האסטרונום מפראג

כאשר שליחו של הקיסר רודולף השני הופיע בביתו של המהר"ל מפראג עם הזמנה מלכותית למפגש ההפתעה לא הייתה רבה. הקיסר נודע ביחסו האוהד ליהודים ובחיבה שרחש לאינטלקטואלים. בתקופתו של הקיסר נעשתה פראג לאחת מבירות ההשכלה האירופאיות, כאשר מדענים בעלי שם כטיכו ברהה ויוהנס קפלר קבעו את מושבם בעיר וזכו לתמיכה מלכותית. ברוח זו, טיפח הקיסר קשרים גם עם הרב היהודי, רבי יהודה ליווא בן בצלאל, הידוע בכינויו: המהר"ל מפראג. מה שבכל זאת הפך את ההזמנה האמורה לחריגה, היה העובדה שהקיסר ביקש שהפגישה תיערך בארבע עיניים, ושתוכנה יהיה חסוי. וכך מספר לנו על פגישה זו תלמידו של המהר"ל, ר' דוד גנז:

"והקיסר רודולפוס – ברוב חסדו ואמתו – שלח אליו וקרא אליו את הגאון הנ"ל, וקבלו בסבר פנים יפות, ודיבר אתו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו, ומהות ואיכות הדברים סתומים וחתומים ונעלמים הם".

כאמור, את תוכן הפגישה אין אנו יודעים, אך עובדה לא מנעה מאנשים להעלות השערה בנוגע לתוכן השיחה – השערה שאינה חסרת ביסוס לגמרי. לפי אותה השערה, מה שהטריד את מנוחתו של הקיסר היו שאלות תאולוגיות חדשות וכבדות-משקל. המדע החדש החל לצמוח באותה העת, ותיאוריות חדשות – בפרט בתחום האסטרונומיה – החלו לנפץ תזות ששלטו מאות שנים בכיפה. היה משהו מסעיר בחידושים אלו, אך בה בעת, נלווה להם גם חשש גדול: מה יהיו ההשלכות של ערעור המדע הישן על מעמד הדת? כיצד יש להתייחס להבנות חדשות בטבע הבריאה, לאחר ששנים רבות הסתמכו הכל על תורתם של תלמי ואריסטו?

יש סיבה טובה להניח ששאלות כאלו טרדו את ראשו המלכותי של הקיסר רודולף השני. הקיסר נודע כאינטלקטואל וכאדם שוחר ידע, וכאמור, הוא לקח תחת חסותו את גדולי אנשי המדע והאומנות של אותם הזמנים. אולם, לצד חיבתו הגדולה לקידמה, בענייני דת נחשב רודולף לשמרן; למרות שלא היה אדם אדוק במיוחד, היה הקיסר אחראי למדיניות הקונטרה-רפורמציה של הקיסרות ההבסבורגית – בניגוד לאביו, שגילה גישה סובלנית כלפי הפרוטסטנטים. יתכן מאוד שהמודלים החדשים של המדע טרדו את מנוחתו, והוא בחר לחלוק את מחשבותיו עם אחד מגדולי תלמידי החכמים של אותו הדור, שהשאלות שעורר המדע החדש והישן כאחד לא היו זרות לו. יש לציין שפגישה זו התקיימה כמה שנים לפני שהאסטורנומים ברהה וקפלר זומנו לקבוע את משכנם בפראג.

אם  הנחה זו נכונה, יתכן מאד שלדמות שסיפרה לנו על הפגישה הייתה גם השפעה עקיפה על עצם קיומה. ר' דוד גנז היה תלמידם של הרמ"א והמהר"ל, אך גם התמחה אצל האסטרונום הדני הדגול טיכו ברהה. קשריו האישיים עם ברהה ועם יוהנס קפלר, שעבד יחד עם הראשון במצפה הכוכבים המשותף של השניים, הפכו אותו ליהודי הראשון, ככל הידוע לנו, שמלבד היותו תלמיד חכם היה בקיא גם ברזי המדע החדש. לא מן הנמנע, שהיכרותו של המהר"ל עם התאוריות המדעיות החדשות התקיימה בין היתר הודות לתיווכו של גנז.

כאמור, הפגישה המלכותית התקיימה עוד בטרם הגיעו ברהה וקפלר לפראג. עם זאת, גם את השכלתו המדעית רכש גנז בשלב מוקדם יותר של חייו. את המפגש הראשון עם הספרות המדעית עשה גנז עוד בהיותו בחור צעיר, כאשר היה בדרכו ממולדתו הגרמנית אל קרקוב, משכנו של הרמ"א. במהלך הדרך התארח גנז אצל דודו, הרב מאן, שהתגורר בסקסוניה. בספרייתו של הרב מאן התוודע גנז לראשונה לספרו של אוקלידס 'יסודות', שתורגם לעברית על ידי משה אבן תיבון.  

כאשר הגיע גנז אל בית מדרשו של הרמ"א, נחשף לחברת לומדים שהמדע הקלאסי לא היה זר להם; המהרש"ל כבר העיר בהתכתבותו עם הרמ"א על עיסוקם של הבחורים בישיבתו של הרמ"א בתורת אריסטו. אמנם, בעוד בקרקוב היחס לפילוסופיה היוונית היה כאל מדע מבוסס, התעניין גנז כאמור דווקא בתאוריות החדשות שהחלו לאתגר את המודלים הישנים של היקום. הוא התעניין אצל ברהה בטיבו של המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, ואף ציטט את ברהה בהקשר זה, כמי שטוען שמודל זה מהווה ראיה לשיטת חכמי ישראל : "גלגל קבוע ומזלות חוזרין" (פסחים צד,ב ), בניגוד לשיטה המוצגת בגמרא בתור שיטת חכמי אומות העולם.

הקונפליקטים בין המדע החדש למקורות התורניים העסיקו רבות את גנז בחיבורו האסטרונומי "נחמד ונעים", וכן בכרוניקה ההיסטורית ,"צמח דוד", פרי עטו. החיבור האחרון תורגם אף ללטינית ושימש תשתית למחקר ההיסטורי העברי במאות השנים שאחריו. ר' דוד גנז היה קשוב גם להתליכים ההיסטוריים שהתרחשו בזמנו. הקרע המחריף בין הכנסייה הקתולית לזו הפרוטסטנטית תפס את תשומת לבו. הוא ראה בתהליך זה הוכחה לנצחיותה של היהדות, שהמסורת שלה נותרה יציבה ומוסכמת. כמו כן, התעניין גנז במחלוקת גם מהיבטה הפנים-נוצרי; לפי השקפתו, הנצרות הפרוטסטנטית הייתה נקייה יותר מהשרידים הפגאניים של הכנסייה הקתולית. מתוך כך, הוא ראה במרד שהובילה כנגד הכנסייה תהליך המקרב את העולם לאמונת הייחוד היהודית.

ר' דוד גנז לא היה התלמיד-חכם הראשון שהוציא לאור ספר על טהרת המדע, כידוע; הוא אפילו לא היה היחידי בדורו. באותה התקופה חי ופעל רבי מתתיהו דלקארט, שבנוסף לפירושיו על הספר הקבלי "שערי אורה" למהר"י גיקיטיליא ולפירוש הרקאנטי על התורה, הוציא לאור גם את הספר "צל עולם". ספר זה פרש יריעה מדעית רחבה בפני הקורא העברי, מתוך התבססות על הידע המדעי החוץ-תורני. בהקדמת המחבר לספרו הוא כותב כך: "ונשלם הספר על ידי אחד מחכמי הגויים והנה הוא מפתח השכלים לבעבור התבאר בו חלקי העולם…. ואומר אתה ה' מדוע ירש בן נאות השכל ובן הגבירה ישב בדד וידום"?

המוטיבציה לרכישת ידע מדעי הייתה אפוא רווחת באותו דור. עם זאת, יחודו של ר' דוד גנז היה החתירה לידע עדכני. כך הספר "צל עולם" מתבסס על כתביו של הסופר והסוחר האנגלי וילאם קקסטון (Caxton) בין המאה ה-15, שבעצמו העתיק מספרו של גוטייה ממץ (Gautier de Metz) הצרפתי בין המאה ה-13. בהתאם לכך, הידע המדעי שבו תואם את הידע המדעי הימי ביניימי. לעומתו, ספרו של ר' דוד גנז היה מעודכן עד לרמה של אחרוני הגילויים בדורו, ובכך הפך אותו למעשה לספר המדע המודרני העברי הראשון.

לקריאה נוספת: מרדכי ברויאר, ‏מגמותיו של צמח דוד לר' דוד גנז, המעין, טבת תשכ"ה.

תמונה: [Vitold Muratov [CC BY-SA 4.0