המילה "בורגנות" משמשת בזמננו לתיאור מעמד חברתי וסגנון חיים מסוים. אולם מנין הופיעה הבורגנות, מהם היסודות הפילוספיים וההיסטוריים שלה והאם היא הייתה תמיד אופציה לגיטימית בשדה החברתי? במאמר יסודי ומקיף מתאר נדב שנרב את תולדתיה של הבורגנות האירופאית, את המעבר מהדמויות ההרואיות של האציל והנזיר אל מעמד הביניים הפשוט; את התפיסה האזרחית שאפיינה אותה, על הרציונליות, השוויון והסובלנות שבה, ואת ההתנגדות המאוחרת אליה, בעולם המערבי בכלל וביהדות בפרט. לבסוף, האם יש דרך לחיים הרואיים בחברה בורגנית:
הבורגני הוא הטיפוס האנושי של המשטר החדש, כשם שהאביר או הנזיר התאימו למשטרים הישנים. יש לו יתרונות רבים, חלקם מדהימים, אבל יש לו גם חסרונות בולטים. חייו נראים קטנים, ערכיו נראים מצומקים, פעולותיו מערבבות את הנטייה עם החובה באופן שנראה לרבים, כולל גם לרבים מן הבורגנים, בעייתי ואף בלתי נסבל. בעוד ההצטרפות לבורגנות הוא הטרנד הבולט ביותר של החברה האנושית במאתיים השנים האחרונות, שנאת הבורגנות הפכה באותה תקופה למאפיין הבולט ביותר של כל בעלי שאר הרוח… התוצאה היא סתירה ובלבולת בעמדותיהם של רבים, שאינם מוכנים לוותר על מנעמי החיים הטובים מצד אחד ועל הרטוריקה הרומנטית וההרואית מצד שני…
לדעתי, אורח החיים הבורגני בדמוקרטיה הליברלית עולה על כל ההצעות האחרות למרות חסרונותיו. הסיבה, כפי שהסברתי אותה, היא שאין שום מניעה שמפריעה לבורגני להיות בעליהן של כל המידות הטובות, כולל מסירות נפש והרואיות, ואדרבה אם הוא מחזיק במידות הללו הוא עושה זאת מרצונו הטוב ולא מכח הכפייה או הלחץ החברתי ואם כן הן טובות שבעתיים. אני לא מצליח לראות איך שינוי של הסדר החברתי יביא אותנו למקום יותר טוב הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט, ומאמין שהרואיות קולקטיבית, כמו זו שנדרשה לצורך הקמת מדינת ישראל לדוגמה, היא מצב נדיר שאין צורך להפוך אותו לסדר חברתי קבוע. עם זאת אינני משלה את עצמי: הסוסים הבורגניים ימשיכו לסחוב את עגלת החברה במרכז הכביש, בשעה שעל המדרכות יעמדו הצדיקים באמת והצדיקים בעיניהם, פראי-האדם הצעירים, האמנים המופרעים והפרזיטים כפויי הטובה ויסקלו אותם בעגבניות רקובות. אפשר לקוות שהחברה הליברלית-דמוקרטית היא מספיק חזקה ותוכל לשרוד את ההתקפות הללו ואף להפך את המר למתוק, כלומר ליהנות מיצירותיהם של האמנים או מרוח ההקרבה של האנשים ההרואיים בלי להיכנע לדרישה שלהם לשינוי חברתי כולל. בינתיים, אני מקווה שהמיפוי במאמר זה, למרות שהוא רחוק מלהיות ממצה, ייתן בכל זאת לשני הצדדים כמה נקודות למחשבה…
