"ובהעלות הענן" – מתי מחנה ישראל צריך לצאת לדרך חדשה?

"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה’ מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה’ מלא את המשכן. ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו. כי ענן ה’ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם"

את הענן והאש אנו פוגשים עוד קודם להקמת המשכן, עם יציאת ישראל ממצרים. שם נאמר: "וה’ הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם". קודם שנבנה המשכן, עמוד הענן והאש הלכו לפני העם לנחותם הדרך ולהאיר להם, ועם הקמת המשכן, הם עברו  לשכון על המשכן במרכז המחנה. הקמת המשכן מציינת אפוא מעבר של השכינה, ממצב שבו היא הולכת לפני ישראל להנחותם הדרך, למצב שבו היא שוכנת בתוכם, במרכז המחנה.

לפני מתן תורה, התפקיד העיקרי של השכינה הייתה להנחות את ישראל בדרך. אולם, לאחר שניתנה תורה, שכבר נסללה לפני ישראל הדרך אשר ילכו בה, עוברת השכינה לשכון בתוכם. כאשר ישראל הולכים בדרך ה', הם הופכים להיות עם ה', ששמו נקרא עליהם.

וכך, כל זמן שהשכינה שוכנת בתוך בני ישראל, שניכר ששכינת ה' שרויה בעם, ישראל אינם צריכים לעשות שינוי. הם יכולים להמשיך בשגרת החיים הרגילה. עמוד הענן על המשכן והם יכולים לחנות במקומם. אולם, בהעלות עמוד הענן מהמשכן, בהסתלקות השכינה מתוכם, עליהם להבין שהגיע הזמן לצאת לדרך חדשה, למצא מקום מנוחה חדש. הגיע הזמן להיעקר מהמצב הסטטי שלהם, ולהגיע למקום אחר, מקום שבו השכינה תוכל לנוח בתוכם שוב.

***

כל זמן שעמד המשכן על מכונו היה קל אולי לראות מתי השכינה מסתלקת, לראות את הענן עולה מעל המשכן. אולם, בזמנינו שאין לנו לא משכן ולא אורים ותומים, משתמש הקב"ה בדרכים אחרות להראות לנו שהגיע זמן לצאת לדרך חדשה, לחנות במקום אחר. הקב"ה משתמש ברמזים דקים, שאם יש לנו עיניים לראות ואוזניים לשמוע, נוכל להבחין בהם, להרגיש שמשהו אינו כשורה, וצריך להתקדם, ליסוע, למצוא חניה אחרת לנושאי הארון. אך אם חלילה אנו אוטמים את עינינו ואוזנינו, האותות יהפכו חזקים יותר ויותר. סדרי העולם עלולים להתהפך, עד שנבין שעלינו לצאת לדרך חדשה, שהשכינה הסתלקה מהחניה שאנו חונים בה וכל שעה שאנו נשארים במקום, אנו הולכים חלילה ומתנוונים. וכל עוד איננו שומעים את קול ה', איננו מרגישים את הסתלקות השכינה מביננו, אנו עלולים להיתקע במקום כאשר השכינה כבר הלכה הלאה.

"אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני. לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו" (הושע ה:טו-ו:א).

Photo by Daniel Páscoa on Unsplash