צריך עיון > בין הסדרים > נס פורים: שינוי האווירה הציבורית

נס פורים: שינוי האווירה הציבורית

--
הרב דוד לוי ר"מ בישיבה, מחבר ספרי "דרך דוד"
 

אנו עומדים מספר ימים לאחר סבב בחירות שלישי בארצנו, כאשר אין כל הבטחה שלא יהיה גם סבב רביעי. בימים אלו אנו שומעים דיבורים רבים על החשיבות של "כל קול", ומחשבי קיצין עומדים ומחשבים תרחיש זה ותרחיש אחר. מצב זה גורם לנו, מצד אחד, להעריך מאד את הבחירה האישית. מצד שני, אנו מצויים כבר יותר משנה בפלונטר פוליטי שסופו מי ישורנו, ונדמה שגורלנו נתון בידי החלטות קטנות של שרים בכירים.

לאור מבוכה זאת, התבוננות בפוליטיקה של מגילת אסתר יכולה ללמד אותנו דבר או שנים על הגורמים לשינוי מדיניות, ואולי להפיס את דעתנו.

לכאורה, סיפור המגילה הוא דרמה מלכותית שאין בה כל נגיעה להמון. ההחלטות כולן מתקבלות בארמון המלך, לפי מצב הרוח הרגעי שלו. כאשר המן נושא חסד לפניו, הוא נותן בידו את היהודים לעשות בהם כרצונו, וכאשר אסתר נושאת חן לפניו, הוא מעלה לגדולה את מרדכי ותולה את המן ובניו על העץ. לפי השקפה זו, המהפך של המגילה הוא כולו שינוי בעמדת המלך. אך שנתבונן במגילה יותר בקפידה נראה שהעניין מורכב בהרבה.

המגילה פותחת בתיאור משתאות אחשוורוש לשריו ועבדיו ולתושבי שושן. כבר מתוך רקע זה ניתן לראות עד כמה חשוב למלך דעת ההמון. אחשוורוש רואה צורך להשקיע השקעה כבירה, כדי לרצות את העם ומנהיגיו, לקנות את הערכתם ולהתחבב עליהם. כבר בפתיחה, אם כן, רומזת לנו המגילה כי האווירה הציבורית חשובה למלך, לא פחות ממה שהמלך חשוב עבור הציבור. לאור פתיחה זאת, ארצה להציע קריאה של המגילה הרואה את מהלכה בתור שינוי במעמד היהודים, בתפיסה העצמית שלהם ובאווירה הציבורית כלפיהם.

 

מה הציל את היהודים?

גם לאחר שמרדכי עולה לגדולה, אחשוורוש אינו מבטל את הגזירה המרחפת מעל ראש היהודים. הוא אומר למרדכי שאינו יכול לבטל את האגרות הראשונות המתירות את דמם של היהודים, אלא רק להוציא אגרת הנותנת רשות ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם. אולם מה בכך? האם אדם העומד לפני השמדה זקוק לאישור מהמלך כדי לעמוד על נפשו? לכאורה, זה מה שהיה על היהודים לעשות בין כה וכה, והם לא נצרכו לאיגרת בחותם המלך שתאשר להם להציל את עורם ממבקשי רעתם. מה היה להם להפסיד? אבל המגילה מספרת לנו כי היהודים הגיבו דווקא אחרת לאגרות השניות: "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב". ולא רק היהודים, אלא גם הסביבה שלהם: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם". בשל מה השמחה הגדולה ובשל מה הפחד הגדול. מה השתנה ממה שהיה קודם לכן?

אלא שהשינוי העיקרי בא לידי ביטוי בפסוק קודם לכן: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר". מה שגרם לשמחה הגדולה הייתה גדולת מרדכי ולאו דווקא צו המלך. המוננטום התהפך, כפי שאומרים בימינו.

בעלייתו של המן, האווירה הציבורית הייתה שהיהודים הם גורם לא רצוי. העם לא אהב בהכרח את המן. אדרבא, בשיא גדולתו של המן נאמר: "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה". גדולתו של המן הביכה את העם. אולם, על אף המבוכה שיצרה עלייתו, הביא הדבר לאווירה שיהודים שייכים לצד המפסיד. מבקשי רעתם עלו לגדולה, והיהודים לא חשבו אפילו לקחת נשק ליד. הרגשת נכאים נפלה עליהם, והמוטיבציה להתנגדות נפלה. הם נשבו בתודעת הנרדפים, החלשים, וזה מה שעמד בעוכריהם.

אבל עלייתו של מרדכי טרפה לפתע את הקלפים. היא לא שינתה משהו ממשי במציאות, אלא רק שידרה מסר שהיהודים נמצאים שוב על הגל. והנה, היהודים מתעטפים בששון ושמחה, ובכל מקום ומקום נופל פחדם על אויביהם. היהודים הופכים לפתע לראש החץ בממלכה, ואויביהם אינם מנסים אפילו לעמוד בפניהם,  למרות שעל פי חוק הם היו רשאים להשמיד ולהרוג ולאבד אותם, שכן לא התבטלו הספרים הראשונים! מה ששינה את מצב היהודים לא היה החוק, אלא השינוי באווירה הציבורית.

כך שעיקר המהפך של פורים היה מהפך באווירה הציבורית, ממצב של "העיר שושן נבוכה", אל "והעיר שושן צהלה ושמחה". השינוי המשמעותי לא היה השינוי אצל המלך, אלא ההשפעה שלו על האווירה הציבורית. המלך, לפי זה, אינו אלא מייצג של דעת הקהל. כאשר קרנם של היהודים ירדה, נתמנה המן למשרה בכירה והיהודים נמסרו בידו. עלייתו של מרדכי לגדולה, בהתאמה, מסמנת את עליית קרנם של היהודים, והיא שמביאה לשינוי מוחלט במהלך הדברים.

כך שבסופו של דבר המאבק העיקרי הוא תמיד על האווירה הציבורית, שהיא הדבר שבאמת קובע תהליכים ציבוריים. לא החוקים ולא המחוקק, אלא האוירה הציבורית.

 

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל