בפתיחת פרשת בהר, מפרטת את התורה את הלכות שמיטה, ומציינת כי הם נאמרו למשה "בהר סיני". וידועים דברי הספרי שם: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". דקדוקיה של פרשת שמיטה נאמרו בפרשת בהר, אבל היכן נאמרו "כללותיה". דברי המדרש בעניין זה מתייחסים לנאמר בפרשתנו: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה. והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך". כללותיה של מצוות שמיטה נאמרו בפרשתנו, מיד לאחר מעמד הר-סיני, ובפרשת בהר מרחיבה התורה בכך.
מדרש זה בא להוציא מהגישה המבחינה בין "רוח התורה" לבין "גופי תורה". לפי גישה זו, עיקרה של תורה הם עקרונות כלליים, "ערכים", שבהם נמצאת "רוח התורה". ואילו ההלכות, פרטי הדינים, אינם באותה מדרגה, אלא הם בבחינת "חוק פוזיטיבי" – נורמות שהתקבעו במהלך הזמן, מתוך אותם עקרונות כלליים. גישה זו סוברת שהחשיבות של התורה נמצאת דווקא בכללים, ואילו שמירת הפרטים נמצאת במדרגה נמוכה יותר. הכללים נאמרו בסיני, אך הפרטים אינם אלא "חוק יבש". התורה נמצאת בכללים, והפרטים נתונים חלילה לכל איש ואיש לפי רוחב דעתו, ואיך שהוא מבין את "רוח התורה".
המדרש באה להוציא מידי גישה זו ולומר שהחשיבות של הפרטים אינה נופלת מחשיבות הכללים. הפרטים הקטנים, דקדוקי ההלכות, הם אלו שנותנים צורה לכללים. הבנה עמוקה של רצון התורה, רצון המצווה, דורשת התמקדות באופן היישום, תוך הקפדה על פרטותיה ודקדוקיה של המצווה. ולכן, כשם שהכללים נאמרו בסיני כך גם הפרטים. אין כללים ללא פרטים כמו שאין פרטים ללא כללים. היחס ביניהם אינו יחס של עיקר וטפל או חלילה של אמיתי וחשוב לעומת שרירותי ומשתנה אלא שניהם כאחד נאמרו בסיני. המילים הקצרות שנאמרו בפרשתנו אודות שמיטה הם אותו דבר בדיוק שנאמר באריכות בפרשת בהר. שניהם נאמרו על הר סיני, אלא שאחד נאמר בדרך כלל והשני מפרט את אופן היישום של הכלל, אך הכלל אינו "רוח" שנתונה לאובנתא דליבא, אלא הוא מסמרות נטועים, שהפרטים יוצאים מהם בדיוק רב.
"דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (חגיגה ג, ב)
