צריך עיון > בין הסדרים > הקלקלוס של הקץ

הקלקלוס של הקץ

-
נועם פלאי - היסטוריה יהודית

את גדול מדעני העת החדשה עניין בית המקדש היהודי יותר מאשר חוקי הגרביטציה או הקלקלוס.

י"א חשוון תשפ"א

שנת 1666 הייתה שנה מיוחדת במינה; כך לכל הפחות היה המשורר האנגלי ג'ון דריידן (Dryden) סבור. דריידן הקדיש לשנה זו פואמה שלמה, שאת רגשותיו כלפיה ביטא בשמה הצנוע: Annus Mirabilis: The Year of Wonders, 1666 – שנת הפלאות.

יחודה של שנת 1666 לא היה רק שלושת הספרות שחותמות אותה. שני המאורעות שהתרחשו באותה שנה ועוררו את התפעלותו של דריידן היו אירועים חריגים ורבי משמעות: ניצחון הצי האנגלי על הצי ההולנדי, ווהעובדה שלונדון הצליחה לשרוד את השריפה הגדולה שבערה בה במשך שלשה ימים והותירה כמאה אלף מחוסרי בית. ישנה מידה מסויימת של אירוניה בכך שהשם שטבע דריידן אכן התקבע בתודעה ההיסטורית, אמנם לא מאותן הסיבות שבשלן הוא בחר להעניק לשנה זו את שמה. בפרספקטיבה היסטורית, מעטים הם כותבי קורות הימים שהתעכבו על נקודות הציון הללו; הם העדיפו להצמיד את הכינוי "שנת הפלאות" לאירועים אחרים שהתרחשו באותה שנה, נעדרי אפקטים דרמטיים כמו להבות ענק או רעמי תותחים. בשנת 1666, בכפר בשם וולסתורפ (Woolsthorpr) שבמחוז לינקולנשייר, צפון בבית אמו לאחר שנמלט מאימת המגפה שפשתה בקיימברידג', פיתח מדען צעיר במיוחד שלוש תורות שישנו את העולם: הקלקולוס (חשבון אינפיניטסימלי; חישוב תהליכים אינסופיים), הניתוח של ספקטרום האור וחוקי הכבידה. שמו היה אייזיק ניוטון.

אף על פי שקשה לדמיין את העולם המודרני על שלל ההתפתחויות שלו ללא אותן תורות שפיתח ניוטון במהלך שנה אחת, אפשר ללמד זכות על כך שדריידן החמיץ את אותה פריצת דרך; ככלות הכל, היה זה ניוטון שבחר לשמור על שתיקה ארוכה ולנצור את חידושיו לעצמו. ניוטון הסכים לחשוף חלק קטן מחידושיו באותה העת על מנת לזכות למשרה אקדמאית. אולם, בדרך אל המשרה ניצב לפניו מכשול: על מנת לקבל את המשרה היה עליו להישבע שהוא מאמין בתאולוגיית השילוש הנוצרית. פעולה זו התנגשה עם תורה שהייתה חשובה לניוטון עוד יותר מחוקי הכבידה: ניוטון האמין בתוקף ביחוד הבורא, וסירב לקבל את עיקרון השילוש של הכנסייה האנגליקנית.

למזלו של ניוטון, רעיו מהאקדמיה סייעו לו בכך שדאגו לשנות את נוסח השבועה, וכך ניצלה הקריירה האקדמית של מי שהיה עתיד להיחשב כגדול מדעני העת החדשה. ניוטון זכה לימים לתהילת עולם על תגליותיו המרעישות (את חלק מהתהילה הוא דאג לקחת בכח; ההכרה בזכותו על פיתוח הקלקולוס לוותה במאבק עיקש ומכוער למדי עם איש האשכולות הגרמני, גוטפריד וילהלם לייבניץ), אמנם החלק המרכזי של מפעל חייו נותר צפון מתחת לערמות של אבק – אבק ממשי, לא מטאפורי – במשך מאות השנים הבאות.

ניוטון לא הסתפק בניסיון להבין את העולם בצורה מכניסטית, אלא ניסה גם להתעמק במשמעות שלו. כתביו התיאולוגיים של ניוטון נשארו אצל קרובי משפחתו במשך 130 שנה, ואז נתרמו לאוניברסיטת קיימברידג'. אלא שהמוסד האקדמי הוותיק – שעבר כברת דרך מאז ימיו של ניוטון – לא מצאו כל עניין בכתבים אלו. ככל הנראה, ניוטון המיסטיקן לא ממש התאים לדימוי חלוץ-המדע שטפחו אנשי האקדמיה במהלך השנים. עם נטל ההיסטוריה הם בחרו להתמודד בדרך הקלה: המסמכים הוחזרו אחר כבוד למשפחה.

בשלב זה נגזר על כתבים אלו של ניוטון לשקוע בתהום הנשייה; רק בשנות השלושים של המאה הקודמת התגלו כתביו באופן מקרי בעליית הגג של הרוזן מפורסטמות' (Portsmouth). הכתבים הוצאו למכירה בבית המכירות סות'ביס, שם קנה אותם מלומד יהודי יליד ירושלים בשם אברהם שלום יהודה, שתרם אותם לאחר כמה שנים לספרייה הלאומית. יקחו עוד שנים לא מבוטלות עד שהגילויים הכלולים בהם יראו אור. בשנת 2007 פירסמה הספרייה הלאומית תערוכה תחת השם: "סודותיו של ניוטון: תערוכת כתבי יד של ניוטון מאוצרות בית הספרים". בין הספרים היה הספר "הערות על המקדש היהודי" שכתב ניוטון, ובו בין היתר הפניות רבות לתנ"ך ולספרות חז"ל והתייחסות לביטויים שונים בעברית ובארמית.

