השתלבות ללא טמיעה: האם היא אפשרית?

"ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם". מפסוק זה אנו למדים כי יוסף הוסיף לכלכל את בני ישראל במצרים גם אחר כלות שני הרעב.

התנהגותו של יוסף מעוררת תמיהה. אנו שומעים כל הזמן כי מצב שבו עם הארץ מרגיש שיש ציבור זר שחי "על חשבונו" הוא מצב מסוכן. האם אין זה אך הגיוני שיושבי הארץ יתרעמו כנגד בני ישראל, "הפרזיטים" החיים על חשבונם? תמיהה זו מתחזקת לאור העובדה שהמציאות הוכיחה שההפך הוא הנכון. לא רק שצעדיו של יוסף לא הגבירו איבה, אלא שלמעשה, דווקא אחרי מותו של יוסף, שלא היה מי שיכלכלם, אז התעוררה איבה כלפיהם והחלו להתנכל להם. מה ההיגיון בכך?

יוסף הושיב את בני ישראל בארץ גושן להיות שם רועי צאן, דבר שהיה תועבת מצרים. נראה שהוא דאג היטב להבדיל את ישראל מן המצרים. נכון שהוא עצמו היה מעורה היטב במצרים, לקח אישה מצרית חשובה והיה לו שם מצרי, אך גם הוא המשיך לשמור על בידול בתוך ביתו. הוא קרא לבניו בשמות עבריים, שהדגישו את היותו זר בארץ נכריה. נראה שחלק ממדיניות זו הייתה לנתק אותם ממערכת הכלכלה המצרית. הוא חשש שישתתפו בחיי הכלכלה המצרית, כיוון שידע שזו הדרך להתערות בהם. ולזה כלכלם, שלא יתערו במצרים.

אם בני ישראל היו משתלבים כבר מההתחלה בכלכלה המצרית היינו רואים אחד משני התרחישים: או שהם היו נטמעים באוכלוסייה והופכים מצריים לכל דבר ועניין, או שהם היו ממשיכים לשמור על בידול, ואז, המצרים היו עוינים אותם כבר מההתחלה. כיצד ניתן לדעת זאת? מסופם של דברים.

אנו מוצאים כי לאור הבידול שטיפח יוסף, דווקא הפסקת התמיכה שלו, שאילצה אותם להתערות בכלכלה המצרית, היא שעוררה את עוינות המצרים. כל זמן שהיו נתמכים בידי יוסף, המצרים לא ראו בישראלים מתחרה משמעותי. אולם, כאשר אותו עם מבודד שיוסף כלכל התחיל להתערות בכלכלה המצרית, החלו האחרונים חוששים כי הם ישתלטו עליהם מבפנים וינשלו אותם: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".

יוסף הצליח לשמור על כפילות פנים: להתנהג בחוץ כמו מצרי ובבית כמו יהודי, בלי שהמצרים יחושו מאוימים מכך. אולם, בני ישראל לא הצליחו לנהוג כך. כיוון שהם התחילו להתערות בכלכלה, ראו בהם המצרים איום. יתכן שההבדל נעוץ בכישורים ובגישה של יוסף, שידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. יתכן גם שהיה מדובר בתהליך בלתי נמנע. המצרים יכלו לסבול את יוסף למשך תקופה, אך בשלב מסוים, כאשר ישראל רבו והתעצמו, זה היה יותר מידי עבורם. זאת בדומה ליעקב בבית לבן. למשך שנים רבות ראו בית לבן את יעקב כנכס שיש לנצל אותו, ובשלב מסוים, כיוון שהוא התחזק, התחילו לראות בו מי שלוקח מהם את רכושם.

תמונה: Bigstock