צריך עיון > בין הסדרים > שמחת פורים וקריעת ים סוף

שמחת פורים וקריעת ים סוף

שמחת פורים אינה דומה לשמחת החגים, אלא לשירה שאמרו ישראל על שפת הים.

פורים תשפ"א

אנו רגילים לראות בפורים אחד הימים השמחים בשנה.

אך שנתבונן בשמחת פורים נראה דבר משונה. בפורים איננו מציינים מעלה שזכינו לה, כמו בשלש רגלים, ואפילו לא קבלה מחדש של מעלה ישנה, כמו חידוש עבודת המקדש בחנוכה. אנו שמחים על גזירה שנתבטלה – אסון שהיה עלול להתרחש לא התרחש. אך גם לאחר ביטול הגזרה, מצבם של ישראל לא השתפר לכאורה ממה שהיה בתחילה; בית המקדש לא נבנה, וישראל לא חזרו לארצם. ואם כן, לשמחה מה זו עושה? לכאורה היה טוב יותר שלא הייתה גזירה ולא היה מה לבטל. ישנם אין ספור אסונות שאינם מתרגשים בכל רגע נתון – גם אם צריך להודות לה' על חסד זה, אין מקום לעשות מכך חגיגה מיוחדת. מדוע אפוא פורים מתאפיין בשמחה כה יוצאת דופן.

אנו מוצאים בהקשרים רבים שמי שסובל מצרה ומצליח להשתחרר ממנה – יוצא וידו על העליונה; הוא זוכה לשמחה. אם ניחתה על האדם גזירה כלכלית חמורה והוא ניצל ממנה, גם אם לא נוסף לו אף שקל אחד לאחר ההצלה, הוא זכה למשהו שלא היה לו קודם לכן – הוא זכה לשמחה. כעת, הוא יותר שמח בחלקו ממי שחייו עוברים בשלווה ובנחת.

בהצגה של תולדות ישראל ביהושע, שאנו קוראים בהגדה של פסח, הנביא מדגיש שלעומת עשיו שירש את הר שעיר, יעקב ובניו ירדו מצרימה. מלבד ההיבטים האחרים של גזירת שעבוד מצרים, עצם העובדה שירושת הארץ הגיעה מתוך שעבוד, מעניקה לישראל יתרון על עשיו, שירש את הר שעיר בקלות וללא קושי. אין זה אומר כמובן שאדם צריך לחפש צרות. צרה, מעצם הגדרתה, היא דבר לא רצוי. רק משום כך יש שמחה לאדם בכך שהוא משתחרר ממנה.

אולם, כאשר האדם ניצל מהצרה באמצעות התגברותו, הוא זוכה אולי להתחשל מהחוויה הקשה, אך ההצלה אינה מעוררת בו פרץ של שמחה אלא הקלה ותחושת רווחה, שמלמדת אותו להעריך מחדש את מה שהיה לו קודם לכן. גזירת השמד בפורים, לעומת זאת, הותירה את ישראל חסרי אונים, כמו אבותיהם בשעה שעמדו מול ים-סוף ולא ידעו מאין יבא עזרם. גזירת המן השרתה בישראל תחושה של חוסר אונים מוחלט, כשהם נתונים לשליטה של עם אחר שמבקש להשמיד אותם. מתוך כך, בשעה שניצלו מהצרה, התבטא הדבר בפרץ מיוחד של שמחה.

השמחה המיוחדת של פורים נבעה דווקא מחוסר האונים של ישראל – מכך שגזירת ההשמדה פקדה אותם בגלות, כאשר הם אינן יכולים לצאת ולהילחם בעמלק. ההצלה ממצב של חוסר אונים מוחלט הייתה מעין קריעת ים סוף ובכך הם ראו את יד ה', השומר אותם ישראל גם בארץ אויביהם. כאשר האדם משתחרר מצרה שהוא הרגיש מולה חסר אונים, פורצת ממנו שמחה שאינה מתגלה בהיחלצות מצרה באמצעות תושייתו, כמו השירה שאמרו ישראל על שפת הים.

השמחה של פורים היא אפוא שמחה על ההצלה מתוך מצב של חוסר אונים, שבכך התגלה שלא עזבנו ה' גם בגלותינו, כשאיננו יכולים להגן על עצמנו: הכרה שלא היינו זוכים לה בלא סיפור המגילה.

“רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא 'שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם' אדם ולא מלך […] ושמואל אמר 'לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי פרסיים כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג." (מגילה יא, א)

תמונה: Bigstock

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל