'הקלה בדרך' חייכו אלינו מודעות ענק ברחוב הירושלמי לפני כעשור ומחצה. העירייה ניסתה לשכנע את תושבי ירושלים לא להתעצבן יותר מדי על הסבל שנגרם מבניית הרכבת הקלה על ידי הבטחה שבעתיד זה ישתלם לנו. זה לא ממש עזר לה. התושבים רטנו, עיתונים ראיינו בעלי עסקים שנפגעו מהעבודות וסבא היה טופח על כתפי האלטערע בוחערים במשפחה וצוחק לאמר, אל תדאג, הכלה בדרך.
הרכבת הקלה אכן הגיעה. גשר המיתרים חונך בטקס רב רושם, המקהלה ניגנה, ראש העיר בירך, הרכבת התחילה לדנדן בפעמוניה משועפט עד הר הרצל אך הקלה בדרך לא ממש היתה.
אמנם הרכבת חסכה רכבים ואוטובוסים אבל תיכף נוצרו פקקים חדשים עקב עבודות תשתית ושינויי נתיבים בגאולה ובר אילן שנועדו – איך לא – להקל על הפקקים. כשהן הסתיימו התחילו עבודות שיפור בירמיהו ובכניסה לעיר כדי לשפר את איכות החיים בבירה.
כשאני עובר היום בבר אילן, בשמגר, ליד האוניברסיטה בהר הצופים וכמעט בכל רחוב ראשי בירושלים ורואה את הקולות, את הקידוח, את ההר עשן מאבק החצץ ואת הווסטים הזוהרים של פקחי הבניה אני מחייך לעצמי בחיוך של זקן בא בימים שראה מלחמה או שניים בחייו ויודע בדיוק איך זה אמור להסתיים. הכל שטויות. מרחיבים כביש זה היום כדי שנוכל לסגור אותו שוב כשנרצה להרחיבו מחר. כל ימיך בעמוד והרחב, עמוד ושפץ. העירייה תנהג בחכמה אם לא תדאג רק לשבילי אופניים ותחב"צ אלא תייעד נתיבים לרכבי עבודה לשיפוץ הבא עלינו לטובה. כביש זה נפתח לתנועה דו צדדית כדי לשמש נתיב נסיעה חליפי לכביש השכן שמתקיימות בו עבודות נרחבות כדי שיוכל לשמש גם הוא לנתיב נסיעה חליפי כשנסגור את הכביש הנוכחי למען עבודות. בכביש אל תהיה חכם. תהיה משפץ. ותאמין שההקלה בדרך.
איני בא בטרוניא לעירייה. התנהגותה בכבישים סך הכל תואמת למדי את החיים שלנו. כל חיינו אנחנו משפצים. סוגרים, פותחים, קודחים ומרעישים כדי להביא את ההקלה המיוחלת. אך מגלים שהשיפוץ לא נועד אלא לאפשר את השיפוץ הבא.
התואר הראשון אינו אלא כדי שתתקבל לתואר השני, השני אינו אלא בשביל הדוקטורט. עוברים את משברי ההתבגרות כדי לפנות מקום למשברי הזוגיות וההורות, ומשברים אלה נפתרים כדי לפנות מקום למשברי גיל העמידה. הבנו מה הייתה הטעות במערכת יחסים זו כדי שנסיים אותה ונתחיל מערכת יחסים חדשה עם טעויות אחרות לגמרי, והטעות לעולם חוזרת, חוזרת ומחכימה וחוזרת חלילה.
***
מדי פעם באים אנשים שנמאס להם מהבניה הבלתי פוסקת במרחבי נפשם והם צועקים די. לצורך כך הם ממציאים שיטה סודית שמשנה את חייהם מן הקצה אל הקצה ומגלה להם את סוד האושר, השלווה, הדרך לאהבה או את מפתח הפרנסה. אך תיכף ומיד צץ להם אתגר חדש בדמות תשוקה עזה ובלתי מוסברת לגלות לעולם כולו את הסוד ואו אז הם שוב נתקלים באתגרים של סדנאות ללא רישום וצרות מן הסוג הזה.
וגם אני, בין בניה לבניה ובין פקק לפקק, מנגן בדמיוני את שירו של ג'ון לנין, "אמייג'ין אול דה פיפל ליוינג פור טודיי" (דמיין שכל האנשים חיים רק בשביל היום הזה) ואני מזדהה עם רוח המשורר שמביע את תשוקתו לחיים נטולי עתיד ותכלית שלעולם לא מגיעים אליה. אבל באותה שעה, צפירות המכונית מאחורי מחזירות אותי אל ההווה הדוחק, ומזכירות לי שהדימיונות של ג'ון לנון היו משאירים אותי במערה פרה-היסטורית, קופא מקור ורעב ללחם, ולא הייתי עכשיו, ברגע ההווה המאושר הזה, יושב ברכב ממוזג ומאבוזר, נהנה מקרני שמש חמימות שחודרות אליו מהחלון המוגן.
נגזר עלינו לחיות בתוך לולאה אינסופית של הווה המוקרב למען עתיד שמעולם לא מתרצה בקרבנות שהוקרבו למענו. נקרעים אנו בבחירה בין הווה חסר תכלית לבין תכלית שלעולם לא מגיעים אליה. השאיפה להגיע אל המנוחה והנחלה נדחקת הצידה בהבנה שהמסע אליהן לא מסתיים אף פעם. אבל כשמוותרים על הגדרת היעד הלא מושג נשארים חסרי כיוון.
לא נותר לנו אפוא אלא להישיר מבט בעין אחת אל אותו יעד בלתי מושג ובעין השנייה להביט בנופי הדרך וליהנות מיופיים. לחתור אל העתיד כאילו אין הווה ולחוות את ההווה כאילו כל מלאכתך עשויה והעתיד כבר כאן בשלמותו.
Photo by Diego Jimenez on Unsplash
נפלא ביותר, שפתיים יישק
נפלא מאד, תודה!
הייתי מתקן: לחתור אל העתיד 'אך ככיוון הניתן בהווה' במקום 'כאילו אין הווה'
בטח כוונתך לרעיון 'לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה', כלומר רצונך העמוק מובילך להשתתף בפעילות אתר הבנייה אליו נקלעת (העולם הזה) גם מבלי שתדע לאן כל זה מוביל. יעד המלאכה אכן נותן כיוון למלאכתך אך תכליתך פעולת עשייתה הנוכחת בהווה ולא סיומה ותוצאותיה. במלאכתנו קבלני מעשה אנו ולא קבלני תוצאות!
שירבו סופרים כמותך בציבוריות החרדית.
שתרבה ספרות כזאת בין כותלי העיתונות שלנו. מעמיקה, יצירתית, ומישירה עין.