ילדי השדים

משחר ימיה של האנושות שאלות הימצאותם והשפעתם של השדים העסיקו את דמיונה והזינו את הפחדים העמוקים שלה. העיסוק בשדים ובגירושם חצה יבשות ותרבויות, כאשר בימים עברו שימשו השדים כהסבר מתקבל על הדעת לשלל תופעות מסתוריות ובלתי רצויות.

כמובן, לא הכל ראו בעין יפה את השימוש הנרחב שעשו הבריות בשדים על מנת לבאר ולהתמודד עם תופעות שונות; היפוקרטס היווני טען עוד בעת העתיקה שהפרעות נפשיות מקורם בתופעות פתולוגיות של המח, ולא בשל שדים או ישויות מסטיות אחרות. החל מתקופת הרנסנס, כשהמדע המודרני הלך והתפתח במהירות, נדחקו השדים אט אט מלבות בני האדם. עם זאת, עד ימינו אנו ישנם אלו הרואים בכך בעיה. בשנת 2011 התקיימה בבולטימור שבארה"ב השתלמות מקצועית של כמרים שדנה במשך יומיים בכובד ראש במחדל הנגרם ממיעוט הכמרים הבקיאים בטכניקה המסורתית של גירוש שדים.

תופעה זו של דחיקתם של השדים על ידי המדע היטיב לתאר דב בער מבוליחוב בן המאה השמונה-עשרה בספרו "דברי בינה". ספק ברצינות ספק באירוניה, הוא כותב כי מאז נכנסו חילותיו של הקיסר האוסטרי וכבשו את גליציה, הרי ש"מפחד שרי צבאותיו שבאו עם חייליו המרובים ברחו השדים כולם מאלה הארצות". דבריו של דב בער מבטאים היטב את המגמה של דחיקתם של השדים מסדר היום בעקבות חשיפתה של גליציה לקדמה בת התקופה – תהליך שהואץ עם פלישתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית למקום. אמנם חרף הצהרותיו החגיגיות, נראה שבמקומות רבים המשיכו שדים זדוניים להטריד את מנוחתם של הבריות, כאשר בחלק מהמקרים עדויות על אינטראקציות בין שדים לבני אדם הולידו שאלות הלכתיות.

כך למשל אנו מוצאים בשו"ת מחנה חיים – שנכתב באמצע המאה התשע-עשרה על ידי ר' חיים סופר, רבה של מונקאטש – התייחסות ענפה לאירוע מצמרר למדי שהגיעו לפתחו.[1]

השואלים היו קבוצה של ארבעה סוחרים שיצאו ערב אחד מן העיר על מנת לדון בדיסקרטיות בנושא עסקי שעמד על הפרק. כשבקשו לחזור לעיר נתקלו ב"כר עליון שנקרא דאכענט" שהיה מונח על הרצפה. מחשש לכישוף דקר אחד מהנוכחים את הכר בסכין כמה פעמים, ולפתע הופיעה לעיניהם אישה שהייתה מוכרת להם כבת המקום. האישה טענה שבמשך שלוש השנים האחרונות היא הייתה שבויה בידיו של שד שהוציא אותה מביתה בעל כרחה אימתי שרצה, וכעת הם הצליחו לחלץ אותה מידיו. מחשש שמא מערכת היחסית הכפויה עם השד תוציא לעז על בניה בקשה להשביע את הנוכחים לבל יספרו דבר לאיש, והללו אכן נשבעו – אלא שאז התעורר אצלם החשש שמא היה מוטל עליהם בכל זאת לדווח לבעלה.

המחנה חיים פסק שמערכת יחסים זו אינה אוסרת את האישה על בעלה מכח כמה נימוקים הלכתיים, אמנם הנושא המרכזי שבו הוא מרחיב הוא השאלה האם שד יכול בכלל לאסור אישה על בעלה. הוא מציין את דברי הבית שמואל (אבן העזר ו, ס"ק יז) שפסק – בהסתמך על תשובתו של המהר"ם לובלין – ששד שבא על אישה אינו אוסר אותה, אף על פי ששדים פרים ורבים. אך מאחר ועל פסק זה קמו עוררים, מרחיב המחנה חיים ומבצע חקירה יסודית של טבע השדים, על מנת לתמוך בשיטתו של מהר"ם.

מחקירה זו הוא מסיק ששידה נקבית יכולה אמנם להוליד שד מאדם-זכר, אך שד זכר אינו יכול לגרום לאישה אנושית להרות; השדים – כך הוא אומר בהתבסס על דברי הרמב"ן – מורכבים משני יסודות בלבד: אש ואוויר, ולפיכך אינם יכולים לגרום לאישה המורכבת מארבעה יסודות להרות, אמנם עשויים להסתפק בשניים מתוך ארבעת היסודות של הגבר על מנת להוליד שד-למחצה.

בדברים אלו דחה המחנה חיים לא רק את הפסק ההלכתי של ר' בנימין אשכנזי, שחלק על מהר"ם מלובלין, אלא גם את הנחתו המדעית של הלה שטען שילד-שד בן אישה אנושית הינו תרחיש אפשרי.

הפסק האמור של ר' חיים סופר זוהה על ידי רבים (ביניהם בעל ה"משנה הלכות", חי"ב סימן רצא) עם סיפור אחר, בערך מאותה התקופה על משפחה מהכפר חוטשא (Chotca) שעל אחד מילדיה נטען שאמו הרתה אותו מזיווג עם שד – מה שכאמור נטען לבלתי אפשרי. סיפור זה ליווה את המשפחה שנים רבות לאחר מכן, כאשר שורה של פוסקים נאלצו להידרש לנושא על מנת לנקות את המשפחה מכל לעז.

יש לציין שנושא היתכנות בין הזיווג בין שדים לבני אדם היה נושא שזכה להתייחסות ענפה בספרות המדעית האירופאית של המאה השבע עשרה, שם דנו בסוגיא זו בכובד ראש – אלא שבניגוד לספרות ההלכתית שדנה בנושא זה בהקשר של שאלות יוחסין, למדענים האירופאים היה שאלה בוערת אחרת לעסוק בה: שריפת מכשפות בגין עיבורן משדים – וסליחה על משחק המילים הבלתי נמנע.

במשך שנים ארוכות הוצאו נשים רבות על המוקד באשמת קיום קשרים עם שדים ורוחות רעות. רבות מהנשים הללו היו מאובחנות היום כנראה כסובלות מהפרעה נפשית; אחרות נפלו קרבן לחשדות ולעלילות שווא שונות. יחלפו שנים רבות עד שאירופה תפסיק לחפש את השדים והרוחות הרעות בכל פינה אפלה; היא עתידה לגלות שהשד הנורא מכל עשוי להתגלות דווקא בדמות אנושית – כזו שהיא חסרת מעצורים ונעדרת עכבות מוסריות.

לקריאה נוספת: מעוז כהנא: מגרש השדים מפרשבורג; הרב מרדכי יוסף שטראוס: מהותם ומציאותם של השדים במשנתם של חז”ל.

[1] שו"ת מחנה חיים, אבן העזר ג, סימן נה.

תמונה: Bigstock