מרבית דיני טומאה וטהרה מתייחסים אל הטומאה כמציאות שאינה תלויה בדעת האדם אלא בעובדות קשיחות. ישנם סימנים מובהקים המבדילים בין חיה טמאה לטהורה ושרץ טמא וטהור. כיוצא בו, טומאות הגוף של האדם תלויים במצבים ביולוגים ברורים. כך שניתן לחשוב על טומאה כמו מצב רפואי – משהו שקיים בין אם האדם מכיר בו ובין אם לא.
אולם, טומאת נגעים אינה כזו. היא תלויה בהכרזה של הכהן. טומאת הנגע אינה תופעה, מצב עובדתי, שהכהן מתפקד כמומחה המאבחן אותו (כמו שרופא מאבחן מחלה). הכהן צריך להכריז על הנגע כדי להפוך אותו למשהו שמטמא. אם אין כהן שמכריז על הנגע, הוא יישאר טהור. אם יש כהן, אפילו אם אינו יודע להבחין בין נגע לנגע והוא זקוק לחכם שיורה לו, הנגע ייטמא בהכרזתו. כמו כן, ישנם מצבים שהכהן מעכב את הכרזתו כדי שהטומאה לא תחול מיד. טומאת הנגע אינה אפוא "מצב" אלא חלות התלויה בהכרזת הכהן.
הטומאות ככלל מתייחסות לתופעות טבעיות לחלוטין. בעלי חיים טמאים אינם חריגה מסדר הדברים התקין. כך גם הטומאות היוצאות מן הגוף. הם אינם מצבים חריגים אלא חלק מהתפקוד הבריא של הגוף. אפילו הזיבה היא בסך הכל מצב טבעי, גם אם לא שכיח במיוחד. וכן המוות, שכפי שאומר הפתגם, גם הוא חלק מן החיים. ישנם בעולם דברים טמאים. צריך להכיר בכך.
אמנם, הנגעים אינם חלק מהסדר הטבעי והתקין של הקיום. הם עונש, כפי שמפורש בנגעי בתים: "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם". בדומה לכך, גם נגעי אדם מוצגים בתורה ובנביאים כעונש, בצרעת מרים, צרעת נעמן, צרעת עוזיה ועוד.
יתכן כי זוהי הסיבה שטומאה זו נקבעת על ידי כהן. כך מורה התורה כי הצרעת אינה עוד אחד מהמצבים הטבעיים הטמאים. היא לא מחלה טבעית (כעין זיבה) או איזו תופעת טבע שיש בה טומאה. היא מכה מן השמים, עונש, שמבטא פגם פנימי שיש באדם שלוקה בצרעת.
זוהי הנהגה מיוחדת בישראל שהקב"ה מכה את האדם בנגעים להורות לו שיש לו לתקן דרכיו. "אמר ר' יהודה בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים". הנגע הוא דרכו של ה' להורות שיש פגם באדם, עוד לפני שבאו לידי ביטוי בפועל הנזקים של פגם זה.
וכעין זה אמרו חז"ל: "דרש ר׳ פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (ב"ב קטז.) הפניה לחכם ולא לצדיק נובעת מגישה הרואה בחולי ביטוי של פגם שורשי. החכם עיניו בראשו, להבין שכאשר יש חולי – יש פגם, וצריך לטפל בסיבת החולי ולא רק בסימפטומים. הדברים אמורים בחולי פרטי, בצרה פרטית, וכל שכן בצרה ציבורית.
Photo by Jill Heyer on Unsplash
