"ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל"
יעקב לא אוהב עימותים. לכל אורך הדרך, הוא מתחמק מעימות עם סביבתו. הוא בורח מאחיו לחרן; בורח מבית לבן לארצו; מפייס את עשו כדי לא להתעמת אתו ומנסה גם להתחמק מעימות עם בני שכם. אף על פי כן, כאשר הוא נדחק לפינה, הוא אינו מתקפל ונכנע אלא עומד על שלו. במפגש עם לבן, למשל, הוא יוצא מגדרו ומטיח דברים קשים בפני הלה. וכן בפרשתנו, לפני המפגש עם עשיו, יעקב מתעמת לבדו עם "האיש" עד שהלה מתחנן שישחרר אותו.
התחמקות מעימותים, כך מקובל בעולם, היא סימן לחולשה. מי שמתחמק מעימות הוא הצד החלש שמפחד להפסיד. החזק, לעומת זאת, אינו חושש לחרחר מלחמה וריב. הוא אינו ירא מן המאבק אלא צועד לקראתו בחזה זקור ובהתרסה. האם הימנעותו של יעקב מעימות היא אכן סימן לחולשה?
ההיאבקות של יעקב במלאך מגלה למעשה שהתכונה של התחמקות מעימות אינה נובעת מחולשה ופחד, אלא מרתיעה מפני שימוש בכוח. יעקב מנסה להימנע מעימות כוחני כיוון שאין זו דרכו ולא משום שהוא חלוש ומפוחד. זוהי פשר ברכת המלאך: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". השם "יעקב" – וידו אוחזת בעקב עשו – מייצג את התכונה הנרתעת משימוש בכוח; זו המעדיפה להשיג את מטרותיה ללא עימות חזיתי. המאבק במלאך חושף כי לא ניתן לומר עוד כי יעקב מתחמק מכל התמודדות כוחנית מתוך פחד וחולשה – כי שרית עם א' ועם אנשים ותוכל.
עם זאת, התמודדות זו הייתה בסתר הלילה, לבדו. כך שאמנם היא הייתה מבחן עצמי עבורו, אך היא לא נעשתה נחלת הכלל. כלפי חוץ, הוא נשאר עדיין "יעקב". רק לאחר מעשה שכם, שבניגוד לדרכו של יעקב (שחשש גם אז מעימות), בניו הביאו אותו להתמודדות חזיתית עם עמי הארץ, נתגלה לפתע כי הוא אינו יעקב אלא ישראל: "ויסעו ויהי חתת א' על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב". רק אז מתגלה אליו ה': "ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל". ברכת המלאך מתגלה בארץ, העולם אינם רואים אותו עוד כיעקב, פחדן הבורח מעימות, אלא כישראל, ששורה "עם אלהים ועם אנשים" ויכול להם.
אולם גם לאחר מכן, יעקב ממשיך להתעטף בשם "יעקב". הוא ממשיך להתחמק מעימות, ונמנע משימוש בעוצמה כוחנית. כולם יודעים ש"לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל", אבל דרכו עם אנשים נשארת דרכו של יעקב. כשמשתמשים בשם ישראל מנצחים אולי, הוא יודע, אך הדבר עלול גם להביא לצליעה. מוטב אפוא לנקוט בדרכיו של יעקב.
"אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וגאלך קדוש ישראל. הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים. תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל" (ישעיהו מא, יד-טז).
