צריך עיון > בין הסדרים > בין תורה לדרך ארץ

בין תורה לדרך ארץ

--
הרב דוד לוי ר"מ בישיבה, מחבר ספרי "דרך דוד"
 

"נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדברו" (משנה ב"מ ד,ב)

מעשה הקניין, מלמדת אותנו המשנה, אינו חל עד שהקונה מבצע פעולת קניין – משיכה, במקרה זה. כל עוד הקונה לא ביצע את פעולת הקניין, הוא והמוכר יכולים לחזור בהם. עם זאת, מוסיפה המשנה, "היתר" זה תקף מבחינה הלכתית-משפטית – החפץ מוגדר בבעלות המוכר, עד לרגע הקניין – אבל מבחינה מוסרית, לא ראוי לבטל עסקה ברגע האחרון. הקונה כבר נתן כסף, והעסק היה כבר סגור מבחינת כל הצדדים – לבטל עסקה בשלב זה משמעו להיות מי "שאינו עומד בדיבורו". מעשה זה אפשרי מבחינה פורמלית, אבל הוא עדיין אינו ראוי מבחינה מוסרית.

המשנה מציינת שמי שאינו מקפיד על עניינים ממין זה ראוי להיפרע ממנו כמו שנפרע מדור המבול ודור הפלגה. דורות אלו היו לפני מתן תורה (הברייתא מוסיפה אף מן המצרים ומאנשי סדום), ופשוטה של משנה הוא שאין צורך בנתינת תורה כדי להפוך מעשה זה לבעייתי. מתן תורה, כלומר המצוות שבתורה, הם הבחינה המשפטית-הלכתית של התורה. אבל יש התנהגויות שגם ללא נתינת תורה – הפן המשפטי המחייב – ראוי להיפרע מעושיהם.

התנהגויות אלו נכללות בכלל "דרך ארץ קדמה לתורה", כנאמר במדרש: "אמר רבי ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה" (ויקרא רבא ט, ג). דברים ברוח דומה אנו מוצאים במסכת עירובין: "אמר ר' יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול" (עירובין ק:) כלומר, אין צורך בתורה כדי ללמוד "דרך ארץ" – הדרך הבסיסית להתנהל בה בחיים הארציים. המצוות שבתורה באות רק לחייב אותנו מבחינה פורמלית.

צניעות, גזל, עריות ודרך ארץ (במובן של הנהגת אישות) הם התנהגות אנושית תקינה, שאין צורך בהלכה פורמלית כדי להבינם. כאשר מפרים את התנהגויות בסיסיות אלו אין קיום לעולם, גם אם אין ספר שאומר שלא לעשותם.

וכך אכן מפרשים חז"ל את השחתת דור מהבול: "ותשחת הארץ לפני האלהים, ותנא דבי רבי ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים" (סנהדרין נז, א). עליהם נוסף ה"חמס", המוזכר בפירוש בפסוק. הרי שלשת ראשי העבירות: עבודה זרה, עריות, וחמס, שהם השחתה של הארץ. אלו הם התנהגויות אנושיות בסיסיות שבהן תלוי קיום העולם, גם ללא נתינת תורה, ובלא ברית בין ה' לישראל. לכן, בהשחתה שלהם, העולם אינו יכול להתקיים. כאשר "השחית כל בשר דרכו על הארץ" אין קיום לעולם. ההשחתה של כל בשר, היא השחתה של העולם. כאשר אדם משחית את דרכו, הוא משחית בכך את כל העולם: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם"

בדומה לכך מבינים חז"ל כי גם עמידה של האדם בדיבורו שייכת לקטגוריה של דרך ארץ שקדמה לתורה אחד היסודות הבסיסים של קיום האנושות, של קיום העולם, הוא אמינות, יושרה, אינטגריטי. אין יכולת לצמצם את מידה זו לכללים משפטיים. עם זאת, כאשר מידה זו נעדרת מאנשים, העולם נמצא בסכנת השחתה. כאשר אין אימון בין בני אדם, אין קיום לעולם. העדר יושרה אנושית היא השחתת דרך ארץ הבסיסית של העולם. לא שייך לקיים חברה מתוקנת ללא אנשים העומדים בדיבורם.

 

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל