"הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים"
היחס בין יעקב ועשו מורכב ביותר. כשעשו נזקק לעזרת יעקב ובא לבקש ממנו נזיד, יעקב מסכים רק בתמורה למכירת הבכורה. בהחלט לא ההתנהגות שהינו מצפים לה מאח. למרות זאת, עשו מחליק זאת ואיננו מוצאים כי הוא משנה את יחסו ליעקב בעקבות כך. לאחר מכן, יעקב לוקח את ברכתו של עשו במרמה. בפעם הזו, עשו פחות מרוצה. הוא שוטם את יעקב ומגלגל עליו גם את הניצול הראשון: "ויעקבני זה פעמים".
בפגישתם בפרשתנו, עשו יוצא אמנם לקראת יעקב עם כוח מעורר אימה, אולם לבסוף מסתבר שגם שם, היה זה יותר מפגן עוצמה שבא להראות ליעקב מי האיש החזק בסיפור. כאשר יעקב נענה בהתרפסות, עשו רץ לקראתו בשמחה ומראה כי למרות הכול, הוא מוכן להמשיך ולנהוג אתו באחווה. וגם כאן, יעקב הוא זה שדוחה את המחווה ומתנהג בחוסר אחוותיות. גם לבסוף, עשו הוא זה שעוזב את הארץ מפני יעקב ולא להפך. עשו אינו מנסה לדחוק חזרה את רגלי יעקב ולסלק אותו מן הארץ.
עם זאת, למרות שזהו לכאורה פשט הכתובים, חז"ל אינם רואים כך את הסיפור, ואומרים כי הנקודות מעל המילה "וישקהו" מלמדות "שלא נשקו בכל לבו". וגם הדעה הקוראת את הפסוק כפשוטו, דעת רבי שמעון בן יוחי, מלמדת כי היה מדובר בחריגה: "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" (ספרי במדבר ט,י). למרות ההתנהגות הגלויה של עשו, הם ממשיכים לשפוט אותו בחומרה, ולא משתכנעים מגילוי האחווה והחיבה כלפי יעקב.
בכך, ממשיכים חז"ל את המסורת של יעקב עצמו. יעקב אינו סומך על רגשות האחווה של עשו. הוא אומר: "כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים". הוא מכיר בו כמי שמסוגל לכך. הוא יודע שהוא צאצא של לבן שנהג בבנותיו כנוכריות, שמכר אותן ואכל את כספן. הוא יודע שגילוי אחווה עלול להפוך בקלות לכלי לניצול. הוא יודע שהוא חייב להקשות את לבו ולא להתפתות אל האחווה. זו עלולה בקלות להפוך לו לרועץ.
כי לעיתים מה שנראה כגילוי של אחווה אינו אלא רצון לנצל את טוב לבו של האחר, בשם רגשות האחווה. ולהפך, לפעמים מה שנראה כקרירות וכחוסר הדדיות, אינו אלא תוצאה של חוסר אותנטיות בהנהגת הזולת, ואינו אלא מידה כנגד מידה לדרכו של השני.
"עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. כי אתה עם עני תושיע ועינים רמות תשפיל".
Photo by Umesh R. Desai on Unsplash