חיי האנוסים בספרד זכו לתהודה ספרותית רבה בעקבות סיפורים של מסירות נפש וחיי מחתרת נועזים בצל רדיפות האינקווזציה האכזריות. במשך שנים רבות, חיו בספרד אנשים שניסו לנהל אורח חיים יהודי נסתר לצד שמירה על חזות חיצונית נוצרית, למרות הסיכון להיתפס על ידי האינקוויזיציה על כל המשמעויות המצמררות הנלוות לכך.
עם זאת, לתופעה של קהילה בעלת זהות כפולה היה גם היבט אחר, רומנטי פחות; בסופו של דבר, אורח חיים אינו מסכת ניילון שהלובש אותה יכול להסיר ולקלף כאוות נפשו. להתנהלותו החיצונית של האדם יש השפעה שמצליחה לעיתים לחדור את המחיצות שהלה הציב בלבו, כאשר מנהגים ואמונות מסויימים נטמעים בחייו ברמה כזו או אחרת, במודע או שלא במודע.
בעיה זו צפה על פני השטח כאשר האנוסים הצליחו להימלט מספרד, להגיע לחוף מבטחים ולחזור לחיק היהדות. במקרים אלה, היה עליהם לברר ולהפריד בין הסולת הנקייה שהשתמרה אצלם מכוחה של המסורת, לבין המוץ שהתערבב מכוחו של ההרגל.
סיפור מסוג זה היה סיפורה של אחת מהאנוסות הידועות בפולקלור היהודי, הלוא היא דונה גרציה נשיא – אלמנה עשירה שניהלה ביד רמה עסקי בנקאות ענפים ומעצמת סחר בינלאומית.
סוחרת התבלינים
דונה חנה-גרציה נשיא נולדה תחת השם ביאטריס דה לונה בשנת 1510 בעיר ליסבון שבפורטוגל. משפחת נשיא הגיע לליסבון יחד עם יהודים רבים שניסו להימלט מגזרת הגירוש הספרדית, אלא שמהר מאוד התחוור להם שהייתה זו מנוסה מן הפח אל הפחת; חמש שנים בלבד לאחר גירוש ספרד נקטה פורטוגל בצעד דומה, ומשפחת נשיא אולצה להתנצר.
כאשר הגיעה ביאטריס לגיל שתים-עשרה, היא נחשפה לסוד יהדותה, ובדומה לשאר המשפחה היא בחרה לאמץ את הזהות האמתית שלה בחום. בגיל שמונה-עשרה נישאה גרציה לפרנסיסקו מנדס-בנבנישתי, סוחר תבלינים יהודי עשיר, אף הוא ממשפחת אנוסים מכובדת. מאחר שגם מנדס חי כיהודי בסתר, נישאו השניים בטקס כפול: ראשית, הם התחתנו בטקס חשאי שהתנהל על פי ההלכה והתקיים במרתף ביתה; לאחר מכן הלכו והתחתנו בטקס פומבי בכנסייה המקומית. הנישואין הכפולים הללו היו עתידים לעורר מלחמת ירושה שהדהדה ברחבי העולם היהודי.
כשמונה שנים לאחר שנישאו נפטר מנדס כשהוא מותיר אחריו את בתו, בריאנדה-ריינה-מלכה. במקביל, החלה האינקוויזיציה לפעול בפורטוגל, ודונה גרציה בחרה להעביר את מרכז העסקים המשפחתי לאנטוורפן, שם נהלה אותו יחד עם גיסה, דייגו-מאיר מנדס-בנבנישתי, שהתחתן עם אחותה, שגם לה קראו בריאנדה. כמה שנים לאחר מכן נפטר גם הגיס, ובצוואתו הורה לחלק את הירושה בין אשתו לבין גיסתו.
בשלב הראשוני נהלה דונה גרציה את העסקים לבדה, אולם כעבור עשר שנים החלה להתגלע מחלוקת בין שתי האחיות. בריאנדה תבעה את חלקה בירושה, אולם דונה גרציה טענה כי החלק המגיע לה קטן משמעותית ממה שהיא סבורה. טענתה המרכזית הייתה שלדייגו המנוח לא הייתה סמכות לצוות אלא על מחצית מן הירושה בלבד; החצי השני היה שייך לבעלה, ועל פי החוק הפורטוגזי מחצית מירושת הבעל עוברת לאשתו, ושליש נוסף לילדיו. נמצא אפוא שמאותה המחצית לא הגיע לחלקו של דייגו אלא שישית. לעומתה, טענה בריאנדה שעל פי ההלכה אין האשה יורשת את בעלה, אך דונה גרציה טענה שכיוון שהיא נישאה בנישואין קתוליים, יש להכיר בתקפותם ככל שהדבר נוגע לדברים שבממון.
שתי האחיות פנו לבית המשפט בוונציה – שם עברו להתגורר וחזרו ליהדותם בגלוי, והמחלוקת תפחה וצברה מימדים דיפלומטיים. במקביל, התגלגלה השאלה לגדולי הפוסקים בארץ ישראל: רבי שמואל די מדינה (המהרשד"ם), רבי משה מטראני (המבי"ט), והמהר"י בן לב. שלשת הפוסקים הנ"ל נטו לצדד בעמדתה של דונה גרציה, כאשר הם קובעים שביחס לדברים שבממון יש לנישואין קתוליים תוקף הלכתי ככל "מנהג המדינה".
מנגד, רבי יוסף קארו, בעל ה"בית יוסף", חלק על דבריהם בתשובותיו (שו"ת אבקת רוכל, סימן פ"א), כשהוא טוען שלקידושין שאינם על פי ההלכה אין תוקף קנייני גם ביחס לדיני ממונות. מסיבה זו, טען, מנהג המדינה שהונהג בהתאם לחוק הפורטוגזי נעדר מעשה קניין כדין ואינו בר תוקף.
המחלוקת עסקה בכמה היבטים הלכתיים הנוגעים לדיני הקניין, כאשר שאלת תקפותם של נישואין קתוליים לעניין הסכמי ממן בשידוכין הייתה פועל יוצא שלהן. לצד זאת, עצם הדיון מלמד עד כמה האנוסים התייחסו ברצינות לנישואין הקתוליים, שאותם ערכו לכאורה רק למראית עין, ותבעו להעניק להם תוקף משפטי.
לקריאה נוספת: שו"ת אבקת רוכל, סימן פא; שו"ת מהרשד"ם, סימן שכ"ז.
תמונה: [Agnolo Bronzino [CC BY-SA 3.0
