צריך עיון > בין הסדרים > המוסר של הרחקת הטמאים מהמחנה

המוסר של הרחקת הטמאים מהמחנה

הרחקת הטמאים מהמחנה אינה שיפוט של הטמאים אלא שמירה על טוהר המחנה.

פרשת נשא תשפ"א

לאחר שהתורה משרטטת את מבנה מחנה ישראל, היא מורה על הרחקת אנשים מסוימים מן המחנה: "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". ומיד לאחר מכן דנה התורה בהלכות מעילה, מעילה בברית שבין האדם לקב"ה ומעילה בברית שבין איש לאשתו. הקשר בין הדברים ברור לכאורה: הבסיס של קיום משותף הוא אמון. מעילה היא בגידה באמון, ועל כן, אין דבר המשחית את מחנה ישראל יותר ממעילה.

לאור האמור, יש לתמוה על ההבדל בין היחס לצרוע ולזב, הנשלחים מן המחנה, לבין המועל בה' ובביתו, הנשאר במחנה ומביא קרבן. מי שפוגע במרקם החברתי אינו מרוחק מן המחנה, ואילו הצרוע הזב והטמא, שלא עשו רע לאיש, מרוחקים מן המחנה – היתכן? עבורנו, אנשים המורגלים בתפיסות המודרניות של מוסר, נדמה הדבר לשערורייה. הדבר היחיד שהמשטר במדינות המערב יודע לעשות לפושעים הוא להרחיק אותם מן המחנה – לשים אותם מאחורי סורג ובריח ולהוציא אותם מהחברה. לצד זאת, המוסר המערבי הרווח מורה שלא לשפוט אדם לפי נתונים שאינם בשליטתו. החינוך בן-ימינו מלמד כי המעלה הטובה של האדם היא להכיל את השונה, ולא חלילה לנדות אותו מהמחנה. מדוע אפוא שופטת התורה כל כך בחומרה את הצרוע והזב ומקילה עם המועלים למיניהם?

ההבדל היסודי שבין העמדה של התורה לעמדות של המוסר המערבי הרווח היום נובע מנקודת מוצא שונה מאד לגבי המקום של האדם בעיצוב החברה. המוסר המערבי, ששם פושעים מאחורי סורג ובריח ומתאמץ לצד שאת להכיל את השונה, יוצא מתוך גישה שהתפקיד של האדם הוא לעצב את החברה. לפי דרכו, האדם הוא השופט האחרון, והוא מחליט מי אשם ומי לא, מי ראוי לבוא בקהל ומי ראוי לנדות. הענישה נתפסת כהוקעה של האדם עצמו, וכך גם הנידוי החברתי. ממילא, מוסר זה בודק עד כמה הוא יכול לייחס לאדם אשמה. כפי מידת האשמה, כך מתחזקת חומרת הענישה.

התורה, לעומת זאת, אינה מעניקה לאדם את הסמכות לשפוט האם האחר אשם או לא. האדם אינו השופט של רעהו. השופט היחיד הוא הקב"ה – שופט כל הארץ. היחיד שיכול להכריע האם האדם הוא רשע או צדיק הוא הקב"ה. ממילא, הפעולות שהאדם עושה לארגון החברה אינם נוגעים לשיפוט וברירה בין צדיקים לרשעים. האדם הוא שומר הגן, תפקידו לדאוג לניקיון של הגן ולוודא שהצמחים גדלים כראוי. אם הוא מעיר לאנשים על ההתנהגות שלהם או מרחיק אותם מהגן, אין זה מחמת שיש בידו יומרה לשפוט את נשמתם של אותם אנשים ולומר האם הם צדיקים או רשעים. הוא פשוט דואג לגן, ומבקש למנוע השחתה שלו.

כשהתורה מצווה על הרחקה של אנשים טמאים מן המחנה היא אינה אומרת דבר על הנשמה של אותם אנשים. היא אומרת משהו על טיב מחנה ישראל, ועל הדרישות שצריך לעמוד בהם כדי להיות חלק ממנו. הדרישה להרחיק את הטמא דומה לקוד לבוש עבור אירוע מכובד. העובדה שיש מסעדות שאי אפשר להיכנס אליהם ללא חליפה ועניבה אינה אומרת דבר על האנשים שאינם יכולים ללבוש עניבה מסיבות בריאותיות. היא מלמדת על האופי של המסעדה בלבד.

לעומת זאת, אדם שמעל באמון, הפגם שלו הוא פנימי. בפגמים כאלה, אף אדם אינו יכול לטפל. בית דין של מטה אינו יכול לדון במעילה של האדם. הטיפול במועלים מתנהל בערכאה אחרת לגמרי – מול הקב"ה ישירות. המועלים נדרשים להביא קרבן לכפרתם ולשוב בתשובה לפני ה', וחשוב מאד שהם יעשו זאת. אך אדם אחד אינו יכול לגרש אדם אחר מן המחנה מחמת השיפוט שלו.

אין לציבור חובה, ואפילו אין לו זכות, ל"תקן" את הפרט, וודאי שאין זו מטרתו. החובה של הציבור היא לשמור על הגן, להגן על מחנה ישראל מכל פגיעה. את הטיפול בנשמות החוטאים יש להשאיר לקב"ה.

"שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו. על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו. אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן" (הושע ד).

3 תגובות על “המוסר של הרחקת הטמאים מהמחנה

  • לך תסביר לאשתך הנידה שהיא מנועה מלהשתתף בסעודת שבת ובוודאי בסדר פסח בזמן הבית.

  • לא הבנתי אבל מה עם כל ההלכות של השופטים, רק לתיקון הסדר המדיני..? ומה עם זקן ממרא ומסית ועיר הנדחת? ומה עם מלקות?

    כמו כן, מה הקשר בין טומאות אלו, במידה והם לא קשורים למקור האיסור שלהם (צערת כלשה"ר למשל או כמו נידה וזב? וטמא נפש ושנתנו לעיל), לטיפוח הגן?

  • כל הלכות אלו מתייחסים לציבור שנפגע ממעשים אלו. כשם שיחיד שנפגע רשאי וצריך לתקן הנזק, כך גם הציבור שנפגע.
    טומאה פוגעת הציבור מעצם מהותה, הטמא הוא מפגע ציבורי. הדבר דומה לחולה במחלה מדבקת שמרוחק מן הציבור לא בגלל מעשה רע שעשה אלא משום שהוא מהווה מפגע ציבורי.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל