"שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות: ועשית חג שבעות לה' א' מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' א'".
חג השבועות מציין את סוף הקציר, שתחילתו צוין שבעה שבועות קודם לכן, עם "החל חרמש בקמה". מה בין תחילת הקציר לסוף הקציר, ומדוע עלינו לספור את הימים שבין השניים?
קציר העומר הוא "קלוי באש גרש כרמל" – קציר של השעורה הבוסרית, שצריך לקלות באש כדי ליבשה. קציר העומר הוא ביטוי של יכולת האדם להשתמש בעולם לרצונו. היכולת שלו לקחת דבר שאינו מוכן ולהכין אותו. יכולת זה מבטאת את חירותו של אדם, שאינו משועבד לחלוטין לטבע העולם אלא יש לו אפשרות לשנות את העולם במידה מסוימת ולהתאים אותה לצרכיו.
אולם, חירות זו טומנת בחובה סכנה. האדם עשוי לראות את עצמו כאלוהים, שיכול לעשות בעולם כרצונו. אך יכולת האדם מוגבלת. הוא אינו יכול להמציא יש מאין. הוא יכול לקחת גרש כרמל ולהפוך אותו לראוי לאכילה, אבל הוא חייב שיהיה לו את הגרעינים הבוסריים. כדי למנוע סכנה זו, על הציבור להביא את עמר ראשית קצירו אל הכהן ולהניף אותו לה' "לרצונכם". האדם חייב להכיר במגבלות כוחו, באמצעות ההודאה שהראשית הינה מה'. הוא יכול לפעול רק עם הראשית הבסיסית, אך הוא אינו יכול לעשות "יש מאין". לעשות מעשה בראשית. הראשית שייכת לה'.
האם די בהכרה זו? האם ניתן להסתפק בהודאה שהראשית שייכת לה'? יתכן. אמנם, ספירת העומר מלמדת כי יש באדם דבר עוד יותר גדול מחירותו לעצב את הטבע כפי רצונו. יכולת זו היא היכולת להבין את הטבע, ללמוד אותו. היכולת להכיר וללמוד את טבעו של עולם, כפי שהוא בשלימותו, גדולה מן היכולת לאכול מתבואת הארץ לפני שהיא בשלה. זו דווקא היכולת להמתין, להתבונן, ורק לבסוף לקצור את הפירות, ולהכין מהם שני לחם, שהם תוצר הרבה יותר מפואר מאשר שעורה אביבית קלויה באש. האדם ממתין לראות איך מתפתחת התבואה באופן טבעי, ורק אז הוא תורם לפתח אותה עוד יותר. הוא לא עושה מניפולציה על הטבע על מנת שיתאים לצרכיו, אלא לוקח את הטבע במלאותו ומשפר אותו עוד יותר: טוחן את החיטים, מתפיח אותם והופכם ללחם. יכולת זו היא מעין מעשה האדם בגן שבעדן, שהיה מופקד על הגן לעבדו ולשמרו. יכולת זו מקנה לאדם את האפשרות לאכול מכל עצי הגן.
זה גם עניין מתן תורה: ההכרה שהאדם צריך להכיר ולדעת את העולם, את רצון ה', כדי שיכול לחיות על פיו ולהשתמש בו לצרכיו.
"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו (רבי עקיבא): של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו (טורנוסרופוס): למה אתם מולין? אמר לו (רבי עקיבא): אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות. אמר לו (רבי עקיבא): אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים? אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם". (תנחומא, תזריע, ה', ה')
Photo by Sincerely Media on Unsplash
ומה העניין שמעשה האדם השלמים הם גם קרבן? ומה עניין ספירת העומר? ומתן תורה צריך יותר הרחבה איך ידיעת רצון ה' מנצלת את עולם לצרכיו?