בפרשתנו משה רבנו מבקש מהקב"ה למנות מנהיג לישראל אחרי לכתו: "יפקד ה’ אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רעה". משה מדמה את תפקיד המנהיג לרועה המוציא את הצאן למרעה בבוקר ומחזיר אותם לדיר לקראת ערב. הרועה הוא המוציא והמביא, אך כאשר הצאן מפוזרות במקום המרעה, אין צורך בהתערבות. הנמשל הוא הבחנה בין ניהול שוטף של היומיום, שלכך אין צורך במנהיג, לבין מצבים חריגים – כדוגמת הכניסה לארץ וירושתה, שבהם יש צורך באיש על העדה המורה לעם את הדרך. ואכן, פרשה זו באה בעקבות פרשת בנות צלפחד – מצב חריג של מבוכה וחוסר ודאות – שבה בא לידי ביטוי הצורך של איש על העדה. לעיתים, במקרים מעין אלו אפשר להסתפק בהכרעה של בית דין, אך פעמים רבות, בפרט בעניינים ציבורים, יש צורך במנהיג: מישהו שיוביל את המהלך.
לאור טענה זו ארצה להציע כי פרשת קורבנות המועדים, שמופיעה בסמיכות לבקשת משה למינוי "איש על העדה", היא תשובת משקל שבאה לאזן את הדרישה למנהיגות: "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו". קורבנות המועדים מורים על ההנהגה הקבועה של ישראל, הנהגה שאמנם משתנה לפי הזמנים, אך היא מערכת קבועה ששומרת על החיבור בין ישראל לאלוקיו. הנהגה זו אינה מוטלת על המנהיג אלא על הציבור – "צו את בני ישראל".
ואכן, לאחר יהושע, בכל תקופת השופטים, לא הייתה הנהגה קבועה. בשעת הצורך, שעת מצוקה ומבוכה, היה קם מנהיג שהדריך והפעיל את הציבור. המצב של "איש כל הישר בעיניו יעשה", ללא שלטון מרכזי המורה לאדם איך לחיות את חייו, הוא האידיאלי לפי התורה. הקב"ה הוא המלך של ישראל, כפי שאומר גדעון לישראל המבקשים ממנו למלוך עליהם. רק במצבים חריגים נדרש "איש על העדה", אבל בכל שאר הזמן, הציבור צריך להקפיד על קרבן ה' במועדו, ללא שוטר ומושל.
בימינו, מצב מעין זה נדמה בלתי אפשרי. אולם, חשוב לזכור שהתורה רואה בשלטון קבוע, שביטויו הוא מלוכה, משהו זר לישראל: "אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי". רק שישראל רוצים להיות "כמו גויים" הם מבקשים להם מלך. אלא שישראל לא עמדו בלחץ, ולמרות תוכחת שמואל על כך שאינם צריכים מלך, הם מתעקשים להיות ככל הגוים: "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו. והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו".
Photo by William Krause on Unsplash
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח
ולהפנות לרמב"ם הלכןת מלכים?
באותה נשימה אתה גם יכול להפנות לא רק להלכה מסוימת ברמב"ם אלא לספר שלם ברמב"ם ספר הלכות קרבנות שנכתבו רק לצורך העתיד לבוא, למרות שדעתו של הרמב"ם שכל עיקרן של מצוות הקרבנות לא ניתנו אלא לצורך גימול (מלשון גמילה) מההקרבות שנהגו בהם ההמון לצורך עבודה זרה (וכדבריו כמעט מפורש בפסוק ולא יזבחו עוד וכו'), ואף על פי כן הרמב"ם מכיר בכך שהקורבנות ינהגו לעתיד לבוא כשגילוי השכינה יהיה מוחשי ללא רוח טומאה שיעבור מן הארץ, כי יש רצוי ויש מצוי, וכל זה בכלל גישת הרמב"ם שדבר לא ישתנה מדרך העולם, וזה כולל גם את החולשות שבנפש ושבדעת, גם אז יהיו טמבלים ושוואנץ וגזמנים ובעלי OCD וכו' ולכן לא ניתן יהיה לוותר על עבודת ה' באמצעות קרבנות ולא ניתן יהיה לוותר על מלוכה.
"ואחר ישובו ישראל ובקשו את ה' א־להיהם ואת דוד מלכם", "ועבדי דוד מלך עליהם לעולם", וכן פסוקים רבים עד מאד בכל נבואות הנחמה. "נבואה שנצרכה לדורות נכתבה".
היה עליך להתבסס בדבריך על דברי שמואל בהכתרת שאול, ולא על ספר שופטים, שמראה בדיוק את ההיפך, כמה שחוסר השלטון מביא לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, כמו שתראה ברוב הפרשנים על הספר.
אה, כדאי גם להסתכל בכל הפרשנים על "שום תשים עליך מלך", שדעת הרוב היא שזו מצוות עשה דאורייתא, אלא שהחיוב שלה מותנה ב"ואמרת", ראה בנצי"ב טעם לדבר.