צריך עיון > בין הסדרים > האם יושרה היא הערך החשוב ביותר?

האם יושרה היא הערך החשוב ביותר?

--
הרב דוד לוי ר"מ בישיבה, מחבר ספרי "דרך דוד"

בעיני רבים, אין מעלה אנושית חשובה יותר מאשר אינטגרטי - יושרה ועמידה בדיבור. אולם מפרשת מטות אנו למדים כי יש ערכים המבטלים את חובת העמידה בדיבור, ערכים כמו שלום בית. אצל האדם המאמין הערך העליון מכל הוא ההקשבה לדבר ה', וערך זה מעמיד אצלו במקומם את שאר הערכים: יושרה, שלום בית, והמקרים שבהם צריך לבטל אחד מפני האחר.

פרשת מטות
 

בסקר שהתפרסם לאחרונה בעיתון "מקור ראשון" נשאלו דתיים וחילונים מהו הערך העליון אצלם. בקרב החילונים זכה במקום הראשון ערך ה"יושרה", ואלו בקרב הדתיים הוא נדחק אל המקום השני, והפך לערך משני לאמונה, כלומר שמירת תורה ומצוות.

לכאורה זוהי גם גישת התורה בפרשתנו, הפותחת: "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה': איש כי ידר נדר… לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה". משה פונה לראשי המטות ואומר להם כי אדם מחויב לשמור על יושרה בסיסית ולעמוד בדיבורו – מדוע? כיוון ש"זה הדבר אשר צוה ה'". האמונה מחייבת את היושרה, ולא להפך.

שאלת הקדימות נראית אולי זניחה, כיוון שגם הדתיים מקבלים בסופו של יום את חשיבות ערך היושרה, אלא שכפי שנראה, יש לה משמעויות עמוקות.

מדוע חשוב לשמור על יושרה?

שמירה על יושרה היא הדבק הבסיסי של הציבור. ללא שמירה עליה, החברה הופכת למפלצת האוכלת יושביה, כפי שנקרא בעוד זמן מה בהפטרת הפורענות של ט' באב: "איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך. ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו, למדו לשונם דבר שקר, העוה נלאו. שבתך בתוך מרמה, במרמה מאנו דעת אותי נאם ה'". התיאור האולטימטיבי של הסתאבות החברה הוא איבוד ערך היושרה שלה.

כך גם אמרו חז"ל: "אמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר: 'שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה'" (שבת קיט:).

מתוך כך מובן מדוע פונה משה רבנו דווקא לראשי המטות ומפנה אליהם את הציווי לשמור על דיבורם. ראשי המטות, המנהיגים הפוליטיים ואישי הציבור, הם הראשונים שנכשלים בשמירה על יושרה. הרי כמה אנו מורגלים בהבטחות שווא של פוליטיקאים, וכמה סיאוב ומחלוקת מביא הדבר אל הסדר הציבורי!

המשפחה חשובה מהיושרה

אמנם אין זה עיקר הפרשה. אחרי הציווי לשמור על יושרה, ממשיכה התורה ואומרת כי יש ערכים הקודמים לו: לצורך קיום התא המשפחתי יש לוותר עליו. מי שנדר נדר לה' הפוגע במרקם המשפחתי רשאי במצבים מסוימים להפר אותו. במקום אחר אנו למדים כי לא רק קדושת דברי האדם מפנה את מקומה לצורך שלום בית, אלא אף קדושת דבר ה' :"גדול שלום, ששם הגדול שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו". (ויקרא רבה ט).

הערך של השלום, של הרעות החברתית המתבטאת במשפחה, ניצב כאן מול הערך של היושרה. מצד אחד, חברה שבה אנשים אינם עומדים בדבריהם אינה יכולה להתקיים, כדלעיל. מצד שני, כאשר אנשים אינם מוכנים למחול על המילה שלהם, אי אפשר לקיים משפחה.

המסר שהתורה מלמדת אותנו בפרשתנו הוא שערך המשפחה יסודי יותר מאשר היושרה. התא המשפחתי נותן לאדם את היציבות הבסיסית הקיומית שלו, שרק על גביה ניתן לכונן קיום אינדיבידואלי של אינטגריטי – יושרה ועמידה בדיבור.

חברה משפחתית או חברת אינדיבידואלים

המתח בין משפחה לתפיסה האינדבדואלית המקדימה את היושרה מונח עמוק בליבו של המאבק בין מסורת לחילון.

תורת המוסר ההומניסטית מעמידה את האדם האינדיבידואל במרכזה, וממילא ערך היושרה מקבל בה בכורה. מתוך כך צמחו במאות האחרונות תורות חברתיות שראו בדלדול ערכי המשפחה הכרח כדי לייצר אדם טוב יותר וחברה מלוכדת יותר.

אולם תורות אלו התנפצו על קרקע המציאות. טבע האדם הוא לדאוג בראש וראשונה למשפחתו, ובלא זה אין לו מה לחיות ומה למות בשבילו.

ללא ספק, חברה אינה יכולה להתקיים בלא אנשי אמנה; אנשים בעלי אינטגרטי שניתן לסמוך על דיבורם; אנשים הניחנים בחוש יושרה אמיץ המחייב אותם וניכר בכל הילוכם, וכדברי הנביא ירמיה המובאים לעיל. אולם צורך בסיסי יותר הוא קיום התא המשפחתי. קודם צריך שתהיה לאדם משפחה, ורק אחר כך אפשר לדרוש ממנו יושרה. האינדבדואל אינו יכול להתקיים ללא מערכת קשרים, ועל כן, על אף הערך הגבוה של שמירת מוצא פי האדם, ערך המשפחה גובר.

הקשר בין אמונה למשפחה

לעיל הזכרנו את המימרא של רבי ישמעאל על מחיית שם ה' לצורך שלום בית. בתוספתא בשבת מופיע המשך לאותה מימרא מפורסמת:

אמר ר' ישמעאל: מה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינין שמטילין איבה בין ישראל לאביהם שבשמים על אחת כמה וכמה שיימחו הן והזכרותיהן. ועליהן אמר הכתוב: הלא משנאיך ה' אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים וגו'" (תוספתא שבת יד, ד)

יש דמיון בין מערכת היחסים המשפחתית, שהיא הבסיס לקיום החברה, כאמור, לבין יחס ישראל לה', שאף היא מערכת יחסים אינטימית העומדת בבסיס קיומם. האיום של ספרי מינים, כאלו שמאיימים על ה"שלום-בית" של ישראל ואביהם שבשמים על ידי פגם באמונה, מחייב לצאת משורת הדין ולמחות גם את הדברים האמיתיים שבהם.

פרשתנו, פרשת מטות, פותחת ב"זה הדבר אשר דיבר ה'" ועליה מבססת את חובת היושרה ואת המחויבות למשפחה – האמונה בה' וההקשבה למצוותיו היא הדבר החזק ביותר שעליו נשענים גם שמירת הקשר המשפחתי וגם המחויבות ליושרה, וכאשר הוא מתערער, החברה כולה מצויה בסכנה.

העובדה שהציבור הדתי מעמיד את האמונה בה' במקום הראשון ומקדימה אותו אף ליושרה האישית מלמדת אפוא על חוסנו ובריאותו.

תגובה אחת על “האם יושרה היא הערך החשוב ביותר?

  • מה הקשר בין קיום הבטחה לבין יושרה? אם הבטחתי לרצוח מישהו, האם יושרה אומרת שאני צריך לקיים את זה? יש ביטוי "למעשה לא הגון, לא שייך לתת מילה של איש הגון".

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל