קשה כקריעת ים סוף

"אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב: 'נותן לחם לכל בשר' וסמיך ליה: 'לגוזר ים סוף לגזרים'. אמר ר' אלעזר בן עזריה קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף שנאמר: 'מהר צועה להפתח' וכתיב בתריה: 'רוגע הים ויהמו גליו'" (פסחים קיח, א).

"אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר: 'אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות'" (סוטה ב, א).

מדרשים אלו מתארים בפנינו "דברים קשים", וכדי להמחיש עד כמה הם קשים, הם משווים לקושי של קריעת ים סוף. משמע שבקריעת ים-סוף היה איזה קושי מיוחד. ויש לעיין, מהו אותו קושי? אי אפשר לומר שכוונת המדרש לומר שלקב"ה היה קושי בקריעת ים-סוף, שהלא כבר אמר הנביא: "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע" (ישעיהו מ, כח). הקב"ה ברא את קצות הארץ ללא יגיעה, וודאי אי אפשר לייחס לו קושי לקרוע לפני ישראל את הים. אין זאת אלא שהקושי שעליו מדבר המדרש הוא קושי של האדם. ויש לשאול אפוא: איזה קושי עמד לפני ישראל בקריעת ים סוף – הלא הקב"ה עשה בשבילם את כל העבודה, כמאמר הכתוב: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"?

הקושי שלפני קריעת הים היה קושי ממין אחר. ישראל עמדו במיצר, הים לפניהם ומצרים מאחוריהם, ללא כל מוצא נראה לעין. וכך תיארו חז"ל סיטואציה זו: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן" (מכילתא בשלח). כל אפשרות גרועה מחברתה, כאשר הברירה היא בין מוות בטביעה, בחרב, בשבי או ברעב. הקושי שניצב לפני ישראל בקריעת ים סוף לא היה אפוא ההתאמצות שנדרשה מהם על מנת לקרוע את הים, אלא קושי נפשי הנולד כשהאדם ניצב חסר אונים בפני העולם.

לאור הבנה זו, אנו למדים שהמדרשים האמורים עושים מהלך מעניין מאד: דווקא הדברים השגרתיים ביותר בחייו של האדם, מזונותיו, נקביו וזיווגו מושווים למצב של חוסר האונים המוחלט לפני קריעת ים סוף.

בחברת השפע של ימינו, אנשים לוקחים כמובנים מאליהם דברים שאבותיהם היו רק חולמים אליהם: שפע פרנסה, שפע פנאי, ביטחון אישי פיזי וכלכלי, ניקיון ונוחות, ובעיקר: חירות. אולם, כמו שאמר פעם נשיא ארה"ב המנוח, רונלד רייגן, "החירות הינה תמיד במרחק דור אחד בלבד מהכחדה". מה שחז"ל מלמדים אותנו הוא אותו שיעור: אסור לנו להיות שאננים, דווקא כלפי הדברים שנדמים לנו מובנים מאליהם יותר מכל. לאמיתו של דבר, אפילו פרנסתו של אדם קשה כקריעת ים סוף: היא אינה מובנית מאליה יותר מאשר קריעת הים.

זהו אחד השיעורים הבסיסים שהתורה אינה חדלה מלהורות לנו. החירות שזכינו לה ביציאת מצרים אינה מובנית מאליה; אסור לנו לשכוח זאת אפילו לרגע. הדברים הללו צריכים להיות לאות על ידנו ולטוטפות בין עיננו, ועלינו להזכיר אותם בוקר וערב: יציאת מצרים אינה מובנית מאליה, ואנו יכולים תמיד ליפול שוב לעבדות חלילה. קל ליפול לעבדות וקשה ביותר להשתחרר ממנה. "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".

מסיבה זו, כדי להוציא את ישראל ממצרים נצרכו חוזק יד וזרוע נטויה – דם ואש ותימרות עשן. וזוהי גם הסיבה שעבורה הייתה נצרכת תחושת חוסר האונים לפני קריעת ים סוף. כל אלו נועדו לומר דבר אחד: היציאה מעבדות לחירות אינה מובנית מאליה. היא נס. היא מופת. היא דבר שנוגד את טבע העולם. היא קשה כמו קריעת ים סוף. אילו לא נזכור זאת, אנו עלולים חלילה להידרדר בקלות שוב אל שעבוד.

"אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף. ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר. ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר. ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו: מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו" (תהילים קו).

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים".

Photo by Tim Marshall on Unsplash