האוצר הבלום שהתגלה כלל 4,500 דפים בכתב ידו הצפוף של מי שהעמיד את יסודות המדע המודרני ויצק את אמות המידה של המחקרים האמפיריים האובייקטיבים המושתתים על רעיון, תחזית וניבוי. אולם באותם הדפים – שכמות הטקסט שבהם גדולה מכל כתביו המדעיים – לא עסק ניוטון בניסיון לנבות את תנועת גרמי השמש או את התנהגותם של קרני האור; הוא ניסה לנבא את קץ הימים.

מחקרו התאולוגי של ניוטון הוביל אותו למסקנה שהתנ"ך הינו המסמך ההיסטורי המהימן ביותר, ושבית המקדש צפן בפרופורציות שלו ובאופן עבודת הקורבנות את סודות המודל ההליוצנטרי. (האש שעל המזבח דימתה, לדעתו, את מרכזיותה של השמש). כמו כן, הוא ראה את הדת הנוצרית כעבודת אלילים לכל דבר; לדבריו, הכנסייה הפכה למינות במאה הרביעית לספה"נ, כאשר חרטה על דגלה את עיקרון השילוש וגרסה שהכמורה צריכה לשמש כמתווכת, והפכה ל"כנסיית השטן".

ניוטון גם ניסה לערוך לקסיקון מקיף של סמלי הנבואה השונים של התרבויות השונות בעת העתיק, ובפרט התעמק בנבואות התנ"ך ובספר דניאל. כיאה למדען, הוא ניסה להתחקות אחר מסגרת של חוקיות שעל ידה ניתן להבין ולפרש את הנבואות, וכמובן – העמיד את התאוריה למבחן החיזוי. בכתביו התאולוגיים הוא ניסה למצוא תאוריה כוללת ומקיפה שתאחד מושגים כמו מידות בית המקדש עם מחזוריותם של כוכבי הלכת וחוקי הפיזיקה שהתגלו על ידו. ניוטון ראה את עצמו כאחד מאותם בני אדם נבחרים במהלך ההיסטוריה שזכו שיתגלו להם סודות הבריאה; בעיני נפשו הוא דימה את עצמו כאברהם אבינו בשעתו או כמשה רבנו.

ניוטון ניסה באמצעות עיון בספר דניאל לחשוף תאריכים של אירועים משמעותיים בעתיד; כך למשל, הוא תיארך את שיבת היהודים לארצם בשנות השמונים של המאה ה-19 וחזה משבר גדול שיפקוד אותם בשנות הארבעים של המאה העשרים.

הקץ הסופי נקבע, על פי ניוטון, לשנת 2060 (הוא טען שלפני כן יפקדו את העולם מגפות גדולות), אמנם כמחשבי קיצין אחרים, ניוטון מתכחש לכך שמגמתו הייתה באמת לגלות את הקץ; הוא מדגיש שאת התאריך המשוער הוא מציין "לא כדי לקבוע את זמנו של הקץ, אלא כדי לשים קץ להשערות הפזיזות של האנשים ההוזים החוזים תדיר את הקץ, ובעשותם כך מערערים את האמון בנבואות המקודשות כאשר תחזיותיהם מתבדות". את ההצהרה הוא חותם בכך ש"אין בכוחנו לדעת את העיתים והעונות שהאל צופן בחיקו".

לקריאה נוספת: אוסף כתבי היד של ניוטון באתר הספרייה הלאומית.

2 תגובות על “הקלקלוס של הקץ

  • מאמר משובח

  • המדע המודרני נהפך לדת למהדרין הבעיה שלו שהוא דת ללא רציונל. ממליץ לך לקרוא על הפילוסוף יום שהסביר שהסתמכות המדע על אינדוקציה אינו הסתמכות מדעית .
    היום המדע המודרני סותר לחלוטין קיומו של מדען בעולם סיבתי . המדע המודרני וההשקעות המטורפות במדע כמו למשל מאיץ החלקיקים בשוויץ הוא חלק ממאמץ דומה למאמץ של דור הפלגה להתחמק מהמשמעות של קיומו של בורא עולם .
    כאשר שאלתי פרופסור לפיזיקה איך בעולם סיבתי יכול להיות מדען מתבונן בעולם הוא אמר לי שאכן יש סתירה בין הדברים אבל המדענים לא יכולים להכניס את זה בתוך המדע הקיים ולכן הם חיים עם זה בשלום כי אין להם אפשרות אחרת .
    ולכן כל עוד המדע סותר את עצמו ולא מציג מודל מדעי של האדם צריך לקחת אותו כחלק לא חשוב בקיומו של האדם . למשל קראתי ספר של אחד המדענים המובילים בארה"ב שבחר בתאוריה של העולמות המרובים שבו כל ביצוע של מדידה של מצב קוונטי גורמת לפיצול אותו עולם עם המדידה הנוכחית לעולם שממשיך במקביל לכל העולמות . אחד הסיבות העקריות לבחירה במודל משונה כזה שהסיפורים של חז"ל שנשמעים לא הגיונים לפי נסיון החיים שלנו זה כסף קטן לעומת התאוריה הזאת כי לפי הבנתו בפרשנות קופנהגן צריך להכניס לתוך התאוריה את התודעה האנושית כי צופה במדידה כזו משנה את התוצאה .
    ולכן מי שנכנס לעומק הפילוסופיה של המדע מבין שהדת היחידה שיש לה רציונל (אולי גם הדת המוסלמית שהעתיקה הכל מהדת היהודית ) זה הדת היהודית שמדברת על בורא עולם אין סופי בכל הממדים שלו .

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל