"ראש חדשים: מגיד שניסן ראש לחדשים […] החודש הזה לכם: […] נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה" (מכילתא). לוח השנה היהודי מתאפיין בשני דגשים מרכזיים: הוא מתחיל תמיד בניסן, באביב, ומניין החודשים מתנהל לפי מחזור הלבנה ולא על פי החמה.
מניין החמה מתייחס למעבר הזמן בין העונות. לשינוים בעונות בעקבות מסלול החמה ישנה השפעה מכרעת על עולם הטבע וכתוצאה מכך על חיי האדם. לפיכך, יש היגיון רב לארגן את הזמן לפי מחזוריות החמה ושינויי העונות. אם אדם רוצה לתכנן את הזמן שלו ולדעת מתי לקבוע אירוע, הוא צריך להתחשב בשאלה האם יהיה חמסין באותו יום או שלג וכפור. אם, למשל, חג הסוכות היה נודד על פני עונות השנה, היה בכך חוסר נוחות חמור. ואכן, קביעותם של המועדים על פני שנת החמה נשמרת אודות למנגנון עיבור השנה.
אף על פי כן, התורה מורה לנו לארגן את הזמן שלנו בראש ובראשונה לפי מחזוריות הלבנה, חסרונה ומילואה – מחזור קבוע האורך קרוב ל-30 יום.
ישנם שני יתרונות לחלוקת הזמן על פי מחזוריות הלבנה. ראשית, קל יותר לעקוב אחר מעבר הזמן. אם הזמן שלנו מאורגן על פי השמש, יכולים לעבור שבועות רבים עד שנשים לב ש"הזמן עבר". השינויים במיקום השמש ברקיע, באורך של היום, במזג האוויר, הדרגתיים מאד. קשה להבחין בשינוי מיום ליום. לעומת זאת, השינויים במחזור הלבנה ניכרים היטב. גם אנשים מודרניים כמונו, שממעטים להרים את הראש לשמים, יכולים להבחין בנקל במילואה וחיסורה של הלבנה.
יתרה מזו, ישנו הבדל משמעותי בין מחזוריות החמה למחזוריות הלבנה. המחזוריות של השמש ניכרת בהתקצרות והתארכות שעות השמש ביממה, אך אינה ניכרת על השמש עצמה. כוכב החמה נשאר בטהרתו לאורך כל עונות השנה. השמש מבהיקה כגלגל אש ברקיע, שאיש אינו יכול להישיר מבטו אליו, ללא שניכר בה יתרון או חיסרון. מחזוריות הלבנה, לעומת זאת, כרוכה בהתחדשות הירח עצמו. כוכב הירח מתחסר ומתמלא, מתחדש שוב ושוב מחודש לחודש. תנועת הזמן ניכרת בו. הוא אינו סטטי.
לפיכך, מניין הזמן לפי מחזוריות הלבנה מכניס אלמנט של התחדשות לתנועת הזמן. "החדש הזה לכם". חודש מלשון "חדש". בחודשים יש משמעות של התחדשות. "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה".
לאור תובנה זו, העובדה שלוח השנה היהודי דואג לסנכרון עם שנת החמה, לכך שראש החודשים, ניסן, יחפוף תמיד ל"חודש האביב", אינה נובעת רק מסיבות של נוחות, כדי שאנשים ידעו למתי לתכנן את החתונה שלהם. יש לכך סיבה מהותית יותר, שנוגעת לתפיסת הזמן כתהליך של התחדשות. התורה מצווה שתחילת הזמן, תחילת מחזור החודשים, ההתחדשות, תתאים למועד שבו הטבע, המתנהל לפי החמה, מתחדש גם הוא. האביב, הזמן שבו הצומח והחי מתעוררים לתחייה אחר שינת החורף, הוא הזמן שבו ראוי להתחיל בו את מחזור ההתחדשות של הזמן, ראש החודשים.
ישראל, שיצאו ממצרים, צריכים להתחדש תמיד, ולא להיות מקובעים בדרכיהם. הקיבעון, ההמשכיות הרציפה, טובה עבור אומות העולם, שהם חלק מהטבע, מהקיום השוטף של העולם, כמו החמה, שזורחת כל יום ואינה מתחסרת, אלא שהשפעתה לפעמים גדלה ולפעמים קטנה. אולם ישראל, עם שיצא ממצרים להיות עמו של ה', מחויבים להתחדשות תמידית.
"וא״ר אחא בר חנינא א״ר אסי א״ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד"
Photo by Raymond Wong on Unsplash
