האיש שלנו בירח

לפני מספר ימים, נדהמו תושביה של בוסטון לגלות את השינוי הקוסמטי שעבר פסלו של כריסטופר קולומבוס שהוצב בעיר; האנדרטה שהוצבה לזכרו של מגלה היבשת עמדה על תילה ללא הראש, שהוסר ממקומו והושחת. 

כמו מדינות רבות, גם ארה"ב משופעת בסמלים ובאנדרטאות להנצחת דמויות בעלות משמעות היסטורית, אלא שהמשמעות הזאת איננה בהכרח חיובית – תלוי בעיני המתבונן. השחתת הפסלים הפכה לצעד המזוהה עם גל המחאות ששוטף בימים אלו את ארה"ב בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר. לאחר שכילו את חמתם על תכולתן של רשתות האופנה ודרשו לבטל את תקצוב כוחות השיטור, בחרו המוחים לסמן מטרה חדשה: תיקונה של ההיסטוריה. כעת באו המוחים להיפרע מכל מי שריח של גזענות נודף מעברו; בעיר ריצ'מונד שבוירג'יניה הופל פסלו של ג'פרסון דיווידס, נשיא הקונפדרציה, כאשר במקביל ראלף נורתם, המושל של מדינת וירג'יניה, הכריז כי יפעל להסיר את פסלו הסמוך של גנרל רוברט לי, מפקד כוחות הדרום במלחמת האזרחים. בבוסטון, שבה שורר ככל הנראה מחסור בפסלי גיבורי הדרום, נדרשו ההמונים לשוב אל זמן מוקדם יותר בהיסטוריה: זמנו של קולומבוס.

הזעם ההיסטורי הפונה כלפי קולומבוס אינו חדש; כבר שנים רבות שישנם כאלה המתרעמים על הכבוד שלו זכה האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר על הגעתו של האדם הלבן ליבשת – אירוע שהוביל להשמדתם של כתשעים וחמישה אחוזים מתושבי היבשת הילידים ולשנים ארוכות של שעבוד וניצול. קולומבוס עצמו לא התבייש להופיע באדמת ספרד עם "שלל" של עבדים אינדיאנים, אלא שהלה נצטווה על ידי המלכה – שגילתה כלפי האינדיאנים יחס הומני בהרבה מזה שהפגינה כלפי היהודים – לשחררם ולהשיבם אל ארץ מולדתם.

גם מצדנו, יש סיבה לזכור לרעה את מורשתו של קולומבוס; ככלות הכל, הוא פעל בשירותם של פרדינדד ואיזבלה שהיו חתומים על גירוש ספרד. לתגלית שלו היה חלק חשוב בתהליך התעצמותה של ממלכת האינקוויזיציה, כאשר בכל מקום שבו הניחה האימפריה הספרדית את כף רגלה היא הביאה איתה גם אירועי אוטו-דה-פה ורדיפת אנוסים. אמנם, לתגלית של קולומבוס קיים גם היבט אחר ביחס להיסטוריה של העם היהודי. כמו מגלי ארצות אחרים באותה העת, הוא מעולם לא היה מצליח למלא את משימתו אלמלא עזרתו של תלמיד חכם יהודי נודע: רבי אברהם זכות.

רבי אברהם זכות נולד בעיר סלמנקה שבממלכת קסטיליה בשנת 1452, בתקופה שעתידה הייתה להתברר כזו שחתמה את הגולל על כאלף שנות יהדות בספרד. בהיותו כבן שש בערך, זכה רבי אברהם לראות את רבי יצחק קנפנטון – מגדולי וזקני חכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, שבאותו הזמן נשק גילו למאה שנה. רבי יצחק עוד הספיק לגדול בתקופה אחרת לגמרי בתולדות ספרד, הלוא היא התקופה שקדמה לפרעות קנ"א, כאשר בספרד פעלו גדולי עולם כהר"ן ותלמדיו, רבי חסדאי קרשקש והריב"ש.

רבי אברהם עצמו למד אצל רבי יצחק אבוהב מקסטיליה, תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, כאשר במקביל לכך השתלם בלימודי אסטרונומיה באוניברסיטת סלמנקה, שהייתה נחשבת לאחת מהמוסדות האקדמאיים המובילים באותה העת. רבי אברהם זכות כתב בספרו "ספר יוחסין" שכל כוונתו בלימודי האסטרונומיה לא הייתה אלא "להבין דברי חז"ל וההלכות שכתבו בזה".

בגיל עשרים וחמש בלבד סיים רבי אברהם לכתוב חיבור מקיף על מערכת השמש, בשם "החיבור הגדול" (או בשמו הלטיני: ""Almanach perpetuum coelestium motium), אותו התחיל לכתוב כבר בגיל עשרים תחת חסותו של גונזלו דה ויוריו, הבישוף של סלמנקה. הספר זכה באופן מידי לפופולריות רבה ותורגם במהרה לשפות רבות; בשנת 1481 תורגם הספר לספרדית על ידי פרופסור חואן דה סאלאיה מאוניבסיטת סלמנקה, והתרגום פתח את הדלת לתרגומים בערבית ובלטינית שהופיעו אחריו. בנוסף לספר, פיתח רבי אברהם גם אצטרולב מנחושת שהיה מדוייק יותר מהאצטרולבים שנעשו עד לאותו הזמן מעץ. שני הכלים הללו שיצאו מתחת ידו הפכו לכלים חיוניים עבור נווטים, וחישוביו האסטרונומיים קבלו מעמד של בכורה בעולם המדע.

כאשר הגיע קולמבוס לספרד הוא נפגש עם האסטרונום היהודי הבכיר ואף קיבל ממנו את טבלאותיו האסטרונומיות. רבי אברהם אף קישר בין קולומבוס לבין מספר בעלי הון, וכן הפגיש אותו עם רבי דון יצחק אברבנאל, שתיווך לבסוף בין קולומבוס לבין המלך והמלכה.

הידע האסטרונומי שהעניק רבי אברהם זכות לקולומבוס והאצטרולב שפיתח אפשרו לו לצאת למסעו הגורלי ב-3 באוגוסט 1492, אמנם למרבה האירוניה, באותו הזמן כבר לא היה יכול רבי אברהם לשהות באדמת ספרד; צו גרנדה הידוע לשימצה נכנס לתוקף ימים ספורים קודם לכן, ורבי אברהם נאלץ לעזוב את ספרד אל פורטוגל הסמוכה.

כמה שנים מאוחר יותר, אירעה לקולמבוס אפיזודה משעשעת בעקבות חישוביו של רבי אברהם זכות. בשנת 1504 הגיע קולומבוס לחופי האי ג'מייקה והסתכסך עם הילידים. קולומבוס עיין בטבלאות שברשותו וראה שליקוי חמה עתיד להתרחש בקרוב. הוא איים על המקומיים שאם לא יעשו כבדבריו יחשיך את השמש, וכאשר ראו הילידים שכך אכן אירע החליטו לוותר על התענוג המפוקפק וישרו קו עם דרישותיו של קולומבוס. האירוע היווה השארה לסופר הבלגי ארז'ה, מחבר סדרת הקומיקס "טינטין". בניגוד לאירוע המקורי, ארז'ה בחר בשבט האינקה כדמויות שנפלו קורבן לתרמית, אלא שלמעשה תרגיל כזה לא היה עובד על האינקה, שכן הידע האסטרונומי שברשותם היה אפילו מדוייק יותר מזה שעמד לרשותו של קולומבוס.

למרות הגירוש, הקריירה המקצועית של רבי אברהם לא נפגעה; גם פורטוגל עסקה באותם הימים בפרויקט החלוצי של פתיחת נתיבי הימים, והיא אף נחשבה מובילה בתחום זה על פני שכנתה האיברית. רבי אברהם גויס עד מהרה לצוות האסטרונומים של המלך ז'ואאו השני – המקבילה לנאס"א באותם הימים – שם קיבל מעמד בכיר. המלך אף התחייב לו שלא יעשה דבר בנוגע לפרוייקט היומרני של גילוי הארצות מבלי להיוועץ בו. תחת הנהגתו של רבי אברהם שלחה פורטוגל לדרך את גדולי הימאים של אותה התקופה, כואסקו דה גאמה ובארתולומיאו דיאש.

אלא שההצלחה לא ארכה זמן רב; ז'ואאו השני נפטר בשנת 1495, ואת מקומו תפס אחיינו, מנואל הראשון, שסיכוייו לרשת את הכתר מלכתחילה היו נראים קלושים. בתחילה גילה מנואל יחס טוב כלפי היהודים, בשחררו אותם מהעבדות לכתר שהייתה מנת חלקם ברחבי אירופה. אולם, בשנת 1497 נשא לאישה את בתם של פרדיננד ואיזבלה, וכנדוניה קיבל יחד עם הנישואים את מחלת האנטישמיות. פרנדדו ואיזבלה התנו את הנישואין בגירושם של כל היהודים, ומנואל לא היסס לקיים את בקשת השווער והשוויגער. כמו ספרד, גם פורטוגל עשתה את צעדיה הראשונים בדרך לגדולה מיד לאחר שנפטרה משורה של יהודים שהצעידו אותה אל אותה נקודת זמן גורלית.

רבי אברהם נמלט מפורטוגל לתוניס, שם חיבר את ספרו, "ספר יוחסין". בשנת 1513 זכה לעלות לארץ ישראל ולהגיע לירושלים, שם גם נפטר. על שמו של רבי אברהם נקרא מכתש על גבי הירח. מי שנכלל ברשימת התיירים המצומצמת של חברת Space-X יכול אולי לפקוד אותו ביום מן הימים. לגבי כל השאר, הם יאלצו להסתפק ברחוב שנקרא על שמו לאחרונה בשכונת רמות שבירושלים.[1]

[1] נכון לשעת כתיבת שורות אלו השם עדיין אינו מעודכן במפות גוגל, אך מופיע בישומון-הבת של Waze 🙂