"ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו"
דרכם של חרטומי מצרים לחזק את מעמדם הייתה מעשי כישוף שהוכיחו את יכולת השליטה שלהם בעולם. ככל שהם הצליחו לעשות מעשה נפלא וקסום יותר, כך גדל מעמדם. כוחם היה בהילת המסתורין סביב להטיהם.
הגישה של חוק ומשפט, לעומת זאת, מבססת את שליטתה באופן הפוך. היא מפרסמת את החוקים ומלמדת שהעולם אינו מסתורי ושרירותי אלא לכל פעולה – תוצאה קבועה. האדם אינו חייב להבין את החוק ולהכיר היטב את מנגנון המשפט, אולם עצם הידיעה שיש חוק ומשפט מעניקה סמכות לפעולה על פי חוק. האדם מכיר את החוקים ויודע שיש תוצאות קבועות למעשיו. לפיכך, מערכת של חוק ומשפט חייבת להיות שקופה וגלויה. היא צריכה להציג חוקים ברורים וקבועים, שאינם ניתנים לשינוי על פי רצונותיהם של השופטים. צריך להיות ברור לכל הנתונים תחת החוק שתמיד פעולה מסוימת גוררת תוצאה מסוימת.
היתרון של מערכת חוק על פני שלטון החרטומים הוא הפחתת התלות בבעלי הסמכות. בשלטון החרטומים, האדם נתון באופן מלא בידי בעלי הסמכות. הכוח שלהם מסתורי לחלוטין עבורו ואין לו כל דרך לבקר את המערכת ולבחון האם הם פועלים כהוגן או לא. במערכת חוק ומשפט, לעומת זאת, התלות בבעלי הסמכות מצומצמת בהרבה. אמנם כל מערכת חוק מצריכה מידה מסוימת של פרשנות, וסמכות הפרשנות אינה יכולה להיות נתונה לכל אדם, אך למרות מגבלה זאת, החוק הוא המרכיב העיקרי בקביעת המשפט, והוא גלוי וידוע לכל.
ישראל התרגלו לסדר הדברים הנוהג במצרים, וכאשר הם צעקו אל משה על המים המרים, ציפו שהוא יתקן זאת על ידי להטוט, כישוף, או שה', שהיה עבורם התחליף למכשפי מצרים, ימציא עבורם פתרון פלאי.
אולם, כאשר משה צעק אל ה' הוא נתן לו הוראות ולא כשפים: "ויורהו ה' עץ". איננו יודעים מה הורה לו, האם לשחרר איזה עץ שהביא לידי התקלה או להשליך עץ מסוים לתוך המים שיתקן את הדבר. האופן שבו העץ פעל לתיקון הבעיה אינה הדבר החשוב בסיפור. מה שחשוב הוא שהקב"ה הורה למשה כיצד לתקן את הדבר. הוא לא הותיר את תיקון המים לוט בצעיף מסתורין, אלא הורה על פעולה ותוצאה, שניתן לשכפל במצבים דומים.
בכך הורה ה' לישראל דרך חוק ומשפט, שהיא הבסיס לחיי חירות.
