צריך עיון > בין הסדרים > רבי יעקב פולק: פולמוס המיאון וראשית דרכו של המרכז התורני בפולין

רבי יעקב פולק: פולמוס המיאון וראשית דרכו של המרכז התורני בפולין

-
נועם פלאי - היסטוריה יהודית

ראשי פרקים על חייו של רבי יעקב פולק, וכיצד השפיע מה שהחל כפולמוס בין מנהג פולין לאשכנז על גורלם של מרכזי התורה הגדולים באירופה.

כ"ו אלול תשע"ט
 

"המפורסמות אין צריכין ראיה, שלא היה כל כך הרבה תורה בכל תפוצות ישראל כמו במדינת פולין" – במילים אלו בוחר ר' נתן נטע האנובר בספרו 'ביוון מצולה' לקונן על קהילות ישראל שחרבו במהלך פרעות ת"ח ות"ט הנוראות. ואכן, פולין של המאה הט"ז – י"ז הייתה ללא ספק המרכז התורני הבולט ביותר של תקופתה וחותמה ניכר בכל ארון ספרים יהודי. במהלך תקופה זו, צמחו בפולין גדולי עולם כמו המהרש"ל, הרמ"א, הסמ"ע והט"ז, ועוד גדולי עולם רבים אחרים. ככל הנראה, בית המדרש של פולין הטביע את חותמו על דמותה של ההלכה בישראל בצורה המשמעותית ביותר מאז זמנם של בעלי התוספות. 

כדרכו של מקום תורה חדש, עולם התורה הפולני הפציע לעולם כשהוא מביא עמו חידושים מסעירים: "שיטת הפלפול" שהלכה וכבשה לה שטחים בהיכלי הישיבות, והתפשטותה של הספרות ההלכתית ברחבי העולם היהודי בצורה שטרם נודעה כמוה, ובראשה, חיבוריו ההלכתיים של הרמ"א, שנתפס בצדק בתור סמל התקופה.

עולם הישיבות בפולין בתקופה זו לא צמח בתוך חלל ריק – הישוב היהודי בפולין החל להתקיים כבר במאה הי"ג. עם זאת, עד לסוף המאה הט"ו, הוא לא הצליח להעמיד מרכז תורני בעל מעמד בכורה. במאתים שנותיה הראשונות, יהדות פולין עמדה כפרוור-נספח לקהילות אשכנז ובוהמיה הוותיקות. אולם בסופה של המאה הט"ו, עמדה ההיסטוריה על סיפו של שינוי.

מעבר זה לא התרחש בין לילה אמנם, אך כדרכם של דברים הוא נקשר בעיקר בדמות אחת שמעברה מזרחה וציינה את תחילתו של עידן חדש: רבי יעקב פולק, מי ש'סדר הדורות' ייחס לו את 'שיטת החילוקים' – שיטת הלימוד על דרך הפלפול שרווחה בישיבות פולין, ומי שנחשב בעיני רבים כראש וראשון לכל חכמי פולין הבאים אחריו. כבר בחייו הוא מתואר כמי "ששמעו הולך בכל המדינות", "ראש הגולה", וככזה ש"בדורותינו לא נמצא גדול ממנו בחכמת התורה".  על ידי הבאים אחריו בפולין הוא נזכר כמי ש"כל גדולי הארץ הזו הם תלמידיו". אמנם, למרות ששמעו והשפעתו של רבי יעקב פולק חרגו מגבולות סמכויותיו הקהילתיות והקיפו את יהדות אירופה כולה, ענן של מסתורין מסוכך על קורות חייו, ורב הנעלם בהם על הנגלה. ולא רק קורות חייו – אפילו מקום פטירתו וקבורתו לא נודעו, ורבו המסורות בנוגע לכך, מלובלין ועד לירושלים.

 

פולמוס המיאון

על משפחתו של רבי יעקב פולק אנו יודעים מעט מאוד; ידוע לנו ששם אביו היה ר' יוסף, ולמרות ששם משפחתו מעיד על מוצאו הפולני, הרי ששמו מופיע לראשונה דווקא כראש הישיבה וכאב"ד בפראג. ככל הנראה היה גם בנירנברג, כתלמידו של ר' יעקב מרגליות, ואף שהה תקופה ארוכה באיטליה והכיר את חכמיה. למרות המידע המועט על מוצאו, על גיסתו "סולקה" אנו יודעים דווקא הרבה מאד.

גיסתו של רבי יעקב פולק – סולקה, אחות אשתו – הייתה יתומה מאב, והושאה בקטנותה לתלמיד חכם פראגאי בשם ר' דוד צנר. לדאבון לב, הזיווג לא עלה יפה, והיא רצתה לפרק את החבילה. רבי יעקב פולק נחלץ לעזרתה, ופסק לה שהיא רשאית למאן ולבטל את הקידושין שנעשו בקטנותה.

פסק זה הצית פולמוס גדול שהלך והתפשט בכל יהדות אירופה, ונודע בשם "פולמוס המיאון". השפעתו של מאורע זה חרגה מעבר לגבולותיה של פראג, והקיפה וכללה את גרמניה, איטליה, הונגריה, בוהמיה ופולין. סיבת הפולמוס (המתואר בהרחבה בשו"ת מהר"י מינץ, סימן יג) הייתה החרם שתיקן מהר"ם ממירזבורק כנגד המיאון כחמישים שנה קודם לכן. מי שעמל לדאוג לקיומה ולקבלתה של התקנה היה רבי יעקב מרגליות מנירנברג, שכאמור היה רבו של רבי יעקב פולק, ועמד בראש הלוחמים נגדו.

חרף המחאה, רבי יעקב פולק עמד על דעתו  כשהוא נסמך על מנהג פולין, שם לא נהג החרם. כך הויכוח סביב שאלת המיאון, הפך לשאלת כפיפותם של מנהגי פולין לתקנות ולחרמות האשכנזיות. סופו של פולמוס זה הביא לעקירתו של רבי יעקב פולק מפראג ולהנחתו בפולין, בצעד שנעשה לימים נקודת ציון רבת משמעות בהיסטוריה של יהודות פולין.

בשנת רנ"ב (1492) עקר רבי יעקב מפראג ועבר לקרקוב, שבה כבר החלה להתגבש קהילה של יוצאי בוהמיה במקביל לקהילה הפולנית הוותיקה שישבה במקום. בקרקוב היה מעמדו של ר' יעקב פולק איתן בקרב היהודים, מלבד קשריו הרבים בחצר המלוכה. חמותו הייתה אשת הכספים הכספים של המלכה האם אליז'בייטה, אשתו של קז'ימייז' הרביעי, ורבי יעקב עצמו הוסמך על ידי המלך אלכסנדר היגילוני כ"רב היהודים", מה שהעמיד אותו למתווך בינם לבין השלטונות. אולם, למרות התבססותו בפולין, הפולמוס המשיך לרדוף אותו גם שם, ובשנת תס"ט (1509) הו פרץ בשנית.

בסבב השני של הפולמוס, מהר"י מרגליות כבר הלך זה מכבר לעולמו, ומי שעמד בראש מחנה המתנגדים היה מהר"י מינץ, רבה של פדובה, שדרש מרבי יעקב פולק לעלות על קברו של רבו המנוח ולבקש מחילה. רבי יעקב פולק סירב ובעקבות כך הוחרם, אלא שאף חרם זה לא היה בו כדי להניא את הארי מדעתו; סולקה נישאה לבחור צעיר מבריסק דליטא (-"אולם זיווגם לא עלה יפה", כפי שמעיד המהרש"ל ביבמות יג, יז), ושנים לאחר מכן יחזיק הרמ"א (אבן העזר קנה, כב) פסק זה להלכה. בסופו של דבר קבל רבי יעקב פולק כתב הגנה מהמלך זיגמונט הראשון שנועד למנוע ממתנגדיו להמשיך ולרדוף אותו בפולין.

יש משהו מעניין בעובדה שאירוע שהתחיל סביב המתח בין סמכותה של הקהילה האשכנזית הוותיקה והדומיננטית לבין קהילת פולין המתפתחת, הפך בסופו של דבר לציון-דרך. הפולמוס אילץ את רבי יעקב פולק לעזוב את פראג הגדולה והמכובדת ולנדוד מזרחה, שם הקים את ישיבתו, שבה התפתחה שיטת הפלפול שאפיינה את עולם הישיבות הפולני. כעבור שנים לא רבות הייתה זו פולין שתפסה את מקום בוהמיה בקרב יהדות אירופה, בתור המרכז התורני המשמעותי ביותר. שנים לא רבות אחרי כניסתו הדרמטית של רבי יעקב פולק לבית המדרש הפולני, תלמידי החכמים שיצאו ממנו יהיו עתידים לחולל מהפכה של ממש בעולם התורה כולו.

לקריאה נוספת: אלחנן ריינר: "אשר כל גדולי הארץ הזאת הם תלמידיו" – ר' יעקב פולק, ראש וראשון לחכמי קרקוב.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל