צריך עיון > בין הסדרים > כיצד ניצלים ממניפולציות?

כיצד ניצלים ממניפולציות?

לאדם ישנה נטייה להאמין לסיפור שהולם את השקפת עולמו. נטיה זו מזמינה מניפולציות מצד אלו שמעוניינים להסתיר מאתנו את העובדות. יעקב אבינו מלמד אותנו כיצד להישמר מנפילה בפח.

פרשת ויגש תשפ"ג

"ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם"

לא היה דבר שיעקב רצה להאמין בו יותר מאשר "עוד יוסף חי". עקבותיו של בנו אהובו אבדו באופן מסתורי לפני תקופה ארוכה, כשהוא אף פעם לא קיבל הוכחה חד-משמעית לכך שהוא אכן מת. מה טבעי יותר מאשר לטפח איזו תקווה קטנה שיוסף לא באמת מת והוא חי לו באיזה מקום בעולם? אין דבר נורמלי יותר מאשר לשמור בלב ציפייה נסתרת לאיש הבשורה שיגיע יום אחד לפתח ביתו ויבשר כי נמצאו עקבותיו של הבן האבוד. והנה, איש הבשורה הזה מגיע והוא אינו אחר מאשר 11 ילדיו, שמספרים לו כי עיניהם ראו ולא זר, כי עוד יוסף חי! כמה סקפטי צריך להיות כדי שהתגובה הראשונה שלך תהיה – "לא יכול להיות"?

ברם, זוהי בדיוק התגובה של יעקב. בניו מספרים לו שהם מצאו את בנו אהובו האבוד והוא מסרב להאמין להם. רק כאשר הם מספרים לו את כל דברי יוסף והוא גם רואה לנגד עיניו ראיה ממשית שלא מדובר בסיפור ממוצא, העגלות ששלח, רק אז – "ותחי רוח יעקב אביהם". הוא משתכנע.

ישנה נטייה אנושית ידועה, להאמין במה שאנו רוצים שיהיה אמיתי. אנו קובעים את ההאמנות שלנו לא רק לפי ראיות אלא גם לפי נטיות לב. אדם מייחל לכך שילדו ינצל באופן מופתי מאסון שהוא אמור להיות מעורב בו. הוא יאסוף אפוא ראיות שיתמכו בנרטיב זה, ויתחיל להאמין בכך. ההמחשה החזקה ביותר לכך נמצאת בעולם הפוליטי. תשאלו אדם אקראי האם ההאשמות המיוחסות לדמות פוליטית כזו או אחרת נכונות או שהן עלילת דם. תשובת אותו אדם לא תספר לכם הרבה על מידת האשמה של נבחר הציבור, אך תוכלו לדעת ברמה די גבוהה של ודאות האם הנשאל משתייך לצד הפוליטי של הנאשם או לצד היריב שלו. משאלות הלב שלנו קובעות את ההאמנות שלנו. הם מביאות אותנו להתמקד בעובדות הנוחות לנו ולהתעלם מאחרות ולפרש את המציאות בהתאם למה שאנו חפצים שהיא תהיה.

נטייה אנושית זו מזמינה מניפולציות על תודעת ההמונים, שאותה יודעים לנצל היטב אנשי תקשורת ופוליטיקאים, לצורך צבירת אהדה וכוח.

כדי להינצל מנטייה זו, ולא להיות מנוצל על ידי אנשי תקשורת ופוליטיקאים הבוחשים ברגשות שלנו וגורמים לנו להאמין בשקרים, עלינו להיות ביקורתים דווקא כלפי הצד שלנו. להיות ביקורתי כלפי הדברים שאנו מתנגדים אליהם זה קל. כולנו עושים זאת כל הזמן ואפילו באופן מוגזם. אם משהו מאיים עלינו, מיד נחשוד בו בכוונות רעות. נאמר שהוא "אנטישמי", "שונא דת" וכיוצא באלו. אולם, אם ישנה האמנה המשרתת את הנרטיב שלנו, נעשה הכל כדי להגן עליה מפני ערעור.

מה שאנו לומדים מיעקב כאן הוא שעלינו להיות חשדניים דווקא כלפי הדברים שבהם אנו רוצים להאמין יותר מכל. דווקא שם עלינו לגלות משנה זהירות ולוודא שאיננו מאמצים את הסיפור שנוח לנו לחיות אתו, ומתעלמים בכך מבחינה מדוקדקת של העובדות. אנו רואים כי יעקב בוחן את אמיתת הדברים על ידי שני כלים: שמיעת סיפור המלא, כדי לראות אם הוא עולה בקנה אחד עם מה שהוא מכיר ויודע, וראיות מכלי ראשון. הוא אינו מסתפק בשמיעה, על אף שהדברים נשמעים כנים ומסתדרים עם הידוע לו, אלא מחפש תימוכין שאינם מצריכים אותו לסמוך על מישהו אחר. הוא רוצה לראות את העגלות בעצמו.

"כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם. ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה"

תמונה: Nizzan Zvi Cohen, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via Wikimedia Commons

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל