בין אילוץ לשכנוע

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'"

התורה חוזרת ואומרת שוב ושוב כי ההתערבות האלהית בהוצאת ישראל ממצרים לא נועדה רק לשם שחרור ישראל מעול העבדות אלא הייתה לה מטרה נוספת, שהאדם יכיר כי ה' הוא האלהים.

אילו רצה הקב"ה לשחרר את ישראל ממצרים בלבד, היה יכול להביא מיד מכה כמכת בכורות על המצרים, שהייתה מרסקת את יכולתם להתנגד. הם לא היו מצליחים להחזיק בישראל גם אם היו רוצים בכך. אולם, הקב"ה רצה שפרעה ישלח את בני ישראל מארצו. הוא לא רצה לכבול את ידיו של פרעה ולעשות זאת בעל כורחו אלא ביקש להביא אותו להכרה שעליו לשמוע בקול ה'.

אם מישהו עושה דבר נגד רצוננו, יש שתי דרכים לגרום לו להפסיק לעשות זאת: לשכנע אותו או לאלץ אותו. דרך האילוץ היא למנוע ממנו בכוח את האפשרות לעשות את מה שהוא עושה. דרך אחרת היא לשכנע אותו להישמע לרצוננו. למשל, כאשר ילדנו הקטן מתופף בעוז על קופסת פח וכמעט מוציא אותנו מדעתנו, אנו יכולים לגרום לו להפסיק בשני דרכים: אפשר לבקש ממנו להפסיק (ולנזוף בו או לאיים עליו בעונש אם אינו מקשיב לבקשה) ואפשר פשוט לקום ולקחת ממנו בכוח את קופסת הפח.

אם בוחרים בדרך האילוץ, גורמים לרעש להפסיק, אך פעולה זו אינה מערבת הכרה של הילד. בדרך השכנוע, לעומת זאת, הילד מפסיק להרעיש מתוך החלטה רצונית. גם אם מה שמביא אותו להחלטה היא אימת העונש, הוא מפעיל שיקול דעת ומחליט שעדיף לו להכניע את רצונו מאשר לסבול את העונש. הוא מכיר בסמכות של מי שמעליו ובכך שעליו להכניע את רצונו בפניו, אם מחמת שהוא מכבד ומעריך אותו ואם מחמת שהוא מכיר בעוצמתו ומבין שעליו להיכנע בפני רצונו.

ההבחנה בין אילוץ לשכנוע אינה הפעלת כוח פיזי. ניתן לאלץ באמצעים פסיכולוגיים וניתן לשכנע באמצעים פיזיים. ניתן להציב בפני הילד פיתוי חזק שישכיח ממנו את התוף. להציע לו סוכרייה למשל. ניתן גם לעשות רעש והמולה שיסיחו את דעתו ויסחפו אותו לעניין אחר. ניתן גם לאסוף את שאר ילדי המשפחה ולעשות אתם פעילות מסוג אחר, שתגרום לילד המתופף להרגיש שהוא מחמיץ משהו אם אינו מצטרף. בכל המקרים הללו, הילד לא השתכנע שעליו להקשיב בקול ההורה או המחנך, אלא הופעל עליו אילוץ פסיכולוגי שגרם לו לנטוש את התוף. הוא לא הפעיל בחירה. מנגד, איום בעונש פיזי עשוי להיות פעולת שכנוע. אם הילד מפעיל שיקול דעת ומחליט כי עדיף לו להכניע את רצונו מאשר לסבול את הכאב הפיזי, הרי שמדובר בפעולה הכרתית.

אילוצים פסיכולוגיים נפוצים לא רק בקרב ילדים. בעולם המבוגרים, אנו קוראים להם "תעמולה". תעמולה, בניגוד לשכנוע, הנה שימוש באמצעים פסיכולוגיים על מנת להביא אדם לפעולה באופן לא רצוני. מספרים, למשל, כי היה יהודי שנקלע לאירוע של המפלגה הנאצית ואמר בצאתו, שכמעט הזכים לחתום על הוראת קבע למפלגה. התעמולה סוחפת את האדם. היא פועלת על פסיכולוגית המעמקים שלו, על הפחד הקמאי מבידוד חברתי, על העוצמה בתחושת השייכות. וכך, האדם מסוגל לפעול מבלי משים בניגוד גמור לאינטרסים שלו. מופעל עליו אילוץ פסיכולוגי שמכבה את יכולת הבחירה שלו. הוראת קבע למפלגה הנאצית לא הייתה מגנה על היהודי מכאב אלא דווקא להפך. אבל תעמולה מכבה את יכולת הבחירה שלנו. היא גורמת לנו לפעול בלי מחשבה.

מאידך, נקודת החולשה של האילוץ היא טווח הפעולה הקצר שלו. ההשפעה של האילוץ מקומית בלבד. כאשר פגה השפעתו המיידית, האדם חוזר מיד לסורו. הילד שדעתו הוסחה על ידי הסוכריה, יחזור מיד לתופף כאשר ייזכר שוב בתוף. האדם שהוטה על ידי תעמולה, יתפקח מיד כשהשפעתה תפוג. האילוץ אינו מייצר סיפור לדורות. בסופו של דבר, כאשר השפעת האילוץ פגה, האדם מרגיש חלול ומרומה.

כך היה גם ביציאת מצרים. ה' רצה שישראל יצאו מרצונם ושמצרים ישחררו אותם מרצונם. אולם, לשם כך היה צורך באמצעי שכנוע חזקים ועוצמתיים ביותר, שכן המצרים לא היו מוכנים להקשיב לקול ה' וכך גם ישראל. אולם, היה חשש שהמצרים לא יוכלו לשאת את הסבל והם יחושו אילוץ לשחרר את ישראל. הם לא יפעילו שיקול דעת ויגיעו למסקנה שעדיף להם לשמוע בקול ה' מאשר לסבול את נחת זרועו, אלא פשוט יצעקו מכאב ויאמרו: שחררו אותנו, הניחו לנו, איננו מסוגלים לחשוב יותר מרוב כאב! כדי לא להגיע למצב זה, הקב"ה הקשה את לב פרעה, שיוכל לשאת את הסבל. הקב"ה רצה שפרעה יודה שהוא חזק ממנו ועליו להישמע בקולו ולא שיעשה זאת מתוך אילוץ רגעי.

כתוצאה מכך, יציאת מצרים אינה רק שחרור רגעי של ישראל באמצעות תחבולה, אילוץ מקומי. היא סיפור לדורות. מצרים השתכנעו שהקב"ה חזק מהם וכדאי להם לשמוע בקולו. שכנוע זה הביא את העולם להכיר ולהפנים את בשורת החירות ואת שם "ה' אלוקי ישראל". וזהו שאמר הכתוב: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'".

Photo by Vinit Vispute on Unsplash