צריך עיון > בין הסדרים > אימתם של הרודנים

אימתם של הרודנים

מה שמסכן את מעמדו של משה במצרים אינה העובדה שהוא הורג אנשים בלי דין וחשבון אלא ההפך מכך - רדיפת הצדק שלו.

פרשת שמות תשפ"ב

מדוע פרעה מפחד ממשה?

"ויגדל משה ויצא אל אחיו". פסוק זה מתפרש לשני דרכים. ניתן לומר כי משה הכיר את הסיפור על אימוצו, וידע כי הוא אחד מילדי העברים. אפשרות אחרת, סבירה יותר, היא שמשה לא הכיר את שורשיו "המפוקפקים", והיה משוכנע שהוא נסיך מצרי שנולד לבת פרעה. לפי הפירוש השני, האמירה "ויצא אל אחיו" מספרת לנו את האמת שמאחורי הקלעים, כיוון שמשה עצמו, גיבור הסיפור, אינו מודע עדיין לכך שהעבדים העבריים הם אחיו. לאור פירוש זה, משה יוצא מהארמון בתור בן מלך צעיר המעוניין להכיר את ממלכתו העתידית. במסגרת סיוריו, הוא מעוניין לראות איך נוהגים בעבדים העבריים.

"וירא בסבלותם". מה ראה משה? ראה שאינם כשאר עבדים, שמקבלים את עבדותם בתור גזרת גורל. הוא ראה כמה הם סובלים מכך; כמה הם מרגישים שהשעבוד אינו טבעי להם. הוא ראה שלמרות השעבוד, רוחם אינה רוח של עבדים אלא של בני חורין המשועבדים בכוח הזרוע.

לפיכך, כשהוא רואה מצרי מכה עברי, העוול זועק באזניו ואינו מאפשר לו להישאר שאנן. הוא רואה כיצד מנסים להכניע ולדכא אנשים בעלי רוח חופשית, וקם ומכה את המצרי.

אולם, לאור האמור, יש לשאול מדוע הוא מטמין את המצרי בחול? ממי הוא מפחד? הלא הוא נסיך מצרי, בן של בת פרעה. ודאי שאיש לא ימחה על כך שהוא היכה את מי שבעיניו ראוי לכך.

ההטמנה בחולך מלמדת כי משה הבין משהו נוסף מהסיפור של המצרי המכה עברי. הוא הבין שאם הממשלה מנסה לדכא מיעוט של בני-חורין, כנראה שיש דברים בגו. לא מדובר בעוול מקומי – מדובר בפעולה שיטתית. הוא גילה את הפחד של פרעה, את "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ". הוא הבין שהמטרה שלו "למען ענתו בסבלתם" אינה כוח עבודה זול לפרויקטים היומרניים של הממשלה, אלא להכניע את העברים. וכיוון שהבין את המגמה הפוליטית בבסיס השעבוד, ביקש להסתיר מהממשלה את התערבותו.

למחרת יוצא משה שוב, ורואה שני עברים "נצים". כעת לא מדובר בדיכוי של החזק את החלש, אלא ברשעות אנושית מקומית. חוש הצדק של משה אינו מניח לו שוב, והוא מוכיח אותם: "ויאמר לרשע למה תכה רעך". במקרה זה הוא אינו מזהה עוול שיטתי וניסיון דיכוי,  אלא מעשה רשע בין איש לרעהו.

אולם, כיוון שאותו רשע עונה לו: "מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי", משה מתחיל לירא ואומר: "אכן נודע הדבר". איזה דבר? לפי פשוטו של מקרא, הוא מגלה כי היה מי שראה מה עשה למצרי, ונודע כי הוא זה שהרגו. אולם, נראה שיש רובד נוסף בדבר. כאמור, לא היה למשה לחשוש מפני עצם הריגת המצרי. הוא נסיך מצרים, ולא נראה שמישהו היה מתרגש מכך שהוא הרג פקיד זוטר שלא מצא חן בעיניו. נראה שמשה מגלה כי משהו אחר נודע.

משה מגלה כי הבחינו במוטיבציה שלו בהריגת המצרי. החלק שתופס את תשומת לבו אינו החלק האחרון של המשפט, "כאשר הרגת את המצרי", אלא "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". הוא מגלה כי לא הצליח להסתיר את העובדה שהמוטיבציה שלו הייתה של "שר ושופט" המחפש צדק ויושר, ולא של נסיך מצרי גאה וגס רוח העושה כל העולה על רוחו.

ומכך ירא משה, שפרעה יגלה שהתעוררה בו מחאה כנגד העוול. הוא ידע כי אם דבר זה יתגלה למלכות, הוא הופך לסכנה למשטר. אדם שעירני לעוולות השלטון, המחפש יושר וצדק ולא שררה, הינו סכנה קיומית לשלטון המושתת על כוחנות. משה יודע זאת, וברור לו שכנגד פשע זה לא יועיל לו שהוא בן בתו של האיש החזק בממלכה. הוא הופך סכנה למדינה עצמה, למתנגד משטר, וזה משהו הרבה יותר גדול מקשריו המשפחתיים אל המלוכה.

"וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה"

Photo by Calvin Ma on Unsplash

 

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל