וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו. כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע. או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד. או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך. כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה' מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב. לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל. אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני ה' מקדשם.
פרשה קטנה זו עומדת לצנינים בעיני חסידי הגישה השוויונית. דעתם של רודפי השוויון לסוגיהם אינה נוחה מהעובדה שיש בחברה תפקידים וטובין שנגישים לאדם אחד ואינם נגישים לאחר. הם מבקשים להשוות קטן וגדול, בלי להתחשב בתכונותיהם וכישוריהם. לשיטתם, כדי לייצר שוויון בין שונים, מוצדק וראוי לגרוע מאחד או להוסיף על אחר, כשיטת מיטת סדום הידועה. יש לקחת מהעשיר ולתת לעני, ויש לכופף את בעלי היכולות כדי להשוותם למיעוטי היכולת.
בניגוד לגישה זו, התורה מלמדת אותנו שעל אף שכל העדה כלם קדושים, יש כאלו שצריכים לנהוג בקדושה יתירה. הכהנים, משרתי ה', אינם שווים לשאר העם, אלא יש להם חובות מיוחדות וזכויות יתרות. "קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש". כל הקרוב למשכן ה', כל ששמו יתברך נקרא עליו יותר, חייב לנהוג בקדושה יתירה. לצד החובות, התפקיד מזכה את הכהן גם בזכויות יתרות, הוא יכול להיכנס אל משכן ה', מקום שכל זר לא יבא בו, והוא זוכה ב-24 מתנות כהונה.
חוסר השוויון אינו מתבטא רק בחובות ובזכויות, אלא גם בדרישות התפקיד. הכהנים צריכים לעמוד בדרישות סף מסוימות כדי לשמש בקודש. הכהן צריך להיות טהור, פיכח ושלם בגופו. בעל מום אינו יכול לשרת בקודש. התורה – נאמר זאת באופן ישיר – מפלה בין בעלי מום לבריאים. היא שוללת מבעלי מום את הגישה לתפקידים מסוימים, גם אם הוא מסוגל לבצעם מבחינה פיזית. לפי התורה, התעלמות מכך שהאדם הוא בעל מום לא תשנה את המבט על מומו, אלא תשפיל את מעלת הקודש. משרתי הקודש צריכים לשמור על תדמית מסוימת, ומום הוא דבר שאינו נעים לעין. כל ניסיון להתעלם מכך אינו אלא שקר ורמאות.
ברמה הבסיסית ביותר, ניתן לראות בגישה של התורה התחשבות במציאות. אנשים הם שונים, ומום הוא מום. מי שינסה לכפות בכוח הסתכלות שונה ויסתום פיו של כל דובר אמת לא יוכל לשנות את מה שבליבו של אדם. גם אם נאסור בכוח על שימוש במילים מסוימות ונשתמש בכל התחכום של התקינות הפוליטית, הדבר לא ישנה את מה שבליבנו. גם אם נכנה זאת בשמות יפים כמו "אדם עם מוגבלויות" או "מאותגר ראיה", אנחנו נתייחס למום באותה מידה של דחיה. שלמותו ויופיו של האדם משפיעים על היחס שלנו אליו, ובמקום להדחיק זאת, צריך למקם את היחס הנכון להקשרים הנכונים. יש הקשרים שבהם המום של האדם צריך להשפיע עלינו ויש הקשרים שלא.
וזה בדיוק מה שהתורה עושה. בסוף הפרשה אנו נתקלים בדילמה הפוכה. אחרי שהפרשה כולה עסקה בחוסר שוויון, בהבחנה בין כהנים לישראלים, בין בעלי מום לשלמים, בין טמאים לטהורים, ובין ימים קדושים לימי החול, מופיע סיפור בן האישה הישראלית המקלל.
"בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי" החי "בתוך בני ישראל" יוצא אל המחנה, מתקוטט עם "איש ישראלי" ונוקב את השם ומקלל. ובני ישראל לא יודעים מה לעשות. הוא לא "ישראלי" לגמרי. הוא חצי חצי. מה עושים אתו? וכאן מלמדת אותנו התורה: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה". לפתע האבחנות נעלמות והשוויון נוקב את המעמדות. "איש איש" – גר או אזרח, כהן או ישראל, שלם או בעל מום – לכולם משפט אחד, בין ביום חול ובין בשבת.
כללו של דבר, המבט של התורה הינו מורכב. אי אפשר להתעלם מההבדלים בין אנשים, אבל גם אי אפשר לתת להבדלים אלו לשלוט באופן מוחלט בגורלם. צריך לדעת כי לכל דבר ודבר מקום וזמן משלו. יש הקשרים שבהם ליחס הדחייה ממומים יש מקום ויש הקשרים שבהם אין לו מקום. יש הקשרים שבהם ההבדלים בין אנשים מכתיבים יחס שונה ויש הקשרים שבהם הם אינם רלוונטיים.
לא כל כך ברור מה ניסה הרב לכתוב כאן. שהתורה לא סוציאליסטית? נו, לא חידוש גדול
התורה היא מצווה על שיוויוניות , אך לא מתעלמת מעובדת השונות של בני האדם , כלומר , יחס האנושות נדרשת להיות שווה , אך המציאות של בני האדם משנה דינים של התורה כלפי אותם האנשים ולא יחס האנשים האחרים . מה לא ברור
מה שלא ברור זה הדעה האישית שלך שנהפכה לדעת התורה כביכול. התורה אומרת שיש מומים ושיש תפקידים ותפקודים וכו' כל מה שבארת נכון אך ורק להשלכות שבהן הן נאמרו, קדשים, ועוד. כל מה שמעבר להלכה הצרופה. הוא פרי דמיונך ודעתך, מכובדת ככל שתהיה היא סובייקטיבית בלבד, וכל אחד יכול לחלוק (ולומר למשל…) שאי השוויון נוגע רק! הלכות כלאיים, קדשים ועוד, והתורה לא התכוונה להרחיב אי שוויון זה. בקיצור, יש להפריד בין דעות אישיות וגזרות שוות שלא ניתן לחדש בהן! לבין העיקר, מה שלא עשית במאמר
מאמר הגולל לאוזנינו את התחבטויותיו של יהודי שבשם מה שהוא תופש כיראת שמים, נאבק שלא להבין את הדברים בצורה המתבקשת מצו מצפונו. יהודי יקר, התורה מבקשת לרדוף צדק, אין צורך לעשות להטוטים ההופכים כל דבר פשוט ל"מורכב" וכל הבנה בסיסית ל"טעות ושגיאה". התורה עשתה כברת דרך אדירה להנחיל לנו שוויון, ונתנה לנו את הכלים להשיג אחד מוחלט באמצעות מדרש. יש לנו מתת שמיים לקדם דברים בעלי ערך בימי חלדנו, חבל לכלותם בלהטוטים אפולוגטיים שערכם הוא ככל הנראה פועל רק באיזה עולם הנשגב מבינת הנעשקים. לך ספר לישעיהו בן אמוץ על יראת השמים שלך, אני בטוח שהוא יעריך מאוד.