מדוע נשארו ישראל במצרים?
לכאורה, הסיבה העיקרית שעבורה ירדו ישראל ובניו מצרימה הייתה הרעב בארץ כנען. היה עליהם אפוא לעזוב את מצרים עם כלות ימי הרעב. הלא במשך כל ספר בראשית אנו שומעים על מאמצי האבות לעלות ולהיאחז בארץ שוב ושוב – מה גרם להם להשתקע במצרים ולשכוח את חלומם?
יתכן לומר שפרעה התעקש שישארו משום שהם משפחתו של יוסף. יתכן גם שיוסף היה הסיבה. יעקב לא רצה להיפרד ממנו שוב, ובעקבות כך נשארה במצרים המשפחה כולה. אפשר למצוא לכך אפילו רמז בלשון המקרא: "ויחי יעקב בארץ מצרים" – בארץ מצרים היה יעקב "חי", שהיה קרוב ליוסף; כמו שמספרת התורה על הגילוי שיוסף עודנו חי: "ותחי רוח יעקב אביהם". יתכן גם שבני ישראל לא רצו לעזוב את כל טוב ארץ מצרים, ואת ההסדר שיוסף מכלכל אותם ודואג לכל צרכיהם.
אולם, הסברים אלו אינם מספקים. כולם חוזרים חזרה אל יוסף. לכאורה, אם יוסף היה מוותר על תפקידו וחוזר חזרה אל משפחתו, לא הייתה נותרת לאף אחד סיבה להשאיר אותם במצרים. יעקב נשאר בשביל להיות ליד יוסף, בני ישראל נשארו כי יוסף כלכל אותם, ופרעה רצה אותם שם בגלל קרבתם למושל מצרים. אם יוסף היה עוזב את פרעה וחוזר עם בית יעקב לארץ אבותם, הם לא היו נשארים במצרים. מדוע יוסף לא עשה זאת?
יתכן לומר כי יוסף לא היה יכול לעזוב. אחרי הכל, משרת המשנה למלך באימפריה עתיקה אינה דומה למשרת מנכ"ל בחברה מודרנית. חוקי חופש העיסוק לא הגיעו למצרים העתיקה, ויתכן כי מכתב ההתפטרות של יוסף לא היה מתקבל בעין יפה בעיני בית פרעה, אם נאמר זאת בצורה עדינה. עם זאת, גם הסבר זה אינו מיישב את הקושי. אם יוסף היה באמת רוצה לעזוב, הוא היה יכול. קשה להניח שפרעה היה מחזיק אותו בכוח במשרתו. אין זה מן החכמה לנהוג כך, וגם לא נראה מן הפרשה שזה היה טיב היחסים ביניהם. לא נראה שיוסף רצה לעזוב ולא נראה שפרעה רצה אותו שם בכל מחיר. יוסף היה יועץ למלך, שהגיע מחוץ לממלכה. כשם שהוא הופיע משום מקום, הוא היה יכול לכאורה גם להעלם. לכן, מסתבר יותר להניח כי יוסף רצה להישאר, וחוזרת השאלה: מדוע?
לא עוזבים כמו גנבים
יוסף, העבד הכנעני שהופך למשנה למלך מצרים, מביא את אחיו ומשפחתו למצרים, מושיב אותם במקום מנותק, בארץ גושן, מציג אותם בתור זרים, העוסקים בדבר הנתעב בעיני המצרים, אבל נותן להם יחס מועדף. הוא מכלכל אותם בלחם, בעוד שכל מצרים מוכרים את כל אשר להם, אפילו אדמתם וגופם, כדי לקבל אוכל מיוסף. מדוע הוא עושה זאת וכיצד הוא מצדיק את מעשיו? לכאורה מדובר בהתנהגות לא חכמה, כיוון שהיא משניאה את משפחתו ואותו על מצרים, וגם לא הוגנת, כיוון שהוא נותן לזרים יחס מועדף על בני המדינה.
נראה כי יוסף מבקש להעביר למצרים מסר שהוא אינו מבקש להתערות במצרים. הוא אינו מבקש להכניס את משפחתו לעסקי המלוכה, לחלק להם משרות ולהשתלט על הממלכה. הוא יועץ זר שבא לסייע להם, אבל אין לו יומרות לעתיד. הוא אינו מחפש להיות חלק מהם, ולתפוס מעמד בחברה המצרית.
ההתנהגות שלו עם משפחתו היא הצהרה ברורה שהוא יועץ הבא מבחוץ שאין לו כל אינטרס אישי. ביחס לעם המצרי הוא פועל באופן ענייני ונטול פניות, וגם שהוא מביא את משפחתו ומבקש לדאוג להם, הוא מדגיש שהם אינם חלק מן החברה, אלא המשפחה הזרה שלו, ודווקא בגלל זה ניתן לתת להם יחס מיוחד. הם אורחים, ולכן הם אוכלי חינם. אם הם היו מבקשים להשתייך לחברה, היה עליהם לשלם כמו כולם. ההסדר שיוסף קידם היה: אני משרת אתכם בתור יועץ זר, ובתמורה אתם מארחים בנדיבות את משפחתי הזרה.
אולם, במצב זה, אם יוסף היה קם והולך עם בני ביתו לארץ ישראל עם סיום שנות הרעב, היה נראה הדבר כאילו הוא ניצל את מצרים לצורך דאגה לאינטרסים האישיים שלו, וכאשר הם הפכו חסרי תועלת עבורו, הוא פשוט נוטש אותם. החזרה של בני ישראל ממצרים הייתה הופכת להיות בריחה המונית של חבורה נצלנית: כיוון שהם אינם יכולים להפיק טובה מהמצרים, הם פשוט קמים והולכים.
מסיבה זו, יוסף הרגיש מחויב להישאר במצריים כל עוד הם זקוקים לשירותיו. ללא זה, לא היה יכול להצדיק את העובדה שבני ביתו קיבלו יחס מעודף. העזיבה שלו הייתה הופכת למפרע את כל מערכת היחסים עם המצרים לשקרית ובני ישראל היו נתפסים שוב באופן שלילי ביותר, וכך לא בונים מדינה. היציאה של בני ישראל ממצרים הייתה צריכה להיות יציאה מפוארת, מאושרת, ולא בריחה של גנבים בלילה.
"שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף. ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו. עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו. שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו. שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו. לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם. ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם" (תהילים קה)
תמונה: By Ricardo Liberato – All Gizah Pyramids, CC BY-SA 2.0
רעיון מדהים בפשטותו!
נהניתי מאד.