צריך עיון > בין הסדרים > בעל המאור – ומה שאולי לא ידעתם עליו

בעל המאור – ומה שאולי לא ידעתם עליו

-
נועם פלאי - היסטוריה יהודית

בתודעה הציבורית הוא הצטייר כתלמיד חכם צעיר ובקורתי שחיבר חיבור פולמוסי חריף כנגד גדול פוסקי ספרד – אמנם ניסיון לנפות מעט מהמיתוסים הרבים שנקשרו בשמו מגלה תמונה שונה. מבט על מה שאולי לא ידעתם על אחד מגדולי תלמידי החכמים בפרובנס: רבי זרחיה הלוי, "בעל המאור".

כ"ח אב תשע"ט
 

כיאה לחבל ארץ השוכן בין שני מרכזים תרבותיים שונים, הייתה יהדות פרובנס וקאטלוניה מיזוג של שתי הקהילות היהודיות שגבלו עמה: יהדות ספרד מדרום ויהדות צרפת מצפון. יהדות ספרד העניקה לפרובנס את המסורות המדוייקות, את הידע הרחב במדעים ובפילוסופיה ואת אומנות השירה הערבית; מתורתם של יהודי צרפת קבלה פרובנס את האופי הלמדני ואת המקוריות הביקורתית שאפיינה את בעלי התוספות. ליכולתה של פרובנס לקבל ולהכיל סגנונות שונים מקהילות שונות תרמה כנראה גם העובדה שהמרכז התורני במקום התפתח מאוחר יחסית – בשלהי המאה הי"ב לספה"נ –  למרות שהישוב היהודי במקום היה וותיק הרבה יותר.

יהדות פרובנס באותה התקופה העניקה לנו חכמים בולטים למכביר: הראב"י 'בעל האשכול', הראב"ד 'בעל ההשגות', רבנו מנחם ב"ר שלמה 'המאירי' ועוד רבים אחרים, אך אחד מסמליה הבולטים של התקופה – אולי אף הבולט מכולם – היה רבנו זרחיה הלוי, הידוע בכינויו: "בעל המאור", על שם ספרו הגדול. 

 

ספר 'המאור' – פרי ביכורים או יצירה לעת זקנה?

עבור הלומדים מוכר רז"ה כפרשן ביקורתי וחריף שפירושיו המקוריים הכתובים בתמציתיות מעוררים לא אחת פולמוס רבתי – בעיקר מצדם של בן-זמנו, הראב"ד, והרמב"ן עם השגותיו בספר ה'מלחמות' המפורסם שלו.

חיבור זה – כמו גם הבקורת החריפה שמתח עליו רמב"ן בהקדמתו לספר המלחמות שלו – היו בין היתר אחראים לתדמית הרווחת של רז"ה כשובר מוסכמות. ואכן, הראב"ד בעצמו מותח ביקורת מסוג זה על רז"ה, כשהוא מבקר באותה הזדמנות גם את אביו של רז"ה, תלמיד חכם חשוב בזכות עצמו:

"…גם הוא קם תחת אביו לשנות דתות ולהחליף מנהגות, ויאבד הוא ואלף כיוצא בו ואות מן ההלכות לא תבטל ומנהג אחד לא ישתנה" (כתוב שם, ראש השנה לד, א). 

דימוי זה זכה להדגשה בעקבות המיתוס הרווח לפיו כתב רז"ה את ספרי 'המאור' שלו עוד בטרם מלאו לו עשרים שנה. האמת רחוקה מכך; למרות שאין בידנו תאריכים ברורים בנוגע ללידתו ולשנה בה כתב את הספר, ניתן לומר בביטחון רב שרז"ה כתב את ספרו בשלב מאוחר למדי בחייו – שנות החמישים המאוחרות, ואולי אף מאוחר יותר. 

למעשה ספרי 'המאור' הוצאו לרוב בכוונה תחילה בשלב מאוחר בחייו של רז"ה. מחברם עמל רבות על כתיבתם, ולא הוציאם לאור אלא לאחר שעלה בידו לנפותם נפה אחר נפה. מהסיבה הזאת, למשל, לא חזר בו רז"ה על דבר ממה שכתב בספרו; כל חידוש שנכתב שם נשקל שוב ושוב בפלס, בניגוד גמור לבר הפלוגתא שלו – הראב"ד – שהיה נוהג לחזור בו פעמים רבות כשהוא מתקן את דבריו באמצעות גליונות. שיטה זו – שרווחה גם אצל הרי"ף – הייתה גורמת פעמים רבות לבעיות גירסה ולבלבול בקרב המעתיקים והלומדים. 

נקודה נוספת המיוחדת לפירושו של רז"ה היא הקפדתו שלא לחזור שנית על יסוד אותו ביאר במקום אחר, כאשר במקרה הצורך הוא מפנה את הלומד אל המקום בו הוא מבאר את הנושא הנוגע לאותו עניין. גם דבר זה לא התאפשר אלא מחמת העובדה שספר זה עבר עבודת זיקוק יסודית בטרם יצא לאוויר העולם.הסיבה לטעות זו נובעת כנראה מכך שבהקדמה לספרו מתבטא רז"ה:

"וְלָא תֵימָא זְעִירִין שְׁנוֹהִי, וּבְצִירִין, בְּגִין דִּי מִן עַשְׂרִין בְּצִירָא לֵהּ שַׁתָּא".

רז"ה קורא ללומד שלא לבטל את דבריו מחמת גילו הצעיר: 19 שנה. אלא שאת פירושי 'המאור' כתב רז"ה בלוניל – אליה עבר מנרבונה באמצע המאה הי"ב כחלק מהגירה כללית של יהודי המקום באותה התקופה; אל נרבונה עצמה הגיע רז"ה בגיל עשרים, שם החל לשאת ולתת עם רבו – הראב"י 'בעל האשכול'. בנוסף, טענה של הראב"ד כלפי רז"ה על כך שהעתיק מחידושיו לאחר כמה שנים מעת פרסומם, כאשר מוסכם כי חידושים אלו פורסמו בשנת 1172, מלמדת אותנו שרז"ה כתב את ספרו בגיל מבוגר בהרבה.

 הסיבה לטעות זו נובעת מכך שהקדמה זו במקור הייתה שייכת לחיבור אחר שכתב רז"ה עוד בשבתו בגירונה על הלכות שחיטה ובדיקה. העובדה שרז"ה פרסם חיבור תורני עוד בטרם הכיר את הראב"י מסבירה אולי את העובדה שבין השניים לא שררו יחסי רב ותלמיד רגילים, ורז"ה אף משיג לעיתים על רבו.

טעות נוספת הרווחת בנוגע לפירושי 'המאור' היא המחשבה שרז"ה כתב את ביאורו כספר השגות על הרי"ף. אלא שרז"ה כתב את ספרו דווקא על הגמרא, מתוך התמקדות בהצעת פירושים חדשים לסוגיות אותם לדעתו היה לפרש בצורה שונה מזו המקובלת. בחירתם של מדפיסי ונציה להצמיד את ספר 'המאור' אל הרי"ף כמו גם העובדה שהרמב"ן בהקדמתו למלחמות מדגיש את התנגדותו לכך שרז"ה הרבה לחלוק על הרי"ף יצרו את הרושם שכך נכתב הספר. למעשה, מספר ההשגות הגלויות והנסתרות של רז"ה בספרו על רש"י אינו נופל ממספר השגותיו על הרי"ף.

מיתוס אחר שרווח בעבר בקרב החוקרים היה הסיפור על גירושו של רז"ה. לדבריהם, רז"ה נרדף ואף גורש מלוניל – כשהם נסמכים על דבריו בהקדמתו:

"הנענה והמדוכא מתולדות הימים אשר פגעו בי וימצאוני מהם המורים בקשת בחצי הצרות אשר ממצבי הדפוני וגלגלוני הקורות אשר ממעמדי צנפוני וטלטלוני והלב אשר כאלה קראוהו והלאוהו והניאוהו אין להחטיאו כאשר קצר מהגיע אל התמימות".  

אלא שדברים אלו – המנוסחים בסגנונם של דברי התנצלות נימוסיים האופייניים לתקופה – יכולים להתפרש בנקל כהתייחסות לנדודיו הרבים. מלבד מקור זה אין לדעה האמורה סמך של ממש, ואדרבה – בעל 'המאירי' מעיד על כך שמעמדו של רז"ה היה איתן אף בסוף ימיו. הוא אמנם לא נפטר בלוניל ושב לעיר מכורתו גירונה, אלא ששם כיהן כדמות משפיעה ואף הנהיג כמה תקנות.

האגדות הללו תרמו כנראה לדימוי המצטייר בלבם של רבים שכביכול היה רז"ה תלמיד חכם מבריק מחד, אך כזה שמקומו היה מעט מחוץ לקונצנזוס בפרובנס. למעשה, היה רז"ה דמות רבת השפעה, ואת חידושיו הנועזים הוא פרסם כתלמיד חכם מבוגר ושקול.

מלבד חיבורו המפורסם, היה רז"ה אחראי גם לתיקונם של תקנות רבות כמו גם ללמעלה מאה וחמישים פיוטים שרבים מהם התקבלו בזמנו. פיוטים אלו, שנכתבו במשקל ספרדי מדוקדק, מחשיבים את בעל המאור כראשון לפייטני פרובנס הבאים אחריו. סגנון הכתיבה העשיר של רז"ה בא לידי ביטוי גם בוויכוחיו הידועים עם הראב"ד, המלאים במליצות ובמשפטי שנינה.

 

לקריאה נוספת: י. תא שמע, רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו, ירושלים תשנ"ג; הנ"ל, פירושי הראשונים לתלמוד, ירושלים תשנ"ט.

תמונה: פול סזאן – הרי פרובאנס, ויקמדיה, נחלת הכלל

5 תגובות על “בעל המאור – ומה שאולי לא ידעתם עליו

  • מאוד מעניין, יישר כח

  • יש"כ למערכת שתפסה את הטעות בתקציר ותחת הכיתוב (החצוף יש לומר):
    בהיסטוריה יהודית: האם בעל המאור היה באמת צעיר מרדן ופזיז כפי שמספרת עליו האגדה?
    נשלח המייל שוב ונכתב:
    בהיסטוריה יהודית: האם בעל המאור היה באמת תלמיד חכם צעיר וביקורתי כפי שמספרת עליו האגדה?
    לגופם של דברים באותם השנים גיל 19 לא היה כ"כ גיל צעיר, צריך לזכור שאפילו בתקופות מאוחרות הרבה יותר, התחתנו כבר בגילאי 13 – 14 נמצא שאדם בן 19 באותם השנים לא היה צעיר מרדן ופזיז, שכן מדובר באדם שכבר יצא לשוק החיים, ולא כמו היום שבחור בן 19 עדיין קשור לסינרה של אמו, ואיננו יודע אפילו לטגן חביתה ולכן הוא נשאר "ילד",

  • הכותב דן את הנושא בראיית הדברים בעיניים של אדם החי במאה ה 21 , שבחור בן 25 הוא עדיין לפעמים מבחינות רבות ילד.
    ולכן כל התגובות בין הרבנים , וכן הסביבה שהיה בה חילוקי דעות חריפים על ספרי הרמב"ם לא נלקחו בחשבון
    בעלי התוספות חיו בצפון צרפת , איך השפיעו על דרומה כאשר היו בדרום שליטים אחרים וע"ז שונה ?

    • לשני התגובות האחרונות רק אסב את תשומת לבכם לעובדה שבעל המאור בעצמו מתנצל על כך ש"זעירין שנוהי", כך שמבואר שגיל 19 היה גיל צעיר מאוד גם אז.

      לגבי שאלת ההשפעתם של בעלי התוספות בפרובאנס, הדברים הם מהמפורסמות. בין היתר הראב"ד תוקף רבות את בעל המאור על כך שהעדיף את פסיקתם של בעלי התוספות בכלל ורבנו תם בפרט במקומות שונים, במקום ללכת אחר הפסיקה הספרדית, וראה בהרחבה בספרו של א. אורבך "בעלי התוספות". הרמב"ן שחי ופעל בקאטלוניה הסמוכה אחרי הבעל המאור משץמש רבות בשם רבותנו הצרפתים, ונחשב לתלמידו של הרוקח – ר אליעזר מוורמיזא – ביחס לשלשלת הקבלה.

  • תודה על המאמר המעניין והמחדש!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל