העולם היהודי מהווה מופת של המשכיות. למרות החילופים החוזרים ונשנים בהגמוניות התרבותיות הסובבות אותה, השכילה היהדות לשמור על רצף זהותי מתמשך. עם זאת, בכל דור ודור יש השפעה לרוחות התקופה על אופייה הפנימי של היהדות. חכמי הזמן מגיבים בצורה זו או אחרת לאתגרי התקופה ומנהירים את האמונה בהתאם. במאמר מעמיק ויסודי, פורשת חנה השקס את האתגר העומד כיום בפני היהדות. את דבריה היא מפנה ביחוד אל האורתודוכסיה המודרנית, אך נראה שהאתגר הפוסט-מודרני לא פוסח גם על חברות שמרניות יותר:
"המאמר שלהלן לא נועד להציע ביסוס תאולוגי או אידאולוגי לסוגים מסוימים של תיקונים בדת וכן לא מצע רעיוני לרעיון התפתחות ההלכה. במקום זאת רצוני להציע ראייה היסטורית-פילוסופית של השיח התאולוגי, הרעיוני או האמוני, המתנהל בקרב נושאי הדת עצמה. בכך אני מתכוונת לאותו רובד של השיח הדתי הבא מתוך הקהילה הדתית ומנהיר לאנשיה בכל תקופה את הרעיונות, הערכים והעקרונות של הדת…
לתרבות הפוסטמודרנית יש מרכיבי פילוסופיים הנותנים לה משמעות רעיונית, אך גם מרכיבים תרבותיים פופולריים המכתיבים את אורח החיים בימינו. דור הצעירים הנוכחי סופג את המרכיב התרבותי הפופולרי תוך שהוא מפנים – באופן שבחלקו איננו מודע – את המבנים הפילוסופיים והרעיוניים של תרבות זו. כתוצאה מכך השיח הדתי המבוסס על הרעיונות המודרניים איננו נתפס אצל בני דור זה כתבוני, כלומר כבעל מובן רציונלי, אלא כארכאי וכמזויף. במילים אחרות, השיח הדתי שנועד לתת מובן לדת למול המודרנה, איננו מספק את הצורך שחווים בני הדור הנוכחי לתת מובן לחייהם הדתיים היום. עובדה זו מביאה דור זה לחוות משבר דתי. טענתי היא שכדי לתת מענה לצרכים שמשבר זה יוצר יש לעדכן את השיח על הדת. במהלך המאמר אראה כי הזהות ההמשכית של הדת איננה נפגעת, אלא להפך, היא מתעצמת מהשינויים החלים בשיח הדתי הרעיוני בחלוף הזמן. מאמר זה קורא למנהיגים רוחניים ולמחנכים להישיר מבט אל השבר הדתי שבפניו הם עומדים. אם מבקשים אנו שדור הצעירים הנוכחי במחנה הדתי המודרני יוכל להמשיך לתת מובן לקיומו הדתי ולייחס לו תבונה, עלינו להבין כי הוא זקוק לשיח דתי בעל אופי חדש, בתר-מודרני…"
