרדיות, אשכנזיות בעיקר, שמשמרות עמדה רדיקלית ואופוזיציונית כלפי מדינת ישראל וכלפי ההנהגה החרדית – רלוונטי מתמיד.

מהם מקורותיה של הקנאות החרדית, ומהם הגורמים המרכזיים שמאיימים על תפיסת עולמה? כיצד ישפיעו הקבוצות החרדיות הרדיקליות על עתידו של העולם החרדי ועל מגמת ההשתלבות של חלקים מתוכו? מהו יחסה של הקנאות החרדית להנהגה הפוליטית והרבנית של הציבור החרדי, בשעה שפוליטיקאי חרדי בכיר מכהן כשר בממשלת ישראל, לראשונה מאז שנות החמישים – מה שנחשב בעיני הקנאות החרדית כקאזוס בלי?…

"השנאה של עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא, כלפי אגודת ישראל היא שנאה יוקדת", אומר קימי קפלן. "האדם היחיד שבלוי משתמש כלפיו בביטוי 'יימח שמו' הוא יצחק מאיר לוין – לא בן גוריון ולא בגין. זו העוצמה. האויב המר ביותר של הקנאות החרדית הוא אגודת ישראל, על מנהיגיה הפוליטיים והרוחניים, כי החרדי איש 'אגודה' נראה כמו הקנאי החרדי, הוא אומר שהוא לא ציוני, אבל הוא לוקח כסף מהמדינה ויושב בממשלה. נכון שיש לחרדי הקנאי בעיה עם אופייה של המדינה ועם התנהלותם של החילונים, אבל החרדי אמור לכאורה להיות כמוהו, והנה הוא מעגל פינות ומחפף.

"ככלל, כל המושג של הנהגה הוא בעייתי עבור הקנאות החרדית. קיומו של הקנאי החרדי הוא בקנאותו, וקנאות מטבעה היא מתפרצת. אתה לא שואל את הרב אם לעשות או לא, אתה קם מהכיסא ועושה מעשה, בלהט הרגע. הלהט הזה במהותו הוא אנטי-ממסדי. מספרים שאחרי מותו של הרב דושינסקי פנה עמרם בלוי לרב מבריסק וביקש ממנו להנהיג את העדה החרדית. הרב מבריסק שאל את בלוי: האם תעשה כל מה שאני מורה לך? בלוי השיב בחיוב, ואז שאל אותו הרב מבריסק: ואם אורה לך להצביע בבחירות? ובלוי ענה: חס ושלום. אמר הרב מבריסק: אז אני לא יכול להיות הרב שלך. הסיפור הזה מבטא היטב את המלכוד של הנהגה וקנאות…

"אף שמבחינה מספרית הקנאות החרדית הולכת ונהיית שולית במחצית השנייה של המאה העשרים, היא חשובה לזרם החרדי המרכזי ולשיח שלו", מוסיף קפלן. "הרחוב החרדי לא מתעלם מהקנאים. הוא רואה בהם אופוזיציה שצועקת סוג של אמת, ולמיינסטרים החרדי אין מספיק כוח וביטחון עצמי להתנגד לאותה אמת. הפוליטיקאי החרדי יגיד שבעולם אידיאלי, מתוקן, הדברים צריכים להיות כמו שהעדה החרדית מציגה אותם, אבל הוא, כפרגמטיסט, צריך להתמודד עם המציאות…

למאמר המלא במוסף "שבת"