התורה: דת או חוקה?

פרשת משפטים מגיעה בעקבות "מתן תורה" והיא נותנת לנו מבט על טיבה של התורה שניתנה באותו מעמד. תורה זו יוצרת מה שנקרא בעולם ה"דת" של ישראל, "הדת היהודית".

מה יש לנו אפוא ב"דת היהודית": אין כאן כמעט עיסוק בעבודת האל, אבל אין גם עיסוק בעבודת המידות או בתיקון האדם האישי, וגם אין כאן תיאור של חברה אידיאלית אוטופית. אדרבה, פרשת משפטים עוסקת בחברה שיש בה רצח ופגיעות גופניות וממוניות; יש בה ניאוף ויש בה עניים, אלמנות ויתומים. ולא זו בלבד, אלא שהפרשה אינה עוסקת בעזרה לאותם חלשים, אלא מצווה להימנע מלנצל את מסכנותם.

לכאורה אין כאן כל עיסוק המתאים ל"דת" כפי שהיא מוכרת לנו היום. אנחנו חושבים על דת בתור מסלול לתיקון האדם הפרטי ולחיבורו לאלהים, וגם אם יש בה ממד חברתי וקהילתי, הרי זה ממד החסד, והעזרה והתמיכה בחלשים. אולם, פרשה זו אינה עוסקת באף אחד מכל אלו. פרשת משפטים, כשמה, דומה הרבה יותר לחוקי מדינה. מדובר אפוא במערכת משפט, שלכאורה אין לה עם עסקי הדת ולא כלום.

יש שקוראים פרשה זו ומכריזים "היהדות אינה דת". אבל באומרם כך, הם מרמזים כי התורה היא מערכת חוקים ככל מערכת אנושית, ואין בה את הממד האלהי. אולם הסתכלות זו שגויה גם. התורה היא בוודאי "דתית", במובן שמטרתה לרומם את האדם ולקרב אותו אל חיים קדושים יותר ונעלים יותר. תכלית התורה אינה לתקן "פנצ'רים", בנולדים מהתנגשות בין אנשים, אלא לייצר אדם נעלה יותר, שקרוב יותר אל הקב"ה וחייו מרוממים יותר.

מדוע התיקון המשפטי חשוב אפוא כל כך לדת היהודית? שתי תשובות בדבר. ראשית, יש קשר הדוק בין משפט מתוקן לבין שלמות האדם, שהיא המטרה של הדת היהודית בפרט, ואולי של הדת בכלל. האדם הוא יצור חברתי, וכאשר החברה שבה הוא חי היא חברה מתוקנת הפועלת על פי קנה מידה אלוקי, ולא על פי קנה מידה שהמציא האדם, אף האדם הפרטי מתוקן יותר. וכן להיפך.

יתרה מזו, העם היהודי מייצג את ה' אלוקי ישראל. "עם זה יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא). בשל כך, ההנהגה החברתית שלו מציגה בפני העולם את הנהגה האלוקית של אלוקי ישראל. כך שמעבר לתיקון או הקלקול האישי או הלאומי הכרוך בהנהגה החברתית של ישראל, חשוב שההנהגה שלהם תייצג שלמות ארצית כלפי העולם, בבחינת "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו).

עם זאת, מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשת משפטים הוא שה"דת" הישראלית, המוציאה את האדם מבית עבדים, בנויה על התעסקות בעולם כפי שהוא, עם המצבים הבעיתיים והפגומים. מצד אחד, התורה מתעסקת בעולם, ולא מוציאה את האדם מחוץ לעולם אל עבודה דתית טהורה ונקייה שאין לה דבר עם החיים הממשיים. לצד זה, עולם זה והחוקים הנוהגים בו אינם פרי הדמיון האנושי. מי שהוציא את ישראל ממצרים, הא-ל החפץ בחירות, הוא אשר מורה את מערכת המשפט האמיתית והנכונה. הוא מורה לנו את האופן הנכון להתייחס לכל מצב, גם של נזק, גם של פגיעה וגם של עבירה.

התורה מלמדת אותנו איך להתייחס לכל מיני מצבים לא-אידיאליים. העבדות, אנחנו למדים, אינה בהכרח בלתי נסבלת, אבל יש לדעת כיצד לנהוג בה. מצד שני, יש דברים שאינם נסבלים כלל בחברה, ש"מעם מזבחי תקחנו למות". צריך לדעת כיצד להסדיר תביעות נזקים באופן הגון והולם. איך להתייחס לבעיות שונות המתעוררות בחברה באופן מידתי והולם. לא להקל ראש בדברים שראוי להוקיעם בכל דרך, ולא להגזים בתגובה למצבים פחות מזיקים.

כללו של דבר, מי שאומר שהתיקון המשפטי הוא הוא התכלית העיקרית של הדת, אינו אלא טועה. התכלית של הדת היהודית אינו תיקון המצבים המקולקלים שבחיי האדם, אלא להנחות את האדם אל המצב הנעלה שלו, באמצעות ההליכה בדרכי ה'. לצד זאת, אסור שההתעסקות בחלקים הגבוהים של חיי האדם תגרום לנו להזניח את העולם כפי שהוא, ואת תיקון ענייניו. גם המצבים הפגומים שבחיים דורשים את היחס של האדם תורני, כדי שיוכל לבנות חברה מתוקנת וראויה.

ניתן לסכם את היחס בין המשפט לדת בשלש נקודות:

• חברה מתוקנת מבחינה משפטית היא הבסיס לחיים תקינים לפרט ולכלל.
• העם היהודי, בהיותו "עם ה'", צריך להיות מתוקן לא רק בעבור עצמו, אלא גם בגלל מה שהוא מייצג בעולם.
• המשפט הישראלי מלמד אותנו איך לעסוק במצבים בעיתיים על פי קנה מידה אלהי, שיודע לתת מידה נכונה לכל דבר, לפי עניינו.

"לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי. ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי ה' יכלו. כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם" (ישעיהו א).