צריך עיון > בין הסדרים > "בפרוח רשעים כמו עשב": טיבה של שמחת הפורים

"בפרוח רשעים כמו עשב": טיבה של שמחת הפורים

זיכרון מעשה עמלק מחדיר לתודעתנו שיש רשע בעולם, גם איננו חשים כרגע את ארסו הרע. פורים, מנגד, מזכיר לנו שהרשע הנ"ל אינו אלא תופעה זמנית, אך יש מי שמנהל את העולם ודואג לכך שהרשעה כולה כעשן תכלה.

 פורים תשפ"ב

מדוע מכל חגי ההצלה של היהודים זכה דווקא פורים להבטחה של "זכרו לא יסוף מזרעם"? אירועי הפורים היו בוודאי בעלי משמעות רבה ליהודים באותו הזמן, אך שמחת ההצלה שלעצמם אינה סיבה מספקת לקבעם לדורות. כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. המזימה להשמדת היהודים, כמו גם הצלתם, אינם אירועים עד כדי כך חריגים, והם גם אינם סיבה מספקת לקבוע עליהם חג לדורות.

חז"ל מלמדים כי זכרון המגילה קשור במצוות זכירת מעשה עמלק:

שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: 'הלא כתבתי לך שלישים', שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: 'כתב זאת זכרון בספר'. כתב זאת – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה; זכרון – מה שכתוב בנביאים; בספר – מה שכתוב במגלה" (מגילה ז, א).

וכך אמר לנו משה: אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר. לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב: ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר (ירושלמי מגילה א,ה).

זיכרון עמלק מחדיר לתודעה שלנו שיש רשע בעולם, דבר שעלינו לזכור בשעות השפלות שלנו וגם בשעות הגדלות שלנו – הרשע לא נעלם.

בשעה שטוב לו, אדם נוטה להתעלם מהרשע בעולם. אולם, שכחה זו נותנת מקום לרשעה להרים ראש. לפיכך מצווים אנו לזכור את אשר עשה עמלק ולא לשכוח; לא להשלות את עצמינו שהרשע נעלם מן העולם כיוון שעתה מצבנו טוב והניח ה' לנו מכל אויבנו מסביב. הרשע עלול להמשיך ולרחוש, ובכל דור ודור ימצאו אלו שמבקשים לקום עלינו לכלותינו.

מצד שני, זיכרון הרשע עלול להפיל ייאוש על האדם, ובייחוד בשעות הקודרות, כאשר הוא אינו צריך להתאמץ מידי על מנת לשים לב לרשע הפועל במציאות. בשעות אלו, עליו לזכור דווקא שיש מנהיג לבירה והעולם אינו הפקר. גם אם ניתן מקום לרשעה להציץ, הרי שפריחת רשעים היא כמו עשב ואינה אלא להשמדם עדי עד. כאשר הרשע עולה על פני השטח יש בכך דווקא תקווה – שאנו יודעים שהשמדתו קרובה. וכשם שהיה בימי מרדכי ואסתר, שבזכות גזרות המן, כל שונאי היהודים, שטינתם רחשה במסתרים, גילו את רעתם לעיני כל, וכך התבררה הרשעה והתפרדו כל פועלי און. לולא המן צורר היהודים, הם היו ממשיכים לשוות את קוריהם הארסיים במחשכים, ודווקא על ידי הרמת הראש של הרשעה, התנקמו היהודים בשונאיהם.

בשל כך, מצווה הקב"ה על משה, "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד). כאן הקב"ה מצווה עלינו לזכור שהוא ימחה את עמלק. הוא מלמד אותנו שעל אף שחובתנו האישית היא לזכור תמיד שיש רשע בעולם ולהיות ערים לו גם בשעה שאנחנו מרגישים בטוחים, עלינו לדעת לצד זאת שהרשע ימחה בסוף, שהקב"ה ידאג לכך ששמו ימחה לבסוף והוא יעלם מחתת השמים. כך שפורים משלים את זיכרון עמלק, ואומר לאדם שמעבר לזיכרון שיש רשע בעולם, צריך לזכור גם שיש מי שמנהל את העולם ואינו נותן לרשע לשלוט. יש מי שמקדים תרופה למכה. שאין העולם הפקר אלא יש מנהיג שאינו מפקיר את ישראל לידי הרשע.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